מאורי אש יב

שפיר דהוא דרש הך דלא כתיב יום הראשון משום דילפינן אותו וא"ב בג"ש ממעשה בראשית וגבי אוא"ב ודאי לא יתכן למיכתב לשון אחר כ"א יום אחד לכך נאמר גבי מעשה בראשית נמי אחד למידרש הג"ש רק קשה הא בלא"ה לא שייך כלל לכתוב גבי מעשה בראשית יום הראשון באשר נכלל בו כל הברואים כאשר כתב בעל נזה"ק לכך דייק דר"ש בן זומא דרש זה דאיהו לא דרש את וממילא גם את השמים ואת הארץ לא דרש ולא נברא הכל ביום הראשון ופשוט הוא וק"ל

שם פרק ב' דף כ"ז ע"ב דרש עובר גלילאי בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשתי סימנים ופירש"י משום דיש לה חיות גדול. דגים שנבראו מן המים הכשרן בלא כלום עופות שנבראו מן הרקק הכשרן בסימן אחד. אר"ש קפוטקא תדע שהרי עופות יש להם קשקשת ברגליהם כדגים. ופירש"י תדע שמן הרקק נבראו ע"ש. ועוד שאלו כתוב א' אומר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף אלמא ממיא איבראי וכתיב ויצר אלהים מן האדמה כל חיות השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איבראו כו'. והביא שם שתי תשובות או שמן הרקק נבראו ומש"ה נאמרה פעם אצל בהמות ופעם אצל דגים או דמה דכתיב בקרא דויצר את כל עוף לא קאי על ויצר אלא דקאי על קריאת שם דכתיב אח"ז ויבא אל האדם לקרות שם כו'. תוס' ד"ה תדע כו' תימא מה צריך ראי' ע"ז דקרא כתיב בהדיא ישרצו המים שרץ נפש חיה. וי"ל דמייתי ראיה כיון דבריאת מים ניכר בהם ראוי לדמותם לדגים לענין שחיטה ע"ש היטב. ודרך לימודי אמרתי ליישב קושי' התוס' הנ"ל בזה הסיגנון שיהיה איזה קושי' על האי דרשא דעובר גלילאה ובא ר"ש קאפוטקא ליישב הקושי' במה דאומר תדע כו' דהנה אית' במס' נדה פרק המפלת דר"מ מטמא לידה המפלת דמות בהמה חיה ועוף דאמרינן שם דף כ"ב ע"ב מ"ט דר"מ דיליף ג"כ יצירה יצירה מאדם. ופריך א"ה דגים נמי נילף בריאה מבריאה דאדם ומשנינן דג"ש דיצירה מופנה משני צדדים מופנה גבי אדם ומופנה גבי בהמה דכבר כתיב ויעש אלהים את כל חיות ארץ ואת הבהמה כו'. אבל ג"ש דבריאה אינה מופנה משני צדדים כ"א מצד אחד גבי אדם ומופנה מצד א' למדין ומשיבין וכאן איכא למיפרך מה לאדם שכן מטמא מחיים כו' יעש"ה, ולפ"ז קשה לר"מ עדיין מנ"ל דעופות מטמאין לידה דהלא גבי עופות נמי ליכא מופנה משני צדדים דבקרא דויעש לא כתיב ובמופנה מצד אחד שוב משיבים כנ"ל גבי דגים. ועכ"ל דגם בעופות הוי מופנה משני צדדים כיון דכבר נאמר בקרא דוישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף ופעם שנית בקרא דויצר ואת כל העוף. ולפ"ז ע"כ דלא ס"ל לר"מ לשון שני שזכרנו דואת כל עוף לא קאי על ויצר אלא על קריאת שם דא"כ לא הוי מופנה משני צדדים והדרי' קושי' לדוכתי' מנ"ל לר"מ דעופות מטמאין לידה. ובהגיע לידי ספר כתנות אור מתורתו של ר"מ מ"ז הגאון ז"ל ראיתי שגם הוא הרגיש בזה ושמחתי מאד ובודאי א"ל דכיון דיש כבר מופנה משני צדדים גבי חיות ובהמות ומוכח דשם מטמאין לידה א"כ יש ללמוד גם עופות דמטמאי' לידה במופנה מצד אחד וא"ל מה לאדם שמטמא מחיים י"ל בהמה וחיה יוכיח ז"א דא"כ מהאי טעמא דגים נמי יטמאו ומההכרח לומר דר"מ ס"ל דואת כל העוף קאי אויצר והוי נמי מופנה משני צדדים. וא"כ יקשה לר"מ שאלה הנ"ל כתוב אחד אומר כו'. דכאן משמע ממיא איבראו וכאן משמע מארעא איבראו. ומהכרח לומר דר"מ ס"ל כלשון הראשון דמן הרקק נבראו

