מאורי אש קכח

אולם זה ליתא דהנה שם הקשו בתוס' אמאי ידחה עשה דפסח את העשה דעליה השלם הא בעידנא דמיעקר לעשה דעלי' לא מקיים העשה דאכילת פסח שהוא בלילה ותירצו דמיירי שכבר שחטו עליו את הפסח הרי אם לא ישחוט חטאתו ישאר הפסח בפיסול ומה ששוחט עתה ומקטיר קרבנו הוכשר תיכף הפסח לאכילה כשיהי' ראוי לאכול בלילה והוה ממש בעידנא דמיעקר עשה מקיים עשה דפסח יעש"ה ובחידושי למס' פסחים בארתי על הנכון יותר דברי תוס' הללו ולפ"ז נסתר סברא הנ"ל דא"ל בכה"ג שאיירי דמח"כ אין לו אלא מאו"ב והוא בע"פ מטעם דאתי עשה דפסח ודחי עשה דאו"ב קשה ממ"נ אי קיימי' בשעתי' דעדיין לא נקרב תמיד של בין הערבים וממילא עדיין לא נשחט הפסח דזמנו אחר התמיד קשה איך יודחה עשה דאו"ב בשחיטת אחד מהם לטהרת מח"כ הלא בעידנא דמיעקר לעשה דאו"ב לא נתקיים עשה דפסח דעדיין לא נשחט ואי מיירי אחר תמיד של בין הערבים דכבר נשחט הפסח ושפיר הוה בעידנא כמ"ש התוס' לעיל התינח דאתי עשה דפסח ודוחה העשה דאו"ב עדיין איך יוכל לשחוט את חטאתו מן או"ב הא ליכא כ"א עשה דאכילת קדשים וכאן איכא עשה ול"ת דהיינו עשה דעלי' השלם ול"ת של או"ב אפס לפמ"ש התוס' דגבי מצוה דרבים לא צריך להיות בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה ולפ"ז י"ל דמשכחת לה בכה"ג שיגיע מזה מצוה דרבים כגון שישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים והדין שהללו יהיו עושים בפ"ע בטהרה והללו עושים בפ"ע בטהרה רק שאין קרבן ציבור חלוק ובהכרח לטמא א' בשרץ יעויין דף פ' מס' פסחים וראיתי בספר מ"ל דלמ"ד טומאה דחוי' כל כמה דנוכל לעשות שלא לטמא אחד טפי עדיף יעש"ה וא"כ בנדון שלפנינו שישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים וכשיטהר זה המח"כ יהי' הטהורים הרוב ויעשו בטהרה והטמאים ידחו לפסח שני וזה עדיף טפי משיהי' מטמאים א' כדי שיעשו כולם בטומאה משום דטומאה דחוי' היא בציבור ובקושי' התירו הרי דיגיע מזה מצוה דרבים ולא בעינן בעידנא דמיעקר לאו יתקיים העשה ושפיר נדחה העשה ול"ת של או"ב דמיירי שעדיין הוא קודם להקרבת תמיד שב"ה דליכא עשה דעלי' השלם זולת העשה ול"ת של או"ב ושפיר ה"א דידחה לכך סמכו ענין לו לקדשים להורות דלא דחי והשתא שסמכו ענין לקדשים ה"א דוקא בקדשים נוהג או"ב ובחולין לא קמ"ל וכתיב שור הפסיק הענין ועתה איכא למיטעת לאידך גיסא בחולין אין ובקדשים לא לכך הוצרך למיכתב וי"ו מוסיף על ענין הראשון ויתפרש לך היטב הסוגי' לפי דברינו האלה רק כל זה אם טמאים עושים פסח בטומאה או שנדחים לפסח שני אבל אם נאמר דפסח לא דחה טומאה בשום ענין הדרא קושיא לדוכתי' למה נסמך לפרשת קדשים הך ענין של או"ב והוצרך להפסיק הענין ולכתוב וי"ו מוסיף על ענין הראשון לא לכתוב בעניני דקדשים כלל וממילא נימא דנוהג בין בחולין בין בקדשים דקרא סתמא כתיב ולא נצרך ושור מוסיף על ענין ראשון וא"ל דקרא מיירי וקמ"ל באופן שה"א דנדחה עשה ול"ת של או"ב כמש"ל קשה בלא"ה הא לא דחה דבעי דנא דמיעקר עשה דאו"ב לא מקיי' עשה דפסח דהשתא ליכא למימר כמש"ל דמיירי שיגיע מצוה לרבים מזה לאותו מחצה ישראל שהם טהורים בלא"ה נמי יעשו בטהרה דליכא קרבן ציבור חלוק כלל וכלל מאחר שאין הטמאים עושים כלל בטומאה אע"כ מוכרח מזה בהחלט דפסח דחי טומאה שפיר ולפ"ז מאי פריך כאן במכילתן מנ"ל דפסח דחי טומאה הלא מוכח ממ"ש היטב

איברא די"ל דלא מוכח משם מידי וא"ל למה סמכו ענין או"ב לקדשים י"ל בפשטות כמ"ש התוס' דקמ"ל במי שאין לו לפסח אלא או"ב וא"ל הא בפסח ליכא כ"א עשה ובלא"ה ידענו דאין עשה דוחה ל"ת ועשה י"ל לפי חד תירוץ בתוס' דהיכא דאיכא עשה ול"ת ואיכא עשה כנגדה עכ"פ עושה העשה פעולה זו שדוחית הל"ת וליכא מלקות כי לא נשאר רק עשה ויעויין במס' קידושין דף ל"ד ולפ"ז שפיר ה"א אף דאיכא גבי או"ב עשה ול"ת מ"מ הוה מקום למיטעות היכא דאיכא עשה דפסח כנגדה דוחית הלאו וליכא מלקות לכך סמכו הלאו אצל קדשים להורות דהלאו חייל ג"כ בזה ולוקין עליו ועדיין לא שמענו דפסח דוחה טומאה כלל. אבל לר"ש דשמעינן לי' בפ' או"ב דף פ"א ע"א דגבי קדשי' לא חל מלקות של או"ב דשחיטה שאינה ראויה לא שמיה שחיטה יעויין עליו א"כ ליכא למימר מש"ה סמכו לו בעניני דקדשים להורות בכה"ג לא אתי עשה דפסח ודוחה המלקות קשיא בלא"ה לא לקי בזה לר"ש מחמת שחיטה שאינה ראויה ואם בא ללמד על עונש כבר הוא בעשה של מחוסר זמן מוזהר ועומד והיכא דליכא מלקות לא מוקמי' לה בלאווין במקום דאיכא למידרש ולומר כאופן הראשון שזכרנו ויהי' מוכח באמת מיני' דפסח דוחה טומאה ולפ"ז מיושב קושית התוס' דלר"ש בלא"ה מוכח דפסח דוחה טומאה מכח כל הני קראי יתירא דכתיב גבי או"ב כמש"ל ועיין היטב בכל מה שכתבנו והבינהו: כתנות פרשת אחרי מות אור

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו ליישב פשטי' דקרא נקדים גמרא דסוף זבחים תניא גם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושיע בן קרחה אומר זו פרישות בכורות רבי אומר זו פרישות נדב ואביהוא. בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהוא היינו דכתיב הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא למ"ד זו פרישות בכורות פרישות נדב ואביהוא היכא רמיזא דכתיב ונועדתי שם לבני ישראל ונקדש בכבודי אל תקרא בכבודי אלא במכובדי דבר זה רמז הקב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן כשמתו בני אהרן אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא לקדש כבודו של מקום כיון שידע אהרן שבניו של מקום הי' שתק וקיבל שכר על שתיקתו ופירש"י הוא אשר דבר ה' ביום שנצטויתי על מלאכת המקדש ונקדש בכבודי באותם הנכבדים והקרובים לי אקדש. וכתב מהרש"א בח"א וז"ל ויש לדקדק לכאורה דמשמע דלא מתו בני אהרן אלא כדי להתקדש שמו של מקום על ידם ולא מתו מפני חטא ולעיל פירש"י מפני החטא שלא נזהרו לפרוש מן ההיכל בהקמות המשכן פרץ בהם וכן בפ' הדר קאמרינן מפני חטא שהורו הלכה כו' והרא"ם תירץ בזה דהכי קאמר דלא מתו בניך ביום שכינה אלא כדי כו' ע"ש באורך והא דחוק דלדבריו ה"ל למימר לא מת בניך אלא כדי כו' אבל הנראה דלא שייך קידוש המקום וכבודו אלו מתו בלא חטא דחלילה דעביד דינא בלא דינא אבל כבודו של מקום ליפרע מצדיקים בעה"ז על מיעוט עבירות שבידן ובו יתעלה ויתקדש ומתירא שמו של הקב"ה דאם בצדיקים כך ברשעים על אחת כמה וכמה והכי קאמר לא מתו בחטא זה אלא סביביו נשערה מאוד ובהם יתקדש ומתירא שמו אם לצדיקים כך לרשעים ע"א כמה וכמה והוא שאמר לי משה הייתי סבר או בי או בך שאני ואת' יותר מקורבים אבל כשראה מיתתם אמר שהם נכבדים ביותר ועלי' רמז לו ונקדש בכבודי במכובדים ליפרע מהם על עבירות קלות למר כדאית לי' בשתויי יין שלא הוזהרו עדיין על כך וכמה תנאי איכא בתורת כהנים באיזה חטאו מתו כו' עכ"ל מהרש"א הרי לדברי מהרש"א שמתו בני אהרן על עבירות קלות אע"פ שעדיין לא נאמר עונש אפי' בשתוי יין אלא להתקדש שמו של מקום וע"כ הם היו יותר קרובים ומכובדים לפני המקום אפי' ממשה ומאהרן ונענשו על עבירה קלה ובגמ' דיומא דף כ"ג תני' אמר ר' אליעזר ולא ימות עונש כי בענן אראה אזהרה יכול לשניהם אמורים קודם מיתות בני אהרן ת"ל אחרי מות שני בלי אהרן אלא מה טעמא איענוש כדתניא ר' אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא שהורו הלכה בפני משה רבן ומה שיש לדקדק בדברי מהרש"א נכתוב לקמן ועכ"פ נשמע מהגמ' הנ"ל מדכתיב אחרי מות משמע שעונש נכתוב ונאמר אחרי מות בני אהרן ולפ"ז קשה כיון שאין העונש אמור אלא אחרי מיתות בני אהרן מ"ט איענשו בני אהרן כיון שלא נאמר עונש מיתה מקודם וע"כ צריכין אנו לומר דבאמת בשביל שהיו קרוביו ונכבדיו של מקום נענשו אף על עבירה קלה שלא נאמר עונש מיתה תחילה ובזה יובן הפסוק אחרי מות שני בני אהרן שר"ל שהקב"ה אמר העונש אחרי מיתות בני אהרן ולא מקודם וא"כ קשה מאי טעמא איענשו בני אהרן ומתרץ הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו בשביל שהיו מקרוביו של מקום ולכך מתו אפילו על עבירה קלה וק"ל. דרוש ליום כפור

גמרא דיומא דף פ"ה ע"א האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אחטא וי"כ מכפר אין י"כ מכפר עבירות שבין אדם למקום י"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין י"כ מכפר עד שירצה את חבירו את זו דרש ר"א ב"ע