מאורי אש קלד

דאמר בפ' הזהב חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני' ובהיות כן איצטרך ג"ש דכי יקח ולא כי תקח דשפיר ה"א היכא דיהבה לדידיה הוה קידושין בהאי הנאה דמקבלה מיניה וכיון דרבא מוקי' לי' בע"כ לג"ש דקיחה אכסף מש"ה לא גמיר כלל לענין קיחה העראה ומסיק שפיר כל הבועל דעתו על גמר ביאה הוא מאחר דאין לנו קרא יתירא על קנין העראה ופשוטים הם הדברים. ועדיין יש להעיר דתו' מקשים במכילתן כיון דילפינן מג"ש דעריות ל"ל קרא דובעלה דאשה נקנית בביאה תיתי ג"כ מעריות ותירצו דבהיות כן לא הוה ידענו קידושי כסף כלל דהוה מוקמי' כל הג"ש דקיחה על ביאה ומש"ה כתב ובעלה להורות דלאו על ביאה לחוד מורה הג"ש כ"א גם על כסף יעש"ה הרי יש הכרח דהג"ש קאי נמי אכסף ודלא כמ"ש הפ"י ויוצדק הדברים לתירוץ ראשון שבתוספות ובלימוד התלמידים הארכתי בזה ועיין: כתנות פרשת אמור אור

ירושלמי כד דמך רבי יהודה נשיאה מכריז ר' ינאי אין כהונה היום מהו שיטמא כהן לרבו כו' עד ר' יוסי נטמאו לו תלמידיו ואכלין בשר ושתיין יין אמר להם רבי מונה חדא מן תרתי לא פלטי מנכון אם אבילים אתם למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אבילים אתם למה נטמאתם עכ"ל ואיכא למידק למה שאל אם אבלים אתם היה לו לומר אם נטמאתם למה אכלתם בשר ועוד יש לדקדק למה באמת טמאו התלמידים ואכלו בשר ונראה דנחלקו בסברת ר"ת והרא"ש דר"ת אכל בשר ושתה יין כשנפטרה אחותו ונתן טעם לדבריו שכיון שיש לה בעל שחייב בקבורתה מוטלת על בעלה ולא עליו קרינן ביה מי שמתו מוטל לפניו וכתב עליו הרא"ש וסברא חלושה וקלושה היא זו דא"כ אחי המת יאכלו בשר וישתוי יין כיון שבניו שיורשין אותו חייבי' בקבורתו אלא ודאי לא פליג רבנן אלא כל המתאבלים מתאונן קרוין מוטל עליו לקברו עכ"ל. ולפ"ז י"ל דהתלמידים סברו דאף דת"ח שמת הכל כקרובים הני מילי לענין אבילות אבל לענין אנינות תלוי במי שחייב לקוברו וכיון דבניו או יורשיו חייבים לקוברו אין להם דין אנינות ומותרים הם בבשר וביין כדעת ר"ת אבל ר' מונה סבר כדעת הרא"ש דאנינות נמי באבילות תליא וכל המתאבלין מתאוננין קרוין בהו מי שמתו מוטל לפניו ואסורים בבשר ויין והא דאמר להם אם אבלים אתם ולא קאמר אם נטמאתם נראה משום דכ' הרמב"ם בפ' שני מהלכות אבל וז"ל כמה חמורה מצות אבילות שהרי נדחה לו הטומאה מפני קרוביו כדי שיתעסקו עמהן ויתאבל עליהן ולפ"ז עיקר טומאת קרובים בשביל שיתעסק עמהן ויתאבל עליהן ולכך אמר בהאי לישנא אם אבלים אתם ר"ל שאתם טמאתם בשביל להתאבל כמו שהתירו לטמאות לקרובים בשביל שיתאבל א"כ למה אכלתם בשר דמי שמתאבל חייבי באנינות ואם אין אבלים אתם ר"ל שאין אתם רוצי' להתאבל ולכך אתם אוכלים בשר א"כ למה נטמאתם דעיקר טומאת קרובי' הותר כדי שיתאבל עליהם וק"ל

בפסוק שור או כשב או עז כי יולד והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ליישב סמיכת הפסוקים צריכין גמרא פ' שני שעירי דף ס"ג ע"ב ירצה לקרבן אשה לה' אלו אישים מנין שלא יקדשנו מחוסר זמן ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח ופריך טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הוי אמינא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן הא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ותירץ רבא כגון שהיה לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו בי"כ ואיצטרך למעוטי דבשעת הגרלה הי' ראוי לשם אלא אח"כ נעשה מחוסר זמן משום אותו ואת בנו ואיצטרך למעוטי ששעיר זה פסול נמצא אנו למדין שיש שני מחוסר זמן אחד שהוא תוך ז' ללידה ואחד מחמת אותו ואת בנו ומחוסר זמן מחמת לידה לא צריך למעוטי בשעיר המשתלח דהא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם אבל מחוסר זמן מחמת איתו ואת בנו איצטרך למעוטי דבשעת הגרלה הי' ראוי לשם וזה היא פי' הסמיכות תחלה אמר מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן לרבות שעיר המשתלח דפסול ג"כ במחוסר זמן וקשה ל"ל לרבוי תיפוק לי' דאין הגורל קובע אלא בראוי לשם ומתרץ הכתוב ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ומחוסר זמן מחמת אותו ואת בנו איצטרך לרבוי כתירוץ רבא ולכך איצטרך לרבוי דפסול לשעיר המשתלח אע"פ שהי' ראוי להגורל הואיל דאח"כ לא הי' ראוי מחמת שחיטת אמו ששחטה לחולה ה"א דמותר להשתלח קמ"ל דאסור וק"ל: דרוש לראש השנה

בר"ה דף כ"ה במשנה עוד באו שנים ואמרו ראינו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן ר"ג א"ר דוסא בן הורקנוס עדי שקר הם היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה ובגמ' תניא הלך ר"ע ומצאו לר"י מצר א"ל רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני א"ל אמור א"ל הרי הוא אומר אתם לשה פעמים אתם אפי' שוגגים אתם אפי מזידים אתם אפי' מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני ויש לדקדק דהא באמת הקושיא שהקשה ר' דוסא היא קושיא חזקה דאיך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה ובודאי עדי שקר הן ומפני מה קבלן ר"ג ועוד למה אמר בלשון הזה עקיבא נחמתני נחמתני שני פעמים הלא דבר הוא ולא לריק אמר כן ולישב דבר זה צריכין אנו להקדים מה דאי' בדף ך' ע"א כי אתא עולא אמר עברוהו לאלול ופריך איני והא תני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין השנה לצורך כך מעברין את החודש לצורך ת"ל החודש הזה לכם ראשי חדשים כזה ראה וקדש אמר רבא לא קשיא כאן לעברו וכאן לקדשו ופי' רש"י לעברו לעשות החסר מלא לצורך מותר לקדשו ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ממתין עד יום מחר יהי' שבת וי"כ סמוכים אין מקדשין לצורך וכי הא דאמר ר' יהושיע בן לוי מאיימין על העדים על החודש שנראו בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו ופריך איני והא שלח ר"י נשיאה לרבי אמי הוי יודעין שכל ימיו של ר' יוחנן הי' מלמדנו מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינוהו אמר אביי לא קשי' הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי ולפ"ז אם יש לאיים על העדים אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינוהו א"כ אין כאן קושיא איך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה די"ל דבשביל איזה צורך יש כח ביד ב"ד לאיים על העדים אע"פ שלא ראוהו שיאמרו ראינו א"כ אף שבודאי עדי שקר הם ראוי לקבלם כי ה' נתן רשות ביד ב"ד של מטה לקבוע החדשים ומועדים לפי חשבונם אבל למ"ד דאין מאיימין על העדים שלא נראה בזמנו לקדשו א"כ שפיר אמר ר' דוסא עדי שקר הם והנה ר' יהושיע הי' חושש כאן שני חששות אחד שר"ג הי' מאיים עליהם ועשה שלא כדין דס"ל דאין מאיימין על העדים שלא ראו שיאמרו ראינו דס"ל כזה ראה וקדש דוקא וחשש השני שאף אם נימא דגם בזה מאיימין לאיזה צורך דלמא העדים הטעו מעצמן את ר"ג והוא לא ידע מזה ולכך הי' מיצר וכשאמר לו ר"ע למדתנו רבינו אתם ג' פעמים אפי' מזידים ר"ל שיודעים שהם עדי שקר ומאיימין עליהם שיאמרו ראינו כדי לדחות אד"ו ואתם אפי' מוטעים שראו ב"ד לא ידעו אלא עדים מעצמן הטעו אפ"ה אין לך אלא מועדים אלו א"כ ניחם אותו ר"ע משני חששות לכך אמר עקיבא נחמתני נחמתני ב"פ שאין לי לצער בשום אחד מב' חששות בין שהי' ר"ג מזיד ובין שהי' שוגג ומוטעה ע"י אין לנו אלא מועדים אלו וק"ל

גמרא דר"ה דף ט"ז א"ר יצחק למה תוקעין בר"ה למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעין מריעין רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן ויש לדקדק למה לא שאל מיד למה מריעין ועוד דהשיבו לו דרחמנא אמר זכרון תרועה ולמה לא השיבו לו מקרא דיום תרועה ונ"ל לישב דבא"ח סי' תקפ"ח כתב הש"ע י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר וכתב הט"ז וז"ל והקשה המזרחי בי"ט נמי נגזור שמא יתקן כלי שיר והאריך בזה ולבסוף לא תירץ כלום ותירץ הט"ז וז"ל ועוד י"ל דאין להם לגזור ולעקור לגמרי דברי תורה שצוה ה' לתקוע ביום זה בשלמא כשחל בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת תוקעין בי"ט ונראה שזה בכלל שעשו סיג לתורה ולא לעבור על ד"ת אבל לעבור על ד"ת לעקרה לגמרי לא רצו לעוקרה לגמרי וכן תירץ הלבוש ולפ"ז ניחא דס"ד דמקשה דשאל ר' יצחק למה תוקעין בר"ה קושי' המזרחי דהי' להם לדחות בשב ואל תעשה משום האי גזירה שמא יתקן כלי שיר ולכך מתמה עליו דאין זה התחלות