מאורי אש קנו

מנחות דף ל"א ע"ב אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה ואיכא דאמרי בסוף שיטה וא"ד בתחילת שיטה מ"ד בסוף שיטה כגובה השמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכא דמרחקא שמים מארץ ופירש"י מ"ד בסוף שיטה כדי שיהי' השמים על הארץ כדכתיב כי גבהו השמים על הארץ כן יאריך ימיכם ולמ"ד בתחילת שיטה כלומר כארחוקי ארץ משמים דהכי כי היכא דמרחקי שמים מארץ כן יאריכו ימיהם ויש לדקדק במאי פליגו הני תרי לישני ונראה לי דפליגי במאי דאי' בפ' לא היו כופתין במס' תמיד במאי דשאלו אלכסנדרוס מוקדן את זקני הנגב אמר להם מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב א"ל ממזרח למערב תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה באמצע רקיע אין הכל כו' וחכ"א זה וזה שוין כאחת שנאמר כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח ממערב ואי חד נפיש לכתוב לתרווייהו בההוא דנפיש וק"ל ופרש"י שהחמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין ולמה לפי כשהחמה במזרח או במערב היא רחוקה בשביל שהיא רחוקה יכול להסתכל בה שאין האורה מזקת לעינים אבל באמצע הרקיע קרובה ואורה מזהיר כל כך שאינן יכולים לראות עכ"ל ולפ"ז גם בזה מחולקים דלמ"ד זה וזה שווים א"כ חדא מדה מגבוה השמים ומקצה השמים א"כ מאי אהני יתור במאי דנכתוב שמים בסוף השיטה וארץ בראש השיטה א"כ יש לסמוך ארץ תחת השמים לומר שיאריכו ימיכם כפי הגבוה השמים מן הארץ אבל איכא דאמרי סבירי להו כזקני נגב דממזרח השמים יותר רחוק ולכך יש לכתוב הארץ בראש השיטה לומר שיאריכו ימיהם ביותר שמן אריכות השמים מן המזרח לארץ ועי' במהרש"א ובפ' אין דורשין וק"ל

מנחות דף מ"ג ע"ב רשב"י אומר כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני השכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד עי' פי' רש"י והוא דחוק ונ"ל לפי פי' הזוהר ניחא דאי' בזוהר וראיתם אותו קאי על התכלת שהוא מדת הדין רמז לשכינה שבידה הרצועה ללקות לחוטאים ולפושעים ולכך וזכרתם את כל מצות ה' שלא לעבור על דברי רבו שלא תענשו ע"י הרצועה כמו שמראים לתינוק שבט מוסר שיראה לעבור על דברי רבו ולהקשיב דבריו ואי' את ה' אלהיך תירא קאי על השכינה כביכול וזה שפיר כל הזריז במצוה זו כתי' הכי וראיתם אותו ור"ל שהוא זריז בציצית בתכלת ומתירא מפני הרצועה שביד השכינה ללקות ואינו עובר על דבריו א"כ זוכה ומקבל פני השכינה מדה כנגד מדה שנזהר בכבוד אמרי' ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וה' קשרים בציצית הם כנגד השם וק"ל: אור פרשת שלח לך חדש

גרסינן במס' קידושין דף ל"ו ע"ב כל מצוה שהיה תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ. ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בח"ל חוץ מן הערלה וכלאים כו'. גמרא מאי תלויה ומה שאינה תלויה אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה. והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהם ביאה ונוהגים בין בארץ בין בח"ל אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל חובת הקרקע אינה נוהגת אלא בארץ כו' דת"ר אלה החוקים כו' יכול כל המצות כולן לא יהיה נוהגות אלא בארץ וכו' יעש"ה רש"י במשנה ד"ה תלויה ואינה תלויה בגמרא מפרש להו. וד"ה חוץ מן הערלה והכלאים כו' הערלה הלכה וכלאים מדברי סופרים עכ"ל. ויש לדקדק מה בעי רש"י וז"ל בדיבורם הראשון ותו איכא למידק דהלא פלוגתא בגמרא היא אם ערלה הלכה או מד"ס ולמה נקטי' רש"י בפשיטות דערלה הלכה. וכדי לחדד התלמידים שבת בשבתו אמרתי דשני דיבורים רש"י בדיבור אחד נאמרו ובא זה ולימד ע"ז. דיעויין שם בתוס' ד"ה הרי תפילין ופטר חמור פירוש בקונטרס דנוהגים בח"ל דהא אשכחן בכמה דוכתין ברבנן אמוראי דבבל דמנחי תפילין וכ"מ בבכורות דרב"ח דהיה מן בבל והיה לו פטר חמור. וא"ת דלמא מדרבנן הוה עבדו ודקתני במתני' אינה נוהגת אלא בארץ היינו מדאורייתא ותירצו דהא קתני במשנתינו חוץ מן הערלה דנוהג בין בארץ ובין בח"ל ובאמת ערלה בח"ל אינה נוהג אלא מדרבנן א"כ ע"כ הא דקתני ברישא כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהג אלא בארץ היינו אפילו מדרבנן אינה נוהגת אלא בארץ ולא בח"ל ושוב הקשו שם בתו' מאי קאמר אילימא תלויה דכתיב בה ביאה א"כ קשה איך תני חוץ מן הערלה וכלאים הא בכלאים לא כתיב ביאה כל עיקר ותירצו דבאמת גם המקשה ידע שכל דבר שהוא חובת הקרקע אינה נוהגת אלא בארץ רק מה שאינו חובת הקרקע מחלק במשנתינו בין היכא דכתיב בה ביאה שהיינו תלוי' ובין אינה תלויה וקאי חוץ מכלאים על חובת הקרקע שהוא סברא דאינה נוהגת אלא בארץ ע"ז קאמר חוץ כלאים יעש"ה ואיכא למידק למה לא מקשה בל"ז קושי' השניה השייך תיכף כשאומר אלימא תלויה דכתיב בה ביאה א"כ איך יתכן במתני' חוץ כלאי'. ואולם יש לקשור כך המשך לשון התו' דהא יש להקשות למה תירצו תו' על קושיתם הראשונה דלא יתכן לומר חוץ מערלה ובאמר פלוגתיה הוא בערלה דחד אמר דאורייתא בח"ל וכמ"ש רש"י ז"ל במתני' דערלה הלכה. ואמאי לא נקטי תו בפשיטות. בלשונם דאיך יתכן חוץ מכלאים דהוה לכ"ע כל עיקר דרבנן:

ואולי לזה סמכו כקושי' השניה לחזק דבריהם הראשונים כלומר בלא"ה קשה מאי אמר חוץ מכלאים הא לא כתיב בה ביאה כל עיקר ומהכרח לומר דבאמת הך חוץ מכלאים לא קאי על בבא דמשנתינו דתני כל מצוה שהיא תלויה בארץ אלא על הסברא דחובה הקרקע א"כ אין ראיה כלל מהך דתני חוץ מכלאים במתני' די"ל דקאי על חובת הקרקע דקי"ל דגם מדרבנן אינה נוהג אלא בארץ ע"ז קאמר חוץ כלאים משא"כ האי דתני כל מצוה התלויה בארץ אינה נוהג אלא בארץ היינו מדאורייתא לחוד ולכך הוכרחו להביא ראיה מן ערלה דקיימא אהך בבא דרישא דמתני' וזה ברור ופשוט:

אבל לשיטת רש"י ז"ל במשנתינו דערלה הלכה קיימינן א"כ הדרא קושי' התו' לדוכתא מאי פריך מתפילין דלמא היינו מדרבנן והשתא לק"מ דתני חוץ מערלה דבאמת ערלה גם מדאוריי' נוהג בח"ל ומכלאים בלא"ה לק"מ כמש"ל דלא קאי כל עיקר על בבא דרישא כמש"ל. אולם עדיין יש מקום ליישב קושי' התו' באופן אחר דלכאורה יש לתת לב לדקדק על לשון המקשה דאומר מאי תלויה ומאי שאינה תלויה הא דקאמר מאי אינה תלויה אך למותר הוא דהא כל עיקר יש לפרש מאי תלוי' וממילא ההיפוך אינה תלוי' הוה ולאיזה צורך הביא ומאי שאינה תלויה אך י"ל הכל בחדא מחתי' דלכאורה קשה גם במשנתינו למה לי האי בבא ושאינה תלוי' נוהג בין בארץ ובין בח"ל. דהא כל עיקר חידוש מה דאינו נוהג אלא בארץ לא הוה ליה למימר כ"א כל מצוה התלויה בארץ אינה נוהג אלא בארץ וממילא ידענא דשאינה תלויה נוהגת בכל מקום ולכאורה מוכרחים אנו לפרש עד"ז דהנה הביא בשמעתין בארץ יכול כל המצות כולם לא יהיה נוהגות אלא בארץ ת"ל וכו' הרי דיש מקום למטעות דמדאורייתא נתמעטו כל המצות שלא יהיו נוהגות אלא בארץ וא"כ אי לא הוה תני כ"א חלוקה ראשונה דכל מצות התלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ הוה מקום למטעות ולומר הכי דמצות התלויה בארץ אפילו מדרבנן אינם נוהגים בח"ל אלא בארץ. אבל שאינו תלויה נוהגת מדרבנן בין בארץ בין בח"ל אבל מדאורייתא גם שאינה תלויה אינה נוהג בח"ל דנתמעט מקרא דכתיב להדיא אצל המצות אשר אנכי מצוך בארץ. קמ"ל ותני בבא יתירא דשאינה תלוי נוהג בין בארץ ובין בח"ל אפילו מדאוריי' וא"כ מיושב קושי' התוס' היטיב דא"ל דהני אמוראי בבבל מדרבנן החמירו על עצמם ודקתני במשנתינו אינה נוהג אלא בארץ היינו מדאורייתא א"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה לי בבא דסיפא דשאינה תלויה בדבר נוהגים בין בארץ בין בח"ל תיפוק ליה מדתני רישא כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ומדאורייתא ג"כ א"כ ע"כ דשאינו תלויה נוהג בין בח"ל אפילו מדאורייתא ג"כ. דא"נ דמדאורייתא גם אינה תלויה אינה נוהג אלא בארץ א"כ מה בין תלויה לשאינה תלויה והן הן דברי הש"ס מאי תלויה ומאי שאינה תלויה כלומר למה לי למתני' תרתי בבי לא הוה ליה למיתני רק בבא ראשונה לחוד דכל דבר התלויה אינה נוהג אלא בארץ אע"כ דמה דתני ברישא כל מצוה התלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ היינו בין מדרבנן ובין מדאורייתא וא"כ הוצרך למיתני בבא דסיפא ג"כ להורות דשאינה תלויה בארץ אפי' מדאורייתא נוהגת בח"ל דאי מרישא לחוד ה"א דרק בדרבנן חלוקים תלויה משאינה תלויה. דתלוי' אפי' מדרבנן אינה נוהגת בח"ל. ושאינה תלויה נוהג מדרבנן בחוץ לארץ

הנה כל הני דאיכפל ואתאי ומיושב הדקדוק בגמרא שהביא