מאורי אש קמח

הגיד לי שמו וק"ל: בפרק אין עומדין דף ל"א כמה הילכת' גבוריית' איכא למשמע מהני קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה מכאן שתפלה צריכה כוונה ושפתיה נעות מכאן שהמתפלל צריך שיחתוך בשפתיו וקולה לא ישמע ופי' הרד"ק שלא היו רגילים להתפלל בלחש ואיכא למידק למה התפללה היא בלחש כיון שלא היו רגילין להתפלל בלחש ועוד שהיא אמרה ואשפוך את נפשי לפני ה' למה האריכה בדברי' ואמרה ואשפוך את נפשי לפני ה' פשיטא שלפני ה' ששפכה את נפשה ועלי אמר אלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו משמע שהי' בטוח בדבריו שיתן ה' אלהי ישראל את שאלתה

ונראה לי דאי' בזוהר ויקהל דף ר"א ע"ב ור"ב וז"ל וכל אינון מארי דעקו דצלאין צלותן למאריהון מגו עקתא מגו תבירא דלבא וכתב שם עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם. ואזניו אל שועתם אלין מאריהון דאודנין ואיקרי אודנין דאינון צייתין כל אינון דמצלאין צלותיהין בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע צלותא לאחרא ואי האי צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית ליה לעילא ולא ציית לה אחינא בר מן דשמע בקדמיתא בגין כך בעי לאתתמרה דלא ישמעון לההיא צלותא בני נשא ותו דמלה דצלותא אתאחדא בעלמא עלאה ומלה דעלמא עילאה לא איצטרך למשמע וכד האי צלותא סלקא בלחישו כל אינון שיתן רבוא משריין וכל אינון מארי דעיינין ומארי דאודנין כולה נפקא ונשקי להאי מלה דצלותא דסלקא לכך כתיב עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם אלו מאריי דעיינין ומארי דאודנין ע"כ לתוספת ביאור הרי לפניך דאי משמיע קולו בתפילתו לאדם שוב אין מקבלין התפילה למעלה ועוד טעם אחר שהתפילה יש לה אחיזה בעלמא עילאה ומלה דעלמא אילאה לא איצטרך למשמע ונודע ליודעי חן דעלמא עילאה היא בינה ובחנה כתיב על ה' וכתבו המקובלים שהיא התפללה על ה' למעלה מת"ת שהיא מדת בינה שהוא מקום מזל עליון והוא עלמא עילאה וחנה התפללה מעומקא דלבה מגו תביר' דלבה והיא התפללה וכוונה לעלמא עילאה ומלה דעלמא עילאה צריך להיות בלחש ולכך שפתיה נעות וקולה לא ישמע. ועלי חשבה לשכורה וחנה השיבו לו אדוני ואשפוך את נפשי לפני ה' ר"ל שאני מתפללת רק לפני ה' שלא ישמע שום אדם קולה רק ה' וכיון ששמע עלי כן השיב לה ואלהי ישראל יתן לך את שאלתך כיון שלא השמעת תפלתך לשום אדם ומסתמא שמעו מרי דאודנין תחילה והם יקבלו תפלתך ברצון לפני הקב"ה וימלא שאלתך וק"ל

במדרש ילקוט ר' תנחום בר חנילאי פתח ברכו ה' מלאכיו גבורי כח אלו נביאים ולכאורה איכא למידק מאי קשיא לי' לר' תנחום בהאי קרא עד שדרש ברכו ה' מלאכיו אלו נביאים ונראה ליישב דאי' במדרש ילקוט גבורי כח אלו הצדיקים שנו רבותינו איזה גבור הכובש את יצרו ואי' במדרש ויקרא אל משה ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי שרת שמלאכי שרת אינם יכולים לשמוע קולו אלא עומדין ונרתעין ונבהלים והצדיקים יכולים לשמוע בקולו ולפ"ז יקשה אם מוכח מפסוק זה ויקרא אל משה דצדיקים עדיפי ממלאכי השרת איך כתיב ברכו ה' מלאכיו תחילה ואח"כ גבורי כח אלו צדיקים הלוא ראוי להקדים לצדיקים תחילה שהם יברכו תחילה ואח"כ מלאכי השרת וכן הוא בפ' גיד הנשה שאין מלאכי שרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר ר ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלהים ואיך הקדים כאן מלאכים לצדיקים ולכך היה פותח פיתחא בפרשה זו ברכו ה' מלאכיו אלו הנביאים דלא קאי על המלאכים והנביאים נקראו מלאכים וגבורי כח הצדיקים שהם מברכים ומשבחים להקב"ה וק"ל ואי' בפ' כל כתבי דף קי"ט ע"ב ובנביאי אל תרעו אלו ת"ח ופרש"י שנאמר ונביא לבב חכמה וחכמים קודמים לצדיקים וק"ל: אור פרשת נשא חדש

גרסינן ריש מס' סוטה כד הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר אין מוזגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו יע"ש וכבר הרגיש בזה ג"כ מ"ז הגאון אמיתי ז"ל בכתנות אור עש"ה ואמרתי ג"כ לדרוך בעקבותיו ליישב הדבר ובעז"ה עלה בידי ליישב בשני אופנים דרך חידוד התלמידים בריש מס'. דהנה הרמב"ם ז"ל כ' דאם עבר הבעל על חייבי עשה ולאווי' הוה אינו מנוקה מעון ואין המים בודקי' את האשה דונקה האיש אמר רחמנא בזמן שהבעל מנוקה מעון המי' בודקי' את האשה אין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקי' כו' אבל דעת רש"י דדוקא זה הוא העון שבא עליה הבעל אחר קינוי וסתירה הוא דמיקרי אין הבעל מנוקה מעון אבל אם מעון זה הוא מנוקה אע"פ שעבר שאר עבירות הוה מנוקה מעון דאמר רחמנא בזה ושפיר המים בודקי' וכפרש"י בפרשתן. ולכאורה מטים הדברים כשיטת רש"י ז"ל דאיתא במס' סוטה דף כ"ד במשנה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה לא שותות כו' ופרש"י לא נאמרה פרשה זו אלא בראוי' לקיימה והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר כו' ולפי' הרמב"ם ז"ל קשה ל"ל טעמי' דאינה ראוי' לאישות הלא בלא"ה אינה שותות דאינו מנוקה מעון אחר שכבר עבר על חייבי לאוין וא"ל דמשכחת לה בכה"ג דקידש ולא בעל ואף דגבי אלמנה לכ"ג איכא תרי לאוין לא יקח ולא יחלל מ"מ קידש ולא בעל לא לקי כלל וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ז מהא"ב ויעויין מס' קידושין דף ע"ח זה ליתא דאם קידש ולא בעל הוה ארוסה ובלא"ה אינה שותות דהא ארוסה אינה שותות ותו א"ל דמשכחה לה שנכנסה לחופה ולא נבעלה גם לזה יקשה לפי מה דאמרי' בגמרא דיבמות דף נ"ז ע"ב דאין חופה לפסולות ויעש"ה בפי' התוספות. וביותר לפי מה דאמרי' שם גם לר"ש דסובר אין חופה לפסולי' וסתם ספרי ר"ש ולב' מן דין א"ל כלל דמיירי שלא נבעלה דאמרי' שם בגמ' דפריך על הא דארוסה אינה שותות תיפוק ליה מבלעדי אישך אמר רחמנא מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדשה שכיבת בועל לבעל ומשני דמשכחת לה שבא עלי' ארוס בבית אביה הרי דע"כ בא עליה ועבר על חייבי לאווי' אע"כ מוכרח היטיב כש כשיטת רש"י ז"ל דדוקא מאותו עון שבא עלי' אחר הסתירה לא מקרי מנוקה מעון אבל לא בשארי עבירות והנה העולם מקשים לריש לקיש דאמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו האיך משכחת לה יבדקו אותה המים כיון דאמת היא שזינתה גם הוא רשע ואינו מנוקה מעון כך מקשים משם הגאון מוהרר"י ז"ל. והגם שלכאורה דיחוי מעיקרא הוא ולא אאמין אם יוצאים מפי הקדוש עכ"ז בכדי ליישב דרך דרושה מאמר הנ"ל אמרתי בצירוף קושי' זו אף שלכאורה י"ל דר"ל מיירי מן זיווג שני כדמחלק בש"ס מ"מ יעויין בסא"י מ"ש משם בעל העקדה ויפ"ת דהכל הוא בזיווג ראשון יעש"ה ויאתיון הקושי' על הנכון

אולם כל זה לק"מ כ"א לפסק הרמב"ם ז"ל שזכרנו דכל עבירה שעבר הבעל הוה בזה אינו מנוקה מעון ואין המים בודקי' אבל לפרש"י ז"ל דהיינו אם בא עליה אחר הסתירה הוא דמקרי אינו מנוקה מעון ולא בשארי עבירות א"כ משכחת לה שיהיה הוא רשע בשאר עבירות והמים בודקים אותה בשביל זה מאחר דלא בא עליה אחר הסתירה ובזה יובן דברי ר"ל דיהיה קשה בעיניו כי היכא דלא לימא ליה אם מזווגים לאדם אשה לפי מעשיו א"כ לא משכחת לה דמים בודקי' די"ל כדעת הרמב"ם שזכרנו דבכל עבירות מקרי' אינו מנוקה מעון רק אחר שפתח בסוטה ר"ל פרשת סוטה דכתיב איש איש אשר תשטה אשתו להורות דבראוי' לאישות הכתוב מדבר כדברי הספרי א"כ מוכח היטיב כשיטת רש"י ז"ל ודלא כדעת הרמב"ם כנ"ל וגם מקרא דאשר תשטה אנו ממעטינן ארוסה דאינה שותות ומכל זה מוכח בפתיחת הפרשה כשיטת רש"י דדוקא בא עליה אחר הסתירה מקרי אינו מנוקה מעון ולא בשאר עבירות א"כ שפיר אמר אין מזווגי' לאדם אשה אלא לפי מעשיו ואפ"ה אשכחן שהמים בודקי' אותה כגון שהיה פרוץ בשאר עבירה וק"ל

אופן השני נראה מקדם לפשוט הא דמספקי' לי בתשובת מהרי"ק בהך דאי' פ"ק דקידושין רב מנגד מאן דמקדש בביאה אי משום קנסא הוא דקנסי' ליה לחוד אי משום דעבר על דברי סופרים שאמרו שאין לקדש בביאה לכתחילה. ונראה דהנה איתא במכילתן ריש פרק ארוסה. במשנה ארוסה ושומרת יבם אינה שותות כו' ויליף בגמרא מדכתיב אשר תשטה אשתו תחת אישה פרט לארוסה. ופרכי' עלה בגמ' תיפוק ליה בלא"ה דארוסה אינה שותות דהא מבלעדי אישך אמר רחמנא מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומשני רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה יעש"ה והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ב מה"ס ה"ה וז"ל כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררי' בודקי' את אשתו ואפילו בא