מאורי אש קמט

על ארוסה בבית חמיו שאסור מדברי סופרים כו' וכתב הראב"ד ז"ל האי דלא כהלכתא משמעתין דריש ארוסה וש"י יע"ש והיינו מדאקשינן בגמרא שזכרנו מבלעדי אישך אמר רחמנא כו' ומשני שבא עליה ארוס בבית חמיו א"כ אם באנו לומר דמקרי בזה אין מנוקה מעון הדרא פירכא לדוכתא ל"ל לש"ס לש"ס למעט ארוסה מאשר תשטה וכו' תיפוק ליה בלא"ה דאינה שותות ממ"נ אי לא בעיל אותה הבעל מקודם מבלעדי אישך אמר רחמנא כו' ואי בא עלי' מקודם בבית חמיו הוה אינו מנוקה מעון ועיין ובכדי ליישב קצת דברי רבינו נראה דהנה לכאורה קשה ל"ל להגמרא לשנויי שבא עליה ארוס באיסור טפי ה"ל לשנוי' הכי דמיירי שקידשה בביאה והיינו ארוסה דמתני' וממילא בא עלי' הבעל קודם הבועל בהיתר אך דבהיות כן הוה קשה תפשוט מהכא דביאה אירוסין עושה דאי נשואין עושה איך ממעטי' ארוסה מתחת אישה הא באמת מקרי נשואין ובאמת הך מלתא אבעי' לן בריש קידושין אי ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה. א"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק ביאה אירוסין עושה ובלא"ה אזדא לה פירכת הש"ס דמבלעדי אישך א"ר די"ל דמיירי שקידשה בהיתר בביאה וכנ"ל ושפיר אמר דאם בא על ארוסה בבית חמיו לא מקרי מנוקה מעון והא דטרחי' לי' בסוגי' הנ"ל דמיירי שבא על ארוסה בבית חמיו לפי הסברא דביאה נשואין עושה אף שעדיין ק"ק בדברי רבינו כיון דעכ"פ אשכחן בש"ס דמקרי מנוקה מעון יהי' לאיזה מ"ד שיהי' מנ"ל להמציא מסברא פלוגתא חדשה מ"מ לא אלימא הקושיא של הראב"ד כ"כ על רבינו ז"ל וכמדומה לי שבישוב דברי הרמב"ם נתכוון ג"כ דודי הרב הה"ג החריף מו"ה שבתי נר"ו כדברינו הנ"ל ולפ"ז נפשט שאילתן של מוהרי"ק דע"כ בקידש בביאה מנגדן לי' רק משום פריצות ולא משום דעבר על דברי סופרים דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' להרמב"ם ז"ל ל"ל דארוסה אינה שותות מבלעדי אישך אמר רחמנא וא"ל דמיירי שקידשה בהיתר ע"י ביאה ז"א דהא עדיין עבר על דברי סופרים שקידש לכתחילה בביאה ואינו מנוקה אעכ"ל דאינו רק משום פריצותא

והנה אי' במס' קידושין א"ר יוחנן בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה. א"ל ריש לקיש לר"י כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שניקנית בביאה וכו' והדר פריך ור"י האי ובעלה מאי עביד לי' מבע"ל זו נקנית בביאה ואין אמה נקנית בביאה סד"א הואיל וכ"ר ואם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת וכו' ורבי א"כ לכתוב קרא בעל מאי ובעלה ש"מ תרתי. ואיכא למידק לפ"ז מאי פריך ר"ל לר"י כעורה זו שנה רבי כו' הא ר"י מוקי לה להאי ובעלה לדרשי אחרינא למעט אמה מביאה ובהכרח לומר דפריך דה"ל למעט אמה מביאה מן ה"א דובעלה ויעויין בע"י אולם לפמ"ש לעיל דבאמת ר"י דריש במסקנא גם ה"א דובעלה וחד למעט אמה מן ביאה וחד למעוטי חופה באשה דאינו קונה וכמ"ש בספר עצמות יוסף א"כ הדרא קושי' לדוכתין מאי פריך לי' ר לר"י כעורה זו שנה רבי הלא ר"י מוקי לדרשא ובעלה וגם הה"א. ועכ"ל ע"פ מ"ש הרב בעל מעשה חייא בהך ק"ו דר"ה דאמר חופה קונה ומה כסף ושטר שאינם גומרים קונה כו' ופריך מה להני שישנו בע"כ כסף באמה שטר בגירושין ביאה ביבמה ור"ה כסף באישות לא אשכחן כו' וכתב הוא ז"ל הלא עכ"פ נחשב לפירכא כל דהוא והעלה דאי ביאה אירוסין עושה הרי דחופה קונה למדין מהני תלת כסף ושטר וביאה בק"ו מה כולהו שאינו גומרי' קוני' כו' ועל ק"ו לא פרכי' פירכא כ"ד אך אי נימא ביאה נשואין עושה ושוב ליכא כאן ק"ו משלשתן דגם ביאה גומר כמו חופה רק שעושי' יוכיח מביאה והוה מה הצד ועל מ"ה פרכי' גם פירכא כל דהוא ובזה מחולקים הש"ס ור"ה יעש"ה

ולפ"ז י"ל דר"ל סבר ביאה נשואין עושה ושוב פריך שפיר כעורה זו שנה רבי כו' ומה"א דובעלה נמעט אמה מביאה ולמעט חופה לא צריך קרא דמהי תיתי דקונה אי בק"ו הלא מביאה ליכא ק"ו דנשואין עושה ולא הוה כ"א מ"מ ועלה פרכינן שישנו בע"כ דעל מה הצד פרכי' כ"ד ולפ"ז יתבאר הגמ' דריש סוטה דעל מימרא זו דאין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו הוה קשה קושי' העולם א"כ לא מצינו מים המאררים דיבדקו לשיטת הרמב"ם דבכל עון ביאה מקרי אינו מנוקה מעון וכאן ג"כ פי' לפי מעשיו באותו עבירה ועיין בע"י שכתב כגון פרוצה לפריץ רק כדי להוכיח שלא כדברי הרמב"ם ז"ל רק כשיטת רש"י ז"ל דוקא בא עלי' אחר הסתירה הוא דמקרי אינו מנוקה מעון לכך אמר כד הוה פתח ריש לקיש בסוטה דפתיח' פ' סוטה אשר תשטה אשתו תחת אישה אשר מיני' דרשינן למעט ארוסה וקשה תיפוק לי' בלא"ה מבלעדי אישך א"ר וא"ל שבא עלי' ארוס בבית חמיו ז"א דא"כ אינו מנוקה מעון כקושי' הראב"ד ז"ל ובהכרח לומר כשיטת רש"י דדוקא אותו עון שבא עלי' אחר הסתירה וא"ל דמשכחת לה שבא עלי' בהיתר שקידשה בביאה ז"א דכבר מלתא אמורה והוכחנו דלריש לקיש ביאה נשואין עושה ושפיר דייק זאת ר"ל בשיטתי' וק"ל כל זה דרך דרוש תקטו"ל

מס' סוטה דף כ"ד ע"א דת"ר תחת אישך פרט לארוסה. יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי ר' יאשי' רב יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם אוציא שומרת יבם ולא אוציא ארוסה ת"ל אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה מר אלימא לי' ארוסה וכו' ומר אלימא לי' ש"י ופריך ור' יונתן האי איש איש מאי עביד לי' ויש לדקדק על לשון המקשה דלא אמר איש איש למה לי ותו דמאי דאומר מר אלימא כו' לא שייך הכא מידי כנראה להמעיין ואמרתי בילדותי. דהנה תוס' מקשים בשמעתין דלמא מש"ה כתיב איש איש ב"פ דדברי תורה כלשון בני אדם ותירצו דכל היכא דאיכא למידרש דרשי' יעש"ה ויש לדקדק עודנה על המקשן מאי פריך לר"י למה לי דלמא באמת ד"ת כלב"א מאחר דלא ידע למוקמי אדרשי ונ"ל דהנה שם ע"ב הקשו בתוס' ל"ל לר' יאשי' לרבות שומרת יבם מהיכא תיתי למעט ואי משום תחת אישה מוקמי' איסתבר טפי אארוסה מאחר שאלימא לי' ש"י ותירצו דמ"מ ה"א למעט תרתי מתחת אישה דתרווייהו לא מתקריא תחת אישך כלל יעש"ה ולפ"ז קשה לר' יונתן למה לי תרי קראי מאחר שאיכא למעט תרווייהו מתחת אישך אף שאלימא חד מחברי' וצ"ל דמ"מ ה"א דאיש איש מרבה ארוסה ומפקי' מידי דתחת אישך כמו דמפקי' ש"י לר' יאשי' וזה ברור וכל זה אי איש מרבה אשת חרש וכו' כשינויא דש"ס שפיר איצטרך לר"י תרי קראי למעט ארוסה וש"י כי היכא דלא תימא דאיש איש מרבה ארוסה כנ"ל אבל אם נאמר כסברת תוס' דד"ת כלב"א הדרא קושיא לדוכתי' למה לי תרי מיעוטי לר' יונתן וא"ל דה"א דאיש איש באמת מרבה ארוסה קשה לא לכתוב לא איש יתירה ולא תחת אישך דאטו דברי תורה כלב"א ולכתוב בשביל זה עוד קראי יתירה. וכך הוא המשך לשון המקשה דבל"ז לק"מ למה לי איש איש י"ל ד"ת כלשון ב"א וכמ"ש התוס' לכך הביא מקודם הוצעה זו מר אלימא לי' וכו' וקשה מאחר דלר' יאשי' ש"י אלימא לי' ריבוי דאיש איש ל"ל מהי תיתי למעוטי ובהכרח אע"ג דחד אלים מסתבר מלשון תחת אישך קשה א"כ לר' יונתן תרי מיעוטי ל"ל וצ"ל דה"א דנטעה דאיש איש מרבה לזה דייק בדקדוק גדול ור"י האי איש. מע"ל דלא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו כלומר לא איש איש מאחר דלא עביד לי' לשום דרשה כ"א משום ד"ת כלב"א א"כ ל"ל איש ול"ל תחת אישך ומשני דאיצטרך לרבות אשת גר וכ"ז השתא דכתיבו שני מיעוטים אבל אי לאו חד מיעוט ה"א לרבות ארוסה ופשוט ונכון הוא ובשנת תקטו"ל בהיותי על קברי אבותי הארכתי מאד בזה וכאן לא רציתי להאריך בדרושים

ואגב אמרתי להביא מה ששמעתי בשם גיסי הרב המאור הגדול מוהר"ר משה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קלעצי' בן דודי הרב המאוה"ג החסיד המנוח מוהרר מיכאל זלה"ה בן כבוד מ"ז הגאון אמיתי בעל פ"מ וכתנות אור זצלה"ה

הרמב"ם ז"ל כתב בהלכת סוטה פ"א די"ב וז"ל שתת מי המרים ונקתה מהם וחזר וקנא לה עם האיש שהשקה ע"י ונסתרה עמו אינו יכול להשקותה ע"י פעם שנית אלא תאסור עליו לעולם ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה עם אחר ונסתרה עמו משקים אותה פעם שנית וכו' ואפילו כמה פעמים כו' וכתב שהוא כת"ק דר"י ודרבנן בתראי יעש"ה. והנה הדברים נובעים מגמרא דסוטה דף י"ח ת"ר זאת תורת מלמד שהאשה שותה ושונה ר"י אומר זאת שאין האשה שותה ושונה וחכ"א אין אשה שותה ושונה בין מאיש אחד ובין משני אנשים ופריך שם ות"ק נמי הא כתיב זאת ורבנן בתראי הא הא כתיב תורת אמר רבא באיש אחד ובעל אחד דכ"ע לא פליגי דאין האשה שותה ושונה דכתיב זאת בשני אנשים ושני בועלים כ"ע לא פליגי דשותה ושונה דכתיב תורת כי פליגי באיש אחד ושני בועלים או בבועל אחד וב' אנשים ת"ק סבר תורת לרבות כולהו ורבנן סברי זאת למעט כולהו עכ"ל הגמ' עייש"ה והנה בפרק ד' מה' סוטה כתב רבינו וז"ל ויש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ושלא תזנה אחר שיחזירה וכו' לפיכך כשתזנה להבא מים בודקין אותה ויארעו לה אותן המאורעים לכך נאמר אמן אמן יע"ש והוא כר"מ דתניא רמ"א אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ולפ"ז קשה היאך פסק