מאורי אש קלה

קושי' דלמה תוקעין רחמנא אמר תקעו וכי יבואו החכמים לעקור ד"ת לגמרי כתירוץ הט"ז והלבוש ולכך אמר אלא למה מריעין ונקדים מה שכתוב הר"ן שנשאל לרב האי גאון וכי עד שבא ר' אבוהי לא הי' ישראל יוצאין ידי תקיעה והשיב מר כי אתרי' ומר כי אתרי' וחכמים של הללו מודים כי היבבות תרועה הוא וחכמים של הללו מודים כי השברים תרועה הוא אלא ר' אבוהי תיקון שלא יראה ביניהם דבר שהדיוטות רואין אותו כחלוקה והביאו הב"י בסי' תק"צ וכתב אבל מדברי הרמב"ם משמע שאינו סובר כן אלא ספק בעיקר הדין שכתוב בפ' ג' וז"ל תרועה האמורה בתורה נסתפקו לנו בה ספק לפי אורך השני' ורוב הגלות ואין אנו יודעים היאך היא אם היא היללה שמיילין כו' נמצא לדעת הר"ן שלא הי' מטעים אלו את אלו אלא כל אחד עשה לפי מנהג בכי שהי' עושה במקומו ואע"פ שאין בזה משום קפידא שהרי שניהם ענין בכי הוא אלא ר' אבוהי תקון שלא יראה כחלוקין אבל לדברי הרמב"ם הי' ספק בעיקר הדין ויש להקשות על התרועה דהא כתבו התוס' בריש פ"ג דסוכה בד"ה אינהו דידעי והביא המג"א בשם הר"ן שהטעם שדוחין התקיעה מפני גזירה זו היינו משום דלא בקיאים בקבוע דירחי וכן משמע בגמ' וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' נימא דגזירה הוא משום שלא יתקן כלי שיר כו' עכ"פ שמעינן מזה דכל היכי דספק אם מקיים מצוה דאורייתא העמידו חכמים דבריהם בשבות דרבנן בשב ואל תעשה ולדברי הרמב"ם הי' ספק בדין תרועה וכיון דספק דאינו מקיים מצוה דאורייתא הי' להם לחכמים להעמיד דבריהם בשבות בשב ואל תעשה בשלמא אם היינו יודעין בודאי שמקיים מצוה דאורייתא הי' ניחא שלא רצו חכמים לעקור דבר מן התורה בשביל שבות דכלי שיר משום שלא גזרו אלא לעשות סיג לד"ת ולא לעקור אבל אם ספק אם מקיים המצוה מן התורה א"כ הי' להם להעמיד דבריהם בשב ואל תעשה אפי' לבטל התקיעה דהא התקיעות מעכבות זו את זו כנזכר בטור א"ח סי' תקצ"ג וצריכין אנו לומר תירוץ על קושיא זו כמ"ש התוס' בריש פ' לולב וערבה שהקשו למה הקילו לאחר חורבן בשופר טפי מבלולב וערבה דתנן משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן ב"ז שיהי' תוקעין בכל מקום שיש ב"ד ולולב לא אשתרי כלל ותירצו דשופר שהוא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי עכ"ל ולפ"ז נוכל לומר דאף כשחל בשבת העמידו דבריהם לבטל בשב ואל תעשה מפני ספק דלא בקיאין בקבוע דירחי ואינו מקיים מצוה דאורייתא וכן בלולב העמידו דבריהם במקום ספק אבל לבטל התקיעה בר"ה בשביל ספק לא העמידו דבריהם כיון דלזכרון קאתי לא רצו לבטל לגמרי וזה הטעם דכתיב זכרון תרועה שבא להעלות זכרונם של ישראל לאביהם שבשמים ולפי' רב האי גאון נוכל לומר דלכך נקרא זכרון תרועה. דכל אחד יעשה תרועה לפי מנהג יליל במקומו ובכל מקום יליל נקרא ובזה יובן דקאמר אלא למה מריעין דס"ד דמספקא לן בתרועה א"כ גם התקיעה אין לעשות דהי' להם להעמיד שבות דבריהם במקום ספק והשיב לו דזה נמי אינו קושי' דרחמנא אמר זכרון תרועה ובשביל ששופר בא לזכרון להעלות זכרונם של ישראל לפני אבינו שבשמים לא רצו לבטל התקיעה בר"ה ולא העמידו דבריהם אף בספק ועוד י"ל שתירץ לו דזה לא הי' ספק בדין דרחמנא אמר זכרון תרועה ובכל אחד מן המקומו' עושין זכרון לבני המקום ההוא ולכך אמר אלא למה תוקעין ומריעין כשהם יושבים ותוקעין ומריעין כשהן עומדין ואחד מהם שלא לצורך א"כ למה עושים ועוברין על שבות דרבנן והשיב כדי לערבב השטן וכולם לצורך הם באים כדי לערבב השטן ויעלה זכרונינו לטובה לפני אבינו שבשמים וק"ל

גמרא דר"ה דף ט"ז ע"ב אמר רבי כרוספדאי א"ר יוחנן ג' ספרים נפתחים בר"ה אחד של רשעים גמורים וא' של צדיקים גמורים וא' של בינונים ופירש"י ג' ספרים ספרי זכרון של מעשה הבריות ולכאורה אין לו הבנה מאי אשמועינן רש"י בזה ועוד מקשין העולם ל"ל ספר לבינונים כלל אם יטיבו דרכם יכתבו בספר של צדיקים בי"כ ואם לא יטיבו דרכם יכתבו בספרן של רשעים

ונראה לי לישב דאמרי' בפ"ק דברכות דף ו' ע"א דפריך וכי מאחר דאפי' חד שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו תרי מבעי' ומשני תרין מכתבן מילייהו בספר הזכרונות חד לא מכתב מילי' בספר זכרונות וכתבו התוס' חד לא מכתב כו' כלומר עם אחרים אבל בספר לבד נכתבין כדאמר וכל מעשיך בספר נכתבין כ"ש מדה טובה עכ"ל הרי להדיא שכל דרכי בני אדם נכתבין בספר ובר"ה כשמעיינין במעשה בני אדם נפתחים אלו הספרי' וממילא יש ספרים שהם ספרי צדיקים ויש ספרים שהם בינונים ויש ספרים שהם ספרי רשעים וזה כוונת רש"י לתרץ קושית העולם דל"ל ספר לבינונים לכך כתב ספרי זכרון של מעשה הבריות שמעיינין במעשה הבריות וממילא יש כאן שלשה מיני ספרים גם לבינונים וק"ל

בפסוק אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים הוא ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ובגמ' אילפא רמי כתיב ולך החסד וכתיב תשלם לאיש כמעשיהו בתחילה כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ולבסוף החסד ועיי"ש בתוס' שנדחקו בזה ול"נ דאי' שם הה' אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא אדם ויעשה תשובה אל רחום וחנון א"ר יהודה ברית כרותה לשלשה עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם וכתב הרא"ש וז"ל וא"ת מה צריך אדם למדת רחמים קודם שיחטא וי"ל אע"פ שגלוי וידוע לפני הקב"ה שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת הרחמים באשר הוא שם א"נ קודם שיחטא בע"ז ואע"פ שכבר חשב לעובדה מחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה כדכתיב למען תפוס את בית ישראל בלבם אפ"ה מתנהג עמו במדת רחמים קודם שיחטא וכשיחטא מצרף המחשבה עם המעשה עכ"ל הרי שיש שני תירוצים לפי' הרא"ש תירוץ א' אע"פ שגלוי וידוע שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת הרחמים באשר הוא שם וזה מרומז בפסוק לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו שקודם המעשה אין אתה מענישו אלא אתה דן אותו באשר הוא שם ולתירוץ השני נמי מרומז בפסוק לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ר"ל אין אתה מעניש על המחשבה קודם המעשה וזה רמז ר' אליעזר דלתירוץ שני של הרא"ש צריך אדם לשני חסדים בע"ז מתחילה שחשב לעבוד אין הקב"ה מענישו ולבסוף שעשה המעשה שמצרף הקב"ה למעשה עושה עמו חסד להקל דינו לכך קאמר מתחילה כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ואין אתה מענישו על המחשבה רעה וזה הוא החסד ולבסוף אע"פ שעשה מעשה ולך ה' החסד שאתה גומל חסדו עמו

ובזה מיושב רישא דקרא אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים כי התוס' כתבו שם בד"ה י"ג מדות אמר ר"ת דשני שמות הראשונים הם שני מדות כדאמרי' הכא אני ה' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ה' מדת הרחמים הוא ולא כאלהים שהוא מדת הדין עכ"ל ולכאורה איכא למידק למאי הוצרך ר"ת לסיים ה' הוא מדת הרחמים ולא כאלהים שהוא מדת הדין ונראה משום דאי' שם דבמגילת סתרים דרבינו נסים אינו מונה שם הראשון דה"ק קרא הקב"ה ששמו ה' קרא ה' אל רחום וחנון כו' נראה דר"ת בא לומר שלא נימא כפי' רבינו נסים דאחד הוא שם התואר שהקב"ה ששמו ה' קרא ה' אל רחום וחנון ולכך כתב ר"ת ה' הוא מדת הרחמים ולא כאלהים שהוא מדת הדין לארויי דאף דאחד לגופי' אתי מ"מ שמעינן מיני' מדת הרחמים דומיא דאמרי' ביום עשות ה' אלהים שמים וארץ ששיתף הקב"ה מדת הרחמים אע"פ שנכתב לגופי' מ"מ כיון שנכתב שם התואר במדת הרחמים ילפי' מיני' ששיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין ה"נ דכוותי' אף שא' נכתב לשם התואר מ"מ נשמע מיני' מדת הרחמים מדכתיב בשם הרחמים ולא כתיב שם אל הי' וזה הי' כוונת ר"ת שרוצה לפרש ששני שמות הראשונים הם שני מדות של רחמים אך שלא תאמר כפי' רבינו ניסים דשם הראשון הוא שם התואר ובעינן לגופי' שהקב"ה שהוא ה' קרא ה' אל רחום וחנון ולכך מסיים ר"ת דעכ"ז נשמע ממנו מדת רחמים ה' הוא מדת רחמים ולא כאלהים שהוא מדת הדין ומדלא כתיב אלהים וכתיב ה' ש"מ שבא למדת הרחמים כמו ביום עשות כו' שמים וארץ נמצא לר"ת אנו ילפי' ב' מדות רחמים אע"פ שאחד דבר אלהים מ"מ נשמע מיני' מדת ובגמ' דר"ה דף ל"ב ילפינן מנין שאומרי' גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ש"מ דעוז מדת גבורה הוא וזה פי' הפסוק אחת דבר אלהים ר"ל שהקב"ה לא אמר אלא קרא ה' פעם אחת ואפ"ה שתים זו שמעתי שמענו ב' מדות כמו שפי' ר"ת אע"פ שאחד בא לגופי' לשם התואר מפרש כי עוז לאלהים ר"ל מדת הגבורה והדין הוא לאלהים ומדלא כתיב אלהים וכתיב שם התואר בשם ה' שהוא מדת הרחמים א"כ שתים זו שמענו וא' קודם שיחטא ואחת לאחר שיחטא אך שלא תאמר קודם שיחטא ל"ל מדת רחמים ומתרץ לך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולא על המחשבה כדפרשנו לעיל וק"ל

סוכה דף מ"ו ע"א א"ר זירא לא לקני אינש הושענא לינוקא