מאורי אש קלג

קדישין לעילא דכתיב ומאמר קדישין פתגמא ישראל קדישין נינהו דכתיב קדושים תהיו וכלהו קדישין ולאו קדישין כה' ומ"ט דכתיב כי אין בלתך מאי כי אין בלתך אלא קדושה שהקב"ה בלתי קדושה דלהון והא לא איצטרך לקדישא דילהון אבל אינון לאו אינון קדישין בלתך ודא הוא כי אין בלתך אין קדושה דילהון בלתך עכ"ל נמצא למדין אנו שאנו צריכין לקדושתו אבל הקב"ה אין צריך לקדושתינו כי הוא קדוש מצד עצמותו וזה שיסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילה אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה ר"ל דכל הקדושים מלאכים וישראל הנקראים קדושים מהללים אותך ר"ל שהם צריכים לקדושתך ומסיים בא"י האל הקדוש ר"ל שהוא קדוש מצד עצמותיו ואין צריך לקדושתו וק"ל

בפסוק והבדלתם בין בהמה טהורה לטמאה ובין עוף הטמא לטהור ויש לדקדק למה פתח בבהמה בטהורה תחילה ובעוף פתח בטמא תחילה ונ"ל דאי' בסוף פ' אלו טריפות תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובים מן הטהורות לפיכך מנה הכתוב בטהורה וגלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעופות טהורים מרובים על הטמאים לפיכך מנה הכתוב הטמאים מאי קמ"ל כדרב הונא אמר רב לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ובריש אמרינן תנא דבי ר' ישמעאל זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל. ולפ"ז למאי דקי"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה א"כ גבי בהמות לא הי' צריך להראות אלא בהמות הטהורות שיכיר בהם וממילא שאר הבהמות טמאות לנו ובעופות לא הי' צריך להראות אלא עופות הטמאים שיכירם וממילא השאר מותרים. וזה כוונת הפסוק והבדלתם בין בהמה הטהורה לטמאה ר"ל שתכירו יפה הבהמה הטהורה שתוכל להבדיל שהשאר הם טמאים לכם ובעוף בין עוף הטמא שהוא מעוט וכשתכירו עוף הטמא תבדילו בין הטהור תדעו ששאר עופות שאינו מהם טהורים הם וק"ל

ועוד נ"ל לישב רישא דמקרא קודש את שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם דאיתא בעירובין דף ס"ט ע"ב האי תנא חמירי ליה שבת כעבודת אלילים דמחלל שבת בפרהסיא ועבודות אלילים חשובים כעכו"ם ואינם מבטלים רשות יעויין שם ובפ' במה מדליקין דף ל"ג ע"א דרשינן לא תטמאו את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה הא אתם מטמאים אותה אינכם יושבים בה ואין אני שוכן בתוכה ובזה חיבור הכתובים את שבתותי תשמרו אז אני ה' אלהיכם אבל אם לא תשמרו אין אני ה' אלהיכם ולכך כתיב אזהרה על ע"א אל תפנו אל האלילים שע"ז חמירי כשבת ושבת חמירי ליה כע"ז וק"ל ובדרך נסתר נ"ל לומר דכבר הקדמנו בזה הספר בשם הזוהר דכשם שיש אב ואם לגוף כך יש אב ואם לנשמה ואם למעלה הוא בינה ואם למטה הוא מלכות ובזוהר פ' נח דף ס"ב ע"א אי' שלכך נידונו דור המבול במים בגין דמיין עילאין ומיין תתאין לא איתחברו דכר ונוקבא ועל דא אתדנו במים וכתב בהג"ה ומאן אינין מים עלאין בינה ומיין תתאין מלכות ה"א עילאה ה"א תתאי וכד אנון מחבלין אסתלק וי"ו דהוא דכר ואשתאר הא בהא ומיין במיין נמצא למדין אנו דמשתברין בינה במלכות בלא דכר שהוא וי"ו הוא קלקול הצינורות וזה נודה משער אורה שבינה הוא שבת עליון ומלכות הוא שבת תחתון וזה כוונת הפסוקים איש אביו ואמו תיראו ר"ל שתחברו דכר בנוקבא ואז את שבתותי תשמרו ר"ל שני שבתות שבת עליון ושבת תחתון שהוא בינה ומלכות שיורדים ע"י הברכות לישראל וכי תזבחו זבח שלמים לה' שהקרבנו' מבערים כל זיני בישא דע"א ועיי' ריש פ' צו ופ' נח דף ס"ד ע"ב וזה נראה כיון אמת בדרך נסתר וק"ל: אור פרשת קדושים חדש

גרסינן במס' יבמות דף נ"ח ע"ב אשה לבעלה בהעראה מנין אתיא קיחה קיחה מעריות כו' והקשו בתו' הא במס' קידושין דף י"ג מסקינן אמר רבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה ודוקא גמר ביאה קונה ואיך ילפינן מהכא דהעראה לחוד קונה יעש"ה ותו הקשה בעפ"י הלא איצטרך הג"ש דקיחה קיחה למילף קנין כסף משדה עפרון. ונראה לישב השני קושי' חדא בירך חברתה. דהנה אי' במס' קידושין דף ד' ע"ב בכסף מנ"ל אמר ר"י אמר רב ויצאה חנם אין כסף. אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב כו' ובדף ה' ע"ב ותנא מייתי' לה מהכא דתניא כי יקח כו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה כו' ואמרי' דאיצטרך למיכתב ויצאה חנם ואיצטרך למיכתב כי יקח דאי כתב רחמנא ויצאה חנם ה"א היכא דיהבה איהי לדידיה הוה קידושין קמ"ל כי יקח ולא כי תקח כו' יעש"ה והעלה הגאון בעפ"י ז"ל דבאמת רב לא יליף כ"א מן הקרא דויצאה חנם לחוד והש"ס הוא דעביד הצריכותא יעש"ה ובאמת משמע כן מן תוס' בדף י"ג שהקשו שם על רב אסי דאמר כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ. והלא אנו למדין קנין אשה משדה איפכא ה"ל למימר כשם שאין שדה נקנה כו' ותירצו דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה ולא יליף רק מויצאה חנם יעש"ה אבל קשה בזה דהלא הש"ס עביד צריכותא ן דמן קרא דויצאה חנם לחוד איכא למיטעי היכא דיהבה לדידי' כו' ונראה דהנה הקשה הגאון הנ"ל מהי תיתי למיטעות דהיא תהיה יהבה לדידיה הלא היא מקנה את עצמה לו והוא הוה קונה ולא מצינו בכל התורה דיהי' נותן המקנה להקונה רק הקונה נותן להמקנה למ"ד בשלמא חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה א"כ י"ל הכא ג"כ כמו כן דה"א דהיא יהבה ליה ובהאי הנאה דמקבל מינה גמרה ומקנה אלא למ"ד חליפין בכליו של קונה ולית ליה האי סברא הואיל בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה קשה מהי תיתי למיטעת הכא בקנין אשה ולומר דהיא נותנת לו יעש"ה. ולפ"ז מיניה תסתייע ליישב על המכון דשם במס' בבא מציעא פ' הזהב פליגו רב ולוי רב סובר חליפין בכליו של קונה ולוי סבר בכליו של מקנה יע"ש וא"כ רב לשיטתו ויליף שפיר מקרא דויצאה חנם לחוד ולית ליה כלל ג"ש דקיחה קיחה כנ"ל וא"ל מנ"ל היכא דיהבה לדידיה לא הוה קידושין ז"א דהסברא נותנת לזה כמ"ש הפ"י דכ"מ מצינו דיתן הקונה והך סברא הואיל ומקבל גמר ומקנה לית ליה לר' גופיה דס"ל חליפין בכליו של קונה ובזה מיושב דקדוק גדול והוא שבמסכת כתובות אמתני' דהאב זכאי בבתו בקדושי' פריך שם בכסף דלאבי' מנ"ל ומשני שם ר' יהודא גופי' א"ק ויצאה חנם וכאן בשמעתין משני ר' יהודא משמיה דרב ולא מסברא דנפשיה והוא פלאי מ"ט כאן שנה משמיה דרב וכאן מהסברא דנפשיה ולפמ"ש מיושב הוא דבאמת ס"ל לר"י גופא חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה ובהיות כן איצטריך גם קרא דכי יקח להורות היכא דיהבה לדידי' וקדשתו לא הוה קידושין כמ"ש משום דשפיר ה"א בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה. וא"כ בשלמא במס' כתובות דלא פריך רק פירכא אחת מנ"ל דכסף קידושי' לאביה וע"ז משני ר"י שפיר דזה מוכרח מקרא דויצאה חנם לחוד משא"כ במכילתן דייק בשני פירכות מנ"ל דמקני' בכסף ומנ"ל דכסף קידושין לאביה ונראה מלשון המקשה דפריך פירכא ראשונה מנ"ל דמקני' כלומר היא אליו בכסף דלמא יהבה לי' לקדש ועיין וזה מ"ש רש"י מנ"ל דמקני' בכסף כדקתני במתניתן כלומר האשה ניקנית לו דהוא יהב לה וע"ז לא מצי רב יהודא לשנוי' א"ק ויצאה חנם דעדיין הוה קשה מנ"ל דהיכא דיהבה לדידי' לא הוה קידושין. לכך דייק ומשני משמיה דרב דאיהו לשיטתו דס"ל חליפין בכליו של קונה ולדידי' אין שום סברא דהיא יהיה יהבה לדידיה דבכל הקנינה הנותן הוא הקונה וא"ל בהאי הנאה דמקבל מיניה זה לא ס"ל לרב גופי' דאיהו ס"ל חליפין בכליו של קונה דוקא ולא בכליו של מקנה ושפיר מיושב הקושי' לרב גופא ותמוה בעיני שהגאון ז"ל בעצמו הקשה בזה לרב איך דרש הכל מויצאה חנם ולא נלמד מזה היכא דיהבה לדידיה כו' ולא שת אל סברתו מ"ש דזה סברא חיצונה דלא מהני נתינה של למ"ד חליפין בכליו של קונה ורב גופי' סבר הכא יעש"ה. ולפ"ז י"ל דרב דסבר חליפין בכליו של קונה ויליף רק מויצאה חנם מוקי ליה לג"ש דקיחה על העראה לחוד ומיושב היטיב קושי' בעפ"י דהגמרא דיבמות יליף העראה דקונה למאן דס"ל חליפין בכליו של קונה והכא הלכתא א"כ לא קאי הג"ש דקיחה למילף קנין כסף משד"ע דבלא"ה מוכח מויצאה חנם וזה אין סברא לומר בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני' וממילא אין עוד מקום לומר דהיא יהבה לדידיה משא"כ בקידושין רבא הוא דמסיק כל הבועל דעתו על גמר ביאה דשמעינן ליה לרבא גופי'