מאורי אש קמג

מדחלקן ותי' דמזה אינו מוכרח די"ל דהתורה רצה דבכסף יעבור משום לאו דנשך וצריך להתרותא בלאו זה ובאוכל צריך להתרותא בלאו דריבית יעש"ה אמנם הרמב"ם פסק פ"ד מה' מלוה ולוה דין ג' דאין לוקין על לאו דריבית מפני שניתן להשבון דיוצא בדינא ולפ"ז קשה קושית המהר"ם שיף הנ"ל דלא שייך תירוצו כיון דאינו לוקין על לאו זה אין שייך התראה כלל אמנם די"ל דאי אמרינן כסברת הרמ"ה ז"ל דיש ריבית לפחות מש"פ ופחות מש"פ אינו ניתן להשבון וכמו שהביא באמת הטור בשם הרמ"ה דאף דאסור מן התורה אבל אינה יוצאה בדינו יע"ש ואיתא בכתובות דף ל"ב ע"ב ובמכות דף ט' ע"א אמר ר' יוחנן המכה הכאה שאין בו ש"פ לוקה והטעם הואיל שאינו בר תשלומין ולפ"ז שפיר י"ל התירוץ של המהר"ם שיף דאפשר מש"ה חולקין כדי להתרותא ואי קושיתנו הנ"ל דכיון דיש ריבית לפחות מש"פ שפיר לוקין על פחות מש"פ כיון דאינו ניתן להשבון כמ"ש בגמ' גבי עבד אמנם על רבא קשה שאמר למה חלקן לעבור בשני לאוין דלמא מש"ה חלקן כדי להתרותא ומנין להוכיח דמש"ה חלקן ומוכרח לומר דרבא ס"ל כמו סברת הפוסקים הנ"ל דאין ריבית לפחות מש"פ וגם סבר דאינו לוקין על לאו דריבית ובודאי מוכח דקאי לעבור בשני לאווין והשתא חל עלינו חובת הביאור לבאר כל חמירא עד מקום שידי מגעת לתרץ הקושיא הנ"ל דשפיר קאמר לאו בגזל ל"ל ואי להורות כנ"ל דהא רבא לשיטתו אזיל והוא דאין ריבית לפחות משוה פרוטה כנ"ל ולפי זה מתורץ גם כן הרמב"ם הנ"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל שפסק פ"ד מה' מלוה ולוה כלשון הברייתא ולא כרבא ע"ש ובלחם משנה ממילא סבר דיש ריבית לפחות מש"פ כהברייתא הנ"ל ולפיכך קאי לאו דגזל לגופא דלא לעבור על גזל פחות מש"פ דלא יהא ניליף מריבית כנ"ל והבן ולפ"ז י"ל דברי הרמ"ה ז"ל במה שפסק דיש ריבית לפחות מש"פ דהנה מוכח מהברייתא כמ"ש לעיל וגם מה שמביאין ראיה מכתובות כבר מדחה אותו אא"ז הגאון מהר"ם זצ"ל בשתי ידים אך במה שעיקר יסודם ובניינם מסוגיא דהכא ולפ"ז ג"כ אינו ראיה דהסוגיא קאי אליבא דרבא ורבא לשיטתו אזיל כנ"ל אך על קרקעות לא רצה לחלק על הפוסקים שמוכח מהראיה שמביאים שאין ריבית לקרקעות אבל אפשר לומר דהתוס' לשטתייהו אזלי דסברי דלוקי' על לאו דריבית כמו שפי' בד"ה אין ה"נ יע"ש והשתא נסתרה בניינו הנ"ל די"ל אפי' אין ריבי' לפחות מש"פ אפ"ה קאמר הברייתא שפי' מנין די"ל דקאי להתרותא כנ"ל כיון דלוקי' על לאווי דריבית לכן פסקו דאין ריבית לפחות מש"פ וק"ל וא"ל על דברינו איך אפשר לומר דרבא סבר דאין לוקין על לאווי דריבית דהא רבא סבר דף ס"א ע"ב דריבית קציצה אינו יוצאה בדיניה כמ"ש תוס' הכא בשמעתין בד"ה רבא אמר מגופי' דקרא כו' די"ל דהנה מוכח מגמ' דתמורה כ"ו ע"ב ומשמעתין דרבא סבר ריבית קצוצה יוצאה בדיניה ולקמן אי"ה אאריך בזה ובאמת מקשי' המפרשים אהדדי משמעתין דהכא על גמרא דתמורה ודוק: כתנות פרשת בחקותי אור

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו כו' ופי' רש"י אם בחוקתי תלכו יכול זה קיום המצות כשהוא אומר מצותי תשמרו הרי קיום מצות אמור הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמ"ש ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ואיכא למידק טובא חדא למה יעמדו התורה שכר הגשמים בעמל התורה ועמל התורה יהיה בהכרח ע"מ לשמור ולקיים ועוד איכא למידק בלישני דקרא דקאמר ונתתי גשמיכם הל"ל ונתתי הגשמים בעתם

ונ"ל לישב ע"פ גמרא דר"ה דף י"ז ע"ב עיני ה' אלהיך בה עתים לטובה עתים לרעה עתים לטובה כיצד כו' עתים לרעה כיצד הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים לסוף חזרו בהם לפחות מהם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה אלא הקב"ה מורידן שלא בזמנם על הארץ שאינו צריכה להן עכ"ל נמצא מבואר שלפעמים מוריד הקב"ה הגשמים שגזר כבר שלא בזמנם לפי שקלקלו ישראל ממעשיהם ואמרי' בסוטה בפ' הי' נוטל עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה ר"ל עבירה מכבה שכר המצוה ואין עבירה מכבה שכר לימוד התורה ואמרינן ביבמות בפ' בית שמאי ר' יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה פשיטא אלא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה הא נמי פשיטא אלא דאפי' תורה אין לו מ"ט דאמר רב פפא א"ק ולמדתם ועשיתם כל שישנה בעשי' ישנה בלמידה כל שאינו בעשי' אינו בלמודה ופרש"י אפי' תורה אפי' שכר לימוד אין לו הרי מוכרחים אנו לומר דאינו מקבל שכר לימוד התורה אלא א"כ לומד ע"מ לעשות אבל אם אינו לומד ע"מ לעשות אפי' שכר לימוד התורה אין לו וכשלומד ע"מ לעשות יש לו שכר לימוד התורה ועל לימוד תורה כזה אין עבירה מכבה השכר א"כ כשנגזר גשמים מרובים בשביל שכר לימוד התורה אין עבירה מכבה שכר כזה ומוכרחים הגשמים לבוא בעתם ודוקא אם לומד ע"מ לעשות אבל אם אינו לומד ע"מ לעשות אפי' שכר תורה אין לו וזה מרומז בפסוק אם בחקותי תלכו שתהי' עמלים בתורה ואת מצותי תשמרו הוי עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים ואז מגיע לכם שכר התורה ואם נגזור עליהם גשמים מרובים בר"ה ואף שהי' צדיקים גמורים אף שחזרו אח"כ אין עבירה מכבה שכר התור' ולכך ונתתי גשמיכם ר"ל הגשמים שלכם שגזרתי עליכם אתן בעתם ר"ל בזמנם משא"כ אם לא תהי' עמלים בתורה ויתנו לכם שכר מצוה ואח"כ קלקלו מעשיהם אז לא ירדו הגשמים בזמנם וק"ל

עוד נ"ל רמז מובחר ונקדים גמרא דתענית דף ו' ע"ב א"ר יהודא טבא דטבת ארמלתא איכא דאמרי דלא ביירי תרביצא ופי' רש"י אותן מקומות שמרביצין בהם תורה אינם בורות מפני שהדרכים יפים הם והולכים התלמידים ממקום למקום ללמוד תורה וזה אפשר שרמז הכתוב אם בחוקתי תלכו שתהי' עמלים בתורה וזה אמר תלכו ר"ל שתכתתו רגליכם מעיר לעיר ללמוד תורה וזה בא ע"י עמל ויגיע אך א"א מפני גשמים ולזה אמר ונתתי גשמיכם בעתם בליל שבתות ולא יהיה לכם עיכוב מקלקול הדרכים וק"ל: בפסוק ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ופרש"י ועץ השדה והן אילני סרק ועתידין לעשות פירות ואיכא למידק תינוח בברכה הקב"ה מבשרן שאילני סרק נעשות פירות אבל גבי קללה נמי כתיב ועץ הארץ לא יתן פריו ולא שייך גבי קללה שהקב"ה מקללן מה שלא יהיה לעתיד ונראה לי כפשוטה דאי' בפ' שני דייני גזירות גבי פירות א"י דרב חלבי ורב עוירא ור"י בר חנינא איקלעי לההוא אתרא אייתו לקמייהו אפרסקי דהוי כאילפס בכפר הינו ואילפס דכפר הינו הוי חמש סאין אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש לשנה איקלע ר"א להתם ואייתי לקמייהו נקטין בידיה ואמר ארץ פרי למלחה מרעות ישבה בה ועוד שם מעשים טובי' שמספר בפירות שבח א"י ונתמעטו אחר כן וכן בימי שמעון בן שטח שנעשו חטי' בכליות והניחו דוגמא לדורות ללמד כמה החטא גורם נמצא אם ישראל עושים רצונו של מקום הארץ מגדלת פירות גדולים וכן אילנות מוציאים פירות גדולות אבל בחטא הם ממעטים הפירות בגידולם וארץ פרי למלחה מרעות ישבה בה וזה כוונת הפסוק אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אז ונתנה הארץ יבולה ר"ל שהארץ תתן יבולה שראוי לעשות פירות גדולים כמו חטה ככליות ועץ השדה יתן פריו ר"ל פריו הראוי לו דהיינו גדולים משא"כ אם לא יעשו רצונו של מקום קאמר שפיר ולא תתן ארציכם יבולה ר"ל שלא תתן מה שראוי ליתן לה פירות גדולים כמו כן ועץ הארץ לא יתן פריו ר"ל פריו הראוי לה פירות גדולים אלא ארץ פרי למליחה מרעות ישבה בה וק"ל: ואכלתם לחמכם לשובע דאי' בפ"ג דתענית דף י"ט ע"ב שנה שהגשמים יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בא' בשבת נמצאת עיסה נאפה כתיקנו ונאכלה כתיקנו שנה שאין גשמים יורדין בזמנן למה הוא דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת נמצאת עיסה נאפה שלא כתיקנו ונאכלת שלא כתיקנו עכ"ל וזה מרומז בפסוק אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם וכשבאים הגשמים בעתם בזמנן נאפה עיסה כתיקנו ונאכלת כתיקנן ולכך מבשר ואומר ואכלתם לחמיכם לשובע כתיקנו משא"כ בהיפוך וק"ל

בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ופירש"י שיהי' נופלים לפניכם שלא כדרך כל ארץ ולכאורה הוא תמוה אי ללמד שיהי'