מאורי אש קכד

גמרא דמגילה דף י"ד והיא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר בסתר ההר מן ההר מבעי' לי' אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים נטלה דם והראתה לו אמר לה וכי מראין דם בלילה כו' ואיכא למידק למה לא הראתה דם לחכם אחר והוצרכה לשאול לדוד ונ"ל לומר שרמז רמזה לו ע"י ראיות דם שלא בידיעתה נעשה זאת שהכלים נבל עבדי דוד דאמרי' בריש פסחים תנא דבי ר' ישמעאל לעולם יספר אדם בלשון נקי' שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ופריך הא כתיב והיא רוכבת על החמור ומשני התם משום בעיתותא דהר או דדוד ואורחא בכך ובסוף בנות כותי' תנן ר"מ אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת דמים ובדף ע"א אמרי' ותתחלחל המלכה אמר רב שפירסה נדה ופריך והאנן תנן שחרדה מסלקת דמים ומשני הא לא קשיא פחדא צמית' ביעתותא מרפה וכן הוא בסוטה דף כ' ע"ב כהאי לישני ופרש"י דאגה שאינו בא פתאום אלא דואגת שמא יבואו האויבים להורגה צומת את המקור מלהוציא דם ואפי' בשעת ווסתה כו' ולא אמרי' אורח בזמנו בא שחרדה מסלקת דמים בעיתותא הבא פתאום כגון שלא היתה חרידה עד עכשיו ופתאום היא מרגשת בצערה וכן באסתר שבאת לה שמועות מרדכי פתאום מרפה דמים ופותח את המקור

והנה אביגיל לא ידעה מה שהשיב נבל בעלה לעבדי דוד רק אח"כ שהלכו עבדי דוד לדרכם גילה לה נער אחד ואמר אליה ועתה דעי וראי מה תעשה כי כלתה הרעה אל אדונינו ועל כל ביתו והנה בני ביתו של נבל היו מתיראים מפני דוד כמו המתירא מן הכרכים ומן הלסטים שיבא עליהם להרגם אבל לאביגיל בא השמועה פתאום וחרדה גדולה נפלה עליה פתאום והיא לא ידעה מתשובת בעלה נבל שהשיב לעבדי דוד בשלמא אם היתה באותו עצה ותשובה שהשיב בעלה לא הי' לה אלא חרדה שהיתה דואגת שיבאו עליה דוד ואנשיו להמית אותם אבל היא שמעה פתאום מן התשובה שהשיב נבל לעבדי דוד ונפל עלה פתאום בעיתותא ומרפה דמים ופותח את המקור להוציא דם וזה מרמז הפסוק והיא רוכבת על החמור מחמת בעיתותא דדוד שבא עליה פתאום ויורדת בסתר ההר על עסקי דם הבא מן הסתר ופירסה נדה מחמת בעיתותא דדוד ורמזה לו בזה שלא ידעה מתחילה מזה ממה שאמר נבל בעלה לעבדי דוד דאי הי' לה ידיעה א"כ אף שהיתה מתירא מדוד ואנשיו לא הי' לה אלא חרדה המסלקת דמים ולא היתה ראויה לראות דם אף בשעת וסתה אלא ע"כ שמתחילה לא ידעה ואח"כ הגידו לה ונפלה עלי' פחד פתאום ובעיתותא מרפה ומביא דם מן המקור הבא מבית הסתרים אף שלא בשעת ווסתה וק"ל: אור פרשת תזריע חדש

כתב דודי זקיני הגאון הלכה כמותו הש"ך ז"ל בש"ע י"ד סוף ה' מילה משם הרשב"ץ דמילה שלא בזמנה אין מלין שלשה ימים קודם השבת דחיישינן שמא יהי' צריך לחלל שבת ביום הג' כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים דמיני' ילפי' גבי מילה בזמנו שמחללין את השבת ביום השלישי. והקשה עליו הש"ך ממשנה ערוכה דמס' שבת פ' ר"א דמילה דתנינן התם קטן נימול לתשעה ולעשרה ולי"א ולי"ב. כיצד כדרכו נימול לשמונה בין השמשות נימול לט' בה"ש של ע"ש נימול לעשרה י"ט שחל להיות אחר השבת נימול לי"א שני י"ט של ר"ה נימול לי"ב עכ"ל המשנה. ולהך דינא של הרשב"ץ שזכרנו משכחת לה שנימול לט"ו כגון שחל ר"ה ביום ג' וד' דהוה יום ה' י"ב ונימול ליום א' משום דאין מלין שלשה ימים קודם לשבת הרי הוא ט"ו עכ"ל ד"ז הגאון ז"ל יעש"ה לתוס' ביאור ולכאורה דברי פה הקדוש ז"ל קשים להולמן דהא לפי הך חלוקה של הש"ך ע"כ מיירי שנולד התינוק יום א' בין השמשות דאז הוה שפיר ביום ה' י"ב וביום א' ט"ו וקשה אמאי לא נימולו ביום ב' שהוא ער"ה ולא יהי' כ"א לתשעה וא"ל דכוונתו משום דאין למול קודם ר"ה ג"כ ג' ימים כמו שאסור להרשב"ץ למול ג' ימים קודם לשבת א"כ קשי' למה לי' להיות דולג מן ציור המשנה שנולד התינוק ע"ש בה"ש. ובהיות כן לא מצינו רק ט"ו טפי ה"ל להקשות דמשכחת שנימול לי"ז באופן כמו שצייר המשנה שנולד התינוק ע"ש בין השמשות וחל ר"ה בג' וד' הרי דאסור למולו ביום א' וביום ב' שהם ג' ימים קודם ר"ה ונדחה עד יום א' שהוא י"ז וראיתי דבר זה עם חברי ותלמידי ורבים נתקשו בזה (וקשה בעיני להיות מגיהים שני פעמים ובמקום י"ב צ"ל י"א ובמקום ט"ו וי"ד ע"ש) ואמרתי כי עריבים עלי דברי דודי ז"ל מבלי שום הג"ה ואפשר לפרש דבריו כך דבאמת ס"ל דגם קודם ר"ה אין מלין שלשה ימים כנ"ל רק דמ"מ ביום א' לפני ר"ה מותר למולו מטעם ספק ספיקא ספק שמא לא נצטרך לחלל עליו י"ט ואת"ל שיהי' צורך לחלל על יום ראשון של ר"ה שהוא יום שלישי שלו מ"מ שמא לאו הוא י"ט אלא חול והשני קודש ויעויין במס' ביצה דף ה' במסקנא דמלתא. אבל ביום ב' שהוא ער"ה אסור למולו שמא יהי' סכנה ביום א' דר"ה שהוא יום שני למילתו וביום ב' דר"ה ג"כ שהוא יום ג' למילתו הרי דיהי' מחללינן י"ט ממ"נ ויע"ש שגם ביום ב' הוא סכנה יע"ש

