מאורי אש קכה

שאין אמו טמאה לידה אילו נימול לשמנה כנ"ל אבל מאן דפליג בזה על ר"א סבר כר"י דביום מורה אפי' בשבת וי"ל בפשטות דמש"ה נישנית בסיני כדי למשרי שבת כדאמרי' ויעויין לעיל בפ' לך לך מה שכתבנו בסוגיא זו וק"ל: בשם כבוד דודי המאוה"ג המנוח החסיד המפורסם מוהר"ר מיכאל ז"ל בן כבוד מ"ז הגאון בעל פנים מאירות וכתנות אור זלה"ה

בש"ע י"ד ה' נדה סימן קפ"ז סעיף ג' אם רוצה לבדוק עצמה בעודה תחת הראשון אחר ששמשה ג"פ הרשות בידה ומותרת לו זהו שיטת ר"ת ויש אומרים שאסורה לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפי' בבדיקה זהו דעת רש"י ז"ל. ורמ"א כתב ויש לסמוך על סברא ראשונה להקל. ודודי זקיני הש"ך זלה"ה כתב ס"ק י"ד ולפע"ד נראה דאין להורות בדיקה בבעל הראשון. דהא הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' אישות ורש"י אוסרים. ובספרי כתבתי דבהכי יש ליישב מה שהניחו התוספות בדף ס"ו ע"א ממס' נדה בתימה. אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הראשון א"א ליישב ע"ש. וכאן נאזרו אנשי חיל את ידיהם כדי להבין דברי פה הקדוש הש"ך ז"ל איך יתיישב התימה שבתו' הנ"ל לדעת רש"י ז"ל ואמרתי שדבריו חיים וקיימים כעמוד הברזל לפסק הלכה כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל כאשר אבאר בעזה"י וכל קושי' התו' לדעת רש"י שבסוגיא דנדה שם מעיקרא דדינא פריכא ואין שום תמיה לדעת רש"י וטרם נבוא להעי"ר ליישב כוונת הש"ך אציג לפניך ש"ס הנ"ל גרסי' במס' נדה שם ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמיש עד שתתגרש ותנשא לאחר. ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם א' ב' ג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה בשפופרת אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן המקור הוא בא לא נמצא על ראשה בידוע שמן הצדדים הוא בא. אמר ר"ל לר' יוחנן ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל הראשון א"ל לפי שאין כל אצבעות שיות פרש"י ושמא בבעל אחר לא תצרך בדיקה דמוטב שתתגרש ותתקן ולא תבוא לידי חשש כרת. הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות. תוס' ד"ה ותבדוק בביאה שלישית משמע מפרש"י שאסור' לראשון מתשמיש שלישי ואילך אפי' בבדיקה שלא תהיה בשגגת כרת. וה"ה דה"מ למיפרך לפי פירושו דגם לשני לא תשתרי אלא ע"י בדיקה כיון דלא ידע שינוייא דלאו כל אצבעות שוות. ור"ת מתיר לראשון בבדיקה ויש להעמיד הברייתא כשאינה רוצה לטרוח בבדיקה או כשאינה יודעת לבדוק. ואתי שפיר לפר"ת דפירכא קמייתא הוה כמו פירכא שניה. ר"ל דהכי פריך ותבדוק עצמה מביאה שלישית של בעל הראשון ואילך כלומר אמאי מותרת לשני בלא בדיקה. מאחר שכבר הוחזקה לראות מחמת תשמיש שלשה פעמים ודומיא דאידך פירכא דפריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי דפירכתו בדרך זה שתהי' אסורה לו לשמש בלי בדיקה ה"נ פריך הכא שתהא אסורה לשמש מכאן ואילך בלא בדיקה ואפילו לבעל אחר. ומשני התרצן לפי שאין כל אצבעות שוות. וחזקת בעל הראשון אינה אוסרת על בעל השני וה"ה נמי אי בעי לבדוק בביאה רביעית של בעל הראשון שריא ליה אלא דרך עצה טובה קמ"ל דמוטב שתתגרש ותנשא לשני ולא תצטרך בדיקה. הרי מבואר דעת רש"י ור"ת ז"ל היטיב ותו פריך שם ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי

פרש"י משבא עליה פעם אחת וראתה מחמת תשמיש הרי הוחזקה לראות בשלשה אצבעות ולא תשמש שני' בלא בדיקה. ומשנינן אין חזקת ביאה אחת חזקה דאין כל הכחות שווין. ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה הלכך בעינן עד שתתחזק בג' ביאות לכל אחד ואחד והדר תבעי בדיקה לבדיקה רביעית של בעל שלישי. תוס' ד"ה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות ליפרוך ותבדוק עצמה בביאה שניה של בעל שני. דלענין אצבע שלו אין לומר לאו כל אצבעות שוות שהרי ראתה כבר בפעם ראשונה ע"י בעילתו של השני ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בשלשה כחות של בעל הראשון. ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוות ואין חזקת כחו של הראשון מועלת לשני ואכתי לא ין ידעינן האי טעמא עכ"ל יעש"ה בסוגיא לתו'. ולכאורה צריכין להבין מי הכריחו רש"י לפרש את דבריהם דאיסור יש עם בעל הראשון ולא ניחא להו כפי' ר"ת. וסייעתו. ה"ה הרמב"ן והרשב"א וההג"ה מיימני' בפ"ד מה"א וכ"ה דעת הטור בסימן הנ"ל ובפרט שמשמעות לשון הירושלמי ותוספתא מטי' לדברי ר"ת כאשר מבואר שם בתו' עיי"ש וביותר צריכין להבין לשיטת רש"י בהפלא ופלא מה שמקשה הרא"ש בשיטה הנ"ל וז"ל וקשה דא"כ דיש חשש בבדיקה ואסרי' לה על הראשון אף ע"י בדיקה. א"כ למה נתיר אותה לבעל שלישי בפעם רביעי ע"י אותה הבדיקה. וכי מחמת תקנת נשואי אשה נתיר חשש איסור כרת. ואם אין חשש איסור בבדיקה. א"כ גם לראשון תהי' מותרת ע"י בדיקה זו לכן מפרש הרא"ש כשיטת ר"ת וע"ש. אמנם נראה דחדא מתורץ בירך חבירתה. הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות דין כ"ב כתב וז"ל כיצד בודקת אם נתרפאת אם לאו מביא שפופרת של אבר ומכנסת בתוך השפופרת מכחול ומוך על ראשו אם נמצא דם על ראש המוך בידוע שהדם שהיא רואה בשעת התשמיש מן המקור. ואם לא נמצא על המוך כלום ידוע שהדם שרואה מדוחק הצדדים וטהורה היא. ומותרת להנשא לאחרים. וכתב הכ"מ מ"ש שרואה מן הצדדי' כו' איכא למידק אמאי נאמר בידוע שמן הצדדי' הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבוא ומה שלא נמצא על ראש המוך דם הוא מפני שלא היה עב כמו השמש שאין כל אצבעות שוות כדאמרי' ג"כ בגמרא וי"ל דלא אמרי' כל אצבעות אינם שוות אלא להקל ולא להחמיר עיי"ש. ודעת הסמ"ג שאף לחומרא אמרי' נמי לאו כל אצבעות שוות כאשר יתבאר מלשונו שאכתוב לקמן והביאו הב"י בסימן הנ"ל ומעתה אני אומר בסברת הפוסקים הנ"ל החולקים רש"י וסייעתו עם דעת ר"ת וסייעתו. והלכו כ"א לשיטתו שדעת רש"י וסייעתו ה"ה הרמב"ם והראב"ד הוא דלפי המסקנא דמשני אין כל אצבעות שוות ר"ל בין לקולא בין לחומרא. ולפ"ז נסתר קושי' הרא"ש דע"כ לבעל הראשון אפי' בבדיקה אינה מותרת לו דמה מועיל לה הבדיקה דלמא כקושי' הכ"מ אמאי נאמר אם לא נמצא דם על ראש המוך בידוע שמן הצדדי' בא ומותרת הא איכא למיחש שמא מן המקור הוא רגיל לבוא. ומה שלא נמצא דם עכשיו על ראש המוך הוא מפני שלא הי' עב כמו השמש דלאו כל אצבעות שוות כנ"ל דלחומרא נמי אמרי' אין כל אצבעות שוות. ובודאי יהיה בועל נדה. ולהכי קתני בברייתא תתגרש ותנשא לאחר בלא בדיקה אבל גבי בעל שלישי שפיר מתירים לו ע"י בדיקה בפעם רביעית וא"ל דלמא אין כל אצבעות שוות וכנ"ל ולא מהני ג"כ בדיקה זו ז"א דהא כבר מוחזקת בשלשה אצבעות וא"כ אמאי לא נמצא בהאי אצבע נמי על ראש המוך אלא ודאי שהדם שהיא היתה רואה איגלאי מלתא למפרע שמן הצדדים היה רגיל לבוא וליכא עוד שום חשש בעולם ולהכי מותרת שפיר לשלישי בפעם רביעית ע"י בדיקה כנ"ל ומעתה נמי נסתר קושי' התו' בד"ה ותבדוק עצמה בביאה שלישית וה"ה דהוה מצי למיפרך כו' יעויין לעיל מזה דיש לפרש דודאי המקשה ידע מן הסברא של התרצן דאין כל האצבעות שוות רק דהמקשה סבר בה"א דהכא דלא אמרי' האי סברא אין כל אצבעות שוות אלא לקולא ולא לחומרא וכמו שאנו מוכרחים לפרש ע"פ האמת לשיטת ר"ת וכמ"ש הכ"מ ולהכי פריך שפיר כמו שהבדיקה מהני לבעל שלישי תבדוק בבעל ראשון אחר פעם שלישית ולמה אמרינן דוקא דתתגרש וא"ל דלמא איפכא נמי אמרי' לאו כל אצבעות שוות ואינו מועיל ג"כ בדיקה זו כמש"ל דהא לדעת המקשה לחומרא לא אמרי' הכא רק לקולא. ואמאי לא מהני בדיקה לבעל הראשון כמו לבעל השלישי והוי ממש כמו קושי' הרא"ש שזכרנו. אבל לבעל שני ודאי שפיר מותרת בלא בדיקה. כי חזקת בעל הראשון אינה אוסרת על בעל השני דלקולא בודאי אמרי' אין כל אצבעות שוות ומזה ידע המקשה שפיר. והשיב לו התרצן. לפי שאין כל אצבעות שוות כלומר כל אצבעות בין לקולא ובין לחומרא לכן לא מהני לה בדיקה אצל בעל הראשון כלל לפי שאין אצבעות שווי' גם לחומרא ודלמא אין המוך עב כמו השמש וכמ"ש הכ"מ כאשר בארנו לעיל ומעתה אין לה תקנה אחרת כ"א שתתגרש ותנשא לאחר ודוק ומעתה מיושב נמי קושי' התוס' אשר הניחו בתימה בד"ה ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי כו' כנ"ל דודאי המקשה ידע דמצי לתרוצי לפי שאין כל הכחות שוות וכן בלא בדיקה מותרת לביאה שניה רק דעיקר פירכת הש"ס כמו שמצינו בפוסקים ראשונים ואחרונים היכא דיוכל לברר בבירור היתר עדיף טפי דהיינו אם תבדוק לאחר ביאה ראשונה ולא ימצא דם על ראש המוך ודאי גמור שמן הצדדים הוא בא. לכך פריך שפיר ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי דוקא אבל בבעל שני לא מצי למיפרך ותבדוק בכדי לברר ההיתר דממ"נ או דלא צריך להבדיקה או דלא מהני הבדיקה