מאורי אש קנא

את הפסח ביום ההוא בו ביום לא יוכלו לעשות אבל יכולים היו ביום שלאחריו נמצא למדין ששביעי של נדב ואביהו הי' בערב פסח א"כ יום מיתתן של נדב ואביהו הי' בשמיני לניסן וכיון שיום מיתתן הי' בח' למילואים ע"כ קרא דויהי ביום השמיני שבו מתו נדב ואביהו אדלעיל מיני' קאי דכתיב ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים נמצא אנו למדין ששמיני למילואים הי' בשמיני לניסן וא"כ תחילת המילואים הי' בר"ח ניסן ולכן ע"כ צריך לומר דהאי דתורת כהנים פליגי אדר"ע וכן הסכים באבן עזרא דפשטא דקרא משמע שהי' שמיני למילואים ביום ח' דניסן ולפ"ז נראה דפליגי ר' יוחנן ור"א בפלוגתא דת"כ וסיפרי אליבא דר"ע דהא כד מעיין בקרא דמילואים הקריבו פר בכל יום וכן פרש"י בואתה תצוה ולפ"ז לר"ע דס"ל דשמיני למילואים הי' בח' בניסן ושבעת ימי מילואים התחילו מר"ח ניסן א"כ שפיר נוכל לומר דבימי עזרא שהתחילו מר"ח ניסן והקריבו פר בכל יום וכמו שפי' רש"י על וכן תעשה בשבעה בחודש והי' דומה ממש לשל משה אבל לר' יוחנן ס"ל כדעת ת"כ וכמו שאמרו בפ' ר"ע עשרה עטרות נטלו ביום שהוקם המשכן וקחשיב ראשון לחדשים ש"מ דהי' בר"ח ניסן שמיני למילואים והקריב אהרן למילואים עגל בן בקר וא"כ לא דמי הני מילואים לשל משה שהי' בר"ח ניסן והקריב עגל והכ' כתיב פר ולכך לא רצה לומר מילואים הקריבו והוכרח לומר דפרשה זו אליהו עתיד לדרשה והתוס' אזלו לשיטתם דכתבו בפ' הישן דף כ"ה ע"ב שחל שביעי שלהן בערב פסח לפי הספרים דגרסי בפסחים בפ' האשה דרב סבר לה כר"ע דאמר מישאל ואלצפן הי' שחל ז' שלהן בע"פ דאותו גירסא ליתא אלא ר' יצחק גרס התם ואני אומר דע"כ גירסא זו אמת דגרסינן כמו שהביא המזרחי בשם הסיפרי דאל"כ יקשה קושי' התוס' והניחו בתימא בפסחים דף צ"ג ע"א בד"ה ר"ע סבר אין שוחטין וזורקין תימא מנ"ל דהא לעיל אמר דמ"ד אין שוחטין סבר לה כר"י דאמר טמאי מת מצוה שחל ז' שלהן בע"פ ואלו ר"ע בפ' הישן לית לי' דר' יצחק וכל זה לפי שמחקו הגירסא דסבר לה כר"ע אבל לפי גירסת הספרים דגרסי סבר לה כר"ע דאמר מישאל ואלצפן הי' שנטמאו לנדב ואביהו שפיר מוכח מדכתיב ולא יוכלו לעשות הפסח ביום, ההוא דאין שוחטין על טמא שרץ ויש בזה עוד נפקא מיני' רבה. דהני תנאי דפליגי הכי אי שוחטין וזורקין על טמא שרץ אי לא אתי' כהני תנאי דכתבו התוס' בפסחים דף ס"ו ע"א ד"ה מה מועדו הא דפסח דחי טומאה ילפינן לקמן מאיש איש. איש נדחה ואין הציבור נדחים ובתמיד ילפינן מג"ש דמועדו מועדי ובפ' כיצד צולין משמע דדריש לה ממשמעות דמועדו וע"כ תנאי היא ולכאורה נ"ל לומר דלמאן דיליף מאיש איש ע"כ ס"ל כמ"ד דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אבל למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ ע"כ א"א למילף מאיש איש דהא רש"י פי' בפסחים דף צ' ע"ב על האי דקאמר איש איש כי יהי' טמא לנפש מי א עסקינן שחל ז' שלו להיות בע"פ דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא דנדחי וכ"ת ממאי דהכי סבר לה כר"י וגו' ופרש"י וממאי דהכי מדכתיב טמא לנפש ולא כתיב טמא לשרץ ש"מ טמא שאינו ראוי לערב קאמר עכ"ל ולפ"ז יקשה לפי האמת דמסיק בטמא מת שחל שביעי שלו בע"פ ואין שוחטין א"כ לישתוק מטמא לנפש ויכתוב טמא סתם וממילא ידעינן כל טומאה אפי' טמא שרץ שידחה אע"כ צ"ל דהאי יתורא טמא לנפש אתי ללמוד כדמתרץ אביי בפ' אלו דברים דף ס"ז אלא אמר אביי לעולם מקרא קמא א"כ נכתוב רחמנא איש איש טמא לנפש למה לי אע"כ דאתי ללמוד איש נדחה ואין הציבור נדחי' אלא עבדי בטומאה וכי עבדי ציבור בטומאה בטומאת מת אבל שאר טומא' לא עבדי ופרש"י שם דחוק אבל לפי דברינו ניחא דמיותר לגמרי אבל למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ א"כ איצטרך טמא לנפש לגופי' דוקא טמא לנפש ידחה אבל טומאת שרץ דאינו טמא אלא טומאת ערב אינו נדחה ולכך מוכרח למילף ממשמעות דמועדו אפי' בטומאה אבל למ"ד אין שוחטין וזורקין א"כ מיותר טמא לנפש אע"כ אתי ללמוד קולא על ציבור דיחיד נדחה ואין הציבור נדחים ודוקא טמא למת אינם נדחים אבל זבים ומצורעים נדחים ושפיר יליף מאיש איש וק"ל

ובריש אלו דברים קאמר ר' יוחנן דציבור עושים בטומאה דאמר קרא איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין הציבור נדחים לפסח שני א"ל ר"ל לר"י אימא איש נדחה ציבור לית להו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בפסח שני אלא אמר ר"ש מהכא וישלחו מן המחנה כו' עד אלא אמר אביי לעולם מקרא קמא א"כ יאמר איש איש טמא לנפש ל"ל אע"כ איש נדחה ואין הציבור נדחין ולכאורה איכא למידק למה לא השיב ר' יוחנן גופא דא"כ טמא לנפש למה לי וכמו כן ריש לקיש אע"כ ר' יוחנן וריש לקיש סבירא להו דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וא"כ לא אייתר טמא לנפש דאיצטריך לגופי' דוקא טמא לנפש אבל טמא לשרץ שהוא טמא טומאת ערב אינו נדחי' דשוחטין וזורקין עליו ודומה להוכחה זו אמרינן בריש יומא דף ד' ע"ב מכלל דתרווייהו סבירי להו מלואים כל הכתוב מעכב בהם מדקאמר ליה ריש לקיש אי מה מלואים כל הכתוב מעכב בהם ולא קא מהדר לי' מידי תסתיים א"כ הא לא מהדר ליה ר' יוחנן. א"כ טמא לנפש ל"ל אע"כ כדאמרן וא"כ ע"כ ר' יוחנן לא ס"ל כר"ע ולא כמ"ד מפני אנינות נשרפה ומוכח שמתו בר"ח דוק ותשכח. ועי' בפסחי' דף פ"ב ע"ב דסבירא ליה לרבי יוחנן כר"י וע"כ לא ס"ל שמתו בני אהרן ביום ח' לניסן דא"כ חלה יום ז' בערב פסח. ועיין בזבחים דף ק"א ע"ב ברש"י ד"ה שעיר נחשון ושם מפרש דר"ח ניסן היה שמיני למלואים וע"כ ס"ל דמתו ביום שמיני למלואים והוא בר"ח ניסן וא"כ הי' ז' למלואים קודם ניסן ולפ"ז ניחא דר' יוחנן אמר פרשה זו עתיד אליהו לדרשה דאין לנו לפרש דא"ל מלואים הקריבו משום דס"ל דמלואים שהקריבו בימי משה הי' קודם ר"ח ניסן ולא מצינו שהקריבו בר"ח ניסן כ"א עגל ולא פר ובזה ניחא נמי מה שהקשה התוס' מאי דפרש ר' יוחנן וכן תעשה בז' בחודש מאיש שוגה ומפרש וכפרתם את הבית שבעה שכתבו ודבר תימא הוא מי דחקו להש"ס להעמיד הפסק בשבעה שבטים דפשטא דקרא קאי אהא דכתיב לעיל גבי חוקות המזבח ביום העשותו שמביאין פר בן בקר לחטאת וביום השני שעיר עזים ופר ואיל ואח"כ שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר לפיכך אומר כאן וכן תעשה בשבעה בחודש עכ"ל וכן פירש רש"י במקומו לפי פשט הפסוק אבל לפי דרכינו ניחא דר' יוחנן אזיל לשיטתו דס"ל דמלואים דימי משה היה קודם ר"ח ניסן וע"כ א"א לומר דמר"ח ניסן הקריבו מלואים פר בכל יום שהמלואים בימי משה היו קודם ולכך דרש דקאי על שבעה שבטים וק"ל

אבל רב אשי ס"ל כר"ע ואגב דאיירינן בזה צריך אני להקדים מה ששמעתי מפי חכם המופלא מוהר"ר יוסף אסטרוואצר ישיב על קושיות התוס' שהקשו בגיטין דף ס' ע"א ד"ה פ' טמאי' פי' הקונטרס ויהי אנשים וקשה לפירושו דאמרי' בפ"ק דפסחים שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום ולפי זה הוי חודש וחצי וכמו כן יש נדקדק וכי פליג ר"ע על מה דאמרי' בת"כ עשרה עטרות נטלו בר"ח ניסן ראשון לכהונה וכן הא דאי' שמונה פרשיות נאמרו ביום הקים את המשכן ופרשה אחרי מות בכלל משמע שמתו בר"ח ניסן שהי' שמיני למלואים ותירץ חכם הנ"ל דבאמת גם ר"ע מודה שמתו בני אהרן בר"ח שהי' שמיני למלואים דלא כדעת ר"א מזרחי אלא משום דר"ע לא יליף פרישת שבעה מסיני כדאי' בגמ' דיומא וילוף ממלואים ובגמ' ילפינן ממלואים דכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה י"כ ומדכתבה רחמנא קודם מעשה י"כ ש"מ שציוותה התורה בפרה ראשונה שהיתה מוקדמת לי"כ ג"כ לעשות כמו במילואים לפרוש כה"ג שבעה ימים וביומא דף ח' ע"ב אמרי' כהן השורף הפרה בדידן תליא מלתא מפרשינן ליה ברביעי בשבת ור"ח ניסן היה ביום א' והי' מפרישין הכהן ביום ד' ונגמור פרישתו ביום עשירי לניסן ושרף את הפרה בעשירי באותו יום הזאה על טמאי מתים יום שלישי לטומאתם ונגמור הזאתם ביום י"ד וא"כ לעולם שטמאו עצמם בר"ח ניסן ואמר הפסוק ולא יכלו לעשות פסח ביום ההוא שלא היה להם אפר פרה עד עשירי בניסן וא"כ לא נגמרה טהרתה אלא בע"פ ומשה אמר עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם ותשובתו של הקב"ה אמר בע"פ א"כ שפיר ילפינן בגמ' שואלין ודורשין שלשים יום שהרי עמד בע"פ ומזהיר על פסח שני וכן יש סמך לדבריו בבעל הטורים סוף פ' צו שבעה ימים עד יום מלאות חסר וי"ו שהי' מזין עליו ששה ימים ולא הי' מזין עליו בשבת עכ"ל וגם אינו חולק על הא דתניא שנטלו עשרה עטרות ראשון לכהונה ועל הא דתניא שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ודברי פח"ח

אך לפ"ז אין כאן הוכחה שהי' שמיני למלואים ביום ח' לניסן לדברי ר"ע אלא אף לר"ע הי' שמיני למלואים בר"ח ניסן א"כ א"א לומר מלואים הקריבו כמו קושי' התוס' שבימי משה הי' עגל וכאן פר אבל לרב אשי מוכרחים אנו לומר דאית ליה לר"ע שלא הי' שמיני למלואים אלא עד ח' לניסן דהא בגמ' מקשינן אימא כולה קרא ביום הכפורים ותירצו יליף צואה צואה כתיב הכא צוה