מאורי אש קנג

דאשתרי לגבייהו מליקה בעיקר סימנים וכמו כן טריפה דאשתרי להו לחתוך שדרה ומפרקת אף דיכול לחזור סימנים ולא שייך לומר דמצותו בכך דהא איבעי הי' יכול לעשות בהיתר דהי' מחזיר סימנים ואי בעי הי' יכול ליקח עוף שאין סימנים שלו עקורים והי' מותר לכהנים כמו לדידן דמליקה במקום שחיטה עומד אע"כ מדאשתרו להו למלוק עוף שסימנים שלו עקורים וגם לחתוך שדרה ורוב מפרקת בלא חזרת סימנים ס"ד דנבילה וטריפה לא אסור לגבי כהנים ושפיר קאמר דוקא רבינא כהנים איצטרך לי' אבל ר' יוחנן מוכרח לומר מחמת קושיות התוס' דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה וכדקאמרן וק"ל

ונזכיר מה שכתבו התוס' בנזיר דהא דחטאת עוף אינו נאכל אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא נאכל יעויין שם והתוס' אזלו לשיטתייהו דתירצו בזבחים דאיצטרך קרא שהוא מחויב להביא על הספק כמו שמחויב להביא אשם תלוי ואשם תלוי נאכל ונראה לי לומר לפי דברינו דר' יוחנן אזיל לשיטתיה דס"ל דמליקה דוקא מן העורף כר' ינאי ורש"י בפ' השוחט דף כ"ח ע"א פריך הש"ס נהי נמי דכי תבר ליה שדרה ומפרקת הוי לי' טריפה תהני לה סכין לטהרה מידי נבילה ופרש"י דמודה ר' יצחק אף דסבר אין שחיטה לעוף ויש טריפה לעוף כדתנן אלו טריפות בעוף והתוס' בנזיר דף כ"ט ע"א אמרינן דאיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וקאמר הש"ס מ"ט ר' יוחנן אמר הלכה היא בנזיר ור' יוסי בר חנינא אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות ופריך לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי מטמא מייתי קרבן ציפורין ואכול כהן מליקה אלא לר' יוסי ב"ח אמר ר"ל הא קאכיל נבילה ומשני קסבר ר' יוסי ב"ח אין שחיטה לעוף מן התורה ופי' התוס' ולא צריכא אלא נחירת סימנים להוציא הדם וכבר כתבנו שהתוס' הקשו והא דלא קשיא ליה קאכיל טריפה ומליקה מן העורף והוה ליה נשבר חוט השדרה ומפרקת דאיכא למימר דס"ל כמ"ד מחזיר סימנים עכ"ל הרי להדיא דלמ"ד דוקא מן העורף נעשה טריפה א"כ אף דמטהר אח"כ ע"י נחירה הסימני' מן הנבילה מ"מ אסורה באכילה מחמת טריפה א"כ ר' יוחנן דס"ל דוקא מן העורף אי אפשר לו לומר לחנכם במצות דקשה קושית הש"ס דקאכיל נבילה וטריפה דאף דאין לשחיטה לעוף מה"ת מ"מ טריפות איכא בשובר מפרקת ורוב בשר תחילה בלא החזרת סימנים א"כ איך יביא קרבן ציפורן אע"כ הלכה למשה מסיני דשרי במליקה כקרבן גמור וק"ל: אור פרשת בהעלותך חדש

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט הק"פ דאין שוחטין הפסח על היחיד ודוקא היכא דאיכא להדורי אחר שנים אבל היכא דליכא להדורי שוחטין אף על היחיד. ומתמה בכ"מ מנ"ל לרבינו לחלק בין לכתחילה ודיעבד ועיין בספר חדות יעקב שמדחה לתירוצו של כ"מ. ולפי קט שכלי אמרתי דרך דרוש שהי' לרבינו הוכחה מגמ' דקידושין דף מ"א ע"ב דפריך שליחות בקדשים מנ"ל נפקא מדר"י ב"ק דתניא ריב"ק אומר מנין בקדשים ששליח של אדם כמותו דכתיב ושחטו כל קהל עדת בני ישראל וכי כל הקהל כולם שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מלמד ששא"כ ופריך לר' יונתן דמפיק מיני' דהאי קרא דכל ישראל יוצאים בפסח אחד בקדשים מנ"ל. ומשני מיני' כלומר מדחזינן דכל ישראל יוצאים בפסח אחד ע"כ אי אפשר שישחטו כל ישראל ופריך עלה דלמא שאני התם דאית להו שותפות בגוה אלא מהכא דא"ק ויקחו להם איש שה לבית אבות כו' ופריך האי מבע"ל דשוחטין את הפסח על היחיד ומשני ס"ל כמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד עכ"ל הסוגי' בקצרה. והקשו בתוס' לריב"ק קשיא נמי ודלמא קרא דושחטו מרבה שליחות דוקא היכא דאית לי' שותפות ע"ש ונראה ליישב קושי' התוס' דהנה לכאורה יש לדקדק מאי פריך שליחות בקדשים מנ"ל הלא יהי' לנו הכרע מקרא מלא דיבר הכתוב דהנה איתא במס' חולין ריש פ"ב תני ר"י וכי תזבחוהו מלמד שלא יהי' שנים שוחטין זבח אחד בקדשים. והנה מקרא מלא כתיבא וכי ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אליו הרי ציוה הכתוב להדיא שישחטו שנים זבח אחד (וביותר למ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד) א"כ קשה איך יביאו שנים פסח אחד הא אי אפשר שישחטו שניהם דאין שנים שוחטין זבח אחד ואם ישחט אחד הרי שחבירו עושה אותו שליח. ומוכח בהכרח גדול שעושין שליחות בקדשים רק מהכרח לומר דהלא זהו ע"י שותפות מאחר שהשנים מביאים בשותפות זבח אחד שפיר יוכל אחד לשחוט דגבי שותפות מצי משוי שליחות כנ"ל ועיקר לימוד הש"ס על היכא דל"ל שותפות אפ"ה מצי משוי שליח. ולפ"ז מיושב קושית תוס' שזכרנו דבשלמא לריב"ק דמוקי כל הדרש דושחטו כל קהל ישראל על שליחות ע"כ דמרבי היכא דלית לי' שותפות בגוויה דא"ל דמיירי היכא דאית לי' שותפות קרא ל"ל בלא"ה נשמע עכ"פ היכא דאית לי' שותפות משוי שליח דאל"כ לא יוכלו כלל שנים לעשות פסח אחד אבל לר' יונתן דמוקי לקרא דכל ישראל יוצאין בפסח אחד רק דמיני' מוכח ג"כ שליחות ולא מכח יתורא דקרא ע"ז פריך שפיר ודלמא שאני התם דאית לי' שותפות ולק"מ ל"ל קרא ע"ז דבאמת עיקר הלימוד מורה דכל ישראל יוצאים בפסח אחד:

ובזה יובן הא דאיתא פ"ח דפסחים במשנה לעולם נמנים ומושכין את ידיהם עד שישחוט ר"ש אומר עד שיזרוק את הדם שם בגמרא אר"נ מחלוקת למשוך אבל למנות ד"ה עד שישחוט וכו' ע"ש יראה דבא להסיר קושיתינו הנ"ל דהנה באמת קושית התוס' הנ"ל לק"מ על ריב"ק במסקנא מנ"ל שליחות היכא דלית לי' שותפות די"ל איהו דרש נמי ויקחו איש שה וכדר"י ומורה חד בדאית לי' שותפות וחד בדלית לי' שותפות רק על מ"ד דס"ל שוחטין הפסח על היחיד ודאי קשה דלדידי' איצטרך ויקחו איש שה דשוחטין עה"י וליכא למידרש כ"א מושחטו כדריב"ק וקשה שפיר דלמא מיירי בדאית לי' שותפות כנ"ל וההכרח לומר כמש"ל דמגופי' דקרא נשמע דהיכא דאית להו שותפות משוי שליח דאל"כ איך אמר קרא ואם ימעט הבית מהיות משה וכו' כנ"ל רק עדיין קשה דלמא מיירי קרא בכה"ג שמקודם ישחוט הפסח ואח"כ ימשוך לו שכינו הקרו' רק ז"א דמאחר דאין נמנין כ"א עד שישחוט. רק דהוה קשה עדיין הלא אותו מ"ד דס"ל שוחטין הפסח עה"י הוא ר' שמעון בפסחים ולדידי קאי קושי' תוס' כמ"ש וא"כ שפיר י"ל דקרא מיירי שישחט ואח"כ יקח לו שכינו כיון דר"ש ס"ל עד שיזרק הדם לכך מסיק בלמשוך פליגי אבל בלמנות מודה ר"ש ודו"ק. רק עדיין קושית התוס' במקומה עומדת דהנה איתא במס' חולין פא"ט דף ל"ג האי עופא דמסמס קועי' דמא כו' אמר רבה נבדקה לקנה ונשחטה ואח"כ נבדקה לוושט וכן פסקי' בש"ע והקשה דודי זקיני הגאון הש"ך ז"ל בה"ש ובה"ט איך אנו מתירין לו לכתחילה לשחוט סימן אחד בעוף הא לכתחילה בעינן גם בעוף שני סימנים ותירץ כיון דאי אפשר בענין אחר הוה הלכתחילה כמו דיעבד ע"ש ולפ"ז הדרא קושי' תוס' לדוכתי' דלמא קרא דושחטו מיירי היכא דאית לי' שותפות בגוי' וא"ל דזה מוכח מגופי' דקרא דשרי' לשנים להביא פסח א' וכנ"ל ז"א דתוס' כתבו שם דהאי דאין שנים שוחטין זבח אחד בקדשים היינו לכתחילה אבל דיעבד כשר וא"כ י"ל מאחר דכאן הוה במקום דאי אפשר מאחר שהבית נמעט ויביא לידי נותר שריא רחמנא לשנים שיביאו פסח א' וישחטו שניהם דהוי כדיעבד כנ"ל

אמנם גם לפי חלוקה זו מוכח ע"כ דשותפות עושה שליח מגופי' דקרא דאם נאמר דהאי דאמר רחמנא ולקח הוא ושכינו הקרוב היינו דיעבד כיון דנמעט הבית והוי כדיעבד א"כ ע"כ היכא דהיחיד יכול לאוכלה אסור לו להתמנה עוד אחרים עמו מאחר דלכתחילה אסור לשנים לשחוט זבח א' ובהיות כן למה לי דכתב קרא דשוחטין הפסח על היחיד הלא כיון דאפשר לשחוט על היחיד אסור לשנים לשחוט כ"א דוקא היחיד לבדו כנ"ל וריב"ק ס"ל ע"כ דקרא דויקחו איש מורה דשוחטין הפסח עה"י. אבל עדיין קשה לפמ"ש בפסחים דמ"ד שוחטין הפסח עה"י ומ"ד אין שוחטין הפסח עה"י תרווייהו מקרא ילפי' מר מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד ומר מקרא דאיש ממ"נ אי הסברא חיצונה אין שוחטין עה"י לא תוכל למה לי ואי סברא חיצונה דשוחטין איש ל"ל ותירצו דאיצטרך איש כי היכא דלא נימא למעט יחיד מלא תוכל כו' ולפ"ז עדיין קשה דלמא קרא דושחטו מורה היכא דאית לי' שותפות דבלאו קרא ה"א דאף היכא דאית לי' שותפות אין עושין שליח וא"ל ל"ל דכתבי' קרא דשוחטין על היחיד ז"א דבלאו קרא ה"א דאסור לזבוח על היחיד מקרא דלא תוכל וכיון דאיסור הוא לשחוט עה"י ה"א דמותר לשנים לשחוט לכתחילה הפסח מאחר דהוה כדיעבד אחר שאין שוחטין הפסח עה"י והוא איסור הוה הלכתחילה