מאורי אש קסה

דהכי מיום נמי חלוק וכן על תירוץ רבינו קשה למה יאמרו זמן בימי ח"ה כל יום ביומו בח"ה דסוכות דהא כל יום חלוק משלפניו בקרבן וחלק משלפניו מיום ולכך בא רב פפא לתרץ ואמר רב פפא ר"ל אף שחלק מיום שלפניו מ"מ עשה הכתוב יום אחד דכתיב בכולם פרים והכי כתיב פר משמע שכולם הם חג אחד ושמיני אינו כולל בו ובאמת בז' דפסח סגי בתירוץ דאינו חולק משלפניו אבל איצטרך לן טעמא לומר דכל ז' דסוכות אף שחלוקם מ"מ נחשבים כחג אחד ולכך ניחא דעל קושי' זו תירץ רב נחמן בר יצחק הכי כתיב ביום והתם כתיב ביום אף שחלוקים זה מזה מ"מ הכתוב עשאן חג אחד ורב אמר הכי כתיב כמשפט והתם כתיב כמשפטם משמע שהם רגל אחד משא"כ שמיני וזה לדעתי כיון אמתי בדבריו וק"ל: אור פרשת פנחס חדש

גמרא דמגילה דף כ"ז ע"ב מיניה עולא ב"ר מרבא פרשה של ר"ח כיצד קורין אותה וכו' עד שלח הלכתא מאי כו' דבר זה נדפס בפרשת בראשית ויכול המעיין לעיין שם

גרסינן במס' קידושין דף מ"א ע"א שליחות מנ"ל א"ק ושילח מלמד שהוא עושה שליח ושילחה מלמד שהיא עושה שליח ושילח ושילחה מלמד ששליח עושה שליח וכו' שם ע"ב בתרומה מנ"ל א"ק אתם גם אתם כו' ובקדשים יליף מדריב"ק וכו' ופריך לר' יונתן דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא דכל ישראל יוצאים בפסח אחד וכו' ומקשי' שם בתוס' למה לא יליף שליחות בקדשים מדגלי רחמנא גבי פר של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו וכו' ותירצו דמשם ה"א דווקא בחטאת משוי שליח אבל בעולה כיון דלאו בדידיה תליא מלתא דממשכנין אותו לא מצי משוי שליח עיי"ש ובמהרש"א ויעויין לעיל פ' ויקרא תרי תמיהות דדכירא ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש דלכאורה נעלם מהם ש"ס ערוך דמנחות דף י"ט ע"א דפריך שם לר"ש אי מה סמיכה בבעלי' אף שחיטה בבעלים ומשני מדגלי רחמנא בפר של אהרן כו' ולתי' תוס' במכילתן הדרא פירכת הש"ס לדוכתא נקיש לסמיכה מקרא דוסמך ושחט שיהי' בבעלים אחר שמקרא זה בעולה הוא דכתיבא ויעויין בפ"י וכמו כן במס' חגיגה דף ט"ז ע"ב כתבו התוספות דליכא למילף ששחיטה יהא בבעלי' דומי' דסמיכה דהך היקש אינו אלא דרבנן ולכאורה קשים דבריהם להולמן דהלא זהו ממש פירכת הש"ס במנחות כנ"ל וכבר שני לה למוכח מפר של אהרן דלא מקשינן לסמיכה וכבר הרגיש בזה מ"ז הגאון האמיתי בהקדמתו לספרו ח"ה ב"ק וכבר העליתי לעיל בפ' ויקרא בדברים נכוחים למבין וכאן באתי דרך קצרה מה שאמרתי בקטנותי כשנשאלתי שני תמיהות הנ"ל השבתי ממש תכ"ד דבאמת סברת תוס' לחלק בין חטאת לעולה אין זו סברא מוחלטת ומוכרחת כ"א לריב"ק דלדידיה מיותר ושחטו להורות רק על שליחות לבד וקשה שפיר ל"ל ותיתי מדגלי בפרש"א וההכרח לחלק בין חטאת לעולה וכמו כן למאן דס"ל אין שוחטין הפסח עה"י ומיותר ויקחו איש שה לשליחות ג"כ מוכרח לחלק בין חטאת לעולה משא"כ במנחות דפריך לר' שמעון ומשני שפיר דאיהו יליף מדגלי בפר ש"א ואינו מחלק בין חטאת לעולה ומוקי באמת קרא דושחטו לכדר' יונתן. וקרא דויקחו איש מוקי לה ששוחטין את הפסח על היחיד דר"ש קאי בשיטתו דס"ל בפסחים ששוחטין הפסח עה"י. משא"כ בחגיגה מקשים תוס' על הת"כ דאתמר לר' יהודה וכן איתא בתוס' דמס' עירובין דף צ"ו ע"ב ולר"י גופי' דס"ל אין שוחטין הפסח על היחיד אם כן מיותר איש וע"כ על שליחות וקשה תיפוק ליה מדגלי בפר ש"א וצ"ל דמחלק בין חטאת לעולה א"כ מקשים תוס' שפיר ונילוף שחיטה מסמיכה כו' והוצרכו לפרש דהיקשא דרבנן כך הי' נראה לפע"ד לכאורה. אבל אחר העיון אמרתי שע"כ סברא מוכרחת היא בתוס' לחלק בין חטאת לעולה דאל"כ מאי פריך הש"ס לר' יונתן מא"ל דלמא איהו יליף ג"כ מדגלי רחמנא גבי פר של אהרן כו' ובאמת אינו מחלק בין חטאת לעולה כמו דשנינן לר"ש במנחות וכנ"ל

ודרך חידוד הלכה אמרתי דע"כ מוכח דר' יונתן גופיה מחלק בין חטאת לעולה דהנה לכאורה יש לדקדק לשיטת הפוסקים דשליח לקבלה עושה שליח קשיא ממ"נ אם שליחות דידי' עם שליחות דידה בסוג אחד הם וילפינן זה מזה א"כ ל"ל קרא דהיא עושה שליח נילוף משליחות דידיה ואי אין יכולים ללמוד שליחות דידה מן שליחות דידיה מחמת הפירכא שכן הוא מגרש בע"כ (או משום שבגירושין דידה הוה מילי ולא ממסרן לשליח) א"כ מנ"ל דשליח דידה עושה שליח דלמא דווקא שליח דידי' עושה שליח שכן הוא בע"כ וכנ"ל ועיין בפנ"י ואם נפשך לומר דזהו אינו פירכא שכן מגרש בע"כ דקרא סתמא כתיב אף במוציא ש"ר ואונס דאינו מגרש בע"כ א"כ גם שליחות הראשון נוכל למילף משליחות דידיה כנ"ל וא"ל דשליחות ראשון י"ל שכן הוא מילין ולא ממסרן לשליח כדידה ז"א דעדיין י"ל תרומה וקדשים יוכיח שהם ג"כ מילין וכמ"ש הפ"י. אלא נראה דאי' בנדרים דף ע"ד האומר לאפוטרופס הפר נדרי אשתי ר' יאשי' אומר אינו יכול להפר דכתי' אישה יקימנו אישה יפרנו דוקא הוא ולא שליח ר' יונתן אמר מצינו בכל התורה כולה שליח של אדם כמותו כו' יעש"ה ולפ"ז קשה בש"ס מאי קאמר לא לכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מתרומה וקדשים. דלמא אי לא הוה כתיב בגירושין ה"א דנילוף מנדרים שבעינן בעלים דוקא אך י"ל דמהתם ליכא למילף די"ל מה לנדרים שהוה מילין ולא ממסרן לשליח משא"כ בגירושין דידיה. ולפ"ז כיון דגבי גירושין דידה הוי נמי מילין איצטרך למיכתב בדידה דעושית שליח כי היכא דלא נילוף מנדרים שאינה עושת שליח. אבל לבתר דגלי קרא דהיא עושה שליח הראשון שוב לענין שליח עושה שליח מוכח שפיר מגירושין דידיה דאשכחן בכל גווני כנ"ל וא"ל אדנילוף מגירושין דידיה מנדרים שאין שליח עושה שליח ז"א דמה לנדרים שכן אינה עושה אף שליח הראשון רק בבעלים דוקא משא"כ גבי גירושין דידה כבר גלי קרא דעכ"פ היא עושה שליח הראשון ובחידושי הארכתי בזה:

אבל לפ"ז קשה לר' יונתן דס"ל גם בנדרים עושה שליח א"כ למה לי בגירושין דידה דעושה שליח תיתי מן גירושין דידיה ומהכרח לומר דס"ל דאין למדין מן גירושין דידיה דאיכא למיפרך מאחר שהיא מגורשת בע"כ ולאו בדידה תליא מלתא לא מצי משוית שליח וכמ"ש התו' לחלק בין חטאת לעולה ואי קשיא נימא עולה תוכיח י"ל כמש"ל בפ' אחרי יע"ש באריכות (ועוד י"ל דבשלמא בעולה בעינן עכ"פ ג"כ דעתו דהדין נותן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני הרי בעינן דעתה עכ"פ משא"כ גבי גירושין דידה לא בעינן דעתה כלל וכלל) הרי עינינו רואות דעכ"פ ס"ל לר' יונתן זו הסברא לפרש דמאחר שבע"כ מוטל עליה לא מצי משוי שליח א"כ פריך שפיר ור' יונתן מא"ל מנ"ל שליחות בקדשים וא"ל דיליף מדגלי בפר של אהרן ז"א דע"כ ס"ל לר"י גופי' לחלק בין חטאת לעולה כמש"ל ודו"ק היטיב. ואגב דאיירינן בהאי מסכת נכתוב במס' זו איזה דברים קטנים מה שחדשתי בקטנותי:

שם דף ד' ע"א מנינא דרישא למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי מקני' בחליפין כו' והקשו בתוס' א"כ תהי' אשה ניקנית גם בחזקה מהך ג"ש משדה עפרון. ואיכא למידק לפי מה דאי' דף כ"ב ע"ב דביאה הוה ג"כ חזקה א"כ בהכרח לומר דאין חזקה קונה דאל"ה קשה ובעלה ל"ל דאשה נקנית בביאה תיפוק ליה מטעם חזקה. ויש לתרץ דהנה אי' במס' יבמות דף נ"ה ע"ב אשה לבעלה בהעראה מנין אתיא קיחה קיחה מעריות והקשו שם תוס' א"כ ובעלה למה לי דאשה נקנית בביאה תיתי הכל מג"ש דקיחה קיחה מעריות ותירצו התוס' שם דאי לא הוה כתיב ובעלה לא הוה ידענו דאשה נקנית בכסף דהוה מוקמינן לכל הג"ש דקיחה קיחה אביאה דטפי עדיף למילף אשה מאשה לכך גלי קרא דובעלה להורות דלא לגמרי קאי הג"ש על ביאה דאל"כ למה לי ובעלה יע"ש ובהיות כן הקשו תוס' שפיר נילוף ג"כ מג"ש דקיחה קיחה דאשה נקנית בחזקה וא"ל דא"כ ובעלה ל"ל דאשה נקנית בביאה תיפוק ליה מטעם חזקה ז"א דאי לא הוה כתיב ובעלה לא הוה ידענו קידושי כסף וחזקה כלל דהוה גמרינן רק אשה מאשה והוה מוקמינן כל ג"ש על ביאה לילף קיחה קיחה מעריות דאשה מאשה עדיף דהשתא לק"מ למה לי הג"ש אביאה תיפוק לי' מטעם חזקה כיון דחזקה גופי' לא ידענא עכשיו ויש לדקדק עדיין בזה דיקשה אם נימא דאשה נקנית בחזקה למה לי הג"ש מעריות כלל וגם ובעלה דגם בהעראה איכא חזקה הא טעמי' הוא משום דאגביהו. וגם י"ל דעדיין מאי הקשו תוס' לפרש"י די"ל דס"ל