מאורי אש קמ

ע"י גט א"כ איכא לאוקמי העשה לגבי כהן וכלל מסור בידינו היכא דאיכא למוקי הקרא על שום ענין ולקיים הק"ו קיימי' שניהם וכ"ה בריטב"א ובעצ"י רק כל זה אי העשה הוא של ודבק משא"כ אם העשה הוא מויצאה והיתה כפרש"י א"כ לא קשה כלל קושי' התוס' דתיתי בק"ו דהיאך אתי ק"ו ועוקר לקרא וא"ל דמוקי לקרא על כהן דלא שייך הק"ו קשה הלא גם העשה לא שייך גבי כהן. ומובן היטב הקישור בתו' דבל"ז לק"מ ותיתי בק"ו ה"א דיש עשה מויצאה והיתה ואיך אתי ק"ו ודחי לקרא משא"כ אחר שפירש ר"י דהעשה הוא של ודבק באשתו מקשי' שפיר א"כ תיתי בק"ו דלכ"ע שריא והעשה לכהן דאסור וק"ל ודפח"ח ושפתים ישק כו'

סוכה דף ל"א ע"א האי סבתא דאתית לקמי' דר"נ אמרה לי' ריש גלותא וכולהו רבנן יתבו בסוכה גזולה ופרש"י שעבדי ריש גלותא גזלה ממנה עצים וסיככו בהם והיתה רוצה שיחזירו לה בעין העצים והשיב ר"נ דאין לה אלא דמי עצים מתקנת מריש כו' עיי"ש ויש לדקדק לאיזה צורך היתה קובלת על שארי רבנן סגי באמרה ריש גלותא בסוכה גזולה יתיב ואמרתי בלמדי גמרא זו על הדרך מידי עברי לבית הדפוס. דאי' שם ת"ר סוכה גזולה ר"א וחכמים מכשירין אמר ר"נ מחלוקת כשתקף חבירו והוציאו מסוכתו לר"א אי קרקע נגזלת הרי היא גזולה ואי קרקע אינה נגזלת שאולה היא וחכמים לטעמייהו דקרקע אינה נגזלת ושאולה כשרה אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה כשרה כו' ופרש"י א"כ לחכמים לא משכחת סוכה גזולה כ"א בעושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כו' דאל"כ לא משכחת לה מאחר דקרקע אינה נגזלת וגזל עצים לא הוי גזל ע"ש והתוס' כתבו דבחנם דחק רש"י לזה דדלמא באמת לא משכחת גזולה לרבנן ואי קשיא ל"ל לך דכ"ר מאחר דס"ל שאולה כשרה ז"א דהא מדאורייתא גזל עצים וסיכך נמי הוי גזל דשינוי השם החוזר לברייתו לא הוי שינוי ע"ש רק דתקנת מריש הוא תקנת חכמים ועכ"פ קרא דלך שפיר יש למעוטי גזל עצים וסיכך יע"ש ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת תוס' הנ"ל דהנה לעיל ד"ט הקשו בתו' למה לי לך למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הבא בעבירה בשלמא לר"א איצטרך למעוטי שאולה אבל לחכמים דמכשירים שאולה וע"כ לך רק למעוטי גזל הוא דאתי וקשה תיפוק לי' דהוה מצוה הב"ע ונראה ליישב קושי' תוס' דאי' לעיל אמר ר"נ פעמים שהעליונה פסולה והתחתונה כשרה כגון שהתחתונה צילתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצילתה וקיימו תרווייהו תוך עשרי' עכ"ל ופרש"י דאי הוה עליונה למעלה מעשרים שוב הוה שם סכך פסול על סכך העליונה ומצטרף עם סכך התחתונה ונפסל גם היא עיי"ש והנה ריש פ' לולב הגזול הקשו בתוס' ל"ל טעמא דאשירה פסול דכתותי מכתת שיעורא תיפוק לי' דהוה מהב"ע ותירצו דדוקא היכא דליכא לקיומי המצות זולת העדר העבירה שפיר הוה מהב"ע אבל היכא דבלא"ה המצוה נגמרת בלי העבירה לא מקרי מהב"ע עיי"ש ויעויין בדברי הרא"ש ז"ל מבואר יותר

ולפ"ז לולי דמסתפינא י"ל דאיצטרך בכה"ג למעוטי גזולה כגון שהי' שני סוכות זה למעלה מזה והעליונה חמתה מרובה והתחתונה צילתה מרובה מחמתה והעליונה היתה סכך גזול א"כ לאו קרא לא הוה על הסכך שום פיסול מעולם רק איסורה מכח מהב"ע וכאן מאחר דאין הדבר הכרח לקיים המצות בהעדר העבירה דבלא"ה איכא צילתה מרובה מחמתה ומהיכי תיתי לצרפה כדי לומר דהיושב בסוכה זו הוא מקיים מהב"ע משא"כ עתה דהתורה אסרה לנו בהדיא סוכה גזולה הרי עליה שם גזולה ומצטרף שפיר סכך העליונה הגזולה עם התחתונה ושפיר הוכרחה רחמנא למיפסל להדיא גזולה מה"ט רק כל זה אם גזל עצים וסיכך הוה גזל שפיר אשכחן לה כמש"ל ומיושב קושי' תוס' שפיר משא"כ אם באנו לומר דאינה גזל כ"א בגזל קרקע או בראש העגל' הוה הדרא קושית תוס' לדוכתי' ל"ל למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מצוה הב"ע דהשתא א"ל דאיצטרך קרא לאסור סוכה שתחת סוכה והעליונה גזולה ותחתונה כשרה ז"א דאיך גזל עליונה לחוד אע"כ כפי' תוס' דגזל עצים וסיכך בהם נמי הוה גזל וכנ"ל רק כל זה אם אמרי' דסוכה שאולה כשירה וא"כ ע"כ לך רק למעוטי גזולה הוא דאתי וקשה שפיר תיפוק לי' דהוה מהב"ע כקושית תוס' והכרח לומר דמיירי בכה"ג שהתחתונה בפ"ע כשרה רק למעלה ממנו סוכה גזולה א"כ מוכח שפיר דגזל עצים הוה גזל משא"כ אם נאמר דשאולה פסולה לא מוכח מידי די"ל דלך ממעט שאולה כמו שתירצו תוס' לר"א וזה היתה כוונת הסבתא דהיתה רוצית להוכיח דגזל עצים הוה גזל שפיר לכך דייקי ריש גלותא וכולהו רבנן יתבי וקשיא הלא לגבי רבנן הוה סוכה דריש גלותא סוכה שאולה ואיך יתבי בה וצ"ל דס"ל סוכה שאולה כשרה וא"כ קשה לך למה לי למעוטי גזולה תיפוק לי' דהוה מהב"ע וצ"ל דמיירי בסוכה תחת סוכה והעליונה גזולה א"כ מוכח שגזל עצים הוה גזל וצווחה שפיר דיתבי' בסוכה גזולה. ובדרושים הארכתי לבאר עוד יתר דבריה במה שאמרה איתתא דהוה לאבוהו שי"ח עבדי כו' היתה רצונה שלא תימא כתירוץ תוס' דמצוה הבא בעבירה דרבנן ומאחר שהוא רק דרך דרוש קצרתי בזה ולמעיין נקל להבין ע"פ מפ"ת וק"ל: כתנות פרשת בהר אור

סוף פ' אחד דיני ממונות דף ל"ט ע"א א"ל האי מינא אלהיכ' גחכן הוא דקאמר לי' ליחזקאל שכב על צדך השמאלית ושמת את עון בית ישראל למספר הימים שלשה מאות ותשעים יום וכתיב ושכבת על צדך הימנית ונשאת את עון בית יהודה ארבעים יום אתא האי תלמידי א"ל מ"ט דשביעית א"ל השתא אמינא לכו מלתא דשווי' לתרווייכו אמר הקב"ה זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי היא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו מנהגו של עולם מלך בו"ד שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כולן אם רחמן הוא הורג חציין ואם רחמים מלא רחמים הוא מיסר הגדולים שבהם ביסורין אף כך הקב"ה מיסר את יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל ע"כ הגמרא זאת תמוה הוא חדא למה המתין התלמוד מלשאול מ"ט דשביעית אחר שאלת המין שאמר אלהיכם גחכן הוא ולא שאל מקודם ועוד דהי' לו להשיב בקצרה טעמו דשביעית שתדעו שהארץ שלי ולמה השיב על מה שלא שאל שהם לא עשו כן אלא חטאו וגלו והנה רש"י בחומש וביחזקאל סי' ד' פי' דאותן שבעים שנה שלא שמטו ישראל בהיותם בארץ נתחייבו בגלות בבל שבעים שנה וכן הוא אומר בדברי הימים עד רצתה הארץ את שבתותיה למלאות שבעים שנה ואיכא למידק דכל אותן שנים חטאו בע"א ולמה עברו על שמיטת הארץ והקפידה תורה על שמיטת הארץ יותר משאר לא תעשה התלוי' בארץ אלא נראה דחטא ע"א תלוי בשמיטה דהא כתב הש"ך על התורה שטעם של שביעית כדי שנדע שהקב"ה הוא המשגיח בעולמו שלא יאמרו עולם כמנהגו נוהג ורצה הקב"ה שהוא היפוך הטבע והכל בהשגחתו שהרי בשנה הז' אין בה זריעה ולא קצירה ויש בה כדי לאכול ולשבוע והותר שנאמר וצויתי את ברכתי ועשת את התבואה לשלש שנים ובספר שמן טוב מפורש יותר הענין וז"ל דהא לפי הטבע בשדה נחה היא מוציאה פירות ובשנה שניה שנעבדה כבר אינה מוציאה כ"כ וכאן הוא בהיפוך אחר שנחה השדה בשביעית לא הי' מוציאה אלא כדרך שאר השנים ובשנה הששית שכבר נעבדה השדה מוציאה פירות לשלש שנים כמ"ד וצויתי את ברכתי כו' א"כ מוכח שהקב"ה הוא המשגיח בעולמו וזה פי' הפסוק ושבתה הארץ לה' לשם ה' כמ"ש בשבת בראשית ר"ל כמו ששבת מורה על חידוש עולמו שהוא הבורא עולמו כן שביעית מורה שהקב"ה הוא הבורא עולמו ומשגיח ונ"ל דלכך צוה מצוה זו בארץ משום דהקב"ה בחר מכל האומות את ישראל ולא נתן אותם תחת שר מע' שרים וכמו כן מכל ארצות לא בחר אלא בארץ ישראל ולכך צוה על השביעית כדי שידעו שהוא אדון הכל והוא הבורא והוא היוצר עולמו בששה ימים ובשביעית שבת ונחה ולכך גלות באו על שמיטת ארץ ולא על שאר מצות והנה מחמת שעבדו ע"א דהיינו עבודות כוכבים ומזלות כפרו בהשגחה גלל כן לא שבתו שמיטה והנה מצד שעבדו ע"א הי' חייבים כליה ח"ו ומצד שמיטת הארץ נתחייבו בגלות וקושי' המין היה שאמר אלהיכם גחכן הוא שאמר ליחזקאל שכב על צדך השמאלית ומפורש בקרא כדי לשאת עון בית ישראל ולפ"ז למה גלו והאי תלמיד הבין כוונת המין ולכן שאל לרבו מ"ט דשביעית ר"ל מה טעם יש בשביעית שגלות בא בשביל שביעית ולא בשביל שאר חייבי לאוין והשיב לו השתא אמינא לכו מלתא דשווי' לתרווייכו אמר הקב"ה זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי ר"ל שאני משגיח