מאורי אש קנט

אי אפשר לבא לידי לידה בשום פעם

לפ"ז ניחא דס"ד דמקשה דהאי דשליא שיצאתה מקצתה אף דגזרינן מקצתה אטו כולה מ"מ הייתי מפרש דעכ"פ טעמא דמלתא משום דראוי לבא לידי לידה היכי דהוציא כל הראש אבל לעולם פדחת לא הוי לידה כלל במחותך ואיצטרך לאשמועינן הכי בהוציא ראשו והחזירו הוי כילוד אפי' הוציא פדחת דבהמה מאדם ילפי' והתו' הקשה שם דלמה פריך המקשה מדיוקא הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי הקשו ליה מפשטי' דמתניתין דקתני גבי נפל ראשו חי לא הוי בכור לכהן ש"מ דחשיב לידה ותירצו דה"א מאי ראשו רובו כדמשנינן שם בבכורו' אליבא דשמואל ע"ש והקשה מהר"מ מלובלין וז"ל מקשין העולם וא"כ מאי פריך המקשה דלמא איצטרך לאשמועינן הכי ממשנה יתירה דאפילו בנפל סגיא בהוצאת הראש ולא בעינן רובו ובאמת קושי' זו אין לה הבנה דהכא לא תנן נפל והכא בבן ט' קיימינן בסתם וולד ואזלינן בתר רוב ולדות וע"כ מוכרחים אנו לומר דקושייתם בענין זה דהתם מפרש מאי ראשו ורובו וסיפא דקתני בן ט' שיצא ראשו מת נמי פירושו רובו וע"כ אף שהוא בן ט' כיון שיצא ראשו מת נפל יחשב א"כ קושית העולם במקומה עומדת דממשנה יתירה אשמועינן דאפילו אם העובר מת הוי ראשו כילוד אף דבכלל נפל יחשב אף שהוא בן ט' ודבר זה מצינו למימר דתלוי בפלוגתא דפליגי רשב"ג ורבנן בפ' ר"א דמילה דף קל"ו תני רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם לא הוי נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמונה ימים בבהמה אינו נפל ומסקנא דשמעתא כשפיהק ומת ר"ל שמת לאלתר כ"ע לא פליגי דמת הוי כי פליגי כשנפל מן הגג ואכלו ארי דבא לו מיתה בסיבה אחרת דאי לא הוי האי סיבה לא מת ופליגי בהכי דמר סבר חי הוא והוי וולד מעליא ופוטר את אמו מן החליצה ומר סבר מת הוא והנה למ"ד אף דמיתה בא לו בסיבה אחרת אפ"ה דינו כנפל א"כ קושיות מהר"ם לובלין בשם העולם במקומה עומדת דקמ"ל ממתני' יתירה דאף בנפל הוי ראשו כילוד דאף ר"ל דבא לו המיתה בשחיטת אם דעובר ירך אמו הוא קמ"ל דחשיב לידה אבל למ"ד דדינו כמו חי והוי וולד מעליא א"כ לא הוי בכלל נפל אפי' אם מצאו מת ופריך המקשה שפיר תנינא

ובזה יתחברו דברי ר' אלעזר אהדדי דמתחילה אמר עולא אר"א שליא שיצאתה מקצתה כו' מונין לו מן הראשון וקשה קושי' הש"ס מאי קמ"ל תנינא שליא שיצאתה מקצתה וע"כ צריך אתה לומר דאי מהתם ה"א משום דגזרינן מקצתה אטו כולה ולעולם יש מקצת שליא בלא ולד וע"כ צריכין אנו לומר אף דיש ללמוד לחומרא מ"מ מפרשינן לקולא א"כ קשה מנ"ל גבי בהמה המקשה והוציא עובר את ידו והחזירו דאי לא החזירו דמקום חתך אסור דלמא מותר והא דנקט החזירו דלמא משום סיפא נקטי' וא"ל דסיפא גופא לא צריך דכבר נשמע ממתני' דשליא דלמא מהתם ה"א דטעם משום דכל הראש חשוב כלידה הואיל ומחותך הוא לכך תני הוציא ראשו והחזירו דאפילו פדחת נמי חשיב לידה וע"כ צריך אתה לומר דבהמה אפילו יצא כדרכו לא חשיב לידה אלא הוצאות כל הראש דוקא ולא פדחת דאל"כ למה לא תני פדחת וקשה דלמא. סמוך מאי דכבר מפרש גבי אדם בנדה וע"כ צריכין אנו לומר דזה אי אפשר דא"כ לשתוק לגמרי דא"כ נילוף מאדם דתני בבכורות איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים אך קשה קושי' העולם הכא בסרס וולד אף דנמצא אח"כ מת במעיו הוי כנפל ואיצטרך לאשמעינן דראש פוטר אפילו בנפלים אלא ע"כ צריכין אנו לומר כמ"ד היכא דבא לו המיתה בסיבה אחרת דאין דינו כנפל א"כ שפיר ס"ד בבכור שנהרג שבא לו המיתה בסיבה אחרת שאין דינו כנפל א"כ שפיר אשמעינן ר"א בכור שנטרף פי' שנהרג תוך שלשים יום שאין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא ועיין בספרי בשאלות תשובות פנים מאירות חלק ראשון סוף שאלה ד' שישבתי מה שהניחו גדולי הדור בצ"ע על פי' רש"י: אור פרשת קרח חדש

גרסינן במס' פסחים דף כ"ד ע"ב א"ר אבוהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין וקין עליהן אלא דרך אכילתן וכו' אר"ז אף אנן נמי תנינא אין סופגין את ארבעים משום ערלה אלא היוצא מזיתים וענבים לבד כו' א"ל אביי דלמא שאני התם דזיעה בעלמא הוא ע"כ והקשו התוס' תימא הא טעם כעיקר הוה דאורייתא יעש"ה ונלע"ד דהנה איתא במס' חולין דק"ט יליף אביי דטעם כעיקר הוי דאורייתא מבשר וחלב ורבא מותיב לי' דחידוש הוא דאי תרו כולא יומא שרי ואי מבשל לה אסור וכתבו התוס' דאביי הדר בי' כו' ולכאורה יאמר לחדד התלמידים דלא הדר בי' ובשיטתו קם דבמכילתין מסיק אביי הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין אף שלא כד"א מ"ט דלא כתיב בי' לשון אכילה ע"ש ולפ"ז י"ל לאביי באמת ס"ל אף שלא כדרך בישול אסרה התורה (וכמ"ש באמת בסצ"ח) והא דכתיב לא תבשל ולא כתיב לא תאכל אשר מיני' דרשי' מדאפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול ש"מ דרך בישול אסרה התורה י"ל דמש"ה לא כתיב לשון אכילה כי היכא דיהי' לוקין אף שלא כדרך אכילה. משא"כ רבא ס"ל כמאן דפליג הכא על אביי כדאמרינן ואידך כו' ומסתמא בר פלוגתי' דאביי הוא רבא וס"ל אף היכא דלא נאמר בלשון אכילה לוקין אף שלא כד"א וע"כ שינה הכתוב בלשון לא תבשל להורות דרך בישול אסרה התורה ושפיר הוה בב"ח חידוש כנ"ל: (שא

