מאורי אש קלח

רק על בין עיניכם וא"ל דהוה לקולא ימשך מזה חומרא דגבי כהנים נשים חייבים בקרחה ואמרי' הפסיק הענין כמש"ל ואין לומר דבהיות כן לכתוב נמי גבי כהנים בין עיניכם ז"א דאז ה"א גם בכהנים נשים פטורות דיליף מתפילין (או דגבי ישראל נמי חייבי' בקרחה) לכך כתיב קרא בשינוי לשון גבי כהנים בראשם ובישראל בין עיניכם להורות דגבי ישראל לחוד דפטור' ושוב צריך הג"ש לחייב גבי כהנים רק בין עינים לחוד ועכ"פ נשאר הסברא החיצונה דגבי כהנים נשים חייבות בקרחה עכ"פ וזהו החומרא ולעולם אימא לך לחייב רק על בין עינים לחוד ולחייב נשים של כהנים בקרחה כנ"ל ועיין היטיב בזה

איברא גם זה לק"מ דאם אנו נכנסים בסוג זה דגבי ישראל פטורים נשים מקרחה מג"ש דבין עיניכם אזי מוכרח בהכרח גמור לומר דגם גבי כהנים נשים פטורות מקרחה ובהיות כן הדרא קושי' לדוכתי' מי מצית אמרת לדון להיפוך לחייב על בין עינים לחוד הוה לקולא. ולקולא ולחומרא לחומרא מקשינן כס' מהרא"ם וא"ל דיגיע מזה חומרא דנשים של כהנים חייבות בקרחה זה ליתא דהא מקרא מלא נאמר בני אהרן ולא בנות אהרן הרי גבי כהנים גופייהו פטורים נשים וא"ל דהפסיק הענין זה ליתא דקשה קושי' התו' הלא כ"ש הוא מפאת דנאמר בקרא אחר קרחה וקאי עלוי' בני אהרן ולא בנות אהרן כאשר הכתוב מעיד עליו בג"ש דפאת פאת כ"ש דקאי ג"כ על קרחה דכתיב בתרייהו והשתא א"ל כמו שתירצו בתו' די"ל דעם קדוש מיני' מרבי' נשים דחייבות בקרחה ז"א דהלא האי קרא נאמר בפ' ראה גבי הלאו דקרחה הנאמר אצל ישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש כו' וכבר דברנו דגבי ישראל בודאי נשים פטורות מקרחה דילפינן בג"ש דבין עיניכם מתפילין א"כ איך נוכל לומר דמתיבת עם מרבינן נשים לקרחה הרי מוכח בהכרחה וראי' גדולה דאם נאמר גבי ישראל דנשים פטורות מקרחה ה"ה נמי גבי כהני' כן הוא וע"כ מוכרח היטיב דג"ש דקרחה מורה לפטור נשים מקרחה דאי בעי להורות לחייב רק על בין עינים לחוד קשה לכתוב גבי כהנים נמי בין עיניכם דא"ל כמ"ש דה"א דגם גבי כהנים נשים פטורים ז"א דהאמת כן הוא דאם בישראל נשים פטורות דגם גבי כהנים בהכרח לומר כן דא"ל כלל הפסיק הענין כאשר הוכחנו בהוכחה גמורה וכל זה במסקנא דכתיבי קראי כסדר מריש קרחה ואח"כ פאת. משא"כ אי הוה היפוך המקראות דהיינו פאת קודם קרחה אזי ה"א שפיר דגבי קרחה נשים פטורות בישראל מג"ש דבין עיניכם וגבי כהנים לחוד נשים חייבות בקרחה דהפסיק הענין. ובהיות כן דגם גבי קרחה גופי' ה"א דנשים חייבות כ"ש גבי פאת דה"א הפסיק הענין אי לאו ג"ש דפאת פאת ומיושב היטיב קושיתנו הנ"ל דלמה לי ג"ש דפאת ולכתוב קרחה אחר פאת ותיתי פאת בק"ו דקרחה דכתיב בתרי' ז"א דאז גבי קרחה גופי לא ידענו דנשים פטורות והנה יאתיון דברינו האלה אם באמת תפילין הוא מ"ע שהז"ג ונשים פטורות מתפילין שפיר י"ל הכי כמ"ש משא"כ אם אף אנו ניקום ונאמר כס' מהרש"א דגבי תפילין הוה מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות בו הדרא קושיתינו לדוכתי' ל"ל ג"ש דפאת פאת כלל ולכתוב להיפוך בקראי ברישי' פאת והדר קרחה ותיתי פאת בק"ו דקרחה מאי אמרת דה"א גם בקרחה נשים חייבות קשה א"כ ג"ש דקרחה ל"ל דא"ל לחייב רק על בין עינים גם גבי כהנים ולכתוב להדיא גם גבי כהנים בין עיניכם וא"ל דיליף מתפילין דנשים פטור' קשי' הא קיימינן בתפילין גופייהו נשים חייבות לכך דייק הש"ס שפיר אמר לך כלומר אביי גופי' לא מצי לשנוי' כסברת מהרש"א דנשים חייבות בתפילין דתקשה לדידיה גופי' דיליף נמי ג"ש דפאת פאת לעיל ל"ל ונכתוב קרא להיפוך כנ"ל לכך הוצרך לשנוי' דתפילין גופייהו מהכא גמרי' לענין גובה של הרא"ש ובהיות כן דס"ל ג"כ הג"ש דבין עיניכם כנ"ל שפיר שייך לתרץ כמו שכתבנו לעיל כ"ז אמרתי לחדד התלמידים שנת תקט"ו לפ"ק

גרסינן במס' כתובות דף מ"ח ע"א במשנה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל לנשואין מסר האב שלוחי הבעל ה"ה ברשות הבעל כו' גמרא מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן הגיע זמן ולא נישאת אוכלת משלו ואוכלת בתרומה קמ"ל לעולם בפיסקא מסר האב כו' אמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אמר אף לתרומה איתביה ר"ה לר"א לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה כו' ומשני מסירתה זו היא כניסתה לחופה עכ"ל הגמ' תוס' ד"ה ר"א אמר אף לתרומה פי' בקונ' דסבר ר"א דטעמא דארוסת בת ישראל אינה אוכלת בתרומה כדעולא שמא ימזגו לה כוס וכיון שמסרה תו ליכא למיחש וקשה לר"י וכו' ונראה לר"י דטעמי' דר"א משום סימפון ומשמסר תו ליכא למיחש דמסתמא מא בדקה לה וקשה דר"א דחייש לסימפון בהגעת זמן טפי מבמסר האב לשלוחי הבעל ובפ' אע"פ אמרי' איפכא דקאמר מאי בנייהו בין למ"ד משום סימפון בין למ"ד משום שמא תקשה איכא בנייהו קבל מסר כו' ואמר ר"י דסברא הוא דבמשנה אחרונה דחייש לסמפון בהגעת זמן כ"ש במסר כו' אבל הכא רב אסי מתני' דחקתי' דקתני ה"ה ברשות הבעל משמע לגמרי כו' ועוד אר"י דמצי לפרש דאיכא בנייהו למ"ד סימפון ליכא דבמסר לא חיישינן לסמפון ולמ"ד שמא ימזגו איכא שמא תשקה לשלוחי' הבעל ובקונטרס לא פי' התם כן ע"כ ויש לדקדק מה בעי תו' בזה שכתבו ובקונ' לא פי' כן ותו למה לר"י ליישב שני תירוצים הא לק"מ אסתגר בקמייתא דתירוץ ראשון נראה לכל גודל הלחץ זו הדוחק עכ"ז בתרייתא עדיפא וסגי בתי' בתרא ותו קשה באמת לא פי' רש"י כתו' ויעויין בדברי מגיני שלמה מה שהאריך בזה ונראה ליישב הכל בחדא מחתי' דהנה יעויין במתני' תוספ' ד"ה לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה גרסינן ול"ג עד שתכנס לרשות הבעל דא"כ הוה משמע עד שימסר האב לשלוחי הבעל כדמוכח בגמרא כו' ומתני' דהכא מוקמינן לה בגמרא לענין תרומה לאפוקי ממשנה ראשונה א"כ הוה תיובתא דרב דאמר בגמרא מסירתה לכל חוץ מתרומה ומיהו י"ל וכו' עיי"ש היטיב בדבריהם ולכאורה איכא למידק מאי קשיא ליה לתוס' על הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל הלא לפי תירוצו השני של ר"י בתו' הנזכר שפיר יכולים לקיים אותו הגירסא לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל. וא"ל דתקשה לרב יש לפרש דרב ורב אסי המה מחולקים בזה דהיינו רב סבר דטעמי' של משנה ראשונה הוא משום שמא תמזוג ולפ"ז גם במסר אסורה דשייך נמי הך טעמי' לפי סברת ר"י הנ"ל וגם למשנה אחרונה דסבירא ליה דבהגעת זמן אסור משום סימפון מודים דגם במסר אסור משום שמא תמזוג דמשנה אחרונה ודאי לא להקל בא וכמ"ש הגאון מוהרש"א ז"ל יעש"ה בדבריו הנאמרים בהשכל ורב אסי סבר טעמי' דמשנה ראשונה ומשנה אחרונה הוא רק משום סימפון וגבי מסרה שפיר מותרת גם בתרומה. נמצא לרב הגעת זמן לחוד אסור משום סימפון. וגבי מסר אסור משום שמא תמזוג (אבל זה ודאי אין שום סברא לומר היכא דלא מסרה לא יהי' שייך טעמא שמא תמזוג כגון דהגיע זמנה ואחר שמסרה בהגיע זמנה שייך שמא תמזוג לשלוחים זה בודאי לא ניתן להוציא משפתים דהלא בודאי לא נגרעת בזה דמסרה והיכא דאיתא עדיין ברשות אבי' אמרי' הואיל ומזונותיה עליו מיחד לה דוכתא כמו כן במסרה מסתמא יראה שלא תמזוג מדילי' וכו' וזה ברור) ובהיות כן יש לפרש הפי' במשנתנו כך לעולם היא ברשות אב אף לאחר שהגיע זמנה דע"ז בא תיבת לעולם כדאמרי' בגמ' עד שתכנס נמי אח"כ לרשות הבעל ומסרה דאז ליכא טעמי' דסמפון כיון דמסרה ודאי בדקה וטעמי' דתמזוג לא שייך אחר שהגיע זמנה מכבר וכמדומה לי בימי נעורי נתכוונו בקושיא זו כמה בעלי תריסין ומופלגי תורה

ונראה דאותו גירסא עד שתכנס לרשות הבעל בלא"ה לא תתקיים לפי תירוץ השני של ר"י שזכרנו מחמת איזה קושיא אחריתא ובהכרח לפרש דרק לתירוץ ראשון של ר"י שזכרנו מתקיים הגירסא ובהיות כן שפיר מקשי' התוס' על רב דלפי אותו תירוץ ישאר שפיר הקושי' על רב דליכא למימר דרב סבר טעמי' של משנה אחרונה משום שמא תמזוג קשיא דתהי' במסר לחוד מותרת ועיין דהנה לפי הגירסא במשנתנו עד שתכנס לחופה אז י"ל מה דפריך ר"ה בגמרא על רב אסי מלעולם היא ברשות האב וכו' היינו ממתני' דהכא פריך לה משא"כ אם הגירסא עד שתכנס לרשות הבעל במשנתנו כמ"ש התוס' אז בהכרח לפרש דלאו ממשנתנו פריך אלא מאיזה ברייתא דאשכח לה ופריך לה וזה פשוט. והנה אם באנו לפרש דר"ה פריך זאה מברייתא יקשה מאי פריך דלמא רב אסי ס"ל כר' יהודא בן בתירא דשמעי' לה בפ"ק דמס' קידושין דף י"א ע"ב דס"ל טעמא דב"י אינה אוכלת בתרומה משום שמא תשקה הוא גבי הגעת זמן ולכך גבי מסר מותרת כפרש"י ז"ל והברייתא אתיא כבן בג בג דהתם דסבר טעמי' משום סימפון ושפיר קתני עד שתכנס לחופה ואף שריב"ב ס"ל למשנה ראשונה מ"מ י"ל כמ"ש בזה הגאון בעל מג"ש ז"ל לפרש"י עיין דגם למשנה אחרונה ס"ל טעמי' משום הגעת זמן עיי"ש היטב בדבריו אך יש לתרץ כיון דהמקשה עדיין לא אסיק