מאורי אש קסט

אנו לומר כיון שהקב"ה יודע עתידות וידע שאהרן לא יכנוס לארץ איך ציוה הקב"ה ליתנה תרומה לאהרן כיון שידע שלא יכנוס לארץ אלא ע"כ דמרמז על תחית המתים ובזה אמר טעם לשבח הא דאיתא שם שאלו רומים את ר' יהושיע בן חנניא מנין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וכו' ודלמא וקם העם הזה וזנו אמר להם נקטו מיהו פלגא בידיכו דיודע מה שעתיד להיות ויש לדקדק איך לא הגיד ר' יהושיע ב"ח ראיה שהקב"ה מחיה מתים ודחה אותם בפלגא בידיכו אלא נראה לומר דהם שאלו שני שאלות דוקא מנין שהקב"ה מחיה מתים וא"ת מן המקרא הזה דכתיב ונתתם תרומת ה' לאהרן הכהן והלא אהרן לא נכנס לארץ דלמא נאמר מקרא זה קודם שנגזרה עליו שלא יכנוס לארץ וע"כ צריך אתה לומר שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות וזה שאלו זה גופא הנ"ל שיודע מה שעתיד להיות דלמא אינו יודע מה שעתיד להיות א"כ גם תחית המתים אינו מרומז בתורה ולכך כשאמרו דלמא וקם העם הזה וזנו שמרמז על העתיד ולכך השיב להם שפיר נקיט מיהא פלגא בידיכו וכיון שאתם מודים שהוא יודע עתידות א"כ מוכח נמי תחית המתים מקרא דונתתם תרומה לאהרן הכהן הלא ידע הקב"ה עתידות שלא יבוא אהרן לארץ אע"כ דמרמז על תחית המתים וק"ל ודפח"ח

חולין דף מ"ט אמר ר' אושיעא חלב שעל גבי הקרבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו וסימנך ישמעאל כהנא מסייע כהנא מה היא דתניא כה תברכו את בני ישראל ר"י אמר למדנו ברכה לישראל מפי הכהנים לכהנים עצמן לא למדנו כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר כהנים מברכין לישראל והקב"ה מברך לכהנים כו' ע"ד ומאי מסייע ליה כהנא דמוקי ליה לברכת כהנים במקום ברכה דישראל. ולכאורה יש לדקדק מאי מסייע כהני הלוא לפי הדרש דדרש את כל החלב אשר על הקרב להביא חלב שעל גבי הדקין אבל חלב שעל הקיבה לר' ישמעאל מותר א"כ מותר לכל ישראל ומאי מסייע כהני איכא ונראה דאי' בסוף פ' הזרוע והקיבה להביא חלב שעל גבי קיבה וחלב שבתוך הקיבה דאמר ר' יהושיע כהנים נוהגים בו עין יפה ונותנהו לבעלים טעמא דנהגו הא לא נהגו דידיה הוא נמצא למדין דכהנים נוהגים טובת עין ונותנים לישראל ואיתא בזוהר נשא דף קמ"ז ע"ב תאנא כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחימן ליה לא יפרוס ידוי לברכה לעמא דכתיב טוב עין הוא יבורך אל תקרא יבורך אלא יברך כו' וע"ד כתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל מהו מלחמו כמה דאוקמינא דכתוב לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו' משמע דקדשי קדשים לחם אלהיו נפק מיני' ובג"כ כי נתן מלחמו לדל כו' והנה אף שמדברי רשב"י משמע דדרש על הקב"ה שנתן מלחמו לבעל מום שאוכל בקדשים ופרש"י כל מאכל קרוי לחם מצינו למימר כמו שאיתא בכהן של מעלה כן איתא בכהן של מטה ולכך פי' אל תקרא יבורך אלא יברך תחילה לישראל ואח"כ הוא יבורך מה' וזה אי אפשר אם לא שיהיה טוב עין ולכך נהגו כהנים טובת עין ונתנו חלב שעל הקיבה לבעלים ונתנו ג"כ מלחמם לדל וע"י זה נקראו טוב עין וברכתם ברכה אבל אי לא נהג הכהן טוב עין כתיב אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו ופי' הזוהר אל תבעו מיניה ברכתא כלל ובזה יצא לנו תוכחת מוסר שעיקר טוב עין במידי דאכילה ולא כן יש אנשים שאף שנותנים צדקה בממונם מ"מ אם עני אוכל אצלם כמו שער בנפשם וקרא קאמר פרוס לרעב לחמיך ופי' הזוהר שצריך לפרור המאכל לעני ולא לומר לעני חתוך לך בעצמך חתיכה כי העני יבוש ממנו ואין זה בכלל טוב עין ומצינו בגמ' דתענית וכן מצינו בדיביתהו דאבא חלקי' בפ"ג דתענית דקדמו ענני' מזויות דביתהו משום דמקריב הנייתא ועיי' בפ"ז דסוטה במהרש"א איתא בזוהר פ' אחרי דס"ג ע"ב אית בר נש דברכתא אתקיים יתיר על ידיה ואית בר נש דאיקרי רע עין דלא זמנן לטב כגון בלעם אע"ג דמברך ברכתי' לאו ברכתא ולא אתקיים וז"ש בסוטה דף ל"ח ע"ב אין נותנים כוס של ברכה אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך משום דפרש"י דכהנים מתברכים דכתיב ומברכך אברך וזה אם הברכה שורה ע"י מברך אבל אם אינו שורה א"כ אינו בדין שיתברך וז"ש אל תקרא יבורך אלא יברך משום דברכתו ברכה ולכך יבורך ג"כ הוא מהקב"ה וק"ל

והנה אי לא דרשי כהנים כר' ישמעאל א"כ לא היתי יוכל לומר שהם נוהגים טובת עין ונתנו לבעלים כיון דאסר למאכל מאי טובת עין שייך ביה ולא מקרבא הנייתא אך לדרש ר"י שפיר נקראו טוב עין הוא יבורך אל תקרא יבורך אלא יברך שהם מברכים לישראל וכשמברכים ברכה שלימה אף הם מתברכים מן הקב"ה ושפיר קאמר דמסייע כהנא שע"י דרוש דלעיל מוקי להאי ברכתא במקום ברכתא דישראל שגם הכהנים מתברכים וק"ל

גמרא דנדרים שמש וירח עמד זבולה ואמרו אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא אמרתי ליתן טעם אמרו דין לבן עמרם ולא אמרו למשה נראה דאיתא ריש פרק דתענית דף ג' תהא בר' יהושיע בן בתירא זימנון קרי ליה בשמו וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא והא מקמי' דלסמכי' והא לבתר דסמכי' ופרש"י מקמיה שסמכו לא הוי חשוב נמצא מה שקורין לו בשם דאבא לא היה חשוב והם היו מתכוונים לזלזל בכבוד של משה וקראו בן עמרם ולא בשם משה רבינו ולכך אמרו שמש וירח אם אתה עושה דין לבן עמרם ר"ל שתתבע עלבונו שקרואים לו בשם בן עמרם וק"ל: אור פרשת מסעי חדש

בסוגי' דעירוב פרשיות ריש מס' סנהדרין מתני' דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' גמרא אטו גזילות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו אמר ר' אבוהו מה הן קתני וכו' ר' אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר שנאמר בצדק תשפוט את עמיתך אלא משום יושבי קרנות וכו' מאי איכא בין רבא לר' אחא בריה דרב איקא איכא בנייהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם לדין לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא בריה דרב איקא אית ליה דשמואל עכ"ל ע"ש היטיב וכתב הרמב"ם ז"ל בפ' מה' סנהדרין ה"י וז"ל מותר לאחד לדון מן התורה שנאמר תשפוט את עמיתך ומדברי סופרים שיהא שלשה ושנים שדנו אין דיניהם דין עכ"ל ומתמה הכסף משנה דזה דלא כשמעתין דמסקינן לר"א בדר"א דס"ל דמדאורייתא חד נמי כשר אלא מדרבנן בעינן שלשה אית ליה דשמואל שנים שדנו דינהם דין והאיך מזכה רבינו שטרא לבי תרי דפוסק דרק מדרבנן בעינן שלשה ואפ"ה פסיק שנים שדנו אין דיניהם דין וכן הרגיש הר"ן ז"ל בחידושיו למס' זו וכתבו דס"ל רבינו דאלמוהו רבנן לתקנתא אע"פ שהוא מדרבנן אפ"ה אין דינהם דין ע"ש ועדיין לא יצאו ידי חובתן דהוא נגד סוגי' הגמ' דמסקינן לר"א ברד"א אית ליה דשמואל ולדבריהם גם לר"א ברד"א שנים שדנו אין דיניהם דין ונסתור איכא בנייהו בגמ' הנ"ל שזכרנו וכאשר הרגיש בזה עליהם דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל בש"ע ח"מ ס"ג ס"ק א' ע"ש וטרם נבאר דברי הרמב"ם יש להעיר במאי דתני במתניתן גזילות וחבלות בשלשה כו' ומסקי' בגמ' דהני שלשה בעינן מומחין הסמוכין בארץ ישראל דוקא והקשה תו' במכילתן ובמס' גיטין דפ"ח ע"ב ובמס' ב"ק דף פ"ד ע"ב דהלא חזינן הרבה פעמים בש"ס שדנין דייני גזילות וחבלות בבבל. ובתשובת מיימוני השייך לס' שופטים ס"ג פורטם כמה וכמה מקומות שבש"ס שהם רבו כמו רבו וגם חבלות חזינן בבבל במעשה דחנן בישא דתקע לחבירו שדנין בבבל כדאי' במס' ב"ק דף ל"ז גם הר"ן ז"ל בפ' החובל הקשה ג"כ מהך דדנין גזילות בבבל ועל ארבעה לו אשיבנו שתרצה קושי' זו בארבעה פנים. הפן הראשון תירצו בתוס' דכל הני שדנו דייני גזילות בבבל הי' ע"י תפיסה או דאקביעו דינא לא"י. הפן השני הביאו תוס' במכילתן ע"ש יש מפרשים ובמס' גיטין שם הביאו ע"ש ר"י דבאמת גזילות לחוד וחבלות לחוד לא בעינן מומחין והא דאמרינן במשנתינו בגזילות וחבלות בעינן מומחין היינו בגזילות הבאה על ידי חבלות. הפן השלישי תירץ הר"ן ז"ל דגזילות של כופר בפקדון או שומר שגזל ודומיהן דנין בבבל מה שאין כן בגזילות ממש כמו ויגזול חנית מיד מצרי שגזל אחד מיד חבירו בכח זה לא שכיחא ואין דנין בבבל. והפן הרביעי הביאו בתשוב' הנ"ל ע"ש ר"ת ז"ל דכל הגזילות שכיחא ועבדינן שליחותי' ודנין בבבל לבד מי שגזל הקרקע ואכל הפירות זה לא שכיחא ע"ש ועל תירוץ השני הנ"ל קשה א"כ מאי פריך הש"ס במכילתן דף ג' ע"א נזק היינו חבלות הלא לא עדיין איירי מתני' מדיני חבלות רק דחבלות דמתני' קאי על גזילות דהיינו גזילות הבאה ע"י חבלות ובאמת גזילות בעצמו וחבלות בעצמו דנין בבבל