מאורי אש טו

הבהמה אשר לא טהורה לא קלטתה אלא שנים. ולר' אבוה לא באו יותר משנים ולא יותר משבעה. אע"כ שהקב"ה רצה לרמז שרצונו שיקריב נח מהם. ואלו לא צוה לו הקב"ה רק סומך על ביאתן מאליהן או על קליטת התיבה היה סבר דשורת הדין הי' נותן להצילם משום שלא עבדו עבירה ואותן שבאו שנים נעבדה בהם עבירה. אבל עכשיו שצוה הקב"ה להרבות בטהורים וע"כ רצונו להקריב ממנו וזה הי' התבונות של נח מה ריבה הקב"ה בטהורים וצוה לי ליקח הרבה מן הטהורים הלא אין איש מכיר בהם אלא מכח התיבה או ע"י ביאתן מאליהן היה לו לסמוך על זה ולומר כל אשר יבואו אליך תקח אלא שרצונו להקריב

ועפ"ז יש לישב גמ' דחלק דף ק"ח ע"ב אמר ריש לקיש תשובה ניצחת השיבה עורב לנח א"ל רבך שנאני ואתה שנאני. רבך שנאני דכתיב מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהורה שנים איש ואשתו. ואתה שנאני שאתה מניח מן השבעה ושולח מן השנים. ובש"ס שלנו לא נמצא מה שהשיבה נח על שלא שלח מן המרובים ובילקוט איתא שהשיבו נח מה צורך לעולם בך לא לאכילה ולא לקרבן. ונ"ל לומר העורב נתוכח עם נח מכח קושייתינו הנ"ל דהא לפי זה דדרש הש"ס מאותן שלא נעבד עבירה א"כ שלא בדין התרעם העורב דהא במינו עבדו בהם עבירה ובטהורים היה ז' שלא נעבדה בהם עבירה ולכך בחר בהם יותר אלא דהעורב הרחיק דרשה זו דקשיא ליה מנא ידע ואי על פי התיבה או הבא מאליהן א"כ לא היה צריך לצוות להרבות בטהורים אלא היה לומר כל מה שתבוא אליך או שתבוא לתיבה ויקלוט אותה תקח. אע"כ שהדבר תלוי בו ליקח מן הבא בידו לקיום העולם שאמרה העורב רבך שנאני מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה איש ואשתו ואי אפשר לומר מאותן שלא נעבדה עבירה מנא ידע. וא"ל שהדבר תלוי בתיבה או בביאתן מאליהן לא היה לצוות לך המנין אלא ע"כ שהבחירה בידך בין טובים ובין רעים תקח מאלו שבעה שבעה ומאלו שנים א"כ רבך שנאני. וגם אתה שנאני למה אינך משלח ממין מרובה. ונח השיבו שפיר דלעולם שצוה הקב"ה ליקח מאותן שלא נעבדה עבירה. והא דהוצרך לצוום עלי משום שרמז לי להקריב אבל בך אינו צריך העולם לא לאכילה ולא להקרבה ולעולם לא צוני אלא מאותן שלא נעבדה בהן עבירה וא"כ אתה מתרעם בחנם וק"ל

בפסוק ואלה תולדות תרח וגו' וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ותהי שרי עקרה אין לה ולד ויקח תרח את אברם בנו וגו'. ואיכא למידק למה כתבה התורה תחלה וימת הרן ואח"כ ויקח אברם הוי ליה למכתב תחלה ויקח אברם ואח"כ וימת הרן ולסמוך לפסוק ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו שכבר מת הרן. ונראה דרמז לנו התורה רמז גדול דאיתא בגמ' דיבמות דף ס"ג ע"ב דמצוה לישא בת אחותו וכתבו התוס' וה"ה בת אחיו וכ"כ הרמב"ם בסוף פ"ב מהלכות אישות. ואחותו דנקט לפי שמשתדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. ור"ת אומר דדוקא נקט בת אחותו לפי שהיא בת מז כדאמרינן רוב בנים דומין לאחי האם עכ"ל. וכל הרואה בצדק ישפוט שטעמיה דחוק. ולי נראה טעם נכון דדוקא נקט בת אחותו דאמרי' בפרק המגרש דף פ"ג ע"א שהקשה ר' טרפון לר' אלעזר במגרש ע"מ שלא תנשא לפלוני הרי שהלכה זו ונשאה לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה גורם לעקור דבר מן התורה והשיבו לר"ט אלא מעתה בת אחיו לא ישא שמא ימית בלא בנים לא נמצא זה גורם לעקור דבר מן התורה מצות יבום ע"כ הגמרא. ולפ"ז נוכל לומר אף שמותר לישא בת אחיו ולא חיישינן לגרמא ביטול מצות יבום. מ"מ אין כאן מצוה דיש לחוש שיכול לבוא לביטול מצוה כמו שמצינו שחסידים הראשונים לא שמשו מטותיהם אלא בליל ד' כדאיתא בנדה דף ל"ח ע"א משום שיכול לבוא לידי ביטול מצוה שיולד הולד בשבת ויתחלל השבת על ידיהם. ואע"פ שהוא ספק. דהא אשה יולדת לפעמים לרע"א ימים או לרע"ב או לרע"ג אפ"ה לא שמשו מטותיהם אלא בליל ד' ואילך להוציא מידי ספק חילול שבת. א"כ ה"נ בבת אחיו אין כאן מצוה שיכול לבוא לידי ביטול מצות יבום אך שמותר לישא אין כאן מצוה. ונפקא מיניה מזה אם מת אחיו קודם נישואים אין כאן חשש כלל שיבא לידי ביטול מצוה. וזה ידוע שאברהם קיים כל דקדוקי תורה אפילו ע"ת. וזה שרמזה לנו תורה. וימת הרן על פני תרח אביו וכיון שמת אחיו תחלה שוב אין חשש ביטול מצוה ואח"ז ויקח אברהם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי. משא"כ בחיי הרן לא רצה לישא אותה מחמת חשש ביטול מצוה וק"ל

שבת דף ק"ד אמרה גיהנם לפני הקב"ה עיף אנכי ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק. וי"ל למה אמר דוקא זרעו של יצחק. ונ"ל ע"פ דאמרינן לעיל ס"פ ר"ע דאברהם ויעקב אמרו ימחו על קדושת שמך אבל יצחק למד זכות ואמר פלגא עלי כו' ואת"ל כולא עלי הא קריבת נפשי קמך פתחו ואמרו אתה אבינו ולפ"ז שפיר דייק הללו זרעו של יצחק דלמד זכות עלייהו וק"ל

שם אמר רב ששת גרגירא אפילו לדידי מעלי. נראה לי משום דאמרי' במס' יומא דף י"ח גרגור למה נקרא שמו אורות שמאירת עינים ואר"ה המוציא גרגיר יאכלה וא"ל יעבירו ע"ג עיניו ולפ"ז יובן דר"ש היה סגי נהור ולכך דייק אפי' לדידי נמי מעלי וק"ל

ישעיה מ"ג עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל ונ"ל דרך מוסר דכ' הזוהר עמי הם ת"ח ועם הם ע"ה. ובודאי אדם לעמל פה יולד לעסוק בתורה וכתב הזהר שע"ה שא"י ללמוד ומשכימים באשמורת לומר תפלה ותחנונים מקובל לפני קב"ה כאלו עוסק בתורה וידוע שת"ח מכונים בשם ישראל וז"ש עם זו יצרתי ולכאורה יקשה למה ברא אלה המכונים בשם עם שהם ע"ה מאחר שאינם יודעים ללמוד וידוע שחכם וטפש אמר לכך סיים תהלתי יספרו בנגון אמירת תהלים ותשבחות ומתאונן הנביא ולא אותי קראת יעקב שהם ע"ה וזה מחמת כי יגעת בי ישראל במצות שהם ת"ח כמאמר חז"ל שגגת תלמוד עולה זדון: אור פרשת נח חדש

גרסינן במסכת זבחים דף קט"ז ע"א אמר ר' אלעזר מנין למחוסר אבר שאסור לבני נח שנאמר מכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה. ופריך ודלמא למעוטי טריפה האי מלהחיות זרע נפקא. הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל האמר קרא אתך בדומה לך. ודלמא נח טריפה הוי. תמים כתיב ביה ודלמא תמים במעשיו. לא ס"ד דנח גופא טריפה הוי מי א"ל רחמנא כוותך תעייל שלימים לא תעייל. ומאחר דנפקא לן מאתך להחיות זרע ל"ל אי מאתך ה"א לצוותא בעלמא אפילו זקן וסריס קמ"ל. תוס' ד"ה ודלמא למעוטי טריפה. תימה דבפרק שילוח הקן גבי שתי צפרים חיות דרשי' מיני' תרין שחיין ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה. י"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא כעין קרבן ושניהם שוין לענין פסול אבל גבי ב"נ דשאר מומין כשרים הוי לן לאוקמא למעוטי טריפה דוקא עכ"ל, וסוגי' הלז הובא ג"כ במס' ע"ז דף ה' ע"ב עלה דמסיק שם לדידן דפסול לגבוה מומין בעינן תלתין יומי לדידהו דמחוסר אבר אית להו בתלתא יומי סגי דאמר ר"א מנין למח"א כו' שם תוס' ד"ה והשתא דנפקא ליה מאתך. וא"ת למ"ד טריפה אינה יולדת ונפקא ליה טריפה מלהחיות זרע אתך ל"ל וי"ל דדריש אתך שיהיו טפילין לך יע"ש. עוד בד"ה ודלמא נח גופא טריפה הוי וא"ת והלא חי אח"כ ג' מאות שנה ותירצו דקיימינן למ"ד דטריפה חיה ע"ש. ובמסכת ע"ז הוסיפו לתרץ וכתבו דמ"מ באותו שעה לא היה יודע אם הוא טריפה או שלם כו'. ואח"ז כתבו שם ולא נהירא תירוץ זה דע"כ לא הזהירו אלא מטריפות הגלוי וניכר דבטריפה שבסתר לא היה יוכל להבחין כו' ע"ש

ויש להעיר בסוגי' זו על שינוי לשונם של בעלי התוס' דהדיבור תו' שהקשו ותירצו במכילתן בד"ה ודלמא כו' נשמע כל עיקר במס' ע"ז והדיבור שהבאתי שנאמר בע"ז ד"ה והשתא כו' נשמט הכא כל עיקר וגם תירוצם הראשון שבמס' ע"ז שכתבו מ"מ באותו שעה לא היה יודע כו'. נשמט במכילתן. ויש לתת לב ע"ז על כל הני שינוי התוס' בסוגיות השוות. וגם העולם א מדקדקים דבמקום תימא לא שייך תירוץ וי"ל ובלמדי סוגי' זו