אולם דרך פלפול התלמידים אמרתי ליישב קושיתו דהנה יעויין ריש ה' מילה כתב רמ"א דאם מלתו שמנה יצא וא"צ להטיף ממנו דם ברית. והקשה שם ג"כ הש"ך ז"ל א"כ אמאי אמרה התורה מילה דוחה שבת נימול אותו קודם שמונה כמו דפריך הש"ס גבי עומר אם אמרת נקצר בלילה כשר אמאי דוחה שבת יעש"ה וגם דבריו בזה המה נפלאים לפמ"ש בתוס' דמנחות דף ע"ג ע"א ד"ה אמאי דחי את השבת יעש"ה וכן כתבתי בגליון הש"ע י"ד שלי שזה בכלל מ"ש הש"ך ויש ליישב ע"ש והי' לי בזה ביאור עמוק עד כי מצאתי שכוונתי בזה לדברי הגאון מופת הדור בעל שו"ת שאגת ארי' בסימן נ"ב יע"ש ושמתי שמחה בלבי שכוונתי לדעתו הרמה ומנעתי לכתוב על הספר רק אחת מה שצריך לנדון שלפנינו אם נאמר דתוך זמנו כשר דיעבד הרי הוא שוה לאחר זמנו א"כ קשה למה אמרינן קטן נימול לט' ולי' ולי"א טפי הוה לן להקדים מספק ולמולו ביום ז' שהוא ע"ש והפעולה בזה דאפשר יהיה מקיימים ג"כ המצוה בזמנו דשמא הוא יום השמיני בשלמא גבי נימול לתשעה לק"מ דהוא ג"כ ספק שמיני משא"כ בעשרה ואחד עשר ושנים עשר שבודאי לאו הוא יום שמיני קשה טפי ה"ל למולו בע"ש שהוא ספק שמיני ע"כ אומר אני שמזה הוציא הרשב"ץ את דינו שאין מלין מילה שלא בזמנו ג' ימים קודם לשבת ומש"ה אין יכולין לימול בע"ש דשמא הוא יום השביעי ואסור למולו מטעם שמא יהיה הצורך לחלל עליו את השבת דהא כל עיקר של י' וי"א וי"ב לא משכחת לה רק כשנולד ע"ש בה"ש ומוכח מזה דגם שני ימים אחר המילה יש סכנה דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא למה לא נימולו בע"ש יע"ש בש"ך. ולפ"ז מיושב קושי' הש"ך שהתחלנו דלא משכחת לה ט"ו באופן שנולד התינוק יום א' בין השמשות. דקשה נימולו תיכף ביום א' הבא דמותר מטעם שהוא קודם ר"ה משום ס"ס כמש"ל רק שהוא ספק שביעי והרי תוך זמנו שוה לאחר זמנו לפי דעת רמ"א כאשר בררנו ויהי' הפעולה בזה שמא הוא יום השמיני ומקיימי' מצות מילה בזמנו בשלמא על המשנה לק"מ דמצייר הכל שנולד ע"ש בה"ש י"ל שפיר דמש"ה אסור למולו ביום ע"ש מחמת שהוא קודם שבת אבל על קושי' הש"ך י"ל שפיר כמש"ל ונכון הוא אפס עדיין קשה לפי מ"ש דכל שלשה ימים איכא סכנה משכחת לה י"ג באופן שנולד התינוק יום ה' בה"ש דאז אסור למולו ביום ה' וביום ו' שלאחריו מטעם מילה שלא בזמנה אין מלין שנים ושלשה ימים קודם לשבת וחל ר"ה ביום א' וב' ונדחה עד יום ג' שהוא י"ג וצ"ע בