מאורי אש קכז

יקרא ופרש"י פרומים קרועים וראשו יהיה פרוע מגודל שער ועל שפם יעטה כאבל וצריכין אנו ליתן טעם לשבח למה אמרה תורה שהמצורע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה מגודל שער ועל שפם יעטה כאבל ונראה דהא כבר הקדמנו לעיל שהמדבר לשון הרע נוטלים ממנו זכיותיו ונותנים לאחרים וזה מבואר בזוהר בכמה מקומות יכין רשע וצדיק ילבש שהמצות שאדם עושה הם הלבושים של אדם ולרשע שאינו כדאי מאבד זכיותיו לוקחים ממנו אותן המלבושים שראוי לעשות ע"י מצות ועושין מלבוש לצדיק וזה כוונת הפסוק יכין רשע וצדיק ילבש א"כ המדבר ל"ה נקרע ממנו לבושו העליון בנשמתו ולכך צותה התורה גם למטה בגופו בגדיו יהיו פרומים ר"ל קרועים רמז שגם למעלה יקרעו בגדיו מנשמתו ומה שאמרה התורה וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה כאבל נראה ע"פ הזוהר מ"ש פי' על פסוק

וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתרא דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומים לו ולאבליו הקב"ה עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרי לי' חד מימיניה וחד משמאלי' כד אזיל בר נש באורח מישור אינן חדאין ביה ואתקפו עמיה בחדוה מכרזין קמיה ואמרו הבו יקר לדיוקנא דמלכא וכד אזיל באורח עקימא אינון מתאבלין עליה ומתעברין מיניה וכיון דאיתקוף ביה הקב"ה ואנהיג לי' באורח מישור כדין כתיב ואשלם כו' ואשלם נחומים לו בקדמית דאיהו אתנח' עלמא דעביד בקדמית ועל מה דעביד השתא ותב בתיובתא ובתר כן לאבליו אינון מלאכין דהוי מתאבלין עליה כד אתעברו מיניה עכ"ל נמצא גרם אבילות למלאכיו שפירשו ממנו ולכך צריך לנהוג ג"כ אבילות בגידול שער ועל שפם יעטה כאבל מדה כנגד מדה וטמא טמא יקרא ואמרו חז"ל אין הקב"ה חפץ בקילוס' של אדם רשע דכתיב וטמא טמא יקרא ונראה דאי' בראשית חכמה בשער הקדושה פי"ג על פסוק שומר פיו ולשונו בגין דאי שפוותי' ולישני' ממללין מילין בישין אינון מילין סלקין לעילא ובשעתא דסלקין כולהון מכריזין ואמרין אסתלקו מסחרני' דמילי' בישא דפלניי' אתרי' לארחוי' דחווי' בישא כדין נשמתא קדישא אתעברית מיני' ואסתלקית ולא יכולא למללא ע"ש לתוספת ביאור נשמע מזה שע"י לשון הרע נותן מקום לנחש לשרות עליו ולכך מרמז וטמא טמא יקרא לטמא אחר יקרא ר"ל לנחש סיטרא אחרא שהוא ג"כ דיבר לה"ר על הקב"ה שאמר מאילן זה אכל וברא עולמו וק"ל

גמרא דעירוכין דף ט"ו ע"ב א"ר יוסי בן זימרא כל המספר ל"ה נגעים באים עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמין לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה ואמר ר"ל מ"ד זאת תהי' תורת המצורע זאת תהי' תורתו של מוצא שם רע וכתבו התוס' אמר גרסי' ולא גרסינן ואמר דהא ריש לקיש לא אמר כלל לעיל עכ"ל ול"נ לקיים גירסא ישינה ונקדים גמרא דעירוכין א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באים ופריך איני והא אמר ר' למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפ' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים מעיל מכפר על ל"ה אמר הקב"ה יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ומשני לא קשיא הא דאהני מעשיו הא דלא מהני מעשיו אי אהני מעשיו נגעים אתו נגעים ופירש"י אהני מעשיו נגעים באים שנתקוטט על ידו ובעין יעקב פי' שבא לזה הפסד על ל"ה שספר ובאמת פירושם דחוק הלא יכול לפייסו אבל לפי מאי דק"ל בא"ח סי' תר"ו דאם הוציא שם רע על חבירו אין צריך למחול לו דאפי' הביא לו כל אילי נביות כי ישמע חרפתו מאחרי' ולא יכופר לזה עד יום מותו ולפ"ז אין לך גדול דמהני מעשיו ולא מהני פיוס ממש"ר כי אחרים שמעו ממוציא ש"ר ולא ידעו בפיוסו ועל ל"ה כזה בודאי נגעים באים עליו וזה נראה כוונת ר"ל דקשי' לי' איך אמר זאת תורת המצורע הלא מעיל מכפר על עון ל"ה לכך דרש זאת תהי' תורתו של המוציא שם רע. וכיון דאהני מעשיו אין מעיל מכפר אלא נגעים באים עליו ולפ"ז נוכל לקיים הגירסא ישינה דגרסי' ואמר ריש לקיש דאמר ר' יוסי בן זימרא כל המספר ל"ה נגעים באים עליו וקשיא נמי לדידי' הלא מעיל מכפר על ל"ה ולכך בא כמתרץ ואמר ר"ל מ"ד וזאת תורת המצורע זאת תהי' תורתו של מוציא ש"ר ובלא"ה של מוציא שם רע אהני מעשיו ואין המעיל מכפר אלא נגעים באים עליו וק"ל

ולפרש פשטי' דקרא מלשני בסתר רעהו אותו אצמית כו' נראה דרש"י פי' בד"ה אהני מעשיו ואי קשיא אמאי לא מותיב לי' משפיכת דמים וגילוי עריות דקאמר לעיל נגעים באים והכא תניא דבגדי כהונה מכפרים תירץ הא דתניא דבגדי כהונה מכפרים לאו עליה דידיה אלא ע"י אחרים שעל ידו נענשים כו' אבל ל"ה לא אשכחן דמיעוטי בהו אחרינא עכ"ל הרי להדיא דבעון לשון הרע לא מיענשו בי' אחרינא א"כ כוונת הפסוק מלשני בסתר רעהו אותו אצמית ר"ל שאני מעניש אותו בנגעים ולא מיענשי בי' אחרינא וק"ל

גמרא דנדה דף מ"ה ע"ב איבעי' להו תוך זמן כלפני זמן דמי' או כלאחר זמן למאי הילכתא לעונשין רב ור' חנינא דאמרי תרווייהו תוך זמן כלפני זמן ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו תוך הזמן כלאחר זמן א"ר נחמן בר יצחק וסימנך וזאת לפנים בישראל ופי' וזאת לשון נקיבה כלומר רבי חנינא דשמיה לשון נקיבה אמר לפנים כלומר לפני זמן ולא תטעה להחליף דבריהם לישני אחרינא שמו של רב דאמר כלפני הזמן מובלע בתיבת בישראל עכ"ל והמעיין יראה שפי' רש"י דחוק ונראה שזה מסוד ה' ליראיו דאי' בזוהר פ' בראשית דפוס זולצבאך דף ט"ז ע"ב עמוד ד' כדלא מתכשרן בני נשא עובדייהו אסתלק ו"ו מוזאת וכדין כתיב זאת תהי' תורת המצורע זה הוא חשיב כמת וכתיב זאת תורת אדם כי ימות באוהל איסתלק וי"ו מזאת ועביד האי אוהל נוקמין והיינו דכתיב זאת חוקת התורה אשר צוה ה' בגין דלא איתחבר וי"ו בהם גרמו דסיבו מקדשא וגרמו להם מותא דהא מאן דאפרש לן גרם מותא לנפשי' עד דאתיוה פרה וכפר על בנה ועיין ריש חוקת ובזה ניחא דקאמר רב ור' חנינא תוך זמן כלפני זמן לענין עונשים ואינו חייב מיתה ולכך קאמר וסימנך וזאת לפנים בישראל ר"ל דכתיב וזאת אות חיים לפנים בישראל ולכך רמז שתו"ז כלפנים ואינו חייב מיתה ועיין בריש חוקת בזוהר פי' על פסוק וזאת לפנים בישראל והכל כוונה אחת והמשכיל יבין: אור פרשת מצורע חדש

גרסינן במס' פסחים דף ס"ו ע"ב ופסח גופי' מנ"ל דדחי טומאה א"ר יוחנן א"ק איש איש כי יהי' טמא לנפש איש נדחה ואין ציבור נדחים ופריך שם ר"ל אימא איש נדחה ציבור כלל לא. אלא אמר רשב"ל מהכא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש יאמר טמאי מתים ואל יאמר זבים ומצורעים ואני אומר אם טמאי מתים משתלחים זבים ומצורעים לכ"ש אלא יש לך שעה שזבים ומצורעים משתלחים ואין ט"מ משתלחים ואי זהו פסח הבא בטומאה. תוס' ד"ה אלא אמר ר"ל וישלחו מן המחנה תימא להרשב"א לדריש לקיש הניחא לר' יהודא אלא לר"ש דאמר לקמן דלהכי כתב רחמנא טמא מת זב ומצורע לפי שחלוקי' בשילוח מחנות פסח דדחי טומאה מנ"ל עכ"ל ונראה ליישב קושי' התוס' דרך דרוש דאי' במס' חולין ר"פ אותו ואת בנו מנין לאותו ואת בנו שנוהג בקדשים כו' והקשו שם התוס' מהיכי תיתי דקרא מיירי בחולין לבד ולא בקדשים והלא סתמא כתיב בקרא וא"ל דאיצטרך שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט אמו בו ביום דהייתי אומר דאתי עשה דפסח ודחי ל"ת דאו"ב קמ"ל דלא דחי זה אינו דהא גבי או"ב איכא עשה ול"ת ובלא"ה לא דחי עשה דפסח עשה ול"ת ותירצו שם דסד"א מש"ה אינו נוהג בקדשים משום דהפסיק הענין יעש"ה והיינו משום דאמרי' שם דה"א הואיל ובענינא דקדשים כתב לא יהי' נוהג אלא בקדשים לכך כתב ושור הפסיק הענין. אך הקשו שם התוס' לא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו דהיינו לא לכתוב בענינא דקדשים וממילא נוהג בשניהם בחולין ובקדשים ותירצו דאפשר לשום דרשא הוסמך לקדשים יעש"ה ולכאורה י"ל דמש"ה הוסמך לעניני קדשים להורות דנוהג גבי קדשים באופן שה"א דיהי' נדחה הלאו עם העשה דאו"ב דאי' במס' פסחים דף נ"ט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים חוץ קטורת ונרות ומח"כ בע"פ יעש"ה ולפ"ז י"ל כמ"ש הרב בעל ז"ב דמיירי שיש כאן מח"כ בע"פ שאין לו חטאת אחר זולת מן או"ב ושחט נמי שלמי נדבה דאיכא נמי עשה דאכילת קדשים ועשה דפסח ואתי עשה דפסח ודחי עשה דאו"ב משום דאולמי עשה דפסח הואיל ויש בו כרת כמו דדחי עשה דהשלמה ועשה דאכילת קדשים דוחה ל"ת דאו"ב יע"ש בעמק הלכה