נמצא לפ"ז מיושב קושי' תוס' הנ"ל דהנה ראינו דמזו הסברא דעופות מרקק נבראו המציא לנו עובר גלילאי דרש חדש אליבא דדינא דמש"ה הכשירו בסימן אחד מדחזינן בבהמה צריך שני סימנים ובדגים לא כלום. וע"כ משום דבהמות מארעא איבראו ויש לה חיות גדול הכשירן בשתי סימנים ודגים דממיא איבראו אינם צריכים כלום וממילא יגיע מזה לעופות דנבראו מן רקק מדה ממוצעת דהכשירן בסימן אחד וכפירש"י ז"ל א"כ קשה ממ"נ על ר"מ מנ"ל דעופות מטמאים לידה. דאי סבר לשון השני נמצא לא קאי כלל ואת כל העוף על ויצר. וגם אם סובר ר"מ כלישנא קמא דמן הרקק נבראו ולכך נאמר פעם אחד אצל חיה ופעם אחד אצל עופות א"כ עדיין מנ"ל לר"מ דמטמאי' לידה דהא לא הוי מופנה כלל וכלל דדלמא מש"ה כתבי' רחמנא לעופות שני פעמים פעם אצל חי' דיבשה ופעם אצל דגים כי היכא דנדעו דמרקק נבראו והנפקותא מזה דיהיה הכשירן בסי' אחד. את זה הי' קשה לר"ש קפוטקא להאי דרשא דעובר גלילאי מנ"ל לר"מ דעופות מטמאים לידה לכך בא ליישב זאת ואומר לעולם אימא לך דר"מ סובר כלישנא בתרא דמרקק נבראו וא"ל מנ"ל לר"מ דמטמאי לידה דדלמא מש"ה נאמרו שני פעמים עופות כי היכא דנדע מסתירת הקרא דמרקק נבראו. זה אינו דבלא"ה מוכח דמרקק נבראו אף אי לא הוי לן סתירת הקראי הנ"ל שהרי תדע שיש להם קשקשת ברגליהם כעופות וא"כ קשיא שפיר למה נאמר עופות שני פעמים אלא ע"כ משום הפנאה דיטמאו לידה וק"ל

הרב בהגהת משנה למלך הביא בשם תשובת הריב"ש בהך דינא דאמרינן בסנהדרין פ' בן סו"מ דהיכא דנוכל להציל הנרדף באחד מאבריו של הרודף אין הורגין הרודף. זה ל נאמר אלא באחר הבא להציל את הנרדף. אבל הנרדף בעצמו אינו מחויב לדקדק בזה יע"ש סוף ה' חובל ומזיק ולדבריו הוקשה ממעין הנובע הך דינא דאם יכול להציל באחד מאבריו דלא ניתן להצילו בנפשו ילפינן שם מדכתיב ואם לא יהיה אסון ענש יענש הא אם יהיה אסון לא יענש. היכא משכחת לה דלא יהיה אסון דעכ"פ הוה רודף וניתן להצילו בנפשו אלא על כרחך דמיירי באופן שנוכל להציל באחד מאבריו. דאז לא ניתן להצילו בנפשו. ולדברי הריב"ש עדיין קשה הא ניתן להצילו בנפשו אצל הנרדף וצ"ע ואפשר ליישב עפ"מ שכתב הגאון בעל משנה למלך פכ"ד מה' שבת דהך דניתן להצילו בנפשו לא שייך בשבת יע"ש שמצדד בזה וא"כ י"ל דס"ל להריב"ש דבשבת לא ניתן להצילו בנפשו וא"כ קשה על הגמרא מנ"ל דאם יכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו מדכתיב ואם לא יהיה אסון דלמא מיירי קרא באופן שהיה בשבת דאז לא ניתן כלל להצילו בנפשו דלא הותרה לשבת ועכ"ל דהגמ' הוכיח שפיר דא"ל דהא דכתיב ואם לא יהיה אסון מיירי בשבת דהא עדיין מקרי ניתן להצילו בנפשו לגבי ב"נ דהא ב"נ מוזהרי' על שפיכת דם ואינם מוזהרי' על שבת ועיין בז"מ שזהו מקרי ניתן להצילו בנפשו שפיר. ובהיות כן שפיר כתב הריב"ש דגבי הנרדף לא שייך החילוק אם יכול להציל באחד מאבריו או לאו וא"ל א"כ איך משכחת לה בקרא דלא יהיה אסון דהא לעולם ניתן להצילו בנפשו לגבי הנרדף זה ליתא די"ל דמיירי בשבת דאז אסור גם להנרדף להורגו דהא הנרדף בודאי הוא ישראל. ועיין בזה. אלא שקשה לי לסברת משנה למלך דבשבת לא ניתן להצילו בנפשו לא מצאנו ידינו ורגלינו בבה"מ בכמה דוכתא וחדא מנייהו אנקיט דפריך בפ' בן סו"מ חטא אלו חייבי כריתות ורמינהו אלו נערות שיש להם קנס כו' הבא על אחותו כו' והלא ניתן להצילו בנפשו ואין אדם מת ומשלם. ואם נאמר בשבת לא שייך כלל ניתן להצילו בנפשו מקשה דלמא מיירי בשבת. ואולי י"ל כמ"ש לעיל ועיין בזה

והואיל דאתא לידן נימא בה מלתא שנאמרה ונשנית לחדד התלמידים. גרסינן ריש פרק אלו נערות במשנה אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרית ועל הנתינה ועל הכותית כו' הבא על אחותו ועל אחות אמו כו' ועל הנדה יש להם קנס אע"פ שהם בכרת אין בהם מיתת ב"ד. גמרא נערה אין קטנה לא אמר רב יהודה אמר רב ר"מ היא דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס כו' דברי ר"מ כו' שם ע"ב ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה ר"ש בן מנסיא אומר אשה הראויה לקיימה מאי בנייהו אמר ר' זירא ממזרות ונתינה איכא בנייהו למ"ד שיש בה הויה הא נמי אית בה הויה ולמ"ד ראויה לקיימה הא אינה ראויה לקיימה כו' יע"ש הדק היטיב וקשיא לי לכאורה למה אמר ולאפוקי מהאי תנא משמע שמשנתנו לא אתיא רק כחד מהני תנאי. והלא באמת מתני' דלא כתרווייהו. דהא נאמר במתני' דיש קנס באחותו שהיא חייבי כריתות דאינה ראויה לקיימה ולית בה הויה והוה ליה למימר דלא כהני תנאי והאיר ה' עיני שמצאתי שהקשו זאת בת"י ותו איכא למידק ביותר על לשון רש"י ז"ל ד"ה ולאפוקי מהא תנא מתניתין דקתני קנס לממזרת ולאחותו לאפוקי מהא תנא יע"ש למה נקטי בלשונם גם חייבי כריתות דהא באמרו לאפוקי מהאי תנא משמע דלא קאי כ"א אחייבי לאוין דאי קאי גם על ח"כ ה"ל ולאפוקי משניהם

וכדי לחדד לב התלמידים אמרתי דרש"י במתק לשונו מיישבו בזה דהביאו ולאחותו הקושי' הנ"ל למה באמת לא קאמר