מאורי אש קלט

אדעתי' מן הסברא דמסירתה זו היא כניסתה לחופה הרי אין מקום לומר ג"כ דרב אסי ס"ל כר"י בן בתירא אחר שמלשונו מוכח ג"כ דסבר דמסר אסור באכילת תרומה דגם בלשונו שם מבואר בלשון זה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסת ב"י אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ומשמע דוקא במסירתה לחופה ומוכח להמקשה דלא כפי סברת בעל מג"ש שזכרנו

אך כל זה לפי תירוץ ראשון ולפירש"י ז"ל. אבל לפי תירוץ בתרא שבתוס' משם ר"י דאזלי האיכא בנייהו איפכא דבמסר משום סימפון ליכא ומשום שמא תשקה איכא. וא"כ גם האיכא בנייהו דאמרי' בקידושין דף י"א ע"א בין בג בג ובין ריב"ב נמי אזלי איפכא כאשר העלה הגאון בעפ"י ז"ל דלבן בג בג מותר במסר אחר שס"ל הטעם משום סימפון ולריב"ב אסור משום דעולא יעש"ה א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי מאי פריך הש"ס מן הברייתא דלעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה. דלמא הברייתא כריב"ב. ורב אסי ס"ל כבן בג בג דטעמי' משום סימפון ולהכי אמר אף לתרומה. וא"ל דתוס' בשיטתייהו קיימו דפירשו בסוגיא דהתם ד"ה עד שתכנס לחופה וכו' דריב"ב קאי לפי משנה ראשונה וממילא לא מתוקם הברייתא כוותי' כיון דתני בברייתא נמי לעולם וע"כ לאפוקי ממשנה ראשונה ז"א דע"כ אם לפי משנה ראשונה הטעם לריב"ב משום שמא תשקה ואסור ע"כ גם למשנה אחרונה אסור כמ"ש המהרש"א ז"ל דמשנה אחרונה להחמיר בא ולא להקל. ומחמת קושיא הזו על תירוצו השני של ר"י אנו צריכין לפרש דרך הישר דהוה לי' הגירסא במשנתינו עד, שתכנס לחופה. והשתא לאו מברייתא פריך לה ר"ה לרב אסי אלא ממשנתינו גופא וא"כ א"ל בשום פנים דר"א כבן ב"ב ומתני' כריב"ב דקשיא רישא אסיפא דמתני' דהא רב אסי ג"כ על משנתינו קאי ואומר מסירתה לכל אפי' לתרומה ואין למוקמי מתני' כריב"ב כמ"ש ופריך שפיר ממתני' גופא ממש רישא אסיפא לרב אסי והשתא שזכינו דלפי תירוץ השני של ר"י בלא"ה מההכרח לאוקמי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לחופה מכח קושיתינו הנ"ל רק לתירוץ ראשון של ר"י שפיר יכול להתקיים הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל וע"ז הקשו בתוס' שפיר דיהי' קשיא לרב ומיושב קושיתינו הנ"ל דמאי הקשו תוס' לתירוץ ב' של ר"י ז"א דלתירוץ ב' בלא"ה נסתר לגמרי הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל ולהיות הפירכא בגמ' מברייתא כמ"ש ובהיות כן י"ל מש"ה הביא ר"י גם תירוץ הראשון אף שהוא דחוק מ"מ מועיל תירוץ מיעוט קמא ליישב קושית התוס' לפי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל ולק"מ קושי' תוס' לרב כאשר תירצו תוס' לעיל ומיהו וכו' ולפי גירסא זו לא תתקיים תירוץ ר"י השני דתקשה א"כ מאי פריך לה מברייתא דלמא ריב"ב היא ורב אסי כב"ב בג ולזה תירץ שפיר ר"י תירוצו הראשון. ומיושב נמי באר היטב למה לא פירש"י ז"ל כפי' תוס' מאחר שהוא ז"ל גרס במשנה עד שתכנס לרשות הבעל יעויין בדבריהם הנאמרים להדיא במתני' א"כ א"ל כתירוץ ר"י השני מחמת קושיתינו הנ"ל ובפרט שרש"י ז"ל אזיל לשיטתו גם במסכת קידושין וכפיר' מג"ש שזכרנו וכתירוץ ראשון לא ניחא לי' שהי' דחוק בעיניהם לפרש כן כאשר נראה עין בעין ואולי בזה רמזה התו' אחר שתירצו התירוץ אחרון בכדי שלא תקשה למה לא סגי בזה ולאיזה צורך הביאו תירוצם הראשון שהוא דחוק לזה כתבו ובקונטרס לא פי' כן והיינו משום דקיימי בשיטתייהו וגרסי במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל ולכך לא ניחא ליה כתירוץ בתרא כדי שלא יקשה מאי פריך מברייתא דלמא ריב"ב היא כנ"ל הרי דלא מתוקמי תירוץ בתרא רק לפי הגירסא במשנתינו עד שתכנס לחופה ואז י"ל שפיר דר"ה פריך ממשנתינו כנ"ל לכן כתבו גם תירוצם הראשון אף שהוא דחוק בכדי ליישב ג"כ לפי הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל במשנתינו ור"ה פריך מברייתא כן נראה ליישב שיטת רש"י ותו' וכדי להעיר לב התלמידים המקשיבים לקולי אמרתי שלפי דברינו תקשה קושי' קיצור או סתירה קושי' הקיצור היא כאשר הקשה הגאון מהרש"א ז"ל למה להמקשן לפרוך מן ברייתא דלעולם היא ברשות האב וכו' טפי ה"ל למיפרך ממשנה דהיינו ממשנה דב"ד של אחריהן אמרו אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה כיון דעדיין לא ידע המקשה לתרץ דמסירתה זו היא כניסתה לחופה

בלא דברינו הנאמרים לעיל יש מקום ליישב קושיא זו כמ"ש בעפ"י דבאמת גם המקשה הוה ידע מזו הסברא דמסירתה זו היא כניסתה לחופה כמו שהשיב המתרץ רק מאחר דתני בברייתא לשון לעולם היא ברשות אב תיבת לעולם משמע דמורה דוקא עד כניסתה לחופה ממש כן עלה בדעת המקשה ולהכי לא פריך ממשנתינו דב"ד של אחריהם דלא תני שם לעולם ממילא י"ל שפיר מסירתה זו היא כניסתה לחופה כך י"ל בל"ז אבל השתא לפי דברינו הנ"ל נסתר תירוץ זה דבהיות כן נתעורר קושי' סתירה על המקשן דגם עתה לא פריך מידי מברייתא דלעולם היא ברשות האב כו' לפי גירסת רש"י במשנתינו עד שתכנס לרשות הבעל וע"כ מברייתא פריך ר"ה א"כ י"ל דברייתא כבן בג בג ורב אסי ס"ל כריב"ב בל"ז י"ל כמ"ש דבלשון ריב"ב נאמר ג"כ עד שתכנס לחופה ומשמע להמקשן דדוקא הוא ולא במס' ולהכי לא מצי למימר דר"א כריב"ב אבל לפי סברת פי' הנ"ל דהיכא דלא תנן תיבת לעולם ידע המקשן דמסירתה זו היא כניסתה לחופה א"כ שפיר י"ל דר"א כריב"ב ס"ל ומה דאמר ריב"ב עד שתכנס לחופה היינו מסירתה ובהכרח לומר דס"ל להמקשן גם היכא דלא תנינן תיבת לעולם משמע דוקא עד שתכנס לחופה א"כ הדרא קושית מהרש"א הנ"ל לדוכתי' ה"ל למיפרך בקיצור ממשנה דב"ד של אחריה' וקשה ממ"נ על המקשן או הקיצור או הסתירה כמש"ל ובחילוקי הארכתי בזה וכאן עת לקצר

בשם כבוד אדוני אבי ומורי הרב המופלג החכם השלם החריף והבקי המנוח כמוהר"ר אלעזר זלה"ה נכד הרב המאוה"ג המנוח המפורסם מוהר"ר אלעזר ז"ל שהי' אב"ד ור"מ דק"ק מאטירש דארף במדינת הגר

גרסינן במס' קידושין דף י"ג ע"ב בפיסקא וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל בשלמא גט דכתיב וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל מנ"ל כו' אלא מדאמר רחמנא אלמנה לכ"ג אסורה הא לכהן הדיוט שריא ודלמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה כו' ופרש"י ז"ל לכ"ע בעשה ויצאה והיתה לאיש אחר ע"י גירושין ולא ע"י מיתה כו' ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ד ובתו' בד"ה לכ"ע בעשה אומר ר"י דאיכא עשה באשת איש כגון ודבק באשתו ולא באשת חבירו תימא דלא ילפינן שתתיר מיתה בק"ו מגט ומה גט שאינה מתיר ליבום בשום ענין אפילו אין לה בנים מתיר לעלמא בכל ענין מיתה שמתרת ליבם שאין לה בנים א"ד שתתיר לעלמא בכל ענין עכד"ת ואיכא למידק דקושי' תימא שבתו' קשיא בל"ז תיכף על המקשן או על תרצן הראשון או דהוה להו להקשות במסקנא דמלתא ולמה מקשי' לפום שינויא זה וגם אינו מקושר לענין שלפניו מה דאמרו שהעשה היא ודבק באשתו. ונראה לתרץ בטוב טעם ודעת דהנה לכאורה יש לדקדק בלשון הגמרא שאמר הא לכהן הדיוט שריא. מ"ש כ"ה דנקיט טפי ה"ל למימר הא לכ"ע שריא אך י"ל דהנה יש נפקותא רבא בין פי' רש"י דהעשה הוא ויצאה והיתה ובין פי' תוס' דהעשה הוא ודבק באשתו דלפרש"י דהעשה היא מויצאה והיתה לא שייך עשה זו כ"א בישראלים דוקא משא"כ גבי כהנים דלא שייך זו העשה כלל מאחר שהוא אסור בגרושה ואיך קרינן בי' ויצאה והיתה ע"י גירושין הוא דמותרת לו ולא ע"י מיתה הלא גם ע"י גירושין אסורה לו אבל לכ"ע שייך שפיר עשה זו משא"כ לפר"י דהעשה הוא מודבק באשתו ולא באשת חבירו א"כ שכיר י"ל דאותו עשה שייכא בכהני' ג"כ. ובזה י"ל דכך היא כוונת התוס' ורצונם לפרש המשך לשון הגמ' הכי דהמקשן ידע מזה די"ל לכ"ע בעשה והיינו מהעשה דויצאה והיתה ידע לכך לא מצי למימר הא לכ"ע שרי' דיש לדחות דלמא לכ"ע בעשה דויצאה והיתה לכן דייק הא לכהן הדיוט שריא דלכהן מוכח שפיר דשריא דלדידי' ליכא העשה דויצאה והיתה כמ"ש. והמקשן פריך ודייק דלמא לכ"ע בעשה כלומר דיש עשה מה שהוא כולל לכ"ע אף לכהן כלומר העשה של ודבק באשתו ולא באשת חבירו. וזה דייק תוס' בלשון המקשה ודלמא לכ"ע בעשה היינו דודבק באשתו דא"ל העשה של ויצאה והיתה זה לא שייך בכהן ואיך דחה מה ושרוצה לומר מקודם הא לכ"ה שריא מאחר שלא שייך גבי אותו עשה ובזה יש ליתן שפיר סעד וסמך סמוכ' באמת וישר המשך דברי התימ' שבתוס' דהנה לכאורה יש להקשות מאי מקשים התוס' תיתי בק"ו דמיתת הבעל מתי' איך יוכל הק"ו לדחות מקרא מלא שכתוב עשה ודבק או ויצאה והיתה אך נ"ל דהנה הקשה מהרי"ן לב ז"ל מאי הקשו התוס' ותיתי מיתת הבעל מק"ו מגט הא איכא למיפרך מה לגט שכן מוציא בשפחה כנענית יעש"ה ותירץ מוהרש"א ז"ל דיש למילף הק"ו בענין זה עלמא מיבם מה יבם שאינו מותר ע"י גט מותר ע"י מיתה עלמא שהותר ע"י גט אינו דין שהיא מותר ע"י מיתה עיי"ש א"כ י"ל אהני לן הק"ו ואהני לן קרא של העשה דהא הק"ו אינה רק לכ"ע אבל לכהן ליכא שום ק"ו בעולם אחר שהוא אסור