מאורי אש קמד

נופלים מרובים לפני מעוטים הלא כבר נאמר ורדפו מכם חמשה מאה כו' ונראה ליישב ע"פ מה דאיתא במדרש ילקוט גבי גלית הפלשתי ויפול על פניו לא הי' צריך לומר אלא לאחריו כדי שלא יצטער דוד וילך ויחתוך את ראשו אלא נשתכר י"ב אמות כיצד מלא קומתו לפניו ומלא קומתו לאחריו עכ"ל נמצא דרך הנופלים שנופלים לאחוריהם והכתוב מבשרם אם יהי' עושים רצונם של מקום ונפלו אויביכם לפניכם לחרב שלא כדרך הנופלי' שנופלי' לאחוריהם אבל הם יפלו לפניכם כדי להשתכר מקום הליכה וק"ל אח"כ שמעתי שכוונתי לדעת גדול אחד ושמחתי שהייתי בר מזלו בזה ונראה דלכך גבי דן כתיב בפ' ויחי הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור כיון שנושך עקבי סוס ואם יפול הרוכב אחור יהי' קרוב אליו יותר משיפול לפניו וק"ל בפסוק ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם ויש לדקדק מה זה האיום דמ"מ יותר טוב לברוח כשאין רודף מלברוח מחמת אויב ונ"ל לומר דאי' במדרש רבה פ' אמור פ' כ"ז ואלהים יבקש את הנרדף רב הונא בשם ר' יוסף אמר לעולם אלהים יבקש את הנרדף אתה מוצא צדיק רודף צדיק ואלהים יבקש את הנרדף כו' אפי' צדיק רודף רשע אלהים יבקש את הנרדף מ"מ אלהים יבקש את הנרדף ע"כ המדרש נמצא אם הי' לנו רודפים היינו נקראים נרדפים והוכרח הקב"ה לבחור אותנו להציל מיד הרודפים אבל כשאין לנו רודפים אין אנו נקראים נרדפים וזה הוא התוכחה ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף וכיון שלא יהי' לכם רודף אין אתם נקראים נרדפים ואינו בהכרח להציל אתכם כ"ז למדתי בימי חורפי אחר זה שמעתי שכוונתי לדעת הגאון מוהר"ר יעקב מלובלין אביו של הגאון מוהרר העשיל ז"ל ושמחתי מאוד

מדרש פרשה זו ועשיתם אותם תר"ח תלמוד לעשות ולא תלמוד שלא לעשות והלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ונ"ל לומר דאי' פ"ק דעירובין דב' שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לאדם שלא נברא והללו אומרים נוח לאדם שנברא נמנו ורבו נוח לאדם שלא נברא ופי' מהרש"א בח"א דנמנו ומנו העשין והלאוין ורבו הלאוין על העשה מש"ה נוח לאדם שלא נברא ובודאי לא הי' עובר על הלאוין עיי"ש וז"פ המדרש תלמוד העשי' לעשות ולא תלמוד הלאוין וזה שלא לעשות דבהיות כן נות לו ג"כ שלא נברא דעיקר הבריאה לתועלת העשי' כנ"ל וק"ל: אור פרשת בחקותי חדש

ריש מס' חולין פריך הכל שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד ופריך ע"ז וכל הכל לכתחילה אלא מעתה הכל ממירין ה"נ דלכתחילה והא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר טוב ברע או רע בטוב ומשני התם כדקתני טעמי' לא שהאדם רשאי להמיר אלא שאם המר מומר וסופג את הארבעים כו' יע"ש וכתבו שם בתוס' ד"ה וסופג את הארבעים וא"ת ה"ל למימר וסופג שמונים דהא תרי לאוין כתיב לא יחליפנו ולא ימיר כו' והקשה הב"ז ולח"מ הא גמרא ערוכה במס' תמורה דפריך אביי וכל לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו והרי תמורה כו' ומשני דבתמורה הוי שני לאוין ולא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין יע"ש א"כ לא מקשים התוס' מידי דהא זהו הגורם בשביל שהוא ב"ל לקי ארבעים דאין חד עשה מנתק ואי הוה כתיב חד לאו לא הוי לקי לגמרי יעש"ה ואמרתי בהשקפה ראשונה אחר שנדקדק בלשון תוס' שהקשה הי' לי' למימר דאין זה לשון מדוקדק רק דה"ל להקשות אמאי קאמר רק ארבעים כו' ונראה דדבריהם קאי אדלעיל מיני' שפירשו בתו' ד"ה התם כדקתני טעמי' כו' ונראה לר"ת דשינויא הכא כו' ה"פ התם כדקתני טעמי' דלהכי קתני הכל ממירין דמשמע אפילו לכתחילה לאשמועינן דאפילו המר במזיד דהיינו לכתחילה מומר דלא תימא ארבעים בכתפי' וכשר כו' יעש"ה ולפ"ז קאי קושית התוס' אדלעיל דעדיין קשה למה לי' למיתני הכל ממירין לשון לכתחילה וא"ל כדי להורות דאף במזיד היכא דאיכא מלקות אם המר מומר קשה בלא"ה ממשנתינו יהי' מוכרע דאף במזיד תופס התמורה דאי לא תימא הכי רק דבמזיד אינה תופס התמורה א"כ ע"כ הא דכתיב ואם המר ימיר והי' הוא ותמורתו יהי' קודש בשוגג מיירי א"כ הי' לי' למימר וסופג שמונים כיון דלא הוה כלל ניתק לעשה ואין העשה יוכל לנתק המלקות כיון דהמלקות אמזיד בא והעשה אינו כ"א אשוגג ומדלא תני הכי רק וסופג ארבעים מוכח דהעשה קאי גם אמזיד וקשיא שפיר א"כ למה תני הלשון דלכתחילה הכל ממירין ותי' תוס' די"ל חד בשלו וחד בשל חבירו כנלע"ד דרך פלפול התלמידים ובמס' תמורה יש לקשור ג"כ הקושי' אל הדיבור שלאחריהם ועיין עליו וק"ל ופשוט הוא

ואגב דאיירינן בסוגי' הנ"ל אכתוב דבר אחד משם כבוד דודי הרב המאוה"ג החסיד המנוח מוהרר מיכאל ז"ל בן מעלת כבוד מ"ז הגאון האמיתי החסיד בעל כתנות אור ז"ל

בסוגי' הנ"ל משני רבינא הכל שוחטי' מומחי' אע"פ שאינם מוחזקי' כו' ואם שחט בודקין אותו אח"כ וכו' ומסיק דכולהו כרבינא בהך לישנא לא אמרו דרוב מצויי' א"ש מומחי' הם ופרש"י הלכך לא בעי למיבדקי עכ"ל וכתב מהרש"א והב"י כתב לפרש דברי רש"י דלא בעי למיבדקי' היינו דוקא דיעבד אם שחט אבל לכתחילה אין מוסרין לו לשחוט אא"כ יודעים אותו שהוא מומחה ודקאמר רוב מצויי' א"ש מומחין הן לא נאדו מתחילת דברי רבינא שאמר הכל מומחין שוחטין אלא מסוף דבריו נאדו שאמר ואם שחט בודקים אותו ולא ידענא איך מצא ידיו ורגליו לפרש כן דא"כ ניחא טפי למוקי מתני' בהכא הכל מומחין שוחטין לכתחילה ושחיטתן כשרה דיעבד אף אם אין יודעין בו שיודע ה"ש וא"ל דלא מתוקמי וכולן לפ"ז הא בלא"ה גם לדידהו לא מתוקמי וכולן דמתני' וכ"כ כתבו התו' כו' יעש"ה ואני אומר דרש"י ותוס' כ"א לשיטתו רק נקדים מ"ש תוס' דף ג' ד"ה בודק סכין ונותן לו וכו' ואין להקשות אמאי צריך לכתחילה לבדוק הסכין במומר ולהיות יוצא ונכנס בכותי ישחוט לכתחילה ע"ס שיבדקו הסכין אחריו או שיתנו לו כזית בשר וי"ל דחיישינן דלמא משתלי ואכיל עכ"ל ולכאורה י"ל שכוונת דבריהם כמ"ש הרא"ש משום דמאחר דבדיעבד אסור לאכול משחיטתו עד שיבדוק הסכין למומר ועד שיחתוך כזית בשר לכותי ובלא"ה איסורא קאכיל לכן אסור ליתן לו לכתחילה לשחוט על סמך שיבדוק אח"כ דדלמא אשתלי ואיסורא קאכיל משא"כ אם הי' הדין נותן בכותי אי ליתא לקמן ליתן לו כזית בשר וכ"כ במומר אי ליתא הסכין לקמן לבודקו הוה כשר בלי בדיקה שפיר הוי יכולין ליתן לו לכתחילה ג"כ לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ וא"ל דלמא משתלי דהא גם אי משתלי ואכיל לאו איסורא קאכיל וכ"כ הפוסקים יע"ש והנה בדרך זה בחרו רש"י ז"ל ופירשו שפיר הלכך לא בעי למיבדקי היינו דיעבד דוקא אבל לכתחילה צריך לידע בו שהוא מומחה. או שיתנו לו לכתחילה לשחוט על סמך שיבדקו אחר השחיטה וליכא למימר דלמא אשתלי דהא לאו איסורא קאכיל. ומעתה נסתר קושי' התוס' ומהרש"א לוקמי מתני' בהכא הכל מומחין שוחטין ושחיטתן כשרה דיעבד אף אם אינו יודעין בו שהוא מומחה ז"א דמה ארי' דעובד לכתחלה נמי יכולין ליתן לו לשחוט אף אם אין אנו יודעין בו שהוא מומחה אבל התוס' בשיטתייהו קיימו דהי' להם הוכחה דאף אם לאו איסורא קאכיל מ"מ אין נותנין לכתחילה ע"ס שיבדקנו אח"כ דכתבו בד"ה המניח וא"ת ואכתי תקשה לאביי וי"ל וכו' אי נמי כל זמן שיוכל לתקן ע"י חותך כזית בשר ונותן לו יש לו לתקן אבל אי ליתא הכותי לקמן שרי עכ"ל ולפ"ז הי' להתוס' הוכחה ברורה דאע"פ שאם נימא דדיעבד כשר בלי חותך כזית בשר אין נותני' לו לכתחילה לשחוט ע"ס שיבדקנו אח"כ דאל"כ הדרא קושי' התו' לדוכתי' אכתי תקשה לאביי וא"ל כתירוצם א"כ קשה קושיתם שבד"ה בודק הסכין וכו' אמאי צריך לכתחילה להיות יוצא ונכנס גבי כותי ולאביי עע"ג ואמאי לא ניתן לו לשחוט לכתחילה בינו לב"ע ע"ס שיחתוך לו אח"כ כזית בשר וא"ל דלמא משתלי ואכל בלא בדיקה לבסוף ז"א דהא אעפ"כ לאו איסורא קאכיל אע"כ הי' הוכחה ברורה מזה להתוס' דאף אם דיעבד כשר אפ"ה אין נותני' לכתחילה ע"ש שיבדקנו אח"כ כנ"ל ומעתה כתבו התוס' שפיר דאין לפרש כפרש"י דרוב מצויין א"ש דיעבד דוקא דא"כ לוקים מתני בהכא כנ"ל כמ"ש מהרש"א וא"ל דלא יתכן הסיפא ושחיטתן כשרה דיעבד דגם לכתחילה נותני' ע"ש שיבדקו אח"ז זה ליתא לפי' תוס' דאע"פ שדיעבד כשר בלי בדיקה אפ"ה אין נותני' לכתחילה ע"ס דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' לאביי הנ"ל אבל דעת רש"י דסברא זו שרירא וקיימא ותופסי העיקר כתירוץ קמא בתוס' דלאו לשנוי' אליבא דאביי קאתי א"כ שפיר גם לאביי צריך להיות אחר עומד ע"ג ואין נותנים לכתחילה לשחוט ע"ס שיחתוך לו כזית בשר אח"כ דדלמא משתלי ויהא איסורא קאכיל אבל א"א