מאורי אש קסב

דאסור לשחוט בסכין פגום אף כששוחט במקום היפה שיש ממקום הפגימה עוד כר לשחוט אפ"ה אסור דלמא ישחוט במקום הפגימה ומדקדקים התלמידים מה בעי רש"י בזה ואמרתי דהנה מהרש"א ז"ל הקשה מאי פריך מברייתא דבכל שוחטין דלמא בכל דברייתא מיירי דיעבד ותירץ בשני פנים האחד כמש"ל בסמוך והשנית דפריך מכח מתני' דהכא דתני בסיפא בכל שוחטין ומרבינן בגמרא דבכל מרבה צור וזכוכית וקנה וקשיא רישא אסיפא דרישא תני דיעבד וסיפא לכתחילה דאי הסיפא מיירי דיעבד תרתי דיעבד למה לי יעש"ה ומאן יהב לן כו' להבין דבריו הקדושים דיקשה א"כ ה"ל למיפרך תיכף מתני' רישא אסיפא. ויגעתי ומצאתי לי און להבין דבריו הקדושים דממתני' לחוד לק"מ י"ל דסיפא דמתני' לא מרבה כ"א זכוכית דלא תני ברישא דמתני' כלל וא"ל למה לא כייל זכוכית ברישא בהדי אינך דצור כו' ז"א דרישא מיירי דיעבד ובסיפא באמת מיירי לכתחילה בזכוכית אבל השתא פריך גם מהברייתא דתני בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית כו' והשתא קשה מקודם מברייתא וצ"ל דברייתא מיירי דיעבד א"כ קשיא רישא אסיפא דמתני' כנ"ל וא"ל דסיפא מרבה זכוכית לכתחילה קשיא סיפא דמתני' מברייתא דלא מכשיר זכוכית כ"א דיעבד וא"ל דסיפא דמתני' מרבה זכוכית דיעבד קשה בכל שוחטין ל"ל וליתני כתנות פרשת בלק אור

בגמרא דבבא בתרא דף ט' ע"א לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח נגד פתח חלון נגד חלון מנה"מ אמר רבי יוחנן דאמר קרא וישא בלעם את עיניו וירא ישראל שוכן לשבטיו ומה ראה. ראה שאין פתחי אהליהן מכוונים זה לזה אמר ראוין הללו שתשרה עליהן שכינה וכתבו התוס' מסיפא דקרא דרשו דכתיב ותהי עליו רוח אלהים ורבים נבוכים להבין דברי התוס' ונראה דאי' בזוהר פ' בלק דף רי"א ע"ב ותהי עליו על ישראל קאמר כמאן דאפריש סודרא על רישא דינוקא בגין דלא ישלוט בהון עיני כדין שרי ואמר מה טובו אהליך יעקב וזה כוונת התוס' מדכתיב ותהי עליו רוח אלהים ר"ל על ישראל רוח אלהים ששרתה עליהם שכינה להגין מעין הרע ואמר ראוים הללו שתשרה עליהם שכינה שגם הם נזהרים שלא יזיקו זה לזה בהיזק ראיה ולכך הוא מדה כנגד מדה שהקב"ה פירס שכינתו עליהם כאדם הפורס סודרא על ינוקא שלא יהיו נזקים מעין הרע של אחרים וק"ל

בפסוק ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ואיכא למידק מאי כי רב הוא הלא ישראל היו כובשים שלא כדרך הטבע א"כ למה אמר ויגר מהם מפני שהם רבים אפילו אם לא היו רבים כיון שכבשו סיחון ועוג בדין הוא להתירא מהם ועוד איכא למידק דבלק אמר לכה נא ארה לי את העם הזה אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ א"כ לא ביקש אלא לחסר מהם מעט ולגרשם מן הארץ שלא ביקש אלא להסיעם מעליו ובלעם הי' שונא יותר מבלק ואמר קבה לי וגרשתיו מן העולם ונראה דאי' בפ' שור שנגח דף ל"ח א"ר חיי בר אבא א"ר יוחנן אין הקב"ה מקפח אפי' שכר שיחה נאה דאלו בכירה דקאמרה מואב אמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תסגור בם מלחמה מלחמה הוא דלא הא אנגריה שרי וצעירה דקאמרה בן עמי אמר הקב"ה למשה וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תסגור בם כלל דאפי' אנגרי' לא תעבוד בהם ולדעתי זה שרמזה התורה ויגר מואב ובריש סנהדרין אמרי' בלשון לא תגורו לשון כינוס הוא וכן אי' במדרש ילקוט אין ויגר אלא לשון אסיפה כמה דאמר אוגר בקיץ בן משכיל מלשון אוגרה בקציר ולפ"ז יהיה מכוון בפסוק ויגר מואב ר"ל שאגרו נכסיהם לתוך ערי מבצר מפני העם כי רב הוא ר"ל בשביל שהוא בן בכור של לוט ובשביל שפירסמה אמו בלשון מואב הותר לישראל לשלול שלל ולכך ויגר מואב ואחר לומדי זאת מצאתי כתוב כן בחידושי אגדות ושמחתי שהייתי בר מזלו בזה

ואיתא שם אמר ר' חייא בר אבא אמר ריב"ק לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שבשביל לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה קדמתו ארבע דורות לישראל עובד ישי ודוד ושלמה ואמרי' בחלק אמר רב יהודה א"ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה שיצא ממנו רות ולפ"ז בלק היה יודע שממלכות של ישראל עתיד להשתלש ממנו ולכך לא רצה לעקור אותם לגמרי מן העולם רק לנסות מהם ולחסור מהם מעט כדי לגרשם ולהסיעם מעליו משא"כ ברישא זכוכית בהדי אינך כמו דחשיב בברייתא וקשיא על הבריי' ממ"נ או מרישא דמתני' או מסיפא דמתני' כנלע"ד ברור בדבריו אך לפמ"ש תו' דה"ה דהמ"ל קנה אקנה ל"ק כאן בקנה דאגמא כאן בשאר קנים כדמחלק הש"ס א"כ עדיין י"ל דבכל דברייתא דיעבד וסיפא דמתני' דתני בכל שוחטין מרבה קנה והיינו קנה דאגמא דכשר לכתחילה ורישא דמתני' מיירי משאר קני' דדוקא דיעבד אולם י"ל דיש הכרח דסיפא דמתני' מרבה זכוכית דאל"כ קשה באמת למה לא קתני ברישא דמתני' זכוכית וההכרח לומר דבכל דסיפא מרבה זכוכית וקשה שפיר ממ"נ כנ"ל אבל עדיין קשה דלמא בכל דסיפא מרבה קנה דאגמא וא"ל למה לא חשיב ברישא דמתני' זכוכית י"ל תני ושייר. רק דיקשה מאי שייר דהאי שייר אך י"ל דשייר נמי השוחט בסכין פגום באותו מקום שאין בו פגימה לכך פרש"י דזאת שמעינן מהא דייק דכבר ממגל יד גופי' מוכרח דאסור לשחוט בסכין פגום אף במקום יפה וכ"ש הוא ממגל יד דחיישינן שמא ישחוט באידך גיסא כ"ש בהך צד גופי' וכיון דכבר ממשנתנו מוכרח זה לא חשיב לשייר כלל והדרא קושי' לדוכתיה למה לא חשיב זכוכית ברישא ועכ"ל דסיפא דמתני' מרבה זכוכית א"כ פריך שפיר מהברייתא או מרישא דמתני' או מסיפא דמתני' ודוק היטיב: בלעם היה שונא אותם יותר וביקש לעקור את הכל וזה אפשר מרומז בפסוק לכה נא ארה לי ר"ל לחסר מהם מעט כמ"ש במדרש כאדם שאורה אל התאנים כי עצום הוא ממנו ר"ל לכך אין אני רוצה לעקור אותם כי עצום ר"ל עצומים של ישראל שהוא מלכות בית דוד יבוא ממנו אחר כתבי זאת מצאתי בילקוט ראובני שהביא דבר זה בשם הזוהר שרצה לומר שחזקתם ועצומם של ישראל יהי' ממני ולכך אוכל לנכה בו ואגרשנו מן הארץ אין אני חפץ לגרשם מן העולם אלא לנכות מהם מעט ולהסיעם מעלי משא"כ בלעם הי' שונא יותר וביקש לעקור את הכל

בפסוק ויאמר בלק אל בלעם גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו ואיכא למידק בשלמא על הברכה הי' ראוי להקפיד אבל למה הי' מקפיד על הקללה הלא כל מגמתו שהביא לבלעם לקלל אותם ונראה ליישב ע"פ מה דאי' בפ' חלק וישם ה' דבר בפי בלעם ר' אלעזר אומר מלאך ר' יונתן אומר חכה אמר ר' יוחנן מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו ביקש לומר שלא יהי' בתי כנסיות ובתי מדרשות מה טובו אוהליך יעקב שלא תשרה שכינתו עליהם משכנותיך ישראל עכ"ל ופרש"י ומהרש"א בד"ה מלאך שאותו מלאך הפך דיבורו של קללה בפיו לברכה ועל מה שאמרו וכולן חזרן לקללם פירש"י כפי מה שהי' בלבו ופי' מהרש"א שקללה אחת נהפכה לברכה אבל קללות רצה לומר שאר קללות שביקש לקללם היו קללות ר"ל לבסוף נמצא אנו למדין כל מה שרצה לקללם בא מלאך והפך בפיו לברכה ואם לא הי' רוצה לקללם לא הי' באים לכלל ברכותיו עיין בתענית דף ך' ע"א גבי ברכן כארז ופירש"י דבלעם אמר כארזים ומלאך השיבו עלי מים וזה הי' מרמז בלק גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו ר"ל שאני רואה כל מה שאתה רוצה לקלל נהפך בפיך לברכה א"כ גם הקללה אין אני רוצה כדי שלא תבא ברכה בפיך וק"ל

בפסוק כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור ויאר והקשה בזוהר אמאי איצטרך הכי ברכה דהא בגין קללה הוי אזיל מאי את אשר תברך מבורך עיין שם ול"נ ליישב ע"פ נגלה דהא איתא דבלעם הוא לבן ומצינו בלבן שבירך את רבקה ויאמר לה אחותנו את היי לאלפי רבבה וירש זרעיך את שער שונאיו נמצא לפי ברכה זו ראוי להתקיים בזרעה של רבקה לירש שאר שונאיו והי' מתירא שלא יאמר בלעם שהוא לבן שכבר ברכתי זרעה של רבקה שהם ישראל שירשו שאר שונאיו ולא יועיל קללה שלי לכך הכניס בדבריו כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואת אשר תאור יואר אף לאחר ברכה מ"מ מהני קללה שלך בכן לכן נא ארה לי את העם הזה וק"ל ועיין בפרשת ויצא במה שכתבתי על פסוק השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וילפי' דטובתן של רשעי' רעה אצל צדיקים ע"פ הזוהר שלבן רצה לקללם כמו בלעם ע"ש ותמצא נחת: זוהר פ' בלק דף קצ"ג ע"ב סימן לשטות מילין ובזה יבואר הפסוק גם אויל מחריש לחכם יחשב משום שתיקה וזה סייג לחכמה שתיקה וק"ל: