מאורי אש קנח

דעלמא דבי איתרעי הקב"ה מכולא בגין למעבד שלמא בעלמא שנין דאהרן ארחוי סליקי לי' להאי דכל יומי דאהרן הוי משתדל לאסגא' שלמא בעלמא ובגין דארחוי כך סליקי ליה הקב"ה להאי למיעל שלמא בפמליא דלעיל עכ"ל למדין אנו מזה דאהרן עביד שלמא וכל כהן הוא מסיטרא דחסד ובו בחר הקב"ה למעבד שלמא בפמליא של מעלה משא"כ לוים דהם מסיטרא דדינא וזה ידוע דקטורת עביד שלמא ומקשר ומחבר מדות עליונים למעלה כידוע ליודעי חן וזה אי אפשר אם לא ע"י אהרן ובניו שהם מסיטרא דחסד והוא הי' שושבינא דמלכא משא"כ לוים שהי' בסיטרא דדינא ועיין בזוהר ריש פ' קרח אהרן ימיני לוואי שמאלי וכנ"ל וזה ידוע בבוקר הוא מסיטרא דחסד וערב הוא מסיטרא דדינא ולכך אמר משה בוקר ויודע כשם שא"א לכם להפך מדות בוקר שהוא רחמים וחסדים לערב שהוא מדת הדין כך א"א לכם לבטל את זו דבאהרן כתיב ויבדל אהרן להקדישו משום שהוא הי' מסיטרא דחסד ועביד שלמא והוא ראוי להיות כהן משושבינא דמלכא להקטיר קטורת משא"כ אחר שמסיטרא דדינא אין ראוי להיות שושביני' דמלכא ועוד נראה דרמז להם דאי' במדרש אל תפן אל מנחתם יודע אני שיש להם חלק בתמידי ציבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון תניחנו האש ולא תאכלנו והנה תמיד של שחר כבר הי' נקרב שהם קמו אחר אכילה ושתיה שנמשך זמנו אחר שש ותמיד של בין ערבים נקרב בשש ומחצה וזמנו כל הלילה דהקטיר חלבים ואיברים כל הלילה דכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וא"כ עד בוקר אינו ניכר דאף אם לא משלה בהם האש י"ל שעדיין זמנו עד הבוקר אבל בבוקר אם לא נשרף בודאי ניכר שלא קיבל הקב"ה חלקם ולכך אמר ברמז בוקר ויודע מקרבן תמיד של בין ערבים שנקרב וידע אם לא יקובל חלקם בודאי אין הקב"ה חפץ בכם וא"כ לא אפשר להתברר אלא בבוקר וק"ל

בפסוק העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה ולכאורה איכא למידק למה אמרו דוקא עונש זה נקירות עינים ונראה ליישב ע"פ גמרא דחגיגה פ"ק דפריך הש"ס ולימרו ליה בהדיא ופרש"י מיד למה הוזקקו לומר תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים ומשני הש"ס משום מעשה שהי' דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמיסקו שהלך לקבל פני ר' אליעזר בלוד א"ל מה חידוש היום בבית המדרש א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידך וקבל את עיניך פשט את ידו וקיבל את עיניו ופי' מהרש"א שהוקשה בעיניו שלא אמר לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים כמש"ל לר' יהושיע דאהכי מייתי לה כדקאמר ולימרי לי' בהדי' ומשני משום מעשה שהי' עכ"ל נמצא דעונש התלמוד שאינו נוהג כבוד ברבו על שלא אמרו לו תלמידך אנו ומימיך כו' הי' מענישו שיקבל עיניו וק"ו באנשי קרח שפקרו ברבינו משה ולא רצו להורות שהם תלמידים ושותים ממימיו שראוי להענישם בנקירות עינים ולכך אמרו העיני האנשים תנקר כעובדא דר' יוסי אפ"ה לא נעלה ולפי פי' מהרש"א שם שהי' זה כמורה הלכה לפני רבו וחייב מיתה הי' נדון בעונש סומא לפי שעה דסומא הוא חשוב כמת ונראה דזה לפי שיטת רש"י שנתן עטרה לאותו דור אבל לפי פי' מהרש"א שלא חלקו כבוד ליתא ולי נראה דאיתא שם דף ה' ברש"י מבעט ברבותיו הוי ופרש"י דכתיב וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני אלהים ותניא במס' קידושין מורא זו אינו יודע מהו כשהוא אומר והדרת פני זקן ויראת מאלהיך הוי אומר מורא זה כבוד חכמים הרי להדיא אם מזלזל בכבוד חכמים אינו ראוי להאריך ימים וסומא חשוב כמת א"כ בשביל שלא נהגו כבוד ברבו ולכך ראוי להענישו שלא יאריך ימים וענשו שיקבל עיניו שחשוב כמת ולי נראה דהתור' נקרא אורו של עולם ותלמוד מקבל אור מרבו ומאיר עיניו בהלכה דוגמא לזה אמרו פני משה כפני חמה ופני יהושיע כלבנה דמשה האיר עיני כל ישראל בהלכה דוגמות החמה המאירה פני לבנה דידוע שלבנה אין לה אורה מצד עצמותה אלא מצד החמה שמקבלת ממנה ויהושיע הי' תלמיד דמשה היה מקבל אורו ממשה, ולכך פני יהושיע כפני לבנה ולזה א"ש הם הכחישו ולא אמרו תלמידך אנחנו ומימיך אנו שותים והכחישו באור אשר קיבל ממנו ולכך הוא מדה כנגד מדה ליטול אור עיניהם ממנו וק"ל. וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' נראה דמשה מרוב ענוה דיבר דרך רמז דדרשו חז"ל את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח לכן אמר וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה' ר"ל ת"ח דמרבינן מאת ה'

גמרא דב"ק דף י"א ע"א אמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצא מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לו מן הראשון ופריך מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא וולד תנינא שליא בלא וולד תנינא שליא שיצא מקצתה אסורה באכילה סימן וולד באשה וסימן הוולד בבהמה ומשני אי ממתני' ה"א דיש מקצת שליא בלא ולד וגזירה מקצתה אטו כולה קמ"ל ואמר עולא א"ר אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשים יום אין פודין אותו וכן תני רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה יכול אפי' נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק ובדרך החידוד התלמידים אמרתי לישב איך נקשרים ומחוברים שני דברים אלו אהדדי שאמר עולא משמיה דר"א ונ"ל לישב דתמן תנינן ריש בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו והחזירו מותר באכילה הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד ובגמ' אמרינן בדין הוא אפילו לא החזיר עובר את ידו דשליל מותר באכילה והא דתני החזירו איידי דקא בעי למיתני סיפא הוציא את ראשו אע"פ שהחזירו הרי זה כילוד תניא נמי רישא החזירו ופריך וסיפא גופא מאי קמ"ל כיון דהוציא ראש הוי לידה תנינא איזה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן הבא אחר נפלים או בן ט' שהוציא ראשו מת טעמא דהוציא ראשו מת הא ראשו חי אפי' בכור לנחלה נמי לא הוי וכ"ת אשמועינן בבהמה ואשמועינן באדם. דאדם מבהמה לא יליף דאין פרוזדור לבהמה ובהמה מאדם לא יליף דחשוב פרצוף כנים דידיה הא נמי תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה ומשנינן רישא דתני החזירו אשמועינן דאפילו מקום חתך מותר דאי לא החזירו מקום חתך אסור ע"כ הגמרא והעולם מקשין בכאן קיצור דמיד היה לו להקשות וסיפא מאי קמ"ל כיון דהוציא ראשו הוי כילוד תנינא בפרקין שליא שיצתה מקצתה אסורה ונ"ל ליישב אחר שנקשה עוד קושי' אחרת דכתבו הפוסקים דהאי הוציא ראשו הרי הוא כילוד פי' פדחת וראייתם מדתנן פ"ג דנדה יצא מחותך או מסורס הרי הוא כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזה רוב ראשו משיצא פדחתו וכתב הרמב"ם והביאו הטור בי"ד סי' קצ"ד אם נחתך הולד בעין רובו ואם יצא כל הראש הוי כרובו ואם יצא כדרכו משיוציא פדחתו ולפ"ז לא פריך המקשה מידי משליא שיצאתה מקצתה דאי מהתם לא הוי ידענו דיציאת פדחת הוי כילוד והא דאסור שם לאכול דחיישינן שמא יצא כל הראש דשליא מדמי רש"י בב"ק לנחתך ומסורס א"כ חיישינן שמא יצא כל הראש ולכך איצטרך לאשמועינן יצא ראשו הרי הוא כילוד דאפילו פדחת הוי לידה:

אע"כ נראה לומר דהוציא ראשו והחזירו דקתני במתניתן פירושו כל הראש דאם לא כן היה ליה לפרש פדחת כיון דמשמעות ראשו ופי' כל הראש אלא ר"ל דהתנא סמוך עצמו על מתני' דנדה דמפריש דראשו לענין לידה פי' פדח' א"כ אטו תנא כי רוכלא ליזל וליחש' והא תינח אם ילפי' אדם מבהמה ובהמה מאדם א"כ הדרא קושי' לדוכתי' איך אפשר לומר דהא דקתני במתני' הוציא ראשו והחזירו פי' פדחת אם לא שנימא שילפינן בהמה מאדם ובזה יתורץ הקיצור דבל"ז לא רצה המקשה להקשו' וסיפא מאי קמ"ל דהוציא ראשו הוי כילוד תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה ה"א דאי מהתם ה"א דחשש הוא שמא יצא כל הראש או הרוב קמ"ל הכא משיצא ראשו וע"כ ראשו פי' פדחת דכבר אשמועינן דראשו פי' פדחת בפ"ג דנדה דבהמה ילפינן מאדם ולכך פריך תחילה אי ס"ד דילפינן בהמה מאדם א"כ לשתוק לגמרי הא כבר תנינן גבי בכור איזה בכור לנחלה כנ"ל אע"כ צריך אתה לומר בהמה מאדם לא יליף וכנ"ל וכיון דבהמה מאדם לא יליף א"כ הא דקתני הוציא ראשו גבי בהמה ע"כ כולה ראש דאי פדחת פי' לו הי' לו לפרש כמו דמפרש התנא באדם דהא בהמה מאדם לא יליף וכיון דפרושו כל הראש פריך שפיר הא נמי תנינא שליא שיצאתה מקצתה אסורה באכילה וע"כ מוכח דמשום דחיישינן שיצא כל הראש וק"ל. אכן נראה לומר דמעיקרא דדינא ליתא לסברא זו איך אפשר לומר דס"ד דמקשה דילפינן בהמה מאדם והוציא את ראשו והחזירו פירושו פדחת דהא ממתני' דשלי' שיצאתה מקצתה אסורה נמי נפרש לחומרא דטעמא דחיישי' שיצא במקצת פדחת ולכך אסיר' ומנ"ל לפרש לקולא דטעמא דחיישי' שיצא כל הראש א"ו נראה לר' אלעזר דמפרש דמהאי מתני' ה"א שיש מקצת שליא בלא ולד אלא טעמא דמלתא דגזרינן מקצתה אטו כולה ולעולם יש שליא בלא וילד לקולא א"כ שפיר י"ל דס"ד דמקשה דמהאי מתני' ליכא למשמע שהוצאת פדחת הוי לידה אלא טעמא דמלתא דגזרינן שמא יצא כל הראש וכמ"ש התוס' וז"ל וא"ת היכא מוכח מיניה דבהוצאת הראש הוי כילוד דלמא משום דגזרינן מקצת' אטו כולה כמו שדחו בב"ק אליבא דר"א ותירצו וי"ל דאם איתא דביציאת הראש לא הוי לידה לא הי' ראוי' לגזור כיון דבמקצתה