מאורי אש יז

ישועות שזכרנו דתוס' מקשי שפיר למ"ד טא"י אתך ל"ל. וא"ל דאיצטרך שניהם דמלהחיות זרע לא הוי ממעטינן טריפה מהקרבה אלא משום דליכא קיום עולם לכך כתיב אתך למעטו מהקרבה. זה ליתא דבהיות כן הדרא קושי' מהר"ם ז"ל לדוכתי' למה דרש ר"א מכל החי למעוטי מח"א ה"ל למעט מח"א מאתך. ומכל החי למדרש למעוטי טריפה דהשתא א"ל דס"ל כמ"ד טא"י ונתמעט כבר טריפה מלהחיות זרע ז"א דהא אעפ"כ צריך לדידיה עוד לימוד על טריפה לאסרה להקרבה והוי יותר מסתבר למוקי מכל החי למעט טריפה מהקרבה ואתך על מח"א דהא משמעות דמכל החי סובל יותר למעט טריפה. אע"כ דלמ"ד טריפה א"י באמת סגי בחד קרא. ושפיר דרש ר"א למכל החי על מח"א כיון דטריפה כבר נתמעט מלהחיות זרע. ומקשי תוס' שפיר א"כ למ"ד טא"י אתך ל"ל. והוצרכו במס' ע"ז תוס' לתירוצם דדרש טפילין לך כנ"ל

אולם עדיין י"ל סברת בעל כ"י דלמ"ד טא"י צריך שני מיעוטין אטריפה. וא"ל א"כ למה מוקי ר"א מכל החי למעוטי מח"א ה"ל למוקמי למעוטי טריפה מהקרבה דל' מכל החי סובל יותר למעוטי טריפה י"ל באמת דגם מקרא דמכל החי יותר מסתבר למעוטי מח"א משום דמאיס לגבוה טפי מטריפה. ומנ"ל האי סברא לומר דמשמעותו דכל החי סובל יותר למעוטי טריפה. וא"ל דאל"כ קשי' קושי' תוספת מאי פריך לעיל על ר"א האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא כיון דמחוסר אבר מסתבר טפי למעט גם ממכל החי משום דמאיס טפי זה ליתא דהשתא דקיימינן בסברת כוס הישועות הנ"ל בלא"ה לק"מ קושי' תוס' די"ל דהמקשן פריך האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא אין הרצון דלמעט טריפה לענין הקרבה דבאמת לענין הקרבה טפי מסתבר למעוטי מח"א וטעמו משום דמאיס לגבוה טפי. אבל עדיין קשה מנ"ל דמח"א אסור להקרבה דלמא מח"א וגם טריפה שניהם מותרי' להקרבה רק דמכל החי בא למעט שלא יכנוס טריפה אל התיבה מחמת דליכא קיום עולם. ויעויין בזה בדברי פי קדשו של זקיני הגאון ז"ל בפנים מאירות על זבחים. אך אנו אין לנו לפרש כך בפשטות פירכת הש"ס. דבהיות כן מאי פריך אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל הלא לדידיה לא נוכל כלל למעט מקרא דמכל החי טריפה. משום דליכא קיום עולם דהלא לדידי' דטריפה יולדת כ"ש דחיה כמ"ש תו' ואיכא קיום עולם טובא. וע"כ דפריך דלימעט ממכל החי טריפה היינו לאסור להקרבה. ולענין הקרבה כבר אמרנו דיותר מסתבר למעוטי מח"א דמאיס טפי לגבוה. וכיון דנסתלק הסניגור לפרש פירוש זה בגמרא ע"כ לפרש כמ"ש תוס' בע"ז דהלשון מכל החי מובן יותר למעט טריפה אף להקרבה. ולפ"ז הדרא קושית מהר"ם לדוכתי' למה נקט ר"א בלשונו מכל החי אמח"א טפי ה"ל למידרש מיניה אטריפה. ובהכרח לומר דס"ל כמ"ד טא"י ונתמעט כבר טריפה מלהחיות זרע כנ"ל: ובהיות כן שפיר הקשו תוס' שם למ"ד טא"י אתך ל"ל. דא"ל כסברת כוס הישועות דאיצטרך אתך למעוטי טריפה מלהקרבה זאת תקשה על ר' אלעזר דהוי ליה למדרש מח"א מאתך. וקרא דמכל החי למעט טריפה מהקרבה דמשמעותו סובל יותר למעוטי טריפה והוכרחו תו' לתרץ דלמ"ד טריפה א"י מוקי לקרא דאתך שיהיו תפילין לך ולא בעי כלל שני לימודי' על טריפה כ"א קרא דלהחיות זרע ושפיר דרש ר"א קרא דמכל החי למעוטי מח"א דס"ל טריפה א"י כסברת מהר"ם משא"כ דמכילתן קיימו תוס' בשיטתייהו דאף למ"ד ט"י ליכא קיום עולם כולי האי כאשר הבאנו לעיל

