מאורי אש קסג

זוהר דף קפ"ח ע"א דמואב ניצולו בזכות רות ולמה לא יצילו מדין בזכות יתרו וציפורה אשת משה ותירץ אינו דומה למאן דזמין למלקט תאנים למאן דכבר לקט ובזה אמרתי ליישב מדרש רבה ועתה לכה נא ארה לי את העם כאדם שאורה את התאנים ר"ל למי שרוצה ללקוט שעדיין לא לקט ומחויב לשמור התאנים ולכך לא בעינא למעקר כולה וק"ל: אור פרשת בלק חדש

גרסינן במסכת חולין דף י"ט ע"ב במשנה השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה השוחט מן הצוואר שחיטתו כשרה המולק מן הצוואר מליקתו פסולה כו' נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה פסול בשחיטה בגמ' מאי עורף ממול עורף וכה"א והוא יושב ממולי כו' אמרי בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק א"ד אף מחזיר וא"ד מחזיר דוקא ומסתברא כמ"ד אף מחזיר ממאי מדתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשרה ואס"ד מחזיר דוקא מאי אריא מולק אפי' שוחט נמי אלא לאו ש"מ אף מחזיר ומתני' בדלא אהדר. א"ר ינאי יקבלו את הרובין את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כשר במליקה כו' למעוטי מאי מ"ל למעוטי מחזיר סימנים לאחורי העורף דלא אמר רבה בר"ח לא למעוטי שן וצפורן ופריך שן וצפורן בהדיא תני לה אלא אר"י למעוטי מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה הניחא למ"ד מוליך ומביא פסול במליקה אלא למ"ד מוליך ומביא כשר במליקה מא"ל ומשני בני ר"ח סברי לה כמ"ד מוליך ומביא במליקה פסול עכ"ל ותמה בזה הגאון מוהרש"ל ז"ל בספרו ים של שלמה אהנך פוסקים דפסקי מוליך ומביא במליקה כשר ופסקי נמי כבני ר"ח דמצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף כו' וזה תרתי דסתרי אהדדי דהא נזקקי' אנחנו לומר לבני ר"ח דמו"מ במליקה פסול דאי אמרת כשר מתני' למעוטי מאי כדאמרי' בגמ' וגם מוהרא"ם בפ' ויקרא הרגיש בזה ג"כ עיין עליו. וזה בשנת תקיד"ל אמרתי ליישבו ומקדם נבאר כל חמירא דאי' בתוס' ד"ה ומסתברא כמ"ד אף מחזיר תימא דלא ה"ל למימר ומסתברא דהא תיובתא גמורה היא ממתני' למ"ד מחזיר דוקא וי"ל דלכתחילה פליגי אבל בדיעבד לכ"ע כשרה בכל ענין ולה"ק מסתברא דהמולק מן העורף משמע כדין מליקה לכתחילה שהיא מן העורף ובד"ה שאח"ז לא למעוטי שן וצפורן מה שהקשה בקונטרס להמפרשים דאיירי בתלושים (ודייק כשר בשחיטה פסול במליקה) לא שייך למיפרך תנינא מברייתא אא"כ שנוי' במשנה נראה דל"ק דהא נמי שמעינן ממשנה דזבחים וכו' ומיהו קשיא קושיא אחרת שהקשה דהל"ל למעוטי תלוש והוה כל תלוש בכלל וכו' והא דלא קאמר למעוטי דורס דכשר במליקה ופסול בשחיטה משום דבהדיא קתני לה דפסול בשחיטה ואי אשמעינן דכשר במליקה ה"ל למיתני איפכא פסול בשחיטה כשר במליקה וכו' עייש"ה ואיכא למידק חדא דעל תימא לא שייך וי"ל כדרך העולם לדקדק בזה וכבר הותר הרצועה מהגאון החסיד, בספר של"ה. ותו איכא למידק לאיזה ענין כתבו תוס' ליישב קושיא חדא על הי"מ מאחר דקיימא אידך קושי' מה לי אם נסתר פירושם מכח קושי' אחד או משני קושי' גם הלשון ומיהו קשה קושיא אחרת וכו' אינו מדוקדק וגם הא דמקשי' אמאי לא אמר למעוטי דורס לא שייך הכא מידי ובכדי ליישב כ"ז נראה לחבר שני דיבורי תוס' שזכרנו ולומר ששניהם בדיבור אחד נאמרו ובא זה ולמוד ע"ז להסתיר התירוץ על התימא באופן אם יהי' כזה התירוץ אזי קשה קושיא אחרת שבקונטרס ויתיישב שפיר המשך לשון התוס' ויתורץ נמי מה שאיכא למידק ברש"י במכילתין דאיתא שם אמר שמואל כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה הא פסול פסול כו' רש"י ד"ה אמר שמואל כל הכשר שמואל לאו בהלכות שחיטה קמיירי דא"כ איכא למיפרך טובא דאי קסר מוליך ומביא במליקה פסול הא איכא מוליך ומביא דכשר בשחיטה ופסול במליקה והאיכא תלוש ואי קסבר מוליך ומביא במניקה כשר וכל שכן קוצץ ויורד קשיא סיפא הא כל הפסול פסול הא איכא דורס דפסול בשחיטה וכשר במליקה יעש"ה ויש לדקדק ל"ל לרש"י ז"ל לאהדורי אסיפא להקשות מדיוקא דשמואל טפי ה"ל למיפרך ג"כ מרישא גופי' דאי קסבר מוליך ומביא במליקה כשר א"כ הדרא פירכת ר' ינאי לדוכתי' מתני' למעוטי מאי בהא דתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה וע"כ דממעט מחזיר סימנים לאחורי העורף דכשר בשחיטה ופסול במליקה א"כ לפ"ז קשה על שמואל מרישא דאמר כל הכשר בשחיטה וכו' הא איכא מחזיר סימנים אף שיש ליישב קושיא זו דזה לא קשה לשמואל מאחר שדייק ואמר כל הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר במליקה מדקאמר כנגדו בעורף ש"מ הא דאמר כל הכשר בשחיטה מיירי בשוחט מן הצוואר א"כ לא מיירי בהחזרת ס מנים ובשוחט מן העורף רק דמיירי מה שיש בהכשר שוחט מן הצוואר ושכנגדו פסול במליקה מן העורף וזה ברור לפשטות מ"מ יצורף לכל מה שכתבנו יתורץ גם זאת דהנה איתא שם ע"ב אמר זעירא נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה א"ר חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה וא"א טריפה היה מליקתה זו שחיטתה תהני סכין לטהרו מידי נבילה אמרי התם משום דלאו שחיטה היא כלל מאי טעמי' ר"ה אמר מפני שהוא מחליד רבא אמר מפני שהוא דורס ופריך מ"ד מפני שהוא מחליד מ"ט לא אמר משום דורס קסבר מוליך ומביא במליקה כשר ומ"ד מפני שהוא דורס מ"ט לא אמר משום מחליד א"ל חלדה ה"ד כחולדה הדרה בעיקרא בתים דמכסיא הכא הא מגליא עכ"ל הגמ' יעש"ה ויעויין במ"ש התוס' שם דהיינו ההחלדה ששוחט הסימנים מלמטה למעלה עיי"ש והנה לכאורה יש להקשות בשמעתין מאי פריך למעוטי מאי לפמ"ש התו' דמש"ה לא קאמר למעוטי דרסה דבהדיא תנינא בסיפא דפסול יע"ש א"כ קשה עדיין דלמא למעוטי חלדה דהוה במליקה לרב הונא ופסול בשחיטה ועל חלדה זו דמליקה לא שייך להקשות בסיפא תנינן דחלדה היא פסולה בשחיטה דז"א דהלא עינינו רואות דבהחלדה זו פליגי ר"ה ורבא. ובאמת לרבא אין זה החלדה פוסלת כלל ומההכרח לתרץ הכי דהא עיקר ההחלדה דשוחט הסימנים מלמטה למעלה ורבינא פריך למ"ד דבני ר"ח דוקא מחזיר קאמר א"כ אין כאן חלדה כל עיקר מאחר דמקודם מחזי' הסימני' בהכרח ושוחט ומולק כראוי ובהיות כן מתורצים כל הקושי' הנ"ל דלפי תירוץ התוס' בד"ה ומסתברא וכו' דאף למ"ד דוקא מחזיר אם לא החזיר בדיעבד כשר נמצא הדרא קושי' התוס' לדוכתא ה"ל למימר למעוטי החלדה דכשר במליקה ופסול בשחיטה דאף למ"ד דוקא מחזיר י"ל ג"כ כשר במליקה אם לא החזיר הסימנים דכשר בדיעבד במליקה וליכא משום החלדה ופסול בשחיטה משום חלדה (וא"ל גם בהחזרת סימנים איכא אותו חלדה דשוחט הסימנים מלמטה למעלה ז"א דא"כ קשה מאי קאמר ומסתברא כמ"ד אף מחזיר מדתני השוחט מן העורף שחיטתו כשרה המולק מן העורף מליקתו פסולה וא"א מחזיר דוקא שוחט נמי כשר וכו' קשה דלמא מש"ה גבי שחיטה פסולה במחזיר משום החלדה אע"כ דבמחזיר ליכא חלדה):

אמנם מעיקרא דדינא פירכא יש לתרץ קושיתינו דמש"ה לא אמרינן דמתני' למעוטי חלדה דכשר במליקה ופסול גבי שחיטה. דהנה רש"י ז"ל פירש מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים דהיינו הרישא כשר בשחיטה פסול במליקה והסיפא דתני כשר במליקה פסול בשחיטה היא איידי יע"ש וזה לכאורה דוחק וי"ל באמת דהמקשן ידע דסיפא למעוטי חלדה דכשר במליקה ופסול בשחיטה רק דפריך רישא למעוטי מאי ומשני למעוטי מוליך ומביא אך ז"א דא"כ קשה על תרצן הראשון דמשני למעוטי שן וצפורן והיינו דסיפא ממעט שן וצפורן מחוב' קשה רישא למעוטי מאי דהא מסיפא כבר ידע דיש למעט חלדה נמצא הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' מאחר שאין לפרש המשך הש"ס דרישא וסיפא תרווייהו למעוטי אתא מדמשני למעוטי שן וצפורן אולם לפירוש היש מפרשים ברש"י דלמעוטי שן וצפורן באמת קאי ארישא והיינו תלוש מיושב שפי' קושיא הנ"ל שזכרנו די"ל דעיקר פירכת המקשן על הרישא למעוטי מאי ומשני שפיר או למעוטי שן וצפורן או מוליך ומביא ולפ"ז הן הן דברי התוס' בהמשך לשונ' כך תימא אמאי קאמר ומסתברא הא תיובתא גמורה היא ולכאורה י"ל דמ"מ דיעבד כשר אם לא החזיר אף למ"ד דוקא מחזיר. אמנם לפ"ז קשה מאי פריך למעוטי מאי דלמא למעוטי החלדה דאף למ"ד דוקא מחזיר קיימי' דכשר בדיעבד אם לא החזיר כנ"ל נמצא באמת התימא קיימת ובכדי שלא נפרש לעולם דלמ"ד דוקא מחזיר אם לא החזיר כשר והא דפריך למעוטי מאי היינו על הרישא לחוד הוא דפריך וא"ל א"כ מאי משני לה למעוטי שן וצפורן יש לפרש כפי' היש מפרשים דקאי באמת ארישא