מאורי אש קסח

ונתקדשה כדקתני בברייתא ולארוסה שלשים יום ומשני תני בוגרת וששהתה יב"ח וקתני התם ואלמנה שלשים יום א"כ תני בוגרת סתם דדומה פעם לבתולה ופעם לאלמנה יעש"ה והקשו ה"ה מוהרש"א ומוהר"ם שיף ז"ל א"כ למה פריך הכא מר"ה על מתני' דנדרים הלא בלאו ר"ה קשה נמי כדפריך בנדרים כיון דלא ידע משינוי דש"ס תני בוגרת וששהתה ותו יש לדקדק למה פריך מקודם מברייתא דבוגרה ה"ה כתבוע ואח"ז פריך ממשנה דנדרים בל"ז הי' לפרוך ממתני' ואמרתי כשהיתי כבר חמיסר ליישב אחר שנדקדק דקדוק גדול לפע"ד דבמכילתן משני בל' זה אימא בוגרת וששהתה יב"ח ושם בנדרים משני תני בוגרת וששהתה יב"ח ובודאי צריכי' אנחנו לתת לב לדקדק על שינוי' לשונם בש"ס. דהנה מדקדקים המפרשים לאיזה צורך הביא שם התנא ולאלמנה שלשים יום הלא לא צריך אלא להביא דינא הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר נדרים סגי בבא קמייתא. רק הנה בנדרים דמשני תני בוגרת וששהתה כו' ודומה בוגרת לפעמים לבתולה ולפעמים לאלמנה כמ"ש תוס' ניחא הא דתני ולאלמנה התם. גם לשיטת ולסברת המקשה דתני בוגרת ששהתה ניחא ג"כ הא דתני ולאלמנה שלשי' יום דהנה הקשה מהר"ם שיף ז"ל ולסברת המקשן דתני בוגרת ששהתה למה לא קתני דין נערה שם דבנערה הוה רבותא טפי דמשום מזונות תיפוק מאיסור נדרים דאורייתא שהוא ברשות אבי' יעש"ה א"כ י"ל דמש"ה תני ולאלמנה אף באופן שהדרא לבי' נשא כגון מן האירוסין לדעת הפ"י אך לסברת המתרץ דהכא אימא בוגרת וששהתה א"כ כבר תני נערה להורות דנפקאה מרשות אבי' א"כ למה לי דקתני התם ולאלמנה שלשים יום

אך י"ל דהנה הקשה מוהרמ"ש לשיטת הר"ן ז"ל דלבחור נותני' לעולם יב"ח א"כ מאי פריך ממשנה דבוגרת ששהתה יב"ח דלמא יב"ח דתני משום החתן דנותנים לו יב"ח כשהוא בחור ותי' דא"כ למה תני ולאלמנה שלשים יום הלא גם באלמנה נותנים יב"ח משום דידיה לשיטת הר"ן יעש"ה ולפ"ז משני שפיר אימא בוגרת וששהתה וא"ל למה לי בבא דאלמנה שלשים יום כיון דכבר נשמע מנערה הך דינא דיצאת מרשות אביה זה ליתא דאי לא הוה קתני ולא מנה שלשים יום לא הוה ידענא אף בנערה דיצאת לרשות אביה והא דתני בוגרת ששהתה פירושו כמשמעו דששהתה יב"ח קאי אבוגרת ותני יב"ח משום הבחור דנותנים לו לעולם יב"ח כקושי' מהר"ם שיף דהשתא לא שייך תירוצו כיון דלא תני הך בבא דלאלמנה שלשים יום לכך הוצרך למיתני הך חלוקה ולאלמנה שלשים יום ומוכח שפיר הכל כנ"ל. והשתא מיושב דקדוק הנ"ל דהא החילוק בין הגירסת ש"ס דהכא דאומר אימא בוגרת וששהתה לגירסת הש"ס דנדרים דאומר תני בוגרת וששהתה הוא בדרך זה באומרו תני בוגרת וששהתה מגיה' לשון המשנה ואומר תני הכי במשנה בוגרת וששהתה בוי"ו מתחלקת. משא"כ באומרו אימא בוגרת וששהתה בזה אינו מגיה המשנה רק משנה לא זזה ממקומה דתנינן בוגרת ששהתה רק דאימא הכי דששהתה לאו מוסב על בוגרת. ולפ"ז במכילתן לא מצי לומר תני בוגרת וששהתה דהוה הדרא קושי' לדוכתא למה לי החלוקה ולאלמנה שלשים יום ומבבא דנערה מוכח כבר דיצאה מרשות אביה וא"ל דאי לא הוה קתני ולאלמנה שלשים יום ה"א למיטעות דפירושו בוגרת ששהתה כנ"ל ז"א דהלא מגיהין אנחנו המשנה להוסיף וי"ו החולקת דתנינן בוגרת וששהתה א"כ אין שום טעות דושהתה קאי אבוגרת לכך דייק אימא בוגרת וששהתה ואי לא הוה קתני ולאלמנה שלשים יום הוה מקום למיטעות משא"כ בנדרים משני שפיר תני בוגרת וששהתה כו' ודומה בוגרת לפעמים לבתולה ולפעמים לאלמנה והוצרך למיתני ולאלמנה שלשים יום ומזה ידע נמי המקשן דמכילתן רק דהוה קשה לי' למה לי הבבא ולאלמנה שלשים יום כאשר דילג אותו בבא כיון דלר"ה לעולם אין נותנים לה יב"ח ולא הוה דומה לבתולה ולאלמנה ומשני לאו תני אלא אימא בוגרת וששהתה וי"ל כמ"ש דמש"ה תני ולאלמנה שלשים יום כדי דלא נטעה לומר דפירושו בוגרת ששהתה ומיושב היטיב קושי' מהרש"א ומהר"ם שיף הנ"ל והנה כתב מוהרמ"ש דלסברת המקשן מאי לאו כתבוע דבתולה הי' סבר משום דאלמנה א"צ תביעה כמו בוגרת יע"ש. ובהיות כן לא הוה קשה ג"כ ממתני' דנדרים דהא ידע די"ל תני בוגרת וששהתה והא דתני ולאלמנה שלשים יום י"ל דמורה אף בלא תביעה כמו בוגרת אבל השתא דמשני לא בתבוע דאלמנה נמצא גם אלמנה צריכה תביעה פריך שפיר ממתני' דנדרי' ודוק היטיב

שם בתוס' ד"ה מאי לאו כתבוע דבתולה כו' וא"ל דמיירי שנתקשה ולבסוף בוגרה ור"ה מיירי מבוגרה ואח"כ נתקדש' דפשיטא בנתקדשה ולבסוף בוגרה דלא הוה כתבוע ור"ת מפרש דהתם האי לישנא דבוגרה משמע בוגרה ואח"כ נתקדשה יעש"ה והנה איכא למידק א"כ מאי פריך ממתני' דנדרים דלמא התם מיירי שנתקדשה ולבסוף בוגרה ובאמת שהתה יב"ח משעת תביעה ובשלמא לשיטת ר"ת לק"מ די"ל סתמא דלישנא משמע בוגרה מקודם אבל לתירוצם הראשון קשה ונלע"ד דהנה תו' הקשה שם איך תני נותנים לבתולה יב"ח הלא אסור לקדש בתו כשהיא קטנה וע"כ קידשה כשהיא נערה ואין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים ובבוגרת נותנים שלשים יום לר"ה. ותירצו דבנתקדשה ולבסוף בוגרה מודה ר"ה דנותנים לה יב"ח יע"ש ולפ"ז פריך שפיר ממתני' דנדרים דא"ל דתני התם בוגרת כגון שנתקדשה ולבסוף בוגרה קשה למה תני כלל לשון בוגרת ה"ל למיתני סתם שהתה יב"ח וע"כ בנתקדשה ולבסוף מיירי בהוכחת תוס' דהא אסור לקדש בתו כשהיא קטנה וע"כ קידשה כשהיא נערה ובא לה הבוגרת אחר ששה חדשים. אך לשיטת ר"ת ז"ל הובא בהג"ה הרא"ש דפוסק מותר לקדש את בתו כשהיא קטנה א"כ הוה הדרא הקושי' לדוכתי' מאי פריך ממתני' דנדרים דא"ל כמ"ש כיון די"ל שקידשה בעודה קטנה ולכך הוזקק ר"ת לפרש דסתמא דלישנא בוגרה משמע בוגרה אח"כ נתקדשה ולק"מ גם מפירכא שניה דמתני' דנדרים דפריך שפיר מסתמא דלישנא דבוגרה כך הי' נלע"ד ולכאורה. רק שלשיטת ר"ת בלא"ה פריך שפיר ממתני' דנדרים דר"ת ז"ל פוסק בנתקדשה ולבסוף בוגרה אין הבעל מפר נדרים יעויין בהגהת הרא"ש בשם מהרי"ח יע"ש היטיב ודייק ר"ת דסתם האי לישנא משמע בוגרה ואח"כ נתקדשה אבל ממתניתין דנדרים בלא"ה מוכח דפירושו בוגרה ואח"כ נתקדשה מדקתני בעלה יפר נדרים ועיין בזה: כתנות פרשת מסעי אור

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן ואיכא למידק למה הוצרך לומר אשר יצאו מארץ מצרים ונראה דאי' דאלה מסעי בני ישראל כאן רמזה התורה שילכו בני ישראל בגלות ואיתא דאם היתה הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו לא הי' הגלות והיתה גאולתו שלימה אבל כיון שהיתה ע"י בשר ודם כשם שהם עוברים כך גאולתן עברה וזה הוא הרמז אלה מסעי בני ישראל ר"ל שילכו בגלות ואמר הטעם אשר יצאו מארץ מצרים ביד משה ואהרן ולפי שהי' גאולתם ע"י בשר ודם לכך גאולתן עוברת וילכו אח"כ בגולה וק"ל

בפסוק צו את בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם באים אל ארץ כנען את הארץ אשר תפיל לכם בנחלה ארץ כנען לגבוליה ופי' רש"י לפי שהרבה מצות נוהגות בארץ ואינו נוהגת בח"ל לפיכך הוצרך לכתוב מצרי דכולה תחומה ולי נראה דיש בה עוד נפקותא לידע גבולי דארץ ישראל דאיתא בהוריות דף ג' ע"א אמר רב אסי בהוראה הולכים אחר רוב יושבי ארץ ישראל ומיושבי' חוץ לארץ אינם מצטרפים ולא אותן דמנחל מצרים ולחוץ דח"ל הוא א"כ איצטריך לידע גבולי ארץ ישראל בשביל מצוה זו שלא יצטרפו בהוראה זו וק"ל: תהלים סי' ע"ד שאגו צוררך בקרב מועדך שמו אותותם אותות נראה דאיתא בהנזקין דנירן קיסר היה מנחש כי אתא סמוך לירושלים שדא גירא למזרח אתא ונפל בירושלים למערב אתא ונפל בירושלי' לארבע רוחות עולם ונפל בירושלים וזה הי' אות וסימן שיכבשו את ירושלי' באו למקדש במקום שמתודעי' שם וזש"ה שאגו צוררך ושממו אותותם אותות שנתקיי' לפי האות שבחינו וק"ל

בגמרא דחלק ד"צ ע"ב א"ר יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנים לו תרומה אלא מלמד שעתיד להחיות וישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחיות המתים מן התורה והקשה אדוני מ"ו החסיד הג' מוהר"ר משה ז"ל שהיה אב"ד דק"ק ראנטשוב דמה קשיא לר' יוחנן והלא לא נכנס לארץ דלמא האי קרא נאמר בפ' קרח קודם שנגזר על אהרן שלא יכנס לארץ א"כ שפיר אמר קרא ונתת' ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן שבאותו זמן היה מוכן לכנוס לארץ וע"כ צריכין