מאורי אש קמו

שאלתך משמע שיכול להחיות וא"כ אתה מוציא לעז על דברי חכמים וחייב אתה נידוי ולכך אמר לי' או קום גלי או קבל עליך שמתא ולכך אירע להם שבא האי גברא ושאיל דאתילד לי' ינוקא דאית לי' תרי ראשין כמה הוא חייב ליתן לכהן ותני לי' ההוא סבא דחייב ליתן עשרה סלעים ואע"פ דאנן ממעטינן בכור טריפה מחמש סלעים מדכתיב אך וע"כ צריכין אנו לחלק דטריפות דמחמת יתרון אבר אינו בכלל טריפה אינו חיה כדעת הרשב"א וכיון שהוא יכול להחיות ולהרבות כחול ימים יותר מסתברא לחייב מי שיש לו שני ראשים וטריפות שלו מצד יתרונו אבל בכור טריפה שאינו יכול להחיות יב"ח ממעטי' שפיר מאך וא"כ אף מי שסובר שיכול להחיות עם יתרונו יותר מיב"ח מ"מ בכלל טריפה הוא וא"כ אינו מוציא לעז על דברי חכמים והראו להם שאינו חייב נידוי ולא גלות וק"ל: מגילת רות

במדרש ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט שנאמר וגם אל השופטים לא שמעו ויש לדקדק דמייתי קרא וגם אל השופטים לא שמעו זה ראי' לבבא דרישא אבל אין ראי' לבבא דסיפא אוי לדור ששופטים צריכין להשפט ונ"ל ליישב ע"פ דאמרי' בגמ' דב"ב דף ס' גבי ר' ינאי שהי' לו אילן הנוטה לרשות הרבים אתי האי גברא לדינא בדין כיוצא בזה אמר להאי גברא זיל האידנא ותא למחר בלילה שדר קצייה לההוא דידי' משום דריש לקיש קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים אי לאו דמקשט עצמו תחילה אין דבריו נשמעים ואינם צייתי' לו ובזה יובן המדרש הנ"ל דאמר אוי לדור ששפטו את שופטיהם אך קשה מאי גריעותא זה לדור אם באו אחד ותבע לדין ויצא זכאי בדין וא"כ אין גריעותא לדור ולכך מסיים אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט ולא קיימו התקוששו וקשו ולכך גם אחרים לא שמעו לשופטים ולזה מביא שפיר ראי' שנא' גם אל השופטים לא שמעו משום דלא קיימו התקוששו וקשו ולכך לא שמעו אל השופטים ומזה מוכח ששופטים היו צריכין להשפט וק"ל

ובפרק השותפים אמרינן אמר ר' יוחנן מ"ד ויהי בימי שפוט השופטים דור ששפטו את שופטיהם א"ל טול קיסם מבין שיניך א"ל טול קורה מבין עיניך אמרתי בדרך מוסר ומשל ומליצה משום דאמרינן בסנהדרין דף ל"ז ע"ב רב הונא כי הוי אתי דינא לקמי' מיכנף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דילמטייהו שיבא מכשורא רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמי' מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסי' אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא ובדורינו גבי רבנים גדולים בראשי הקהלות הנתמנים ע"י השרים הם סותרים לדין רבנים קטנים היושבים תחת ממשלתם ואומרים אליהם טול קיסם מבין שניך ר"ל אף שע"י צירוף דיינים פסקתם מ"מ טעיתם והם משיבים טול קורה מבין עיניך שאתה מקלקל הדיינים לבד ואין אתם מתיעצים עם שאר לומדים וה' ישיב שופטינו כבראשונה

בפסוק ויאמר בועז לנערו הנצב אל הקוצרים למי הנערה הזאת כו' ויאמר בעז אל רות הלוא שמעתי בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר כו' ויש לדקדק למה הוצרך בעז לומר לרות אל תלכי ללקוט בשדה אחר כו' מהי תיתי תעבור ללקוט בשדה אחר ונ"ל דאיתא בפ' מרובה דף ס"ט ע"א צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ור' דוסא נלקט קאמר דתניא ר' יהודה אומר שחרית בעל הבית עומד ואומר כל שליקטו עניים היום יהא הפקר ר' דוסא אומר לעתות ערב אומר כל שלקטו עניים יהיה הפקר ופי' רש"י ר' דוסא לענין לקט קציר קמיירי דקיי"ל שני שבלין לקט שלש אינו לקט ועל כל העני' בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר עכ"ל ורש"י פי' למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי חכמה וצניעות ראה בה. שתי שבלים לקטה שלשה אינו לקטה עכ"ל ולפ"ז היתה בקיאה בהלכה זו וא"כ לא הי' צריכה שיפקיר בעל הבית עבורה והנה בכל מקום שתלך אין חשש גזל בידה בשלמא אי לא היתה יודעת מאומה הדין בודאי לא תלך למקום אחר ללקוט כי ידוע שבועז מן הצנועין וצדיק גמור הי' ובשחרית או לעתות ערב היה מפקיר כל שילקטו עניים אבל בשאר שדות דלמא יהיו מצרי עין שלא יפקירו וא"כ מסתמא לא תלך ללקוט בשדה אחר אבל כשראה בה דבר חכמה וקיימא ההלכה שלא לקטה אלא שנים היתה יכולה ללקוט בכל מקום אשר תמצא ידה כי אין בידה חשש גזל ולכך אמר לה בועז אל תלכי ללקוט בשדה אחר וא"ת מה יתרון יהיה לך שתלקט בשדה שני ולכך אמר הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמית והלכת אל הכלים ושתית כאשר ישאבון הנערים וזה לא יהיה לך בשדה אחר וק"ל:

ובד"א נראה ליישב המשך הפסוקים דכתיב ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים וכו' והנה בועז בא מבית לחם ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואבית היא השבה עם נעמי משדה מואב כו' ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט והרגישו רז"ל בדקדוק הפסוק ותלך ותבוא ותלקט אכתי לא אזלת ואת אמרת אתית וגם יש עוד לדקדק למה אמר בועז למי הנערה הזאת הי' לו לומר למי הנערה הזאת ועוד הנער השיב לו שהיה שבה עם נעמי למה הוצרך זה להשיב הו"ל להשיב בקיצור נערה מואביה היא השבה משדה מואב ועוד יש לדקדק שהשיב לו ותבוא הנערה ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט למה הוצרך לומר זה שבתה בבית מעט פשיטא אם היא עמדה מאז הבוקר ועד עתה שבתה בבית מעט ונ"ל ליישב וצריך אני להקדים מה ששמעתי בשם הגאון הגדול מוה"ר יעקב אב"ד מלובלין אבי הגאון מוה"ר העשיל ז"ל פי' על המדרש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודוד מפרשה מעתה ועד עולם ע"פ מ"ש התוספות גבי פסי ביראות דקתני הרי זה מטפס ועולה מטפס ויורד הא דקתני תחילה מטפס ועולה ללמוד אפי' כמה פעמים מותר לו לירד ולעלות וע"ז מיושב המדרש הנ"ל דקשה ליה נמי למה אמר ברוך אתה בבואך תחילה ואח"כ בצאתך הלוא צריך לצאת תחילה ולכך מתרץ המדרש ודוד מפרשה מעתה ועד עולם ר"ל אפילו כמה פעמים וזה דפח"ח נמצא למדין אנו היכי שכתוב הכתוב שלא כסדר מרמז אפי' כמה פעמים ואי' במשנה בפ' ד' דפאה שלשה אבעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר מפני המניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקוט ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הזקני' ההולכי' על משענתם ואין מגיען לשדה עד שעת המנחה ובמשנה שם אי' מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זה לאיש פלוני עני ר' אלעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון ומחלוקת מעשיר לעני אבל מעני לעני ד"ה זכה לו והנה ברות משמעות הכתוב ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה שהלכה ללקוט בכל ג' זמנים בשחרית ובחצות ובמנחה וזה רמז הפסוק ותלך ותבוא ותלקט דאי הוי כתיב ותלך ותלקט ותבוא ה"א פעם אחת לכך כתיב ותלך ותבוא שלקטה כמה פעמים ביום וחזרה ונשאה הלקט לביתה ובאה ללקוט בכל הג' זמנים אך באמת למה לקטה בג' זמנים הללו ולא היה די לה בשחרית ובחצות אלא שהיא לקטה בשביל נעמי ורצתה לזכות אותה ולכך כשבא בועז שאל למי הנערה הזאת שראה שלקטה גם במנחה שהיא זמן לקיטת זקנים והיא נערה ויכולה לבוא בשחרית או בחצות ולמה היא מלקטת במנחה שהיא זמן לקיטת הזקנים וע"כ גמר בדעתו שהיא מלקטת בשביל עני אחר ורצתה לזכות לאותו לכך שאל למי הנערה הזאת ר"ל למי היא שייכי שאוכל לומר שהיא מלקטת בשביל עני אחר ודלמא עשירה היא ואינה יכולה לזכות לעני אחר והשיב הנער נערה מואביה היא השבה עם נעמי וזכתה בשביל נעמי ובשבילה ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית ר"ל שחזרה לביתה ומה שלקטה מסרתה ליד חמותה מיד וחזרה ללקוט בשביל חמותה ובשבילה וק"ל:

אור פרשת במדבר חדש

במדבר איתא ברש"י בחומש פרשה בהעלותך בפסוק וידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' בחודש הראשון לאמור ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. ופרש"י ד"ה בחודש הראשון פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זו בלבד. וד"ה במועדו אף בשבת אף בטומאה יע"ש. ולכאורה יש לדקדק למה הביא רש"י דבמועדו נפיק תרווייהו דחית שבת ודחי'