ובהיות כן י"ל דלענין גבוה מח"א מאיס טפי ויותר מסתבר למעטו מטריפ' אף מקרא דמכל החי. והא דפריך האי מבע"ל למעוטי טריפה דלא היינו מצד דליכא קיום עולם. וכיון דאזלי ליה הסברא דמח"א מסתבר טפי למעט דמאיס כיון דלאו לגבוה ממעטינן כלל שפיר יותר מסתבר למעוטי טריפה דמנ"ל למעט מהקרבה כלל. והא דפריך למ"ד דטריפה יולדת מא"ל פריך ג"כ הכי דלמא ממעטי' טריפה מטעם דליכא קיום עולם כולא האי. ולפ"ז לא מצי תוס' להקשות בשיטתם דכאן למ"ד טא"י אתך ל"ל די"ל למעוטי טריפה מלהקרבה כסברת בעל כוס הישועות שזכרנו. וא"ל א"כ למה דרש ר"א מכל החי למעוטי מח"א כנ"ל ז"א דהכא קיימינן דגם ממשמעות דמכל החי יש למעט יותר מח"א מן טריפה כיון דמאיס דהא דפריך ודלמא למעוטי טריפה היינו לאו לענין הקרבה רק משום מניעת קיום עולם וכנ"ל. ופשוט הוא

ומתורץ במכילתן קושי' החכם האלגזי שהקשה מאי פריך הניחא למאן דאמר טריפה א"י הא גם לדידיה אינה ניחא דקשה דלמא מבע"ל מכל החי למעוטי טריפה דפסול להקרבה דאי מקרא דלהחיות זרע ה"א דלא נתמעט טריפה אלא משום דליכא קיום עולם. עש"ה. ולפמ"ש מתרצה דא דלענין הקרבה שוב יותר מסתבר למעוטי מח"א מטריפה דמאיס טפי לגבוה וכמ"ש (ומה מאד נמלצו לחכי ליישב דקדוק שינוי לשונות בש"ס דבמכילתן משני האי מלהחיות זרע נפקי. ובע"ז משני טריפה מלהחיות זרע נפקי. ובמ"ש יתבאר דהא הוצאת המשך לשון הש"ס במכילתן כך הוא דפריך ודלמא למעוטי טריפה כלומר דלאו מהקרבה ממעטינן לה אלא משום דליכא קיום עולם ודייק ומשני האי מלהחיות זרע נפקא כלומר האי דלא יביא טריפה אל התיבה שלא יהיה קיום עולם נתמעט מלהחיות זרע וא"כ ענין קרבן שוב יותר מסתבר למוקי למעט מח"א דמאיס טפי וא"ל א"כ מנ"ל דטריפה אסורה לגבוה י"ל אה"נ דמותרת כמו שיתבאר לקמן בדברי מהרש"א שנביא בעז"ה לדקדק בו. משא"כ בע"ז אנו דרשי' מחד קרא למעט טריפה גם מהקרבה. לכך אומר טריפה מלהחיות זרע נפקי כלומר כולא מלתא דטריפה אף להתמעטו מהקרבה מלהחיות זרע נפקי ועיין). ובדברים אלו יתבאר עוד דקדוק א' דבע"ז הקשו תו' מ"פ ודלמא נח גופי' טריפה הוי הא חי אח"ז שנים רבות ותירצו הא קיימינן למ"ד טריפות יולדות וחי'. ובמכילתן הביא תו' עוד תירוץ א' בשם ר"ת דשאני אדם מבהמה דאדם אית ליה מזלא יע"ש. ולכאורה אין מקום כלל לתי' ב' דהלא בודאי פריך רק למ"ד ט"י וא"כ אין יוצא מידי פשוטו כתירוץ דש"ס בע"ז. אבל לפמ"ש מיושבת שפיר דבשלמא בע"ז לא איצטרך כלל למ"ד טריפה א"י קרא דאתך על טריפה כ"א אתך שיהיה טפילין לך. ובהיות כן לק"מ למ"ד טא"י ודלמא נח גופי' טריפה הוי כ"א למ"ד ט"י דדריש טריפה מאתך לדידי' קשה שפיר ודלמא נח גופי' טריפא הוי כ"א למ"ד ט"י דדריש טריפה מאתך לדידיה קשה שפיר ודלמא נח גופי' טריפא הוי לכך לא הביאו שם רק תירוץ הראשון דפריך למ"ד ט"י משא"כ במכילתן דקיימי' דאף למ"ד טא"י איצטרך אתך למעט טריפה מהקרבה. א"כ י"ל דפריך גם למ"ד טא"י מנ"ל למדרש מאתך למעוטי טריפה להקרבה ודלמא נח גופי' טריפא הוי וכיון דאינו בהחלט דפריך רק למ"ד ט"י לכך תירצו במכילתן ב' תירוצים הא' די"ל דלא פריך כ"א למ"ד ט"י או שפריך גם למ"ד טא"י ושאני אדם מבהמה דאדם אית ליה מזלא. ויעויין היטב בלשונם של התו' ויתבא' הכל בנותן טעם לשבח

