מאורי אש קנב

ה' לעשות וכתיב התם זאת חוקות התורה אשר צוה ה' לאמר מה להלן פרה אף כאן פרה ומה כאן פרישה אף להלן פרישה ואמרתי ע"כ רב אשי לית ליה להאי ג"ש אלא ס"ל כר' יוחנן דתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה י"כ מדאמר רב אשי מלואים כל הכתוב בהם מעכב בהם מדכתיב כי כן צויתי משמע עיכובא ואי ס"ד דאית ליה ג"ש דילפינן מפרה אין צריך ילפותא לעיכובא דהא חוקה כתיב וקי"ל כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינו אלא עיכובא אע"כ לית ליה הך ג"ש א"כ לא הי' צריך פרישה לפרה בימי משה כלל א"כ ע"כ ר"ע ס"ל בשמיני לניסן נגמרו המלואים והתחילו בר"ח לכך אמר שפיר מלואים הקריבו כדרך שהקריבו בימי משה ונ"ל לומר דר' יוחנן דתני חדא ולא ס"ל פרישה בפרה א"כ אי אפשר לומר שחל שביעי שלהם בע"פ דס"ל מסתמא עשרה עטרות נטלו ביום ר"ח וא"כ הי' החינוך בכ"ג באדר והקריבו פרים וק"ל

ועוד שם וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הא דלא יאכלו הא ישראל יאכלו אמר ר' יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטרך ליה סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל ולכאורה איכא למידק במאי פליגי ר' יוחנן ורבינא ולדעתי זכני ה' בדרך חריף ושנון ובפלפול של אמת ונקדים מה שכתבו מתוס' שם בד"ה הואיל ואשתרי מליקה אע"ג דלעיל פרכינן שכן מצותו בכך וכלאים נמי אסרינן להו בלא קרא מ"מ אתי' לאוריי' לן דלא ניטעו למילף מיניה מהאי דקאמר דאין לשחיטה מן העוף פרשתי בחולין כן הגי' בברכת הזבח והתוס' בחולין דף כ' ע"א בד"ה לא אמרן כתבו אף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ נחירה בעי בסימן ובנשבר השדרה ומפרקתו חשיב טריפה והא דנקיט בהתכלת גבי נבילות וטריפה לא יאכלו הכהנים דאיצטרך דסד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבילה לאו דוקא דנבילה לא הוי אלא כלומר טריפה וקרא נקט נבילה אגב טריפה עכ"ל והנה אם לכוונה זו נתכוונו התוס' איך ס"ד להכשיר טריפה הא במליקה הכשירה בכך כמו דלא צריך קרא לאסור כלאים בכהן משום דבגדי כהונה הכשירה בכך והדרא קושי' התו' לדוכתא ואגב אזכיר מה דתמיה לי לפי דברי התוס' אלו שפירשו אף למ"ד אין לשחיטה לעוף מן התורה מ"מ נחירה בעי ובנשבר השדרה ומפרקת נעשה טריפה אלא במליקה הכשירה בכך וקשה לי הא בזבחים דף ס"ח ע"א בתוס' ד"ה אומר הקשו התוס' גבי מדיר בנו בנזיר למ"ד לחנכו במצות קסבר אין לשחיטה העוף מן התורה אמאי איצטרך קרא לחטאת עוף הבא על הספק ולפי דברי התו' בחולין אין כאן קושי' דהא מצות מליקה תניא כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שיגיע לוושט או לקנה וחותך סימן אחד או רובו. ורוב בשר עמו ועי' בזבחים דף ס"ה ע"ב א"כ אף למ"ד אין לשחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא מ"מ איצטרך לרבות שמביא חטאת עוף על הספק אע"פ שעושה מעשה טריפה ובאמת התורה עניה במקום זה ועשירה במקום אחר ועי' בתו' בנזיר דף כ"ט ע"א בד"ה קסבר חולין הקשו הא דלא קשיא קא אכיל טריפה דמליקה מן העורף והוה ליה נשבר חוט השדרה דאיכא למימר דסבר ליה כמ"ד מחזיר סימנים אחורי עורף עכ"ל הרי לר' יוסי ב"י דס"ל דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאורייתא ואין שחיטה לעוף מן התורה מוכרחים אנו לומר דאית ליה כמ"ד מחזיר ולפ"ז הקשו התוס' בזבחים שפיר אמאי איצטרך קרא לרבות דחטאת עוף מביא על הספק הא אין כאן שום צד איסור וק"ל

אך התוס' בחולין מפרשים אליבא דמ"ד אף מחזיר דאי למ"ד מחזיר אין שייך שום טריפות למ"ד אין לשחיטה לעוף מן התורה ולמ"ד דאסור להחזיר אלא דוקא מאחורי עורף חותך תחילה שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט א"כ מצותו בכך הדרא קושי' התוס' במנחות לדוכתא אע"כ כמ"ד אף מחזיר ופי' רש"י מצותו למלוק שדרה ומפרקת כולה תחילה עד שמגיע לסימני ואם החזיר הסימנים ומלקן לבדן אף היא מצותו ולפ"ז מתורץ הקושי' במנחות כיון דיכול לקיים מצות מליקה בקרבנו דרך התיר במחזיר סימנים ואפ"ה התירה התורה להתחיל מן השדרה ומפרקת ולגרום טריפות תחילה ש"מ דאוסר אצל כהנים טריפות ואינו דומה לכלאים דאי אפשר בענין אחר ושפיר הוה מצותו בכך וזה פי' כוונת התוס' במנחות במה שכתבו מ"מ אתי לארויי' לן דלא נטעי למילף מיניה מהאי דקאמר דאין לשחיטה לעוף פרשתי בחולין דע"כ אף למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה מ"מ בעינן דוקא דרך נחירה ובנשבר מפרקת תחילה עושה טריפה ואמרי' שם מסתברא ש כמ"ד אף מחזיר א"כ מתרצת הקושי' דהתם אין מצותו בכך כיון דיכול להחזיר הסימנים בלי שום עשיות טריפה ואפ"ה התירה. התורה להתחיל בשדרה ומפרקת וש"מ דאין טריפות אצל הכהנים ולא דמי לכלאים כלל וזה הוא אמת לאמתו של תורה

והנה הרמב"ם בפ' ו' מה' מעשה קרבנות דמליקה ממול עורף וחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר ואם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא ופסק כר' ינאי דאמר ר' ינאי יקבלו רובין את תשובתן ר"ל הנערים בני ר' חייא דאמרו אף מחזיר את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים לאחורי עורף דפסול במליקה ומשני לא למעוטי מוליך ומביא הניחא למ"ד מוליך ומביא במליקה פסול אלא למ"ד כשר מאי איכא למימר ומשני בני ר' חייא סבירי להו כמ"ד מוליך ומביא פסול במליקה ע"כ סוגי' הש"ס א"כ ע"כ לר' ינאי דהלכתא כוותיה ס"ל דסתם מתניתין מודה דאסור להחזיר סימנים ומצות מליקה להתחיל בעורף לחתוך שדרה ומפרקת ואח"כ הסימנים א"כ מצותו בכך והסוגיא בכל הש"ס דר' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה ומסתמא בשיטת ר' ינאי רבו אמרי וכיון שכן דאסור להחזיר סימנים א"כ לדידיה בין למ"ד יש שחיטה לעוף מן התורה ובין למ"ד אין שחיטה לעוף אסור להחזיר הסימנים א"כ הוה מצותו בכך א"כ קושי' התוס' במקומו איך אפשר לומר דשרינן טריפה אצל כהנים אי משום מליקה התם מצותו בכך ולכך אמר ר' יוחנן פרשה זו עתיד אליהו לדורשה אבל רבינא אית ליה כבני ר' חייא וע"כ אף מחזיר ס"ל כדקאמר ומסתברא אף מחזיר א"כ שפיר אמר כהנים איצטרך ליה דסד"א כיון דנוכל לקיים מצות מליקה בחזרת סימנים ומותר לחתוך שדרה ומפרקת ש"מ דמותר להם טריפה ולכך איצטרך לאשמועינן כל נבילה וטריפה וגו' לא יאכלו הכהנים

אבל אכתי לא נחה דעתי בתירוץ התוס' דאינו אלא אליבא דחד מ"ד מלבד הדוחק שתירצו דנקיט נבילה אגב טריפה ולי נראה לישב אליבא דכ"ע דהא איתא שם אמר רבינא אמר לי רבין בר קיסא הא דאמר רמי בר יחזקאל דאין עיקר סימני' לעוף לא אמרה אלא במליקה אבל בשחיטה יש עיקר ורש"י ס"ל דעיקר הוא טריפה ובעל הלכות גדולות ס"ל דאין טריפות בעיקר סימני' אלא דכך הלכה דאין שחיטה מועלת בו אפילו אם שחט הוי נבילה וחלב וביצים מותרים הרי לפנינו בשחיטה יש עיקר ובמליקה אין עיקר ומליקה הוא במקום שחיטה וא"כ יש מקום לטעות כיון דמותר ליקח לכתחילה עוף שנעקר הסימנים למליקה ובשחיטה אם נשחטה במקום שנעקרו סימני' הוה נבילה ובמליקה לא הוי נבילה ס"ד דנבילה מותרת לכהנים וכמו כן טריפה דאיבעי מחזיר סימנים ואם רוצה חותך מפרקת ועושה טריפה איכא למיטעי דנבילה וטריפה מותרת להם וא"כ אליבא דכ"ע אף למ"ד יש שחיטה לעוף אלא דמליקה נמי הכשר שחיטה ומצותו בכך אלא לפעמים עושה נבילה ולפעמים עושה טריפה אף שאינו מוכרח לכך כגון עיקר סימנים דהי' לו לבחור עוף שלא נעקרו סימנים ועושה נבילה ועוד עושה טריפה שלא היה לו לחתוך שדרה ורוב מפרקת אלא להחזיר סימנים ועושה טריפה אף שהי' יכול לקיים המצוה בלאו הכי א"כ ס"ד שפיר דנבילה וטריפה מותרת לכהנים משא"כ בכלאים דלא סגי בהכי ובמצותו בכך וכל זה לרבינא אבל לר' ינאי ס"ל דאסור להחזיר ואמר שם יקבלו הרובים את תשובתן דקתני נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה כו' מאי לאו למעוטי מחזיר סימנים דלא משני ר' ירמיה לא למעוטי מוליך ומביא עד דמסיק דבני ר' חייא ס"ל דמוליך ומביא פסול ולכאורה איכא למידק אמאי לא קאמר ר' ירמיה לעיל למעוטי עיקר סימנים דכשר במליקה ופסול בשחיטה אם שחטו לסימנים אבל אי משום הא לא קשיא דהא מסיק הש"ס דר' ירמיה אמר שמואל פליג אהך דרבין ופרש"י דס"ל דכשר עיקר סימנים בין בשחיטה ובין במליקה ולכך הוכרח ר' ירמיה לומר למעוטי מוליך ומביא ולפ"ז ר' ינאי ע"כ לא ס"ל הא דר' ירמיה וגם לא ס"ל הא דרבין בר קיסא וע"כ ס"ל עיקר סימנים או דפסול בשניהם או דכשר בשניהם וא"כ ליכא למעוטי אלא חזרת סימנים דפסול וא"כ תלמוד ערוך בפי ר' ינאי מסתם מתני' דמחזיר סימנים פסול במליקה וכפסק הרמב"ם לעיל וכבר הקדמנו לעיל דסוגי' בכל הש"ס דר' יוחנן ס"ל הלכה כסתם משנה ומסתמא למד סתם משנה אליבא דר' ינאי רבו דס"ל דחזרת סימנים פסול במליקה א"כ קשה קושי' התו' הא מצותו בכך ולא יכול לומר כהנים איצטרך ליה אבל רבינא אזיל לשיטתי' א"כ אין מקום לדיוקא דר' ינאי ואדרבה מסתברא ממתני' אף מחזיר כדקאמר הש"ס א"כ שפיר ס"ד דנבילה מותר לכהנים