מאורי אש קסד

על תלוש לזה סמכו בלשונם דפי' יש מפרשים נדחה מכח מיהו קשיא קושיא אחרת וממ"נ קשה או התימה או קושי' האחרת הנ"ל ובהיות כן דפירכת רבינא אינה כ"א למ"ד דוקא מחזיר אבל למ"ד אף מחזיר שפיר י"ל למעט החלדה כנ"ל א"כ שפיר פסקו הגאוני' כבני ר"ח והיינו אף מחזיר כפי מה שאסיקנא במסתברא כמ"ד אף מחזיר ושוב שפיר י"ל באמת מוליך ומביא במליקה כשר ויתבאר נמי דברי רש"י ז"ל לשמואל מו"מ במליקה כשר ומתני' כמעט חלדה דס"ל אף מחזיר ודו"ק: כתנות פרשת פנחס אור

בפסוק לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כתבו התוס' בזבחים דף ק"א ע"ב בד"ה ואידך שלא היו כהנים גדולים אלא מפנחס ובספרי מפיק לה מאת בריתי שלום שעמדו ממנו שמונים כהנים בבית ראשון ושלש מאות בבית שני וכולם נמנים בספרי עכ"ל ולכאורה איכא למידק היכן רמיזא ששמונים כהנים גדולים יעמדו מפנחס ונ"ל איתא בקידושין דף ס"ז ע"ב בעל מום דעבודתו פסולה מנ"ל א"ר יהודא אמר שמואל דא"ק לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב א"ר נחמן וי"ו דשלום קטוע הוא וקרינן שלים א"כ גמטרי' שלים ש"פ וזה מרומז הנני נותן לו את בריתי שלום ר"ל שלים בגימטרי' ש"פ שיעמדו מזרעו ש"פ כהנים גדולים ונתתי שבח שזכני ה' בפשט רמז וביומא בפ"ק דף ט' בתוס' ד"ה ולא שימשו בו אלא י"ח כהנים נראה שהי' להם גירסא אחרת בספרי ועיין שם:

גמרא פרק יש נוחלין דף קי"ט ע"ב בנות צלפחד חכמניות הן ודרשניות הן צדקניות הן חכמניות הן שלפי שעה דיברו דאמר ר' שמואל בר ר' יצחק מלמד שהיה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין שנאמר כי ישבו אחים יחדיו אמרו לו אם כבן אנו חשובים תנו לנו נחלה כבן ואם לאו תתיבם אמנו מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה' דרשניות הן שהיו אומרת אלו הי' לו בן לא דברנו והתניא בת אביי אמר אפילו בת לבן לא דברנו ופי' רשב"ם אלו היה לו בן כדכתיב כי אין לו בן וכבר היו ידוע שהבן יורש את אביו שהרי היו יודעות פרשת נחלות כדאמרי' לעיל דלא הוי מספקא להו אלא אי נוטלת חלק בכורה אם לאו וכו' והקשו התוס' לפי' רשב"ם למה להו לבוא מכח פרשת יבמין תיפוק לי' מקרא מלא ונראה ליישב קושי' התוס' דהא לעיל בפרקין אמרינן שארו זה האב דאמרינן קרא שלא כסדרן כתיבי וכתבו התורה לשארו הקרוב וסמכו התורה ליתן לקרוב קרוב קודם ופריך הש"ס דלמא האח קודם לבן המת משום דקם תחת אביו ליבום ומשני כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכתבו התוס' שמהאי טעמא בן עדיף מאח ולפ"ז ניחא ולא קשה כלל קושית התוס' על פי' רשב"ם דאף דידעו פ' נחלות הוכרחו לבוא מכח פ' יבום דבלא פ' יבום נוכל לומר דאחי צלפחד קודם לבנותיו משום דקרא שלא כסדרן כתיב ואחי המת קרובים יותר מבנותיו לכך באו מכח פ' יבום אם כבן אנו חשובים לפטור מיבום א"כ מהאי טעמא אנו קרובים יותר מאחי המת א"כ תנו לנו נחלה ואם לאו וע"כ אחי המת קודמים שקם תחת אביו ליבום ואין הבת פוטרת מיבום א"כ תתיבם אמנו:

וגם נ"ל ליישב במאי דמשני אביי אפילו הי' בת לבן לא דברנו ולכאורה שפת יתר הי' בפיהם ולמה הוצרכו לומר אלו הי' בת לבן לא דברנו ועוד איך מוכח מהאי קרא כי אין לו בן אלו הי' בת לבן שדרשניות היו ונ"ל דאיתא בפרק י"נ דף קט"ו ע"ב שהיו הצדוקים אמרו שתרוש הבת עם בת הבן מק"ו מה בת בנו הבא מכח בנו תרשנה בתו הבא מכחו לכ"ש והשיב ר' יוחנן בן זכאי לא תהי' תורת שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום אחים תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחים ונצחום ופי' רשב"ם ופי' ריב"ם מה לבת בנו שיפה כחה במקום אחים שירשה במקום אביהם כגון בנות צלפחד שירשו בנכסי חפר אבי אביהן עם בני חפר שנאמר נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם תאמר בבתו שהורע כחה אצל אחים כשם שאין יורשת עם אחיה בנכסי אביהן כך אינו יורשת עם בת אחים בא וראה שבנות צלפחד ירשו בנכסי חפר ולא לקחו בני חפר ובנות חפר כל נכסי חפר נמצאת בת הבן קודמת לבת דהיינו בנות צלפחד שקדמו לבנות חפר והנה לצדוקים הי' ר' יוחנן ב"ז לפרוך האי ק"ו משום דמצינו באמת בקרא שבנות צלפחד ירשו בנכסי חפר אבי אביהן שנאמר נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם אבל אנו לומדים זה מקרא דבת הבן קודמת לבת משום דאי' בפרק י"נ דף קט"ו ע"א ת"ר ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן או בת הבן מנין שיהי' קודמת לבת ת"ל בן אין לו עיין עליו ופי' רשב"ם אין לו עיין עליו של מת אם יש לו בן או דבאו מכחו של בן כגון יוצאי יריכו ויו"ד יתירה קדריש דמצי למיכתב אין בלא יו"ד כדכתיב מאן בלעם הרי למדנו דאנו דורשים יו"ד יתירה עיין עליו דאפילו הניח הבן בת היא קודמת לבת אלא דהצדוקים אינם מודים בדרוש זה דלא כתיב מפורש בתורה ולכך פי' הרשב"ם שהוכרח להביא ראי' מקרא דכתיב נתן תתן להם וגו' והנה בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה חלק אביהם שהי' מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ולכך הוצרך לומר אלו הי' בת לבן לא דברנו בשביל שהיו רוצים ליטול בנכסי אבי אביהן ופן יאמרו שאפילו בת קודמת במקום בת הבן וכש"כ בני חפר ולכך אמרו אפילו הי' בת לבן לא דברנו מטעם דרשה דדרשי' יו"ד יתירה בן אין לו עיין עליו א"כ בת הבן קודמת לבת וע"כ שהיא עומדת במקום בן א"כ מגיע עלינו חלק בנכסי חפר שהוא אבי אביהן ולא יטלו בנות חפר או בניו כי אנו עומדים במקום אבינו ובת הבן כבן יחשב ושפיר אמרו דרשניות היו ר"ל דרשניות שהי' אומרים אלו הי' בת לבן לא דברנו וע"כ דרשא יתורא דיו"ד בן אין לו והוצרך להם לטענות' כדי שירשו בנכסי חפר וק"ל וזה מרומז בלשון ר' יוחנן בן זכאי שאמר לצדוקי' לא תהי' תורה שלימה שלנו ר"ל שהתורה שלימה כתבה אין לו בן מלא כתיב ביו"ד ללמד שבת הבן במקום הבן עומדת וקודמת לבת ואין אתם מודים לדרש זה כשיחה בטילה שלכם שאתם לומדים ק"ו ויש לק"ו פירכא מה לבן שכן יפה כחו אצל אחים כמו שמצינו בקרא בהדיא נתן תתן להם וגו' וק"ל

גמרא דסוכה דף מ"ז ע"א אמר ר' יוחנן אומר זמן בשמיני של חג ואין אומרים זמן בשביעי של פסח ואמר ר' לוי בר חמא ואי תימא ר' חמא בר חנינא תדע שהרי חלק בג' דברים בסוכה ולולב וניסוך המים אי הכי שביעי של פסח נמי הרי חלק באכילת מצה ומשני הכי השתא התם מלילה חלק מיום אינו חלק הכא אפילו מיום חלק רבינא אמר זה חלק משלפניו וזה חלק משלפני פניו א"ר פפא הכא כתיב פר והתם כתיב פרים ר' נחמן בר יצחק אמר הכי כתיב ביום והתם כתיב וביום רב אשי אמר הכא כתיב כמשפט והתם כתיב כמשפטם ע"כ הגמ' ולכאורה איכא למידק בסוגיא זו דהא כל דאמר פלוני אמר משמע שבא נמי לתרץ תירוץ אחר וניחא הא דקאמר תחילה רבינא אמר זה חלוק משלפניו וכו' שבא לומר תירוץ אחר על קושיות הש"ס אי הכי שביעי של פסח נמי כו' אבל לבתר הכא קאמר אמר ר"פ הכי כתיב פר ולא אמר ר"פ אמר משמע שלא בא לתרץ תירוץ על קושיא הנ"ל ובתר הכי רב נחמן בר יצחק אמר וכן רב אשי אמר משמע שבא לתרץ תירץ אחר ועוד יש לדקדק שהם לא תירצו על ז' של פסח דזה קושי' הש"ס ולא תירצו אלא על ז' דסוכה ועל ז' דסוכה לא קשה מידי דלהנך תירוצים דרב פפא ור' נחמן בר יצחק ורב אשי אין אנו צריכין כלל לז' של פסח אינו חלוק משלפניו ושמיני חלק

אלא נראה ליישב בדרך אמת ע"פ מה שכתב הלבוש בא"ח סי' תרס"ג הא דחותמין בשבת דח"מ דסוכות בהפטרה בהזמנים ובשבת דח"מ דפסח אין חותמין בהפטרה בהזמנים וכתב הטעם שאני ח"ה דסוכות כיון שגומרים בו את ההלל בכל יום הוא כרגל בפני עצמו כיון שמשתנים קרבנותיו חשוב שפיר י"ט מח"ה דפסח וכתב הטור בסי' תרמ"ד שמטעם זה גומרין בו הלל דכל יום חשיב כי"ט בפני עצמו ובסימן תרס"ח כתב הלבוש שאין לומר חג השמיני העצרת הזה שיש לטעות שקאי על סוכות לבדו ונאמר שכל יום מימי חג הוא בפני עצמו שזה ג"כ שקר כי אין נקרא חג בפני עצמו אלא יום שמיני אע"ג שכבר אמרנו לעיל סי' תרס"ג שכל אחד רגל בפני עצמו היינו בדרך אסמכתא מדרבנן בעלמא כו' אבל אינו כן מדין תורה הנגלית שכן משמעות המקרא שבכולם כתיב וביום ההוא ובשמיני כתיב ביום השמיני בלא וי"ו משמע שראשונים כלולים כולם בחג אחד וביום השמיני אינו כולל עם ראשונים אלא הוא חג בפני עצמו עכ"ל הרי מבואר מדכתיב וביום משמע שכל ז' הם כלולים בחג אחד והנה על קושית הש"ס דפריך אי הכי ז' של פסח נמי חלוק מאכילת מצה ותירץ הש"ס