מאורי אש קסו

כתירוצם הראשון שבמס' יבמות

ובזה נתיישב לי קושי' עצומה על תירוצם השני של תוס' במס' יבמות וקשה הא דפריך במכילתן דף ה' ע"ב ובעלה מלמד שנקנית בביאה. ופריך והלא הדין הוא ומה יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה זו שנקנית בכסף אינו דין שתקנה בביאה. ולשיטת תוס' הנ"ל קשה מאי פריך דלמא אי לאו ובעלה הוה מוקמינן כל הג"ש דקיחה קיחה על ביאה דטפי עדיף למילף אשה מאשה ושוב לא הוה ידענא קידושי כסף כלל וממילא לק"מ הג"ש על ביאה למה לי נילוף בהך ק"ו כיון דהשתא קיימינן דגם אשה אינה נקנית בכסף ממילא שוב ליכא ק"ו הנ"ל ולפמ"ש מיושבת היא דפריך למה לי ובעלה וגם הג"ש מעריות על העראה ותיתי הכל מיבמה דהא ביבמה איכא בהדיא לימוד ערוך דנקנית בהעראה. או יאמר דשם אמרינן ואיצטרך למיכתב כי יקח ואיצטרך למיכתב ויצאה חנם דאי כתיב ויצאה חנם ה"א היכא דיהבה איהי לדידיה וקדשתו הוה קידושין כו' והדר פריך ובעלה למה לי כו' וא"כ א"ל דה"א ג"ש דקיחה קאי על ביאה קשה ל"ל ותיתי בק"ו מיבמה דהא עכ"פ כסף קונה באשה מקרא דויצאה חנם ועוד יש לעיין בתוס' ד"ה מעיקרא דדינא פירכא ויש ליישב בזה הקושי' הנ"ל ועיין בזה:

עוד שם דף ט' ע"ב אר"י בעולת בעל כו' ופריך ור"י האי ובעלה מאי עביד ליה ומשני דזו נקנית בביאה ואין אמה עבריה נקנית בביאה. והקשה הרב בעל עצמות יוסף ז"ל אמאי לא קאמר רבא למעט חופה והכי דרשינן ובעלה בביאה נקנית ואינה נקנית בחופה יע"ש וכבר הערנו מזה לעיל ונלע"ד דהנה יעויין לעיל אמר ר"ה חופה קונה מק"ו כו' ופריך מה להני שישנו בע"כ כסף באמה שהאב מוכר את בתו בע"כ שטר בגירושין ביאה ביבמה ור"ה כסף באישות מיהו לא אשכחן והקשו בעל מעשה חייא למה לא יחשב לפירכא עכ"פ יע"ש ועיין לעיל אך י"ל דהנה הקנין של עבד עברי ואמה צריך להיות ב' פרוטות דכתיב והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאת ומיני' למדים דהיתה נקנית בכסף הרי דאם מגרעת ע"כ הי' הקנין יותר מפרוט' וגבי קידושי אשה סגי בפרוטה ובהיות כן י"ל כך כוונת הש"ס ור"ה כסף באישות מיהו לא אשכחן כלומר אותו כסף שהוא באישות דהיינו פרוטה אחת לא אשכחן בע"כ בשום מקום דמה שהוא קונה בע"כ באמה היינו בשתי פרוטות דוקא ואין ילפינן מפרוטה אחת. אך כל זה אי ילפינן כסף באמה מוהפדה אזי מוכח דנקנית בשתי פרוטות דוקא כנ"ל אבל אי ילפינן כסף מכסף מקנתו אזי מוכח דגם באמה סגי בפרוטה אחת דסתם כסף הוא ש"פ אחת ומה דקאמר קרא והפדה שמגרעת פדיונה היינו אם הי' הקנין יותר מפרוטה אבל לא מוכח דיהיה הקנין דוקא ב' פרוטות דבשלמא אי ילפי' עיקר קנין כסף מוהפדה ע"כ שתי פרוטות בעינן כנ"ל ועיין בל"ח והנה לר' יוחנן מוכח כסף ממכסף מקנתו. דהא כדילפינן לה לקמן ממכסף מקנתו פרכינן אשכחן ע"ע הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף כו' וכתבו תו' דלא פריך אלא לר"ל אבל לר"י דאמר ד"ת משיכה קונה לק"מ יע"ש וא"כ פריך שפיר ור"י האי ובעלה מאי עביד ליה וא"ל למעוטי חופה קשה מהיכי תיתי דחופה קונה ואי מק"ו קשה הא איכא למיפרך שכן ישנו בע"כ וא"ל כסף באישות לא אשכחן בע"כ ז"א דהא לר"י אמה עבריה נקנית בפרוטה אחת הרי דאשכחן גם בפרוטה אחת בע"כ וק"ל

שם דף ה' ע"א אמר ר' הונה חופה קונה מק"ו כו' ופריך מה להני שכן ישנן בע"כ ור"ה כסף באישות מיהו לא אשכחן בע"כ אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא שלש תנן וארבע לא תנן. ויש לדקדק למה לא פריך לעיל תיכף שתי תשובות שעדיף שתי תשובות מתשובה אחת. ותו הקשיתי מכאן על, דברי הג' בעל תו' י"ט שכתב במשנתינו ליישב מה דנקיט הכא האשה בה"א ידועית משום דמיירי מאשה הנשואה כבר דהיינו מן אלמנה או גרושה. ולכאורה אין שום טעם לדבריו הקדושים אבל באמת אמרתי שדבריו מיוסדים על אדני פז ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל בפתיחתו כבר הבאתיו לעיל באריכת לדקדק בו יע"ש דמש"ה סידר רבינו הקדוש מסכת גיטין קודם מסכת קידושין מפני שרצונו לילך כמ"ש בתורה מקודם ויצאה והיתה ואח"ז והלכה כו' הרי להדיא שמיירי מן נשואיה השניה ומיירי באשה שכבר נתגרשה מן אישה הראשון ובודאי זולת זה אין שום טעם לדבריו ולפ"ז קשה מאי פריך שלש תנן וארבע לא תנן וע"כ דלא פריך מנינא למה לי דהא כבר רמי' נהלי לעיל ושניא דא דלר"ה אתי מנינא דרישא למעוטי חליפין וכמ"ש מ"ז הגאון ז"ל הבאתיו לעיל באורך יעש"ה ומהכרח לומר דפריך בפשטות מ"ט לא קתני תנא דידן גם חופה ולדברי תי"ט הנ"ל דהתחיל התנא האשה היינו מנשואה כבר א"כ אין לה חופה כלל דאיתא בש"ע א"ה דאין לאלמנה חופה ויעויין מ"ש בזה הגאון בעפ"י ז"ל ונלע"ד

דהנה כבר כתבנו כמה פעמים מה שהקשו הגאונים למה תנא התנא שטר קודם ביאה הלא בקרא הוה ביאה מוקדם לשטר ותירץ בעט"י להורות דכסף ושטר שייכים בפחותים מבת שלשה שנים ויום אחד וביאה אינה כ"א אחר שלשה שנים ויום א' ומש"ה תני מקודם כסף ושטר דקונים בקטנה ואח"ז תני ביאה דקונה דוקא גבי גדולה. ותו י"ל משום דביאה נשואין עושה לכך תני מקודם כסף ושטר מה שעושה דין אירוסין ואח"ז תני ביאה מה שהוא גמר לגמרי. והנה לדברי הגאון בעל תי"ט ז"ל דמש"ה תני האשה בה"א דמיירי מנשואה כבר נסת' אופן הראשון שזכרנו דמש"ה הקדים כסף ושטר דשייכים קודם שלשה שנים ז"א דהא התחיל ואומר האשה הנשואה כבר נתגרשה או נתאלמנה א"כ לא מיירי כ"א מגדולה ועלה קא מפרש בכסף ושטר כו' ובהכרח לומר כאופן השני שזכרנו דמש"ה איחר ביאה דנשואין עושה אך על זה האופן יקש' ג"כ א"כ מאי קמבע"ל אי ביאה נשואין עושה אי אירוסין עושה תפשוט מהכא דביאה נשואין עושה מדקתני לבסוף אבל י"ל זה ע"פ מ"ש לעיל דהרב בעט"י כתב דקתני האשה בה"א בא למעט יבמה מכסף ושטר ודייק האשה זו נקנית בכסף ושטר ולא יבמה ולפמ"ש הקול הרמז נסתר זה דכתב דהך בבא דיבמה נקנית בביאה לגופיה לא איצטרך דכ"ש הוא מאשה זרה רק לדיוקא תני דדוקא בביאה היא נקנית ולא בכסף ושטר א"כ עדיין קשה ה"א דהאשה למה לי אם נאמר דגבי אשה ביאה אירוסין עושה בודאי הך בבא דהיבמה נקנית בביאה לגופיה איצטריך דאי מאשה ה"א דג"כ אינו עושה רק אירוסין ובאמת גבי יבמה נשואין עושה וכיון דהך בבא איצטרך לגופא שוב שפיר הוצרך התנא למיתני האשה בה"א להורות דדוקא באשה יש שלשה קנינים אבל גבי יבמה דקנין דידה דגומר ליכא כ"א ביאה וגם ע"ז יהיה קשה תפשוט מדתני האשה בה"א כנ"ל דביאה אירוסין עושה. אבל ז"א דלא מצי למיפשט מידי די"ל לעולם אימא לך ביאה נשואין עושה וא"ל למה תני האשה בה"א י"ל כאותו חלוקא דביאה נשואין עושה כס' התי"ט דתני האשה בה"א דמיירי מאשה הנשואה כבר וא"ל א"כ למה תני ביאה לבסוף י"ל משום דעתה קיימינן דביאה נשואי' עושה וכמו כן אין למיפשט מהכא דביאה נשואין עושה די"ל לעולם אימא לך ביאה אירוסין עושה וא"ל א"כ למה נקיט ביאה לבסוף י"ל להורות דכסף ושטר שייכים קודם ג' שנים. וא"ל הא מיירי מאשה הנשואה כבר וממילא לא מיירי כ"א מגדולה י"ל דבאמת לא מיירי מאשה הנשואה כבר וא"ל א"כ למה תני האשה בה"א י"ל עכשיו דקיימינן ביאה אירוסין עושה מש"ה הוצרך למיתני בה"א למעט יבמה מכסף ושטר דבבא דסיפא לגופיה איצטרך כנ"ל וזיל הכא קמדחה לי' וזיל הכא קמדחי' ליה והיא גופא קמבעיא ליה

והנה כבר הבאתי לעיל דברי בעל מעשה חייא ז"ל דר"ה לא חש לפירכא מה להני שכן ישנן בע"כ בבעלמא משום דהוה פירכא כל דהוא ועל ק"ו לא פרכינן פירכא כל דהוא וס"ל ביאה אירוסין עושה וממילא איכא ק"ו גם מביאה שאינה גומר וקונה כמש"ל יע"ש וכיון דס"ל לר"ה בהחלט דביאה אירוסין עושה קשיא למה תני התנא ביאה לבסוף ועכ"ל כאופן הראשון הנ"ל משום דבא להורות דכסף ושטר שייכים בקטנה וקשה הלא מיירי מאשה הנשואה כבר דהוי' גדולה ועכ"ל כיון דס"ל ביאה אירוסין עושה ראינו מוכרח לפרש דמיירי מנשואה כבר רק מש"ה קתני האשה למעט יבמה מכסף ושטר ובהיות כן פריך שפיר שלש קתני וארבע לא קתני דלמה לא קתני חופה במשנתינו דהא לר"ה מיירי מתני' מנשואי' הראשונים ומש"ה פריך מקודם מה להני שישנן בע"כ ור"ה כסף באישות לא אשכחן וקשיא הא הוה פירכא כ"ד וצ"ל דס"ל ביאה אירוסין עושה ודלא כס' התי"ט שוב פריך שפיר ליתני חופה במשנתינו ודוק היטיב: