מאורי אש יג

מהני תנאי דהנה הקשה בעפ"י ז"ל מנ"ל לש"ס דמתני' לא אתי' כהאי תנא דלמא מתניתין מיירי במפותה וקרא דלו תהיה לאשה אשר מיניה דרשו שמעון התימני ורשב"י מיירי מאונס דהא התם כתיב ולו תהי' לאשה וא"ל דהא ילפינן בג"ש חד מחברי' ז"א דלמא שאני הכא דגלי רחמנא גבי אונס ולו תהיה לאשה וגבי מפותה ריבוי דהבתולה דמיניה מרבינן חייבי לאוין וח"כ יע"ש היטיב ונלענ"ד דהנה מדקדק בעל קול הרמז במשנתינו למה תנא שני פעמים יש להם קנס דהתחיל ואומר אלו נערות שיש להם קנס ומסיים ועל הנדה יש להם קנס למה לי שני פעמים הלא סגי בהתחלה לחוד או בסיומא לחוד יע"ש שרוצה לחלק בבא דחייבי לאוין מבבא דח"כ ולבעבור זה חלקם התנא לשתי בבות ולי נראה ג"כ לומר דהוצרך התנא לשנות חייבי כריתות לבבא בפני עצמו ולסיים עליו יש להם קנס כאלו לא נאמר בחדא בבא עם הרישא דחייבי לאוין דשם בסנהדרין פריך אמאי תנא הבא על אחותו יש להם קנס הא ניתן להצילו בנפשו ומשני במפותה ודברי הנ"ל ולפ"ז יש לומר דאי הוה כולל התנא חייבי לאווין וחייבי כריתות בחד בבא לא הוה נוכל למידק דנערה אין קטנה לא כר"מ אלא ה"א לעולם דמתניתין אתיא כרבנן דקטנה יש לה קנס בעלמא והא דקתני הכא אלו נערות משום דקבעי למתני חייבי כריתות דגם להם יש קנס וקשיא פירכת הש"ס דסנהדרין הלא הם ניתנו להצילו בנפשו ואין אדם מת ומשלם ובהכרח לומר דמיירי ממפותה דאחולי אחלה לפגמה א"כ צריך להיות דוקא בנערה האי דינא משא"כ גבי קטנה דפיתוי שלה הוה אונס שוב ניתן להצילה בנפשה. ויעויין מ"ש במגדול עוז באורך ותנא דידן רוצה להשמיענו במשנה זו כר"מ דקטנה בכ"מ אין לה קנס לכך חילק לחייבי כריתות בסיפא לבבא בפני עצמו ואומר הבא על אחותו כו' יש להם קנס להורות דלא קאי אריש כלל נמצא ע"כ הא דתני ברישא אלו נערות שיש להם קנס גבי חייבי לאווין ע"כ משום דקטנה לית לה קנס כלל בכ"מ כר"מ דא"ל משום פיתוי קטנה אונס וניתן להצילה בנפשה זה אינו דגבי חייבי לאוין לא ניתן כלל להצילה בנפשה כ"א גבי ח"כ כדאי' שם בסנהדרין (ובזה יש ליישב לשון תימה בתו' ד"ה נערה אין כו' מה שמדקדקים העולם יעש"ה) ובהיות כן מיושב שפיר קושי' הגאון בעפ"י ז"ל דאמר שפיר ולאפוקי מהאי תנא כו' דא"ל דהם מיירי מאונס דבו כתיב ולו תהיה לאשה אבל משנתינו מיירי מן מפותה דמרבינן מבתולה הבתולה ח"ל וח"כ זה אינו דא"כ הוה הדרא קושי' לדוכתן למה תני התנא שני פעמים יש להם קנס וא"ל דאי הוה קתני הכל בחד בבא ל"ה ידענו דמתני' אתיא כר"מ אלא ה"א דמש"ה תני נערה דפיתוי קטנה אונס הוא וניתן להצילה בנפשה גבי ח"כ קשה הא גם עתה דחילקם התנא לשני בבות עדין אין הכרע בידינו אם לומר דמתני' אתיא כר"מ דקטנה בכ"מ לית לה קנס או לומר דוקא לאידך גיסא דקטנה יש לה קנס בשאר מקומות רק הכא תני דוקא נערה דפיתוי קטנה אונס הוא וקרינן בה ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ואין לה קנס וכיון דסוף כל סוף אין הכרע בידינו למה דנקיט במתני' נערה הוה להו לשנות הכל ביחד. ובהיות כן מיושב היטיב קושי' תוספ' ישנים שזכרנו דדייק שפיר ולאפוקי מהאי תנא דסובר גם חייבי לאווין אין להם קנס והוא ר"ש ב"מ דלמאן דאי' ליה בחייבי לאוין איכא קנס כ"א בח"כ קרינן ולו תהיה י"ל שפיר דאתי' מתני' כוותי' ומיירי ממפותה כס' פני יהושיע הנ"ל ושוב לק"מ ניתנו הכל בחד בבא ז"א דה"א משום דפיתוי קטנה אונס נקיט נערה אבל השתא דחלקם התנא לשני בבות ולא קאי אלו נערות אלא אחייבי לאוין מוכח שפיר דאתא כר"מ דקטנה בכ"מ אין לה קנס דהלא גבי חייבי לאוין ליכא אשה הראויה ולא ניתן להצילה בנפשה וממילא שייך נמי גבי קטנה רק משום דר"מ סובר בכ"מ לית לה קנס לכך דייקי ולאפוקי מהאי תנא לחוד דסובר דגם בחייבי לאוין קרינן אשה הראוי' לו דלדידי' לא מתוקם מתני' כלל כמ"ש וזה דדייקי רש"י ז"ל דהיה קשה להם ג"כ קושי' ת"י וקושי' בעפ"י דלמא מתני' מיירי ממפותה והם מיירי באונס לכך דייק רש"י ותנא דקתני קנס לממזרת ולאחותו כלומר שני פעמים תני קנס ברישא גבי חייבי לאוין ובסיפא גבי ח"כ מזה מוכח ע"כ דלא מיירי בבא דרישא דחייבי לאוין ממפותה אבל באונס גם בח"ל קרינן אשה הראויה לו דא"כ לערבינהו וליתני בחד בבא וק"ל:

כתנות פרשת נח אור

אלה תולדות נח ליישב סמיכת הפרשה מה כתיב למעלה מן הענין ונח מצא חן. ונקדים מה שכתב הזוהר בפ' זו דף ס"ז ע"ב וז"ל רב אלעזר שאל ליה לרב שמעון אבוי והא תנינן בשעתא דעלמא איתמליא חובא בני נשא ודינא נפיק ווי להאי זכאי דאשתכח בעלמא דאיהו איתפס בחובי דחייבי בקדמיתא נח איך אשתזב דלא אתפס בחובייהו. אמר ליה הא איתמר דקב"ה בעא לאפקא מיניה תולדון לעלמא מגו תיבותא עכ"ל. ובזה מיושב סמיכת הפרשה ונח מצא חן. ולא יקשה למה מצא חן ולא נתפס בעון הדור. ומתרץ הכתוב ואלה תולדות נח רצה לומר בשביל תולדותיו ניצול כתירוץ רשב"י וק"ל

ועוד נראה לי לומר דאיתא במדרש אף נח לא היה כדאי אלא שמצא חן. ולכאורה איכא למידק בין למ"ד לשבח בין למ"ד לגנאי עכ"פ היה הוא צדיק תמים בדורותיו והיה כדאי להנצל ולא היה צריך לנשיאת חן. ואיך קאמר ונח מצא חן. משמע שאילולי מצא חן לא היה כדאי להנצל. ונ"ל לומר דהא כתיב ותשחת הארץ לפני אלהים וכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז ואנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. ולפ"ז יהיה הפירוש במדרש אף נח לא היה כדאי לאו מחמת חסרון מעשיו אלא מחמת עון הדור דהא ותשחת הארץ לפני אלהים וכל מקום שמצא דבר ערוה וע"ז אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים וא"כ היה בדין שגם נח לא ינצל שהורגת טובים ורעים אלא שמצא חן, וזה רמזה לנו התורה. ונח מצא חן אלה תולדות נח איש צדיק תמים וקשה דהוי תרי מילי דסתרי אהדדי. דאם הוא צדיק תמים אינו צריך למצא חן. ומתרץ הכתוב. ותשחת הארץ לפני אלהים וכל מקום שנאמר השחת' אינו אלא דבר ערוה ואנדרלמוסי' באה לעולם והורגת טובים ורעים. והיה גם נח בכלל דורו שלא ינצל אלא שימצא חן וק"ל

עוד נ"ל ליישב המשך הפסוקים נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ויולד נח שלשה בנים וגו'. ונקדים מה שכתוב בספר חסד לאברהם שאין אדם נקרא צדיק אלא א"כ לא פגם בברית קודש דהיינו שלא הוציא זרע לבטלה ואיתא במדרש ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה בנות ילדו להם בשביל ששפכו זרעם על עצים ואבנים לכך בנות ילדו להם ולא בנים זכרים. וזה רמז בתורה ואלה תולדות נח איש צדיק תמים ר"ל שהיה צדיק תמים ולא פגם בברית קודש ויולד נח שלשה בנים ול היה לו בנות זה ראיה גדולה שלא פגם בברית קודש

בפסוק ויאמר אלהים אל נח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ופי' רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. והקשה המזרחי דהא לעיל פירש"י כל מקום שאתה מוצא זנות וכו' משמע משום זנות מתו. ונכנס לדחוקים ונ"ל ליישב אף דאמרינן דהורגת טובים ורעים נוכל לומר טובים שהגיעו לכלל עונשים. וכן משמע מפירוש רש"י לעיל בפ' בראשית גבי ויהי נח בן חמש מאות שנה כבש מעינו כדי שלא יהי' יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשים לפני המבול דכתיב כי הנער בן מאה שנה ימות ראוי לעונש לעתיד וכן לפני מתן תורה. ואיכא למידק טובא איך נענשו בדור המבול תינוקות קטנים ואפילו גמולי חלב נענשו. ונ"ל ליישב דפירש רש"י בפרשת קרח ונשיהם ובניהם וטפם בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי ב"ד של מטה אין עונשים עד שיביא ב' שערות וב"ד של מעלה עד עשרים שנה וכאן אבדו אף יונקי שדים הרי להדיא היכא דאיכא מחלוקת ראוי לאבד אפילו יונקי שדים. ולפ"ז ניחא כיון שבדור המבול ע"י גזל היה מריבה ומחלוקת ביניהם בדין הוא שיאבדו כולם אפילו יונקי שדים כמו גבי קרח. וזה פירוש הפסוק ויאמר אלהים אל נח קץ כל בשר בא לפני ואל יקשה לך אם גדולים חטאו קטנים גמולי חלב יונקי שדים מה חטאו ולמה יאבדו הם ואמרה תורה נתינת טעם כי מלאה הארץ חמס וע"י חמס וגזל היה מריבה ביניהם ולכך בדין שיאבדו כולם אפילו יונקי שדים וק"ל. וזה אפשר הכוונה לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ר"ל דע"י הגזל היתה מריבה ומחלוקת ביניהם דאלו היה שלום בניהם אפשר שהיה ניצלו כמו דור הפלגה וגם לא היה ראוי לגזור על