מאורי אש קכו

דמשום אצבע שלו לא צריך בדיקה לפי שאין כל כחות שוות ואי משום בכדי לברר ההיתר אם לא נמצא על ראש המוך בידוע שמן הצדדי' הוא בא ז"א דבבעל אף שתבדוק ולא תמצא דם על ראש המוך י"ל דמן המקור הוא בא רק דאין המוך עב כ"כ כמ"ש הכ"מ דאין כל אצבעות שוות כמו שתירץ המתרץ בין לקולא ובין לחומרא ומאצבע דידיה עדיין י"ל שמן המקור ראתה. רק דבבעל שלישי שכבר הוחזקה בג' אצבעות מג' ב"א הרי היא מוחזקת ולמה אינה רואה ג"כ בהאי אצבע על ראש המוך אע"כ דמן הצדדי' הוא בא ושפיר יכולים לברר ההיתר ודוק כי הוא כפתור ופרח אמנם ר"ת וסייעתו הלכו לשיטתם דלאו כל אצבעות שוות לקולא אמרי' ולחומר' לא אמרי' כמו שמסיק הכ"מ ולהכי מקשה תו' שפיר תימה דלמה לא פריך גם מביאה ראשונה של בעל שני תבדוק כדי לברר ההיתר דבשני נמי מצית לברר ההיתר מאי אמרת דלמא אין אצבע זו שוה לראשונים ז"א דלחומרא לא אמרי' אין כל האצבעות שוות ודוק (וזה לשון הסמ"ג הובא בב"י סי' הנ"ל וז"ל לפי שאין כל אצבעות שוות דהשתא מותרת בלא בדיקה מטעם ספק ספיקא שמא לא בא דם מן המקור אלא מן הצדדי' ואפי' בא לראשו מן המקור שמא לא יבוא לבעל שני דאין כל אצבעות שוות אבל אם היתה בודקת לראשון ותראה דם בראש המכחול דעכשיו נתברר דמן המקור הוא בא לא תהיה מותרת לשני מטעם שאין כל אצבעות שוות לבד עכ"ל הרי מבואר להדיא שדעתו שאף לחומרא אמרי' אין כל אצבעות שוות דאל"כ למה לי טעמי' משום ס"ס וק"ל) ומעתה דברי כבוד א"ד זקיני הרב הש"ך זלה"ה שרירין וקיימי' לפסוק פסק הלכה כדעת רש"י והרמב"ם בחומר איסור כרת כ"ד הטרוד מיכאל בהמנוח ה"ג מוהר"ר מאיר זצ"ל ה"ה הכ"מ: עוד אזכיר אגב קושי' אחת מדודי הרב המאה"ג הנ"ל

גרסינן במס' חולין דף י"ג ע"ב בפיסקא שמא יקלקלו את שחיטתן שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרים להם חולין לכתחילה ופרש"י ואפי' אחרים רואים אותו עיי"ש והדר ציין וכולן ששחטו ואחרים רואי' אותן שחיטתן כשירה מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה כו' והקש שם בתו' מאי פריך דלמא באמת בעינן כוונה לשחיטה וכאן אחרים רואים אותו הוה כוונה כמו שאמרי' גבי גט וצריך עיון לפי מה שהקשו התו' במשנתינו על פרש"י שמא קלקלו לא קתני ש"מ אין מוסרים להם חולין לשחוט כשאחרים רואים כו' עדיין קשה מסיפא נפקא דתני וכולן ששחטו ואחרים רואים אותו שחיטתן כשירה משמע להדיא דאפילו באחרים רואים אותו דדוקא דיעבד כשר ולא לכתחילה ותירץ ר"ת דהכי פירושו ש"מ אין מוסרי' להם חולין לשחוט אפי' להשליך לכלבים וניחא השתא דמיירי באין אחרים רואים אותו כו' יעש"ה דבאחרים רואי' מותר ליתן לכתחילה להשליך לכלבים דאף אי אתי למעוטי ולהכשיר שחיטתן באחרים רואים לאו איסורא קאכיל דהא דיעבד כשר באחרים רואים וכ"פ במ"מ להדיא ולפ"ז לא מקשי' התו' הכא מידי די"ל דהמקשן פריך הכי אחר דתני וכולו ששחטו ואחרים רואים אותן שחיטתן כשירה דוקא דיעבד א"כ ל"ל שמא יקלקלו ולא קתני שמא קלקלו דא"ל להורות איסור לכתחילה באחרים רואים הא מסיפא נפקא דתני דוקא דיעבד ועכ"ל דתני יקלקלו להורות איסור באין אחרי' רואים אותו להשליך לכלבים א"כ ל"ל טעמי' דיקלקלו בלא"ה אסור מאחר שאין כוונה ויטעו לומר דלא בעי' כוונה לשחיטה וע"כ דבאמת לא בעי' כוונה ולזה פריך מאן תנא עכ"ל החכם המנוח ז"ל כתנות פרשת מצורע אור

מדרש רבה בסדר זה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעירות של ציפורי והוי מכריז מאן בעי למזבן סמא דחייא אודיק רבי ינאי אכוותיה ואמר סק לגבאי אמר לו לא את צריכא לי ולא דכוותך אטרח עליה וסליק הוציא לו ספר תהלים מכורך והראה לו פסוק זה מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו עד שבא רוכל זה והודיעני ואף שלמה מכריז ואומר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע ע"כ המדרש ויש לדקדק במה שאמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו וכי גברא רבה כר' ינאי לא הבין פשוטו של מקרא זה עד שהוצרך הרוכל להודיע ולישב זה צריך אני להקדים מה דאי' בספר חסידים פעם אחת מת חסיד אחד והראהו לו מעשים טובים ומצות מה שלא עשה מימיו ושאל על זה הלא לא עשיתי דבר זה מעולם והשיבו לו שאותן בני אדם שדיברו לשון הרע עליך עשו המצות האלה ונוטל שכר מצות מהם ונתנו לך וכתב רבינו ישעיה בספרו שעל זה רמז דוד המלך ע"ה ישיחו בי יושבי שער ונגינות יושבי שכר ר"ל שאם בני אדם הגונים ובעלי מצות היו משיחים לא הרע לי כל כך כי ידעתי שכל המצות שעשו יתנו לי שכרן לעולם הבא אבל ישיחו בי יושבי שער שהם אנשים פחותים וריקים מן המצות ואין לי מה ליטול מהם וזה הרע לי ודפח"ח וע"פ דברים אלו אמרתי דלפי זה כמה שהי' קשה לאותו חסיד אמאי מראים לי מצות שמעולם לא עשיתי כמו כן יקשה לאותן בני אדם שעשו המצות ואינם רואים שכר המצוה יקשה להם וכי משאת פנים יש בדבר הלא עשיתי המצוה זו ולמה לא ניתן לי שכרה וצריך ג"כ לומר לו בשביל לשון הרע שדיבר על חבירו נוטל ממנו שכרו ונתנו לחבירו ואי' בזוהר פ' שמיני דף מ"א ע"א רב אבא פתח ואמר מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע כו' סור מרע כו' וכתיב שומר פיו ולשונו מי האיש החפץ חיים מאן חיים איין אלא חיים דאקרון עלמא דאתי וחיים תמן שריין כו' וגם אי' בזוהר שכל ימי אדם נכנסין לפני הקב"ה וכל יום ויום עומד לפניו אם תקנון אותו יום בתורה ובמצות ובמ"ט טב ואם לא תיקן אותו יום קיבל עליו וצריך ליתן דין וחשבון על זה ולפ"ז אם אין אדם משמר פיו ולשונו אף שעשה מצות ומעשים טובים מ"מ אינו רואה אותו שכר המצוה לעוה"ב שנוטלים ממנו ונותנים לאותו אדם שדיברו עליהם לה"ר ולפ"ז יהי' פי' הפסוק כך מי האיש החפץ חיים ר"ל חיים של עוה"ב ואוהב ימים שלו להכניסם שלימים לראות טוב ר"ל שיראה אותו הטוב שהוא עושה לכך אמר עצה טובה נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב ואז החיים והימים שמורים לך לנצח לעוה"ב מה שאין כן אם אינו משמר פיו ולשונו כל מעשים הטובים שעושה לריק יגיע כי נוטלים ממנו ונותנים לאחר לכך לא הזהיר על מעשה הטוב עד שהזהיר תחילה על שמירת לה"ר ואח"כ אמר סור מרע ועשה טוב שיהיה לו לעוה"ב שכולו טוב שמורה לנצח ודבר זה פי' אותו רוכל שהי' מחזיר בעירות והי' מוכיחן מאן בעי למזבן סמא דחיי ר"ל שיהי' סם חיים לעולם הנצחיי שיהי' זרעתם עומדים לעד בעולם החיים לפי שע"י ל"ה אדם מאבד עולמו ואודיק ליה ר' ינאי כי סברו העולם שמכריז סם חיים לחיי הגוף ואמר לו הרוכל לא את צריכא לי ולא לדכוותך שעמלים בתורה ואמרינן בעירכין מאי תקנתם של מספרי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ולפי דברי ר' אבא בר חנינא תקנה שלא יבוא לידי ל"ה אם ת"ח הוא יעסוק בתורה א"כ אין צריך לחוש שיטלו ממנו זכיותיו ויתנו לאחר ולכך הוציא לו ספר תהלים והראה לו הפסוק מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ר"ל שחפץ חיים נצחיי' ואוהב ימים שלו לראות אותו טוב בעולם שכולה חיים וטוב ואמר דרך עצה טובה נצור לשונך מרע ואח"כ סור מרע ועשה טוב ואז תראה אותן חיים ואותן ימים בעה"ב אבל אם לא תשמור פיך מלדבר ל"ה אין אתה רואה אותן הימים והחיים שיתנו לאחרים ולכך אמר לא את צריך ולא לדכוותך שמי שעוסק בתורה אינו בא לידי ל"ה וזה שאמר ר' ינאי כל ימי הייתי קורא פסוק זה ולא הייתי יודע פשוטו של מקרא משום דקשיא ליה למה תלה עשיות מעשים טובים בשמירת הלשון אבל אותו רוכל הכריז מאן בעי למזבן סמא דחיי נצחיי' שיהיה לו בעולם החיים בעה"ב ולא יאבד חלקו והראה לו פסוק בתהלי' מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב ר"ל שיראה לפניו תמיד ולא יאבד הטוב ממנו ואמר נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב ואז יהיו שמורים לך לנצח ולא תאבוד חלקך ע"י שתשמור לשונך מדבר לה"ר ואז לא תאבד חלקך בחיים נצחיי' לעולם שכולו ארוך והבין זה ר' ינאי ע"י הרוכל שהי' מוכיח לבני דורו ועי' ראשית חכמה בשער הקדושה פרק י"ג מה שכתוב פי' על פסוק שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והשתא נבוא לביאור שאר הפסוקים מה שאמר לפיכך הזהיר משה זאת תורת המצורע וגם פסוק שומר פיו ולשונו כו' ותחילה צריכין אנו ליתן טעם במה שאמר הכתוב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהי' פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא