מאורי אש קס

מוקמינן קרא אמיסתבר טפי דהיינו רק על הקדש לחוד משא"כ הכא אף מחד לך נתמעטו תרתי דא"ל דלא קאי כלל אעכו"ם כ"א על הקדש לחוד קשה כיון דאין שייך בהקדש קיבל עליו אחריות דנתמעטו מדין שומרים כדאיתא בפני יהושיע שהאריך בזה א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה לי תרי קראי ה"ל למיכתב הכל בחד קרא כנ"ל וא"ל דלא הוה ידענו איסור קבלת פקדונות מן העכו"ם בקיבל עליו אחריות קשה הא קיימינן עכשיו בעכו"ם אף דלא קיבל עליו אחריות אסור מכח סברא החיצונה אע"כ דקרא דלך תי להורות להתיר של עכו"ם א"כ שפיר איצטרך תרי קראי כדי שנדע לאסור בעכו"ם היכא דקיבל עליו אחריות וכיון דכבר נשמע למעוטי עכו"ם א"כ כ"ש הוא למעט של הקדש כסברת התוספת במנחות דטפי מסתבר למעוטי הקדש מן עכו"ם ובזה מיושב גם קושיא השני' דבל"ז לא הוה יכול לומר ת"ל לך יתירא וקאי למידרש מיני' להתיר כבשתו ה"א דלמא קאי חד לך למעוטי עכו"ם וחד לך למעוטי הקדש כקושית תוס' הראשונה ולא הוה ידענא למידרש מיני' כבשתו לכך אמר ת"ל עוד קרא לא ימצא וקשה תרי קראי ל"ל ה"ל למיכתב לשון מציאה אצל גבולין כנ"ל וע"כ משום דלא נטעה להתיר לקבל פקדונות מן העכו"ם א"כ ע"כ גם מחד לך מוכח למעט הקדש ועכו"ם כמ"ש וקשיא שפיר ל"ל לך ב' פעמים אע"כ דחד לך קאי על כבשתו ושפי' הוצרך הבריי' להביא ג"כ קרא דלא ימצא וק"ל: כתנות פרשת חקת אור

בפסוק כי עז גבול בני עמון ויקח ישראל את כל הערים האלה וגו' ויש לדקדק באלו הפסוקים למה הוצרך לומר כי חשבון עיר סיחון ה"ל למימר בקיצור כי מלך האמורי נלחם במלך מואב הראשון וביותר מה אמרו המושלים בא חשבון ותכונן עיר סיחון בשם סיחון מאי נפקא מיני' אם נקרא העיר בשם סיחון או לא ועוד מה שאמר כי אש יצא מחשבון לאחר שכבשה סיחון ולהבה מקרית סיחון וזה ידוע דלהבה שולט יותר מאש כמ"ש והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ולתרץ כל זאת נקדים מה דאמרינן בגיטין בפ' השולח דף ל"ז ע"א דנכרי קונה בחזקה משום דאמר ר"פ עמון ומואב טיהרו בסיחון ועוג כיון דהותר לישראל לכבוש אותם אלמא משום דקניא סיחון ועוג בחזקה תחילה ורצה רשב"א להוכיח שנכרי קונה מיד אף בלא יאוש וז"ל חידושי הרשב"א ותדע לך דהא מעמון ומואב טהרו בסיחון ילפינן לה וההוא בקרקע הוא וקרקע בעלמ' אינה נגזלת ולא שייך בה יאוש וא"כ חזקה דגופו נמי דמייתינן מונה אפי' קודם יאוש היא דרחמנא אמר דליקני בחזקת מלחמה ומעתה מה שהקשה הראב"ד ז"ל אינו קשה כל דודאי אם לקחו במלחמה קנאו ולא קא גבי' בדינא ודיינא שאינו בחזקת מלחמה למחזיק בו בגזל ותדע לך דאלו באת לדמות חזקת מלחמה לחזקת גזל איך טיהרו עמון ומואב בסיחון וכשעמד בדין עם יפתח אלו לא הי' סיחון זוכה עמהם בדין אף ישראל שטהרם בו הי' מתחייבין בדין דלא עדיפו ממאן דאתי מהמת' ובודאי בגזל ל קנאו אלא ודאי כדאמרן דכל שלקח בחזקה מלחמה בין גופו בין ממונו קנאו שהתורה זכתה לו עכ"ל ועיין בריטב"א בקדושין די"ד ע"ב ד"ה אשכחן עבד עברי ויש לי לומר עוד תירוץ אחר דאע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ קנאם סיחון ועוג דאי' בירושלמי דכלאים סוף פ' ז' מאימתי נקרא אנס משישקע א' רב אחא נשתקעו הבעלי' ולא נתייאשו אסורין דבר תורה נתייאשו הבעלי' ולא נשתקעו אסורין מדברי סופרים וכי שקרקע נגזלת אמר ר' לוי אעפ"כ יש יאוש לקרקע ופי' התוס' ריש לולב הגזול דהכי פירושו מאימתי נקרא שם אנס על הכרם לחשוב כשלו שיאסור בזריעתו משישקע שם בעלים ממנו ונקרא על שם האנס ואע"פ שלא נתייאשו הבעלים דלא אמרו ווי לי לחסרון כיס נעשה כצווח על ספינתו שטבעה בים ומיתסרא מדאורייתא בזריעת האנס עכ"ל הרי להדיא אף דקרקע אינה נגזלת מ"מ אם נשתקע שם הבעלים ונקראת על שם האנס הוי כשלו לגמרי וזה פי' הפסוקים כי עז גבול בני עמון ר"ל התראה של הקב"ה שאמר להם אל תצרום ואעפ"כ ויקח ישראל את כל הערים ולמה באמת לקחו מהאמורי הלא קרקע אינה נגזלת ומתרץ הכתוב כי חשבון עיר סיחון שנקראו על שמו וקנאו ועוד טעם אחר והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו וע"י כיבוש מלחמה שפיר קונה נכרי הקרקע אף שאין יאוש לקרקע מ"מ כיבוש מלחמה שאני שהתורה זכתה לו ושפיר אמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצא מחשבון להבה מקרית סיחון י"ל שעיקר להבה היה מקרית סיחון שנקראת על שם סיחון אז נשתקעו שם בעלים ובזה אכלה ער ומואב לא הי' נחשב כלל על שם מואב והי' מותר לכבוש ממנו וק"ל

במדרש ילקוט פרשה זו וז"ל על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה שהי' אומרים לו טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמור אל הכהנים אמר משה רבש"ע ואם נטמא במה יהיה טהרתו ולא השיבו הקב"ה באותו שעה נתכרכמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונה כיון שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל הקב"ה אותו אמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי ואם נטמא במה יהיה טהרתו ולקח לטמא מעפר שריפת החטאת ולכאורה איכא למידק למה נתכרכמו פני משה בשביל שלא אמר לו טהרתו ונ"ל לומר דמשה הי' טמא מת שנתעסק בארונו של יוסף וכדאי' במדרש שנטלו על כתיפו ולכאורה איכא למידק איך שמוש משה שבעת ימי המילואים שעדיין לא נאמרו פ' פרה דשמונה פרשיות נאמרה בר"ח ניסן כדאי' בפ' הניזקין וחדא מנייהו פ' פרה ו קודם לזה לא הי' אפר פרה ונ"ל כיון דלא הי' שום כהן בעולם קודם שמיני למלואים שלא נתחנך אהרן ובניו עדיין ותמן תנינן הי' הקהל טהורים וכהנים וכלי שרת טמאים נעשה בטומאה שאין קרבן ציבור חלוק וכל ז' ימי מלואים הי' קרבנות ציבור ולכך הותרה לו טומאה אבל לאחר ז' ימי המלואים נתכהן אהרן ובניו ובגמ' דזבחים דף ק"ב אמרינן דמשה שימש כל ארבעים שנה בכהונה גדולה ולכך כל זמן שלא אמר לו הקב"ה טהרתו של מת הי' סבר משה שידחה מלהשתמש עוד בכהונה גדולה כיון שיש כהנים אחרים טהורים ולכך אחר שאמר לו הקב"ה ולקח לטמא שיש לו טהרה נתקררה דעתו וק"ל

סוף הסדרה ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו פרש"י שהי' משה ירא להלחם שמא תעמוד לו זכותו של אברהם שנאמר ויבא הפליט הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים שנאמר רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים ובגמ' דנדה דף ס"א ויאמר ה' אל תירא מכדי סיחון ועוג אחי' הוה כו' אמר ר' יוחנן אמר רשב"י מתשובתו של אותו הצדיק אתה יודע מה הי' בלבו אמר שמא תעמוד לו זכותו של אברהם אבינו שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברהם ואמר ר' יוחנן זה עוג שפל מדור המבול עכ"ג ועיין ברא"ם ובנח"י שם ובפ' לך לך ול"נ דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דאיכא למידק לפי פשוטו שפלט מן רפאים שהכו כדרלעומר הלוא הרפאים הי' ג"כ גבורי' גדולים ולמה נפלו הם ועוג ניצול מן המלחמה אלא נראה דיש טעם בדבר דהא דור המבול ברותחים קלקלו וברותחים נידונים שהי' מוצאים זרע לבטלה וא"כ נוכל לומר שעוג נשאר מחטא זה ולא קלקל ברותחים ולכך נעשה לו נס שנצטננו סביבות התיבה מדה כנגד מדה דלא על חנם עביד לי' הקב"ה הנס הזה ובזוהר סוף פרשה זו אי' שעוג הי' מבני ביתו של אברהם ונימול עם בני ביתו והיה מתירא משה שלא יעמוד לו זכות המילה והקב"ה השיב שאח"כ פגם אות הברית לפי מה שכתבנו שע"י חטא עריות נמשכו ערלות רשעים א"כ הוי כאלו לא נימול ואחר המבול כולם לא נחשדו להשחית זרעם לבטלה וא"כ מדוע ניצל עוג מן המלחמה ושאר רפאים לא ניצלו וע"כ צריכין אנו לומר דזכות המילה עמד לו שנימול ע"י אברהם ולכך ניצול ולפי פשוטו קשה למה כתיב ויבא הפליט ולא כתיב ויבא פליט אלא ע"כ פליט הידוע שכבר פלט ע"י זכות ששמר הברית ולא השחית דרכו בדור המבול ניצול ובמלחמה נמי ניצול ע"י הברית שנימול עצמו ושפיר אמר שמא יעמוד לו זכות של אברהם שנאמר ויבא הפליט ר"ל הפליט הידוע שהקב"ה עשה לו נס בדור המבול וגם עכשיו שפלט מן המלחמה עשה לו הקב"ה נס אף שחביריו הי' גבורים ונהרגו והוא ניצול ע"כ בזכות מילה שאברהם הכניסו תחת כנפי השכינה ולכך הי' מתירא עד שהשיב הקב"ה למשה אל תירא אותו כי כבר פגם אות הברית וזה אפשר מרומז בפסיק ויבא הפליט ויגד, לאברהם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברהם ר"ל והם בעלי ברית קאי על ויבא הפליט שכולם הי' בני ברית של אברהם שכולם נכנסו לברית: