מאורי אש קמא

ומשפיע לארץ ולא כוכבים ומזלות והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו ר"ל שע"י חטא ע"א שעבדו לכו"ם כפרו בהשגחה שלי באמרם שאין אני משגיח על הארץ ולכך חטאו וגלו והי' חייבים ג"כ כלי' כמד"א ואבדתם מהרה אלא מנהגו של עולם כו' וק"ל

גמרא דחולין דף מ"ו ההוא פולמסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ור' יוסף פגעו בהו ר' זירא א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה וכבר צווחו בי' קמאי דקמאי להבין דברי חכמים וחידותם במה שאמר להם ר' זירא ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה ועל דרך נסתר נ"ל לומר דאי' בספר מגיד מישרים פ' בראשית דבעינן כזית במקום מרה לאגנא עליה ממקטריגים דליהוי האי כזית חוצץ באפייהו וכד לא אשתייר כזית כיון דליכא מאן דחייש באפא סטרא מסאבה הא האי סטרא שלטה עליה כו' עכ"ל ולפ"ז ניחא דאמר להם דרך רמז ערקאי מהאי פולמסא שהם מסטרא אחרא כדי שלא ישלוט עלייכו ואמר להם דרך רמז וסוד ה' ליראיו כזית שאמרו במקום מרה והטעם כדי שלא ישלוט סיטרא אחרא וצריך כזית להפסיק ולחצות מפני המקטריגים כך אתם צריכין שלא ישלטו בכם הסיטרא אחרא המקטריגים וצריכי' אתם לערוק שלא יראו אתכם ויריעו לכם ולדעתי זה דרך אמת ובימי חורפי למדתי בדרך חריפות: אור פרשת בהר חדש

גרסינן פ"ק דבכורות דף ה' ע"ב חלב מנ"ל דשריא דדלמא אסור משום אבר מן החי מדאסר רחמנא בשר בחלב ש"מ חלב לחודא שרי ופריך ודלמא חלב לחודי' אסור באכילה בשר בחלב אסור באכילה ובהנאה כו' ומקשים העולם אכתי מוכרח דחלב לא נאסר משום אבר מן החי דאל"כ יקשה ל"ל חד לא תבשל על איסור אכילה תיפוק לי' דאסור בלא"ה עכ"פ באכילה מחמת אבר מן החי ואנן דרשינן ג"פ לא תבשל חד על אכיל חד על הנאה חד על בישול. ואמרתי ליישב קושיא זו דרך חידוד הלכה דהנה כתב הרמב"ם בפ"ט מה' מאכלות האסורות דאם אוכל בשר בחלב לוקה אבל אם נהנה מבשר בחלב אינה לוקה והקשה הלח"מ מדוע פסק רבינו דאין לוקין על הנאת בשר בחלב דא"ל דאיהו ס"ל לפסק הלכה כאיסי ב"י דיליף הנאת בשר בחלב בק"ו מערלה ובהיות כן מש"ה אין לוקין דאין עונשין מן הדין ז"א דרבינו גופא במנין המצות שלו מנה ג"פ לא תבשל חד אכילה חד אהנאה וחד אבישול הרי דיש לו לימוד מפורש אהנאה כמו על אכילה ומדוע לא יבאר החילוק בין אכילה להנאה ולבסוף העלה הלח"מ דמש"ה פסק רבינו דאין לוקין אהנאת בשר בחלב משום דהוה לאו דאתא באם אין ענין דהא עיקר קרא נאמר על בישול רק דאם אין ענין אבישול מוקמינן על הנאה וס"ל לרבינו דלאו דאתי באם אין ענין אין לוקין עליו וא"ל א"כ למה לוקין על אכילת בשר בחלב הא הוה נמי לאו דאתי באם א"ע ז"א דכיון דיש נמי ק"ו דבראשית רבה אבל בהנאה אע"ג דאיכא נמי ק"ו ולא הוה כק"ו דבן ובת יעש"ה וסיים וכ"נ מתוס' ריש איזהו נשך. והנה יגעתי ולא מצאתי שום סיוע לזה מתוס' דשם ואדרבה משם משמע איפכא דאיתא שם אמר רבא לאו בגזל לאו בריבית לאו באונאה למה לי צריכא כו' ומסקינן שם דעל גזל באמת לא צריכא קרא דיש למילף מריבית ואונאה רק דלא תגזול קאי אכובש שכר שכיר. ופריך שם כובש שכר שכיר בהדי' כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון ומשני לעבור עליו בשני לאווין. והקשו תוס' שם א"כ לוקמי בגזל גופי' ולעבור עליו בשני לאווין וי"ל דאלאו דגזל לא לקי כיון דהוה לאו הניתק לעשה דכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אבל כי מוקמינן באם אין ענין אכובש שכר שכיר לקי שפיר יעש"ה הרי להדיא עינינו הרואות דעת התוס' דלאו דאתי באם אין ענין לקי שפיר דאל"כ מאי מתרצי' תו' דאין למוקמי' אגזל ולעבור בשני לאווין כיון דלא לקי הא גם עתה לא לקי דהא הוה בכש"ש לאו דאתא באם אין ענין והייתי רגיל לפרש בקטנותי בכוונת הלח"מ וכ"נ ודלא כנראה מתו' ריש איזהו נשך מחמת תירוצם הנ"ל וקושי' התוס' דריש איזהו נשך י"ל לשיטת הרמב"ם באופן אחר כאשר יתבאר במקומו בעזה"י ועיין נא בדברי זקיני הגאון האמתי ז"ל מה שנתווכח בתשובתו חלק ראשון סי' כ"ו וכ"ז עם מחותנו הגאון האמיתי חכם צבי אשכנזי ז"ל אח"ז הגיע לידי ספר פאר הלכה וראיתי שגם הוא ז"ל הרגיש בקושי' זו על סברת לח"מ דלאו דאתי באם אין ענין אין לוקי' מתו' דאיזהו נשך הנ"ל ובמקומו הארכתי ת"ל בזה וכאן לא באתי אלא לאהבת הקיצור מה שעלה במושכל הראשון זה שנים כבירים ליישב קושי' פאר הלכה הנ"ל דהנה הגאון מהרש"א ז"ל הקשה שם באיזהו נשך מאי תירצו התוס' משום הכי לא מוקמינן על גזל משום דלא לקי דהוה לאו הניתק לעשה קשה הא גם עתה דמוקמי' לה אכובש שכר שכיר לא לקי מטעם זה דהוה לאו הניתק לעשה דהא כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל ומסיים קרא ואת העושק אשר עשק ותירץ הוא ז"ל דדוקא היכא דהלאו והעשק נאמרו בלשון אחד הוא דהוה לאו הניתק לעשה אבל היכא שהלאו מופרש ומובדל בלשונו מן העשה כגון הכא דהלאו נאמר בלשון לא תגזול והעשה נאמר בלשון עושק לא הוה ניתק לעשה יעש"ה ובזה ישבתי דברי התוספות ריש חולין מה שתפסו שם השליטים הלח"מ ומוהררש"ק ומהרש"א ז"ל יעש"ה ותבוא על המכוון

ולפ"ז מיושב הדק היטיב קושי' בעל פאר הלכה שזכרנו דהנה הך מלתא שכתב הלח"מ דס"ל לרבינו ז"ל לאו דאתא באם אין ענין אין לוקים עליו הוא מלתא חדתא וצריך לתת טעם עליו משום דקשיא למה שינה התורה בלשונו וכתב הלאו בלשון אחר ולא כתב באותו לשון השייך בה כגון גבי בשר וחלב למה נאמר לא יהנה גדי בחלב אמו אלא ע"כ מש"ה שינה קרא לשונו כי היכא דלא ללקי עלי'. משא"כ הכא איפכא מסתברא דשפיר כתבו תו' דהשתא מוקמינן קרא באם אין ענין אכובש ש"ש לקי שפיר דא"ל דהוה לאו דאתי באם אין ענין ואין לוקי' קשיא מאי טעמי' וא"ל משום דלא נאמר בפירוש הלאו לא תעשוק ז"א דאדרבה אי הוה כתיב הכא לא תעשוק לא הוה לקי משום דאז הוה שפיר ג"כ לאו הניתק לעשה דיהיה ממש בלשון אחד הלאו עם העשה ואדרבה דוק לאידך גיסא מדלא כתב רחמנא הלאו בפירוש ע"כ דבעי דילקה ואי הוה כתב בפי' לא הוה לקי מטעם לאו הניתק לעשה לכך שינה קרא לשונו ונאמר בלשון אחר לא תגזול שיהי' מופרש ומובדל בלשונו מהלאו ולא יהיה ניתק לעשה וילקה וא"ל דעדיין ליכתוב בקרא להדיא לא תעשוק וא"ל דאז לא היה לקי מטעם דיהי' ניתק לעשה דיהי' שווין בלשונם ז"א דלכתוב להעשה בלשון גזל זה ליתא כיון דכבר אמר והשיב את הגזילה אשר גזל לאו אורחי' דקרא למיהדר וליכתוב עוד הפעם בקרא או את הגזל וכ"כ להדיא בתוס' עש"ה. ומיושב שפיר קושי' בעל פאר הלכה והצעתי דבר זה מכמה שנים לפני גדולים וישרו הדברים בעיניהם. אך לאחר שזכינו לדון בדבר החדש שהעיקר טעמו של רבינו בהך דלאו דאתי באם אין ענין אין לוקי' עליו היינו מטעם דקשה למה לא כתבה רחמנא בפי' להלאו ההוא בלשון השייך בו א"כ יקשה מאי הקשה שם הלח"מ וא"ל א"כ למה כתב רבינו דעל אכילת בשר בחלב לוקי' הלא אף גם הוא לאו דאתי באם אין ענין זה ליתא דהלא אי' בגמרא דחולין פ' כל הבשר נאמר בתורה ג"פ לא תבשל חד אאכילה וחד אהנאה וחד אבישול ומדאפקי' רחמנא לאכילה בלשון בישול ש"מ דוקא דרך בישול אסרה התורה א"כ שפיר לוקי' על אכילת בשר בחלב דלא שייך בו לומר אי בעי רחמנא דילקי לכתוב בפי' לא תאכל ז"א דקמ"ל קרא בזה דאין לוקי' אלא דרך בישול משא"כ גבי הנאת בשר בחלב שפיר לא לקי דאי בעי רחמנא דילקה לכתוב בפי' לא יהנה וא"ל דמורה לנו דהנאת בשר בחלב אינה אסור אלא דרך בישול ז"א דק"ו הוא מאכילה דמה אכילה אינה אסורה אלא דרך בישול כ"ש גבי הנאה ושפיר הוה מצי ליכתוב לא יהנה אלא עכ"ל משום דלא ללקי. גם זה יש ליישב על בעל לח"מ דקשי' ליה למה כתב רבינו דעל אכילה לוקי' הא הוה לאו דאתא באם אין ענין ובאמת קשה נמי מנ"ל דדרך בישול אסרה התורה באכילה דלמא הא דשינה התורה ולא כתב בפירוש לא יאכל משום דלא ילקה דיהי' לאו דאתי באם אין ענין ועיין בזה ותירץ דעל אכילה איכא ק"ו דב"ר ובין כך ובין כך עכ"פ לוקין מטעם דב"ר ע"כ לא תבשל בא להורות דדרך בישול אסרה התורה וגבי הנאה הוה שפיר ק"ו מאכילה דדוקא דרך בישול אסרה התורה וקשיא שפיר ליכתוב לא יהנה אלא ע"כ דיהא לאו דאתא באם אין ענין ללקי עליה ויאתיון על הנכון דברי הגאון בעל לחם משנה ז"ל. ובזה מתורץ קושי' העולם שזכרנו דשפיר אמרי' במכילתן ודלמא חלב לחודי' אסור באכילה מחמת אבר