אלא אי קשי' לי הא קשי' לי לפמ"ש תוס' בע"ז להקשות מאי פריך אלא למ"ד ט"י מא"ל הא מאן דאית לה טריפה יולדות אית ליה בפשיטות דטריפה חיה וא"כ איך נוכל למעט ומכל החיה טריפה כו' והקשה מהרש"א ז"ל דלמא פריך הכי למ"ד ט"י מא"ל מנ"ל באמת דטריפה אסורה לבני נח ותירץ חדא דדלמא אה"נ דטריפה היא מותרת לב"נ ותו דאיך שייך הפירכא זו על דברי ר"א דאוסר מחוסר אבר יעש"ה ולפ"ז קשיא לי מאי פריך ודלמא נח גופי' טריפא הוה א"כ קרא דאתך למה לי כלל וא"ל למשרי טריפה הוא דאתא תקשה ודלמא אה"נ דבאמת טריפה מותרת ותו דאיך שייך הפירכא כאן וכמ"ש מהרש"א ז"ל ותו איכא למידק לפמ"ש תו' בע"ז דמח"א מאיס טפי לגבוה מטריפה והא דפריך ודלמא למעוטי טריפה היינו קרא דמכל החי מסתבר יותר למעט מיניה טריפה קשה א"כ מה פריך דאי נמי קרא דמכל החי ממעט טריפה שוב הוה מח"א כ"ש דאסור מטריפה דהא מח"א מאיס טפי ומסתבר יותר למעט לסברת תוספות דשם ובשלמא למ"ד טריפה א"י י"ל דפריך ודלמא למעוטי טריפה מטעם דליכא קיום עולם אבל על המקשן השני דפריך למ"ד ט"י מא"ל קשיא לפי סוגי' דהתם דלדידיה איכא קיום עולם וע"כ אנן ממעטינן להקרבה קשה שפיר דיהיה מח"א כ"ש מטריפה ודוחק לומר דפריך על לשון של ר"א דיליף מח"א דאסור מפשטי' דקרא דמכל החי וקשה למ"ד ט"י מא"ל דלדידיה קאי מכל החי אטריפה והוה לר"א לומר דמח"א יליף בק"ו מטריפה ז"א דדלמא ר"א ס"ל באמת כמ"ד טריפה אינה חיה וכמ"ש באמת הגאון מהר"ם לובלין ז"ל וכמ"ש לעי' בל' תו' וצ"ע בזה: וכדי לחדד התלמידים אמרתי ליישב קושי' זו על מהרש"א ויתבאר ג"כ מה שהביאו התוספות במכילתן התימא מפ' שילוח הקן וכו' ובמס' ע"ז השמיטו באופן שבמכילתן יהיה איזה קושי' חזקה לשיטתי' לזאת הקדימו א"ע בדיבור זה להסיר הקושי' משא"כ במס' ע"ז הקושי' מעיקרא ליתא דהנה הקשו תוס' במס' ע"ז למה נישנית מחוסר