מאורי אש קעב

שאמר אם כה יאמרו עלה עלינו ועלינו משום דיש סי' בשפ' אדם וכן גבי גליות הפלשתי שאמר לדוד ואתן את בשרם לעוף השמים ולבהמת השדה אמר דוד כבר נטרף דעתו של זה שלי הוא שנכשל בלשונו וכן מצינו שנכשל בלשונו בר דרומי שאמר ואתה ה' אלהים זנחת ולא תצא בצבאותנו ואתה דרקנא ושמטת לכרכשתא וזה שרמז דוד חץ פתאום הי' מכותם וזה בא משום דויכשלו עליהם לשונם ע"י פיהם נכשלו כולם ולכן אנו מבקשים בתפילתינו שלא יכשלו בלשונם וק"ל:

בפסוק הוגה ה' על רוב פשעי' יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' וזה המדרש הוא תמוה וכבר צוחו בי' קמאי דקמאי ונראה דאיתא בפ' אין עומדין דף ל"ב ע"א ובסוכה דף נ"ב ע"ב אמר ר' חמי בר חנינא אלמלא שלשה מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל חד דכתב אשר הרעתי וחד דכתב כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בני ישראל וחד דכתב והסירותי את לב האבן ונתת להם לב בשר ופי' רש"י ג' מקראות שיש ביד הקב"ה לתקן יצרינו ולהסיר יצה"ר ממנו והרמב"ם בפ' ששי מהלכות תשובה כתוב וזה לשונו ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים הרבה שיתן הדין לפני דיין אמת שמונעים ממנו התשובה וכו' וכן הוא אומר ויהי' מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעים בנביאים עד כלות חמות ה' בעמו עד אין מרפא כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהם התשובה שהיא המרפא וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשוע מנעו אותם המרבים לפשוע תשובה שנא' ואתה הסבות את לבם אחורנית כלומר מנעת מהם התשובה ובזה יובן כוונת המדרש הוגה ה' על רוב פשעי' יכול על מגן דהא כתב אשר הרעתי וכמו שאמר אליהו ואתה הסבות את לבם אחורנית וכיון שיצר ביד ה' למונעו א"כ הוגה על מגן ת"ל על רוב פשעיה רצה לומר על שהרבו לפשוע ראוי למנוע מהם התשובה כדי שיקבלו עונשם וימותו ואי' במדרש רבה בפ' בא כי אני הכבדתי את לבו אמר ר' יוחנן כאן פתחון פה למינים לומר לא היתה ממנו שיעשו תשובה אמר לו ר"ש בן לקיש יסתום פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא ילוץ שהקב"ה מתרה באדם פעם אחד וב' ושלשה ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא והם ממש דברי הרמב"ם ז"ל וק"ל:

ועוד יש לתרץ המדרש הנ"ל בדרך אחר ותחילה נתרץ גמרא בפרק כל המנחות בשעה שהחריב הקב"ה הבית המקדש מצא הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש אמר מה לידידי בביתי אמר על עסקי בני באתי אמר לו בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו אמר לי' עשאת המזימתה אמר לו שמא מעוטים חטאו אמר לו הרבים אמר לו היה לך להזכיר את הברית מילה אמר לו גם בשר קדש יעברו מעליך א"ל שמא אם המתנת להם הי' חוזרים בתשובה אמר לו כי רעתך אז תעלזו מיד הי' מניח ידו על ראשו וצועק ובוכה ואמר שמא חס ושלום אין תקנה יצא בת קול זית רענן יפה פרי תואר קרא שמיך וכו' ואמר ר' יוחנן למה נמשלו ישראל לזית לומר לך מה זית זה אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתישה אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא ע"י יסורים עד כאן הגמרא ופי' מהרש"א בחידושי אגדות היה לך לזכור ברית מילה בשר קודש יעברו מעליך לפי ענינו הול"ל יעברו מעליהם נוראה הא דקאמר ברית מילה ולא שאר מצות ר"ל היה לך לזכור בזכות ברית מילה שמלתי את עצמי בן מאה שנה והיא מצוה ראשונה הניתנה לאברהם אמר לו הקב"ה בשר קודש יעברו מעליך בחטא' העבירו זכות זה שעליך וזה דחוק וגם כתוב אולי הי' חוזרים והשיב להם לא הי' חוזרים ופרש"י שם שעוברים עבירה הי' שמחים בה ובודאי לא הי' חוזרים אלא מתוך צרה וכאן בגמ' פרש"י כי רעתך אז תעלזו בשעת עליצתם מחזיקים יותר ברעתם ולא חזרו בהם והנה למעלה בפרש"י כתוב והלכו ערי יהודה ליושבי ירושלים וזעקו אל האלהים אשר הם מקטירים להם והושע לא הושיע להם בעת רעתם כמספר עריך הי' אלהיך יהודה ומספר חוצות ירושלים שמתי מזבחות לבושה מזבחות לקטר לבעל ועתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפלה כי איננו שומע בעת כי רעתך אז תעלוזי זית רענן יפה פרי תואר וגומר וצריך לומר דמתחלה הוכיח להם על ע"ז ואח"כ הוכיח להם על שעברו בשר קודש ואמר בעת רעתם וגו' כי רעתך אז תעלוזי שמחזיקים יותר ברעתם ולישב כל הדקדוקים צריכין אנו להקדים מה דאיתא בפ' רביעי דתענית אמר ר' יעקב בר אמי אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר ה' אלהים במה אדע כי ארשנו אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע הודיענו במה אורישנו אמר לו קח לי עגלה משולשת אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שהבית מקדש קיים בזמן שאין ב"ה קיים מה תהי' עליהם א"ל כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני כאלו הקריבו לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם ונקדים מה שכתוב ביפה תאר פרשה מ"ד הקשה בפ' בני עיר אמר ר' יוסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ כו' וז"ל ואין קושיא מאשר נחרב הבית ולא עמד להם זכות הקרבנות כי לא אמר אלא להאריך קצת אבל בבואם בחטא בשיעור מופלג כמו שבאו בזמן הבית לא יועילם כי החפץ ה' בעולות ובזבחים עכ"ל. ולי נראה דאין כאן קושיא דאין הקרבנות מכפרים אלא על השוגג ולא על המזיד והם חטאו במזיד ובכריתות דף נ"ה ע"ב אמרינן חטאים דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן מכפר אף חטאים דלאו בני קרבן מכפר ומקשי ליה רב דימא ממאי דהני פשעים דלאו בני קרבן נינהו דילמא הנך דבני קרבן נינהו כדתנן ארבעה מביאים על הזדון כשגגה א"ל רבין רוב פשעים לאו בני קרבן וזה כוונת המדרש הוגה ה' על רוב פשעיה יכול על מגן שהרי הקב"ה הבטיח לאברהם שלא יעשה כליה לזרעו ע"י הקרבנות ואם תאמר שחטאו במזיד הלא יש חטאים שמביאים קרבנות על המזיד לכך מתרץ המדרש ת"ל על רוב פשעיה ורוב פשעים לאו בני קרבן ולכך חרב בית המקדש וק"ל

ובזה נבין דברי הגמ' דמנחות הנ"ל דהקב"ה אמר מה לידידי בביתי אמר על עסקי בני כי הבטיחו שלא יעשה כליה לישראל אמר ליה בניך חטאו וגלו אמר לו שמא בשוגג חטאו א"כ הקרבנות מכפרים על השוגג אמר לו עשאתה המזימתה ר"ל במזיד ואין הקרבן מכפר על המזיד ואמר לו שמא מעוטים חטאו והעולם נידון אחר הרוב א"ל הרבים אמר לו היה לך להזכיר ברית מיל ונקדים מה שכתוב הזוהר פ' אחרי דף ע"ב ע"ב וז"ל ר' חזקיה אמר כתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול מ"ט בגין דכלא איתקשר דא בדא ובמאי איתקשר ישראל בהקב"ה בהאי רשימא קדישא דאיתרשם בבשרייהו ובגין כך לא יטוש ה' את עמו ולמה בעבור שמו הגדול דאיתרשם בהו תנא אורייתא איקרי ברית וקב"ה איקרי ברית והאי רשימא קדישא איקרי ברית וע"ד כולה איתקש' דא בדא ולא איתפרש דא מן דא עכ"ל ובזה נוכל לומר הא דאמרי' בפרק ג' דנדרים גדול המילה שאלמלא הוא לא ברא הקב"ה עלמא שנאמר אם לא בריתי עמם חוקות שמים וארץ לא שמתי וקאמר ופליגי אדר' אלעזר דאמר ר' אלעזר גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ ולפי דברי הזוהר פ' לך דף פ"ט ע"א נוכל לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דכולה איתקשר דא בדא ולא מתפרשן דא מן דא ולכך על שניהם העולם עומד ולפי דברי הזוהר יתקשרו ישראל בהקב"ה בהאי רשימא קדישא דאיתרשם בבשריהן ובגין כך לא יטוש ה' את עמו ולמה בעבור שמו הגדול דאיתרשם בהו וכשהעבירו ישראל המילה העבירו שמו הגדול ועיין במהרש"א בנדרים שכתב כל כחיו וחיילותיו של אף וחימה הם מצד ערלה נמצא הקב"ה מציל לישראל בשביל שמו הגדול דהיינו מילה ולכך אמר אברהם היה לך להזכיר ברית מילה שהוא שמו הגדול והשיב הקב"ה גם בשר קודש יעברו מעליך ר"ל שסרקו השם מבשרם והעבירו שמי מעליהם וק"ל ואמר שמא אם המתנת להם הי' חוזרים בתשובה והשיב כי רעתך אז תעלוזי פי' רש"י בשעת עליצתם מחזיקים יותר ברעתם ונקדים גמרא בפ' ד' דר"ה אמר ר' יהודה בר אידי עשר מסעות נסעה שכינה וכו' ומהר למדבר ואמר ר' יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה ולא חזרו אמרה תיפח נפשם וכו' וכתב מהרש"א אותן ששה חדשים מן עשרה בטבת עד ט' בתמוז שהובקע העיר הם ימים שגברה החמה שהוא אות להצלחות האומ' שהם מונים לחמה ואותיותינו לא ראינו מט' אב הלבנה מוספת ממשלתה ואורה עד ט"ו בחודש ואעפ"כ לא ראינו שום הצלחה באותן הימים ולכך אמר שמא אם המתנת יותר מששה חדשים שאז הצלחות ותגבורת הלבנה הי' חוזרים בתשובה והשיב כי רעתיך אז תעלוזו שמחזיקים יותר ברעתם ובפ"ק דע"א אמרינן כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים אפילו בעבירה דעריות כיון דאבק בי' טובא כמינות דמי' וכיון שמחזיקים יותר ברעתם א"כ אביקי טובא ומסתמא לא ישובו והי' צועק ובוכה ואמר שמא ח"ו אין להם תקנה יצא בת קול זית רענן יפה פרי תואר מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתישה אף כך ישראל אינם חוזרים למוטב אלא ע"י יסורים כמו שאמרו ריש סוטה חיצי כלה