והנה לפ"ז לא מתוקם מלתא דאביי דטעם כעיקר דאורייתא רק אחר שנחזיק דברי ר"י דכל איסורין שבתורה אין לוקין אלא ד"א ומשם יפרד לחלק בין היכא דכתיב לשון אכילה וכו' כנ"ל ואז שפיר י"ל דמש"ה כתיב גבי בב"ח לשון בישול דיהי' לוקין אף שלא כד"א וכנ"ל משא"כ אם נאמר דגם היכא דכתיב לא תאכל לוקין אף שלא כד"א שוב הוה אנו אין לנו לומר דמש"ה נאמר בלשון בישול להורות דרך בישול אסרה התורה ואז הוי חידוש גבי בב"ח ולא מוכח כלל שטעם כעיקר דאורייתא והנה בחולין די"ט פי' מהרש"א היכא דאמרינן אף אנן נמי תנינא הוא דרך קושי' מאי קמ"ל מתני' היא עיי"ש ולפ"ז אמר שפיר במכילתין דר' זירא מותיב מאי קמ"ל ר' אבוהו הא מתני' היא ומשני אביי לשיטתו דמתני' לא מוכח מידי דלעולם אימא לך דכל איסורין שבתורה לוקין אף שלא כדרך אכילתן והתם טעמי' משום דזיעה בעלמא הוא וא"ל הא הוה טעם כעיקר. ז"א דעתה קיימינן באמת דטעם כעיקר לא הוה דאורייתא דבב"ח חידוש הוא כמש"ל ועיין נא' בפ"י ודוק היטב. כל זה אמרתי בקטנותי

שם דף ה' ע"ב ת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה לך שאור כו' לפי שנאמר לא יראה לך שאור שלך א"א רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא (ופרש"י דלשון לא ימצא משמע אף הטמנה ומדלא כתיב לך ש"מ דאסור לקבל פקדונות) א"ל אלא בעכו"ם שלא כבשתו כו' עכו"ם שכבשתו מנין ת"ל לא ימצא כו' א"ל אלא בבתים וכו' ת"ל בכל גבולך ומנין ליתן האמור של זה בזה כו' ת"ל שאור שאור לג"ש עו"ג שכבשתו מניין ופריך כלפי ליי ומשני רבא דקאי ארישא דכתיב שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כו' אין לי אלא בעכו"ם שכבשתו כו' ופריך תנא מהדר קרא להתירה ונסב לה קרא לאיסורא ומשני דכתיב לך לך תרי זימנא ושרי חד אלא ימצא יע"ש בפרש"י והדר פריך יכול יטמין והא אמרת אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ומשני הא דקיבל אחריות הא דלא קיבל אחריות יעש"ה והקשו שם בתוס' ד"ה אבל אתה רואה כו' הקשה הר"י מאורליינש דהכא לא מצרכי' תרי קראי למעוטי הקדש וגבוה ובמנחות פרק ר"י קאמר תרי עריסותיכם כתיב חד למעוטי הקדש וחד למעוטי עכו"ם יע"ש ותו הקשו ד"ה משום דכתיב לך לך תרי זימנא כו' וקשה להרשב"א בלאו דלא ימצא מיתורא דלך גופיה נוכל למעט כבשתו יעש"ה ואמרתי בקטנותי ליישב שני קושי' התוס' בחדא מחתיה דלכאורה יש להקשות למה לי הג"ש דשאור שאור וגם תרי קראי גבי ב"י לא ליכתוב כ"א חד לאו דהיינו שבעת ימים שאור לא ימצא לכם בכל בתיכם וגבולכם והוה הכל במשמע איסור גבולין ואיסור הטמנה והיתר דשלך א"א רואה כו' רק דזה טעות דהא איסור מקבל פקדונות ילפינן לה מדלא כתיב לך בקרא דלא ימצא כפרש"י ז"ל א"כ אי הוה כתיב כולה בחד קרא לא הוה ידענו שאסור לקבל פקדונות מן העכו"ם אפילו בקיבל עליו אחריות רק דה"א דהאי לך דכתיב בקרא זה מתיר לגמרי של אחרים וזה פשוט

ולפ"ז מיושב שני קושיות התוס' שזכרנו דבמס' מנחות דף ס"ז כתבו התוס' דטפי מסתבר למעוטי הקדש מלמעוטי עכו"ם יעש"ה ולפ"ז י"ל דהתם שפיר בעינן תרי קראי חד על עכו"ם וחד על הקדש דאי מחד קרא לא נשמע עכו"ם רק דהוה