מאורי אש קלו

ביומא טבא קמא מ"ט דינוקא מקנא קני אקנוי לא מקני ואישתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו ואמר ר' זירא לא לימא אינש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב לי' משום דאתי לא גמורי שיקרא שנא' למדו לשונם לשון שקר הגמ' זאת תמוה דהא כמה הלכות ומימרות א"ר זירא בש"ס ולא חיברם להדדי ומשני מימרות האלו חיברם זה לזה ולישב זה צריכין להעתיק מה דאי' בסוכה דף מ"א ע"ב ת"ר לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מכאן אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בי"ט ראשון של חג בלולב של חבירו אלא א"כ נותנו לו במתנה ומעשה בדרשב"ג ור' יהושיע ור"א ב"ע ור"ע שהיו באים בספינה ולא הי' לולב אלא לרשב"ג שלקחו באלף זוז ונטלו ר"ג ויצא בו ונתנה לר' יהושע במתנה ונטלו ר"י ונתנו לר"א ב"ע נטלו ראב"ע במתנה ויצא בו ונתנו לר"ע במתנה נטלו ר"ע ויצא בו והחזירו לר"ג ל"ל למימר והחזירו לר"ג מילתא אגב אורחא קמ"ל דמתנה על מנת להחזיר שמיה מתנה כי הא דאמר רבא הא לך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא. וכתב הרא"ש וכן היתה מתנת ר"ג ולהכי תני והחזירו לרשב"ג דאם לא החזירו לו לא יצאו וצריך שיתנו לו במתנה גמורה על מנת שיחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשעת חזרה אבל אם אמר לו יהא במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהי' שלי כבתחילה לא יצא בו דהוי כמו שאול ותדע מדאמר לקמן לא ליקני' אינש לולבו לינוקא ביומא טבא קמא דינוקא מקני קני ואקנויי לא מקני ואם אינו צריך לחזור וליתן לו במתנה נהי דקטן לאו בר אקנוי היא ליקני לי' עד שיצא בו ולחזור לו ממילא אלא ודאי צריך לחזור וליתן לו במתנה וקטן לאו בר אקנוי הוא

וכתב בעל העיטור ומסתברא כיון שמקבל מתנה יודע שהנותן אינו נותן במתנה גמורה שהרי צריך עדיין לצאת בו שאין לו לולב אחר א"צ לפרש על מנת להחזירו לו אלא נותן לו סתם והמקבל מחזיר לו סתם ואין צריך תנאי דהא רשב"ג נתן לו במתנה ולא אמר לו ע"מ להחזיר אלא כיון שלקח ר"ש ב"ג לצאת בו ולא הי' לו לולב אחר מסתמא ע"מ להחזירו נתנו ע"כ ודבר פשוט הוא דלענין לצאת בו יותר טובה מתנה ע"מ להחזיר ואם לא החזירו לא יצא עכ"ל הרא"ש ואיכא למידק לדעת בעל העיטור דמביא ראי' מרשב"ג דנתן להם סתם ולא אמר ע"מ להחזיר מ"מ מסתמא ע"מ להחזיר נתנו ומזה למד הרא"ש אליבא דבעל העיטור דדבר פשוט לענין לצאת בו יותר טובה מתנה ע"מ להחזיר אלא שבא לחדש דאפי' במתנה סתם הוא ע"מ להחזיר מ"מ תקשי על ר"ג למה לא עשה על צד היותר טוב לדעת הרא"ש והי' לו להתנות בפי' ע"מ להחזיר ולא ליתן סתם דדוחק לומר דאתי לאשמועינן דאפי' סתם מהני כיון דכולם הי' ביחד הי' לו לומר להם הדין דסתם מהני ולהם הי' לו ליתן בפי' ע"מ להחזיר כדי שיצאו על צד היותר טוב ולפום רהיטא הי' נ"ל לומר כיון דידע ר"ג דיחזירו לו הי' נראה בעיניו דיותר טוב ליתן סתם משיתנה בפי' שיחזירו לו דהא איתא בא"ח סי' תמ"ח דאם מכרו או נתנו לעו"ג אע"פ שישראל מכירו לעכו"ם וידע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד אחר פסח ויחזור ויתננו לו מותר בלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי אבל מתנה ע"מ להחזיר לא מהני וכתב בהגהות מיימוני פ"ו דשבת דהטעם משום דחומרא דחמץ ומג"א מביא בשם תשובות רדב"ז ח"א סי' ק"ט הטעם דכל זמן שהתנאי תלוי הוי כפקדון ואם נתקיים התנאי אע"פ שנמצא למפרע הי' חמץ של עכו"ם מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר עליו הישראל ולא יועיל קיום התנאי לבטל הלאו שכבר עבר עכ"ל ולפ"ז נראה דר"ג ס"ל סתם עדיף והי' בטוח בהם שיחזירו לו לאפוקי אם הי' מתנה בפירוש א"כ קודם קיום התנאי הי' נראה כפקדון והוי כשאול ואף דמתנה ע"מ להחזיר מהני הכי מ"מ צד היותר טוב ליתן סתם ונראה בעת הברכה כמתנה גמורה אף שיודע שיחזירו לו דומיא דחמץ דמותר ליתן במתנה אף שיודע שיחזירו לו במתנה על מנת להחזיר אסור ה"נ דכוותיה

אלא דאכתי לא ניחא לי דהכי בסתם מצד הדין מחויב להחזיר כדמוכח בש"ס ולדעת הרא"ש עדיף אם אומר בפי' ע"מ להחזיר ויותר טוב לצאת בו א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לא עושה ר"ג על צד היותר טוב ונ"ל ליישב ע"פ מה שכתב הטור א"ח סי' תרנ"ח וז"ל וי"א שאין צריך לחזור לו אלא א"כ כפל לתנאו כו' אבל לפי מה שכתבתי שאפי' בסתמא צריך להחזיר לו כ"ש אם התנה ולא כפל לתנאי עכ"ל והסכים עמו הרב ב"י אבל לפי דברי הטור תמי' לי על הרא"ש דהא בסוכה הביא דעת בעל העיטור דאפי' בסתמא צריך להחזיר לו ומשמע מדבריו שהסכים עמו מדלא חלק עליו ובפ' יש נוחלין פסק בהדיא הא דאמר רבא הילך אתרוג זה במתנה ע"מ להחזיר לו דצריך לכפול לתנאו דאי לא כפלי' לתנאו התנאי בטל ומעשה קיים אף אם לא החזירו יצא וקשיא לי לפ"ד הטור כיון דאפי' בסתמא צריך להחזיר כ"ש אם התנה ולא כפל לתנאו דצריך להחזיר וא"כ דברי הרא"ש נראים כסותרים זה את זה וע"כ צריכין אנו לומר דלית לי' להרא"ש סברת הטור אלא כסברת רבותינו שהביא חידושי הרשב"א בפ' מי שאחזו גבי אתקין שמואל בגיטי דש"מ וז"ל מתנות שכיב מרע דקיי"ל אם עמד חוזר אע"פ שכתב בו קנין דאומדן דעתו שלא צוה אלא עד שימות מ"מ הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה וכן במברחת וזבין ולא איצטרך לי' זוזא דבכולהו אזלינן בתר אומדן דעתו ומ"ש הכי וי"ל דטפי עדיף גלוי דעת מלבד התנאי שאינו כהלכתו כיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גילה בדעתו שאינו חושש בקיומא ואינו רוצה בביטול מעשה אע"פ שמבטל התנאי עכ"ל לפ"ז י"ל דס"ל להרא"ש ג"כ סברא זו דגרע טפי אם התנה ולא כפל מלא התנה כלל דלפי אומדן דעתו לא נתן לו מתחילה שום מתנה כלל אם אינו מחזירו והוי כפקדון בידו וכשאול דמי: ותמה אני על הב"ח שכתב שהרא"ש השמיט דברי התוס' שכתבו שצריך לכפול לתנאו משום דס"ל דהעיקר דאזלינן בתר אומדן דעתו א"כ כ"ש אם התנה ולא כפל דאיכא נמי גילוי דעתו עכ"ל ונעלם ממנו דברי הרא"ש בפ' יש נוחלין שכתוב בפי' דצריך תנאי כפול וע"כ צריכין אנו לומר כדכתיבנא דס"ל להרא"ש דיותר טוב גילוי דעת מלבד התנאי שאינו כהלכתו הרי עלה בדעתו שאינו חושש בקיומו

והתוס' בפ' יש נוחלין דף קל"ז ע"ב ד"ה לא החזירו הקשו וז"ל וא"ת אמאי לא יצא אפי' כי כפלי' לתנאי והא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ואין זה כתנאי בני גד ובני ראובן ותירצו התוס' וי"ל דרבא לא סבירי ליה דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד א"נ י"ל סבירי ליה לרבא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו עכ"ל ולפ"ז י"ל דר"ג רצה לעשות אליבא דכ"ע דלרבנן דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וגם י"ל דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחד ולכך נתן בסתם ואומדן דעתו עדיף יותר מאם התנה התנאי ולא אמר כהלכתו דתנאי בטל ומעשה קיים משא"כ בסתם דאומדן דעתו כאלו מתחילה לא בא ליד המקבל דמי

ולפ"ז נראה דגם הוכחת הרא"ש דהכריח דצריך המקבל לחזור וליתן במתנה אינו מוכרח ואם אמנם שאין אני כדאי לחלוק על הרא"ש ובפרטות שכל אחרונים נמשכים אחריו מ"מ אוזן מילין יבחן דשיטת הש"ס מוכח דלא כדבריו דהא אמרי' בפ' יש נוחלין דף קל"ז ע"ב אתרוג זה נתון לך במתנה ואחריך לפלוני כו' ונתנו לפלוני יצא וכתב הרא"ש ומה שאמר אחריך הוי כאלו אמר הרי הוא נתון לך ע"מ שתתננו אחריך לפלוני והוי כמתנה ע"מ להחזיר דאע"פ שעתיד להחזירה חשוב שלו ויוצא בו מכאן הבאתי ראיה דהשואל טבעת כדי לקדש בו את האשה שהיא מקודש' כיון שאמר לו שלקדש בו אשה הוא שואל לו דעת המשאיל היתה שתהיה קנוי לו באותו ענין שיועילו הקדושין עכ"ל ופשיטא היכי דאמר הילך אתרוג זה ואחריך לפלוני פשיטא דמהני ואין צריכין לחזור ולקנות לו במתנה דהא אפי' בלשון שאלה כמו גבי טבעת קדושין כתב הרא"ש דמסתמא ניחא דליקנית המתנה אף שלא אמר ליה ע"מ להחזיר א"כ איך יעלה על דעת אם אמר אתרוג זה נתון לך במתנה עד שתצא בו ואח"כ יהיה שלי שלא יצא בו פשיטא דהוי מתנה ואין צריך אלא לקיים התנאי ואף שלא יחזיר לו במתנה כי ע"מ כן נתן לו עד אותו זמן יהיה מתנה ואח"כ יהיה שלו וכעין קושי' זו מצאתי שהקשה הט"ז בא"ח סי' ס"ה ונראה ברור שאינו צריך אלא לקיים התנאי להחזירו לו אף שלא יחזור ויקנה לבעלים הראשונים במתנה ואי משום קושית הרא"ש דא"כ בינוקא ביומא טבא קמא נמי ליקני ליה עד שיצא בו ואח"כ יוכל ליקח ממנו קושי' זו בא אידך דר' זירא לתרץ דמתחילה אמר ר' זירא לא ליקני אינש הושענא ביומא טבא לינוקא דהיכי ליעבד דאם יתנה בפירוש התנאי לחזור לו ואף אם יכפול התנאי הא בעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ונמצא התנאי בטל ומעשה קיים ותינוק לאו בר אקנויי הוא לחזור וליתן במתנה ואי דיהיב ליה סתם ויסמוך על אומדן דעתו והיה רשאי ליקח בעצמו דמסתמא כאלו מתחילה לא בא ליד התינוק אלא אם יחזור לו על זה אמר אידך דר' זירא לא לימא אינש לינוקא יהבינא לך מידי ולא יהיב ליה כיון דתינוק לא מבין אומדן דעת ולא גילה לו בתחילה ע"מ להחזיר יסבור התינוק שחוזר ממתנתו ואתא לאגמורי