מאורי אש קסז

כתנות פרשת מטות אור

גמרא דיבמות דף ס' ע"ב תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה שנאמר כל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם והרי פנחס הי' עמהם ורבנן לעבדים ולשפחות אי הכי בת ג' שנים ויום אחד נמי כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב כל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו הא אינו יודעת קיימת מכלל דטף בין ידעה ובין לא ידעה קיימו וכתיב וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם הא ידעה הרגו הוי אומר בראוי לבעול הכתוב מדבר תניא וכן הי' ר' שמעון בן יוחאי אומר קברי נכרי אינם מטמאים באוהל כו' ולכאורה תמוה דברי הברייתא דקתני וכן הי' אומר משמע דדבר זה שקברי נכרי אינם מטמאים תלוים ונמשכים אחר דברי רשב"י דלעיל וליישב דבר זה נבאר תחילה הפסוק ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הנה הי' לבני ישראל בדבר בלעם למעול מעל בה' ופרש"י הן הנה מגיד שהי' מכירים אותה זו היא שנכשל בה פלוני ולכאורה איכא למידק מאי נפקא מיני' אם הי' מכירין או לא ונ"ל לומר דהא איכא למידק אמאי קצף משה דהא ע"כ הוא לא ציום בפירוש להרוג דאם הי' מצוום בפי' אין ספק שלא הי' עוברים דברי משה שכולם היו צדיקים ואם לא ציום א"כ אמאי קצף אלא נראה שהי' סבר משה שמצד עצמ' מכח סבר' הי' ללמוד ולהרוג אותם דלעיל בפ' קדושים פי' רש"י ואת הבהמה תהרוגו אם אדם חטא בהמה מאי חטאת אלא מפני שבא לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל וק"ו אדם שהוא יודע להבחין בין טוב לרע וגורם תקלה לחבירו לעבור עבירה וכן איתא שהמחטיא קשה מן ההרגו שההרגו אינו מאבד אותו אלא מעולם הזה והמחטיא מאבד אותו מן העולם הזה ומן עוה"ב ובגמרא דסנהדרין איתא עוד טעם אחר מפני קלון שלא יאמרו זה הוא שנכשל פלוני על ידה וק"ו אם חס הקב"ה על כבודן של רשעים ק"ו לכבודן של צדיקים ולפ"ז ליכא למילף ק"ו אבל אם נאמר שהי' מכירין אותן זו היא שנכשל בה פלוני איכא נמי קולן וראוי לבערם מן העולם ובזה יובן דקאמר ויקצוף משה על פקודי חיל ואמר החייתם כל נקבה הי' לכם ללמוד מק"ו להרוג אותם דמה בהמה שלא חטא וא"ת דלמא התם טעמא משום קולן ולכך קאמר הן הנה מלמד שהי' מכירין אותה זו היא שנכשל בה פלוני וא"כ שייך האי טעמא נמי הכא ושפיר הי' לכם לידע מסברא דנפשייכו להרוג אותם ולכך קצף עליהם ובמדרש ילקוט איתא למה אמרה התורה להחריב את כל המקומות מפני שמזכירין בגנותא של אדם ולכאורה יש לדקדק הא תינח אם פירש יודעת איש שנבעלת ממש אבל אם נימא בראוי לבעילה הכתוב מדבר א"כ מדוע יתחייבו מיתה ונ"ל לומר דאיתא בפ' במה אשה ויקצוף משה על פקודי חיל אמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לו לא נפקד ממנו איש א"כ כפרה זו למה אמרו לו אם ידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו א"כ הראוי לבעול החטיאו אותם בהרהור ובזה יהי' מקושרים דברי הברייתא שאמר וכן הי' רשב"י אומר קברי גוים אינם מטמאים דבגמרא פריך מיתבי וכל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ומשני דלמא איקטול חד מישראל ורבנן לא נפקד ממנו איש ורשב"י לא נפקד ממנו איש בעבירה נמצא רשב"י מוקי להאי קרא בעבירה וע"כ קשה אליביה א"כ כפרה למה וצריכין אנו לומר מידי הרהור לא יצאנו וזה אם הרהור הוא חטא אבל אם אנו אומרים דהרהור אינו חטא כלל א"כ ע"כ ליכא למימר לא נפקד ממנו איש בעבירה דא"כ קשה כפרה למה אלא ע"כ לא נפקד ממנו איש שלא נהרג אחד מישראל כרבנן וא"כ י"ל קברי נכרי מטמאים דהא הי' צריכין הזאה ובזה יובן דברי הברייתא דתחילה לא אמרינן תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד מותרת לכהונה וע"כ הא דקאמר פחותה ולא בת ג' מוקי להאי קרא בראוי לבעול וע"ז יש להקשות למה נתחייבה מיתה הלוא לא עשאתה עבירה וצריכין אנו לומר לפי שבאתה תקלה על ידן שחטאו ישראל בהרהור ש"מ דיש עון בהרהור עבירה וא"כ שפיר נוכל לומר לא נפקד ממנו איש בעבירה והא דצריכין כפרה משום שלא יצאו מידי הרהור וי"ל שנהרג אחד מישראל ולכך צריכין הזאה א"כ שפיר קאמר תניא וכן הי' רשב"י אומר קברי נכרי אינם מטמאים והא דכתיב לא נפקד ממנו איש בעבירה ואין להקשות א"כ כפרה למה בשביל הרהור עבירה וק"ל:

ואגב דאיירינן בזה אכתוב ישוב נכון לדברי התו' בד"ה הא אינה יודעת יקיימו לא הי' צריך למידק הכי אלא הא טף אפי' יודע' יקיימו כו' אלא שרוצה להקשות משניהם וכו' ולכאורה איכא למידק למה הוצרכו להקשות משניהם ה"ל להקשות מטף לחוד ונראה ליישב דאימא דיוקא דטף יקיימו לא הי' יכול להוכיח בראוי לבעול הכתוב מדבר דהא לפי סבר' המקשה דפריך אי הכי אפי' יתירות מג' שנים נמי בלבד שלא תהיה מותרת לכהונה וא"כ אי מדיוקי דטף לחוד לא היתי יכול להכריח בראוי לבעול דהייתי אומר דלמא אשמועינן כרא בסברת המקשה וקרא אתי לאשמועינן אפילו ביתירות מג' שנים החיו לכם לנשים והכי קאמר קרא וכל אשה יודעת איש הרוגו הא טף יקיימו לעבדים ולשפחות ואי אשמועינן קרא וכל טף אשר לא ידעו החיו לכם אפי' לנשים אך לענין הרגו יש חילוק בין גדולה לקטנה דגדולה דגם היא הזידה בבעילה לכך הרגו אבל קטנה דלא מזידה היא לאו בכלל יהרגו אלא יקיימו לעבדים ולשפחות ולא לנשים מ"מ נבעלה אבל טף שלא נבעלה אף אם היא יתירה מג' שנים החיו לכם לנשים ולכך מקשה מדיוקא הא אינו יודעת יקיימו ומדיוקא דטף משמע דגדולה אף אם יודעת הרגו דליכא למימר בגדולה אם אינו יודעת מותר לקיים לעבדים ולשפחות בטף אם אינה יודעת מותר ליקח אפילו לנשים כיון שלא נעשה בה עבירה מה לי גדולה ומה לי קטנה כיון דשניהם לא עברו בהם עבירה אלא ע"כ בראוי לבעול הכתוב מדבר והקפידה התורה על הראוי לבעול להרוג ועל שאינה ראוי לבעול אפילו ליקח לנשים והטעם מפני הרהור עבירה וק"ל:

ואמרתי טעם לשבח על האי ברייתא דלעיל דמשני הש"ס דרשב"י סבר לא נפקד ממנו איש בעבירה אבל י"ל דאיקטיל חד מישראל ולכך כתיב וכל נוגע בחלל אבל קברי נכרים אינו מטמאים רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מלטמא באוהל ממגע וממשא מי מעטינא קרא ואיכא למידק למה לא תי' רשב"י כן ולכאורה פשטא דקרא אדם כי ימות באוהל משמע כרבינא ורשב"י ס"ל דאף ממגע טהרינהו ולכך מוכרח לומר דלמא איקטול חד מישראל ונראה דאי' בזוהר חיי שרה דף קל"א ע"א א"ר יוסי הא חמינן כל זימנא דב"נ קם ברוחא דא לאו איהו מסאב נפקא נשמתי' מיניה איהו מסאב אמר ליה ודאי הכי הוא והכא איתמר דהא ההוא יצה"ר כד נטיל רוחא מבר נש סאב ליה ואשתאר גופי' מסאב ושאר עמין עבדו ע"ז כד אינון בחייהון אינון מסאבין דהא מסיטרא מסאבא אית להון נשמתן כד אתרק מינה ההוא מסאבה אישתא' גופיה בלא מסאבו כלל עכ"ל הזוהר ועיין בזוהר ויחי דף ר"ך ע"א מבואר היטיב הרי להדיא לדעת רשב"י בזוהר דעו"ג בחיים הם מסיטרא דמסאבא וכד נפקא נשמתייהו נשאר טהור לגמרי משמע שבדין הוא שאפי' בנגיע' אינו מטמא ובישראל בהיפוך דיצה"ר נטיל נשמתיה ומטמא במותו וז"ש בגמ' רשעים בחייהם קרוים מתים דיצה"ר מסאב להו ולכך מטמאין כמת אבל צדיקים אפילו במיתתן קרוים חיים שאינם מתים ע"י מלאך המות אלא ע"י נשיקה מהקב"ה ולכך אינו מטמא כמו בחיים ולכך כשמת רבי בטלו כהונה ועיי' בכתובו' בפ' הנושא גבי רבי מ"ש התו' והריטב"א ועיי' בזוהר וישלח דף קס"ח ע"א כתב שם בפירוש כדברי הנ"ל:

אור פרשת מטות חדש

כתובות דף נ"ז ע"א מתני' נותני' לבתולה יב"ח משתבעה הבעל ולאלמנה שלשים יום וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש כו' וכתב הר"ן ז"ל בבחור שנשא אלמנה לו יב"ח דלא כדעת הרמב"ם ז"ל דאין נותנים לו יותר מאשר נותנים לה השתא יעש"ה ויש ליתן טעם לדברי הר"ן ז"ל ממכילתן דאי' שם אמר רב הונא בוגרה נותנים לה שלשים יום כאלמנה מיתבי' בוגרה הרי היא כתבועה מאי לאו כתבועה דבתולה. לאו כתבועה דאלמנה ת"ש בוגרת ששהתה יב"ח ר"א אומר הואיל ובעלה חייבת במזונותי' יפר נדרים אימא בוגרת וששהתה יב"ח ת"ש המארס כו' בוגרה יום אחד ונתקדשה נותנים לה יב"ח ולארוסה שלשים יום תיובתא דר"ה תיובתי' מאי ולארוסה שלשים יום ה"ק בוגרת שעבר עליה יב"ח ונתקדשה נותנים לה שלשים יום עכ"ל הגמ' והקשו בתו' הלא כאן איתותב ר"ה ובמסכת נדרים משני הש"ס תני בוגרת וששהתה הא כיון דאיתותב ר"ה שפיר י"ל בוגרת ששהתה יב"ח כדינא. ותירצו דה"פ בנדרים איך פסק ותני בבוגרת רק יב"ח הלא משכחת לה לפעמים שלשים יום נמי כגון ששהתה יב"ח