מאורי אש קמה

דאי ליתא לכותי לקמן הוה שרי לא הוי מצריך אביי יוצא ונכנס דשפיר היו יכולין ליתן לו לכתחילה לשחוט ע"ס שיחתוך לו כזית בשר מאחר דלאו איסורא קאכיל כמש"ל ועפ"ז מיושב מ"ש רש"י ד"ה רבא לא אמר כאביי כקושי' ופרש"י דאותבי' מהמניח ומקשים העולם דהא הש"ס מתרץ לה לעיל מי קתני מניח המניח קתני ומשמע דיעבד. ולפי דברינו הנ"ל יובן היטב ובכוונה כתב רש"י כן דעל האי פירוקא דש"ס מי קתני מניח המניח קתני קשה קושית התוס' ד"ה המניח ומוכרח לשיטת רש"י לפרש כתירוץ ראשון דלאו לשינויא אליבא דאביי קאתי ומפרש רש"י שפיר כקושי' דאותבי' מהמניח וק"ל ודפח"ח: כתנות פרשת במדבר אור

בפסוק שאו את ראש כל עדת ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם ואיכא למידק למה כתיב כאן במספר שמות ה"ל למימר למשפחותם לבית אבותם כו' במספר שמות למה לי ונראה ליישב דבר זה ואגב ניישב מדרש רבה בפ' כי תשא אמר ר' יהושיע הכהן בר נחמן בשעה שאמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והי' זרעך כעפר הארץ וכתיב והי' מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לי לך ומנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם א"ל הקב"ה משה לא כשם שאתה סובר אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם ועולה תקצ"ז וג' אלפים שחסרו שנפלו בעגל עכ"ל ויש לדקדק במדרש זה ל"ל שני מקראות מתורה ומנביאים וצריכין אנו להקדים גמרא בפ"ב דיומא ר' יונתן רמי כתיב והי' מספר בנ"י כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ר' אסי אמר לא קשי' כאן בידי אדם וכאן בידי שמים ע"כ והנה יש נפקות' רבה בין שני תירוצים אלו דלרב אסי שמחלק בין בידי אדם ובידי שמים א"כ שאל משה כהוגן איך אתה אומר לי למנות ישראל אינו יכול לעמוד על מנינם שאני בשר ודם ובידי אדם אין להם מספר אבל לתירוץ ראשון שיש חילוק בין עושין רצונו של מקום ובין אין עושין רצונו א"כ י"ל קמי' שמיא גליא שאינם עושין רצונו של מקום ולכך צוה למנות אותם כאשר באמת ג' אלפים חסרו בעגל א"כ יפה אמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל ובאמת איכא למידק דהא אמרי' במגילה ישראל נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר זכו עולים עד לכוכבים לא זכו יורדים עד לעפר וא"כ האי קרא והי' זרעך כעפר ארץ מיירי באין עושים רצונו ואפ"ה אמר אם יוכל איש למנות את עפר ארץ גם זרעך ימנה משמע שאין להם מספר אפילו אם אינם עושים רצונו בשלמא לתירוץ רב אסי דמחלק בין בידי אדם ובין בידי שמים ניחא דכתיב הכי אם יוכל איש למנות דמשמע איש אינו יכול למנות אבל בידי שמים יש להם מנין אבל לתירוץ ראשון דמחלק בין עושין רצונו ובין אינם עושין רצונו הלא הפסוק והי' זרעך מיירי באין עושין רצונו ואפ"ה משמע דאין להם מספר

ונ"ל לישב דצדקו דברי שניהם וצריכין אנו להקדים מדרש רבה בשיר השירים בפסוק אחת היא יונתי תמתי וז"ל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום הה"ד פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין במספר זה הסכום אין תימר שאנו מעידין על עצמינו הלא בלעם הרשע העיד בנו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מי מנה עפר יעקב זה המנין ומספר רובע ישראל זה הסכום עכ"ל ופי' מתנות כהונה שאפילו המאות ואלפים שזה סכום לא יהיה מספר לישראל ולפ"ז נוכל לומר דפריך המקשה הכי כתיב והי' מספר משמע שהסכום של ישראל יהי' מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר שאפי' הסכום של ישראל לא יהי' מספר ועל זה משני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז אפי' הסכום שלהם לא יהי' מספר אבל בשאינם עושים רצונו של מקום אז יהי' לסכום מספר אבל למנין ר"ל יחידיות אפילו אם אינם עושים רצונו לא יהי' מנין וניחא השתא קרא דקאמר והי' זרעך כעפר הארץ אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ר"ל למנות יחידיות אי אפשר להמנה אבל הסכום שלהם יש להם מנין וזה הי'. בלעם הרשע מרמז מי מנה עפר יעקב ר"ל יעקב נקראים על שם עיקבא כשאינם עושים רצונו א"כ אפ"ה מי מנה עפר יעקב דהמנין לעולם אין להם ומספר את רובע ישראל כשנקראים בשם ישראל עושים רצונו של מקום אפי' לסכום אין להם מספר

ובזה יובן המדרש הנ"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל הי' עולה על דעת משה למנות המנין דהיינו יחידיות של ישראל ולכך השיב כתיב והי' זרעך כעפר הארץ וכתיב והי' מספר וגו' וע"כ האי קרא והי' זרעך הארץ מיירי באין עושין רצונו ואפ"ה אין להם מנין וע"כ מוכרחים אנו לומר שיש חילוק בין בידי אדם ובין בידי שמים וא"כ ולי אתה אומר למנות אין אני יכול לעמוד על מנינם דבידי אדם אין להם מספר והשיב לו הקב"ה משה לא כשם שאתה סובר שאני מצווה למנות המנין אל אם תרצה לעמוד על מנינם טול ראשי אותיות של שבטים שהוא מספר הסכום. ובסכום יש להם מספר כשאינם עושים רצונו וג' אלפי' חסרו מת"ר אלף שנפלו בעגל וזה רמז הפסוק שא את ראש כל עדת ישראל וגו' למספר שמות כל זכר לגלגלותם ר"ל במספר שמות השבטים תוכל למנות כל עדת ישראל ואז תדע כל זכר לגלגלותם כמה הם וק"ל

גמרא דמנחות דף ל"ז ע"א בעי' מיני' פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין א"ל או קום גלי או קבל עלך שמתא אדהכי אתא האי גברא אמר לי' אתילד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינן למיתב לכהן אתא ההוא סבא תנא לי' חייב ליתן עשר סלעים איני והתניא רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה את בכור אדם שומע אני אפילו נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק ומשני שאני הכא דבגלגולת תלה רחמנא ופרש"י שומע אני אפי' נטרף נהרג בתוך שלשים יום נמי חייב דאע"ג דכתיב ופדויי מבן חודש תפדה אפ"ה אתא למימר אם לא נהרג הוי חיי שלשים ובכור מעליא הוא ור"ת מפרש דנטרף דהיינו דנעשה טריפה ואפילו שחי יותר משלשים יום וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי עכ"ל ואיכא למידק לפי' ר"ת דמפרש דנטרף שנעשה טריפה ולמה בשני ראשים מרבינן מדכתב חמש שנים לגלגולת דמשמע בגלגולת תליא רחמנא ובראש אחד נמי איכא גלגולת והא טריפה ממעטינן ממיעוטא דאך למה עדיף גלגולת אחד משני גלגולות ונראה ליישב ע"פ מה שכתב הרשב"א בתשובה הביא הב"י בי"ד סי' נ"ז שנשאל על בהמה שנמצאת יתרת אבר מאותן אברים שהיא נטרפת בהם ועבר עליה י"ב חודש אם נכשיר אותה אעפ"י שראיתי שיש מכשירין אני רוצה להעמיד על דעתך והשיב אם ראית מי שמכשיר אל תשמע לו ולא תאבה לו ולא תהי' כזאת בישראל דכל מי שמכשיר בזה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים ועיקר טעמא דמלתא כתב הרשב"א והביא הש"ך בי"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח דיותרת דטריפה מטעם אחר שלא אמרו היותרת אינו חיה אלא כך אמרו שהלכה למשה מסיני שהיותרת כנטול דמי וכל שאלו ינטל איני חיה יב"ח אפי' מעתה שלא נטל טריפה כאילו ניטל דאע"פ שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו טריפה עכ"ל נמצא מזה דטריפות מצד כל יתר כנטל דמי אינו בכלל שאר טריפות שאמרו חכמים דטריפה אינו חיה יב"ח א"כ לפ"ז יש לחלק שפיר דטריפות דמצד היתר ראוי להתקיים ולהרבות כחול ימים אע"פ שהוא טריפה ולכך מרבינן מגלגולת דלחייבו בעשר סלעים אבל בכור שנטרף משאר י"ח טריפות שאינו יכול להחיות יב"ח ממעטינן שפיר מאך פדה תפדה אע"פ שיש לו גלגולת מ"מ פטור כיון דאינו יכול להחיות יב"ח כנפל דמי נמצא זכינו לדין דטריפות יתרת לדעת המכשירין לאחר י"ב חודש סברי דהוא בכלל שאר י"ח טריפות שאמרו חכמים דטריפה אינו חיה ואם המצא ימצא שחי יותר הוא נגד כלל חכמים שאמרו טריפה אינו חיה ומעולם לא ימצא כל חדש תחת השמש שיחי' ביתרונו טפי מיב"ח אבל מדחזינן דריבתה התורה למי שיש לו שני ראשים לעשרה סלעים ומי שאין לו אלא גלגולת אחת ממעטינן מאך דפטור וע"כ צריכין אנו לחלק כדעת הרשב"א דאף אם ירבה כחול ימים עם יתרונו מ"מ טריפה הוא דלכך הלכה למשה מסיני א"כ לפ"ז אם ימצאו שחי יותר אינו חולק על דברי חכמים ומצינו שהחולק על דברי חכמים חייב נידוי כמבואר בי"ד סי' של"ד:

דל ובזה יובן דרמי בר חמי שאל לפני רבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מהן מניח תפילין גילה דעתו שיכול להחיות עם יתרונו יותר מי"ב חודש מדחייב בתפילין ורבי הי' סבר דכל יתר כנטל דמי הי' בכלל כל י"ח טריפות דאינו יכול להחיות ולפי דברי