מאורי אש יד

יונקי שדים אבל ע"י גזל נחתם גזר דינם על כולם לאבדן. ובימי חורפי אמרתי כן ואגב יתיישב ג"כ קושיות מהר"א מזרחי דאי' בגמרא פרק ד' מיתות דף נ"ו ע"ב ילפינן ז' מצות שנצטוו עליהם בני נח דכתיב ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדיני' ה' זו ברכת השם אלהים זו ע"ז על האדם זו שפיכת דמים לאמר זו גילוי עריות מכל עץ הגן ולא גזל אכל תאכל ולא אבר מן החי. וראיתי בספר קנה חכמה שדור המבול הי' להם תירץ שהיו יכולים לומר לאדם צוית ולא לנו לדורות הבאים וא"כ לא היה יכול לענוש אותם על שעברו על ז' מצות בני נח. אבל באמת פשטי' דקרא מיירי אף לדורות וכל מה שאסור אדם נאסר גם לדורות הבאים. ואני אמרתי דמגזל הוכחה גדולה שגם לדורות הבאים צוה דרש"י פי' ריש ויקרא אדם כי יקריב מכם אדם למה נאמר מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שכל העולם היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל. ולפ"ז אי אפשר לומר דלאדם לבד נאמר אזהרת ז' מצות דהא גזל לא שייך גבי אדם וע"כ קאי על הדורות הבאים. וא"כ ניחא דעל שאר עבירות ע"ז וג"ע היה להם פרקליט להפך בזכותם שלא נצטוו אלא לאדם ולא להם. אבל על הגזל אי אפשר לומר דבר זה דהא לאדם לא שייך להזהיר על הגזל וע"כ לדורות נאמר וא"כ עיקר גזר דין שלהם לחייבם היה בשביל גזל וק"ל

בפסוק חמש עשרה אמה גברו המים ויכסו ההרים ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחי' ובכל השרץ השורץ על הארץ וכל אדם אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו וימח את כל היקום אשר על פני אדמה מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ. ויש לדקדק בפסוקים אלו. חדא אכפול הלשון דהא כבר כתיב ויגוע כל בשר תו ל"ל למימר וימח את כל היקום ועוד איכא למידק דהא לעיל קא חשיב עוף ובהמה וחיה ובפסוק וימח את כל היקום לא קא חשיב חיה וצריך להתבונן ע"ז. ולפע"ד הראני ה' דרך אמת. ונקדים גמרא דזבחים דף קי"ג פליגי ר' יוחנן וריש לקיש. דר"י סבר לא ירד המבול לא"י ור"ל סבר ירד המבול לא"י איתבי' ר"ל לר"י הא כתיב מכל אשר בחרבה מתו בשלמא לדידי דירד המבול לא"י משום הכי מתו אלא לדידך אמאי מתו. ומשני משום הבלא. איכא דאמרי איתביה ר"י לר"ל בשלמא לדידי דאמינא לא ירד המבול לא"י היינו דאיכא חרבה אלא לדידך מאי חרבה ומשני חרבה שהיתה מעיקרא פירש"י קודם מבול ופריך הש"ס בשלמא למ"ד לא ירד המבול לא"י היינו דקם רימא התם אלא למ"ד ירד רימא היכא קאי. אמר ר' ינאי גוריות הכניסו בתיבה כו'. וכתבו התוס' בד"ה היינו דקם רימא אע"ג דכל השאר מתו מהבלא מחמת שהיה גדול וגבור לא הזיק לו ההבל וממשמעות התוס' בד"ה אורזילא משמע שגם ארי' דבי עילאה לא היה יכול להכניס לתוך התיבה. ונוכל לומר שהיה עומד בארץ ישראל ומחמת שהיה גדול וגבור לא הזיק לו ההבל. והנה הלכה כר"י נגד ריש לקיש. ולר' יוחנן הם שני מיני מיתות אחד מה שהמיתו המים ואחד אף שהיה חרבה בארץ ישראל מהו מהבלא אבל שם לא מתו חיות גדולות כגון ראם וארי' דבי עילאה. וא"כ הי' פי' הפסוק כך חמש עשרה אמה גברו המים ויכסו ההרים ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ על הארץ וכל אדם אשר נשמת רוח חיים באפיו ר"ל שע"י שטיפת המים שגברו מתו הכל עוף וחיה ובהמה ואדם והוכרח עוד לומר אפי' בא"י שהיה בחרבה מכל אשר בחרבה אפ"ה מתו הכל מהבלא וימח את כל היקום אשר על פני אדמה מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ שגם במקום שהי' חרבה מתו הכל. ולכך לא רצה לזכור כאן חיה דבא"י שמתו מחמת הבלא לא נימחו כל החיות אלא החלשים אבל חיות גדולות וגבורים כמו ראם ואריה דבי עילאה נשארו שם ולכך לא הזכיר כאן חיה ועיין מה שכתבנו בחידושי זבחים. ובזה מיושב כל הדקדוקים שדקדקנו בפסוק וק"ל

ועוד נראה לי לתרץ כפילת הפסוק אפילו אליבא דריש לקיש דס"ל אשר בחרבה חרבה שהיה כבר. דאיתא בזוהר ויגש דף ר"ו ע"א שאין אדם זוכה לנשמה אלא ע"י מעשיו הזכאין. אמר ר' יהודא אי הכי הא כתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו. אמר לי' הכי הוא ודאי דהא לא אשתאר בהו מכל אינון דהוי בהו נשמתא קדישא כגון חנוך ירד וכולא צדיקייא בגין לאגנא על ארעא דלא ישתנו בגינייהו הה"ד כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו כבר מתו ואסתלקו מעלמא ולא אשתאר מנהון מאן דיגין על עלמא בההוא זימנא. וכתב הזוהר פ' נח דף ס"ד ע"ב דנח אף שהיה צדיק תמים לא הוי יכיל לאגנא על עלמא בגין דלא אשתכחו עשרה בעלמא הוא ותלת בנוי ונוקבייהו ולא הוו עשרה עכ"ל. הרי לפי דברי הזהר כבר מתו כל הצדיקים ונח לבד לא היה יכיל להגין שלא היו עשרה. וזה מרומז בתורתנו הקדושה מתחילה אמר ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה. אך שלא יקשה לך למה לא הגינו הצדיקים על דורן. ומתרץ כל אשר נשמת רוח חיים מכל אשר בחרבה מעיקרא מתו כבר קודם שהביא המבול ולא היו הצדיקים בדור להגין עליהם ולכך וימח את כל היקום אשר על פני אדמה מאדם ועד בהמה וגו' וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה. וכיון דנח נשאר לבד ולא הי' עשרה ולא היה יכול להגין וק"ל

וגם נוכל לומר דרמזה לנו התורה וישאר אך נח דכל אכין ורקין למעוטי אתי שלא היה בשלימות ונחשב לו לחטא שלא התפלל על דורו כמו שכתב הזוהר במקומו בפ' זו דף ס"ד ע"ב דבג"כ איקרון מי המבול על שמי' כד"א כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח ולכך רמזה לנו התורה דהצדיקים כבר מתו וישאר אך נח שגם נח לא התפלל על דורו ולכך וימח את כל היקום וק"ל

ועוד נ"ל לומר הא דכתיב כל אשר בחרבה אף שדרשו רז"ל למעוטי דגים שבים נראה לי לומר רמז גדול דאיתא בזהר נח דף ס"ד ע"א בשעתא דאסגיאו זכאין בעלמא כדין ארעא דא עבדית פירין ואתמלייא מכולה ובשעתא דאסגיאו חייבין בעלמא כדין כתיב אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש הרי לפנינו שהרשעים גורמים שלא ירד השפע מלמעלה והנהר יחרב ויבש. ולכך קראן הכתוב מכל אשר בחרבה שגרמו על ידי מעשיהם שלא ירד השפע מלמעלה ונעשה חרבה ומתו וק"ל

במדרש פ' ויקהל פ' ז' ויבן נח מזבח לה' מאי ויבן נתבונן ואמר מה טעם ריבה הקב"ה בטהורים יותר מבטמאים אלא שרוצה להקריב לו. מיד ויקח מכל בהמה הטהורה הוי תן לחכם ויחכם. ויש לדקדק מה זה התבונות דילמא מעצמו הקריב קרבן ולקח מן המרובה. ונראה לי לומר משום דאיתא בפ' בתרא דזבחים דף קי"ו ע"א הא דכתיב ויקח מכל בהמה הטהורה מי הוי טהורין וטמאים בההיא שעתא. אמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהם עבירה. מנא הוי ידע אמר ר' חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתו בידוע שהוא טמא ר' אבהו אמר אמר קרא והבאים זכר ונקבה הבאים מאליהן. ופי' רש"י וכל אותן שבאו אל התיבה מאליהן באו ובהן הבין אותן שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין ושבאו שנים שנים טמאין. ובחלק דף ק"ח ע"ב פריך הש"ס אישות בבהמה מי אית לי' א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא ידע א"ר חסדא שהעבירן לפני התיבה כל שהתיבה קולטתו בידוע שלא נעבדה בה עבירה וכל שאין התיבה קולטתו בידו שנעבדה בה עבירה. ר' אבהו אמר מאותן הבאין מאליהן. הרי ממשמעות הש"ס משמע איש ואשתו משמע שלא נעבדה בהם עבירה. וכן טהורין דקרא משמע נמי שלא נעבדה בהן עבירה. וידע נח מן התיבה כל שהתיבה קולטתו או שמאליהן באו. ומן הטמאין לא באו אלא שנים שנים. ורש"י בחומש לא פי' שבאו מאליהן מן קרא דנקט הש"ס והבאים זכר ונקבה אלא למעלה כתיב ויבא נח ובניו וגו' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ומן העוף שנים שנים באו אל נח פירש"י באו אל נח מאליהן שנים שנים נראה דזה מרומז בפסוק דבא ללמדנו מילתא בטעמא דלמעלה אמר ויבא נח ובניו וגו' מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ולא יקשה לך קושיות תוס' טהורה וטמאה בההיא שעתא מי הוי וצ"ל מאותן שלא נעבדו בה עבירה וקשה מנא ידע ומתרץ הכתוב שנים שנים באו מאליהן ובזה ידע אותן שבאו שנים שנים ידע שנעבדה בהם עבירה וק"ל

ויש לדקדק בין לר' חסדא ובין לר' אבוה לא ידע נח להבחין איזה מהם שנעבדה בה עבירה אלא או מכח התיבה כל שהתיבה קולטת או מן הבא מאליהן. א"כ למה הוצרך הקב"ה לצוות לנח שיקח שבעה שבעה. ומן הבהמה אשר לא טהורה. שנים איש ואשתו היה לו לומר ואתה קח לך כל אשר תבוא אל התיבה הא התיבה לא היתה קולטת יותר משבעה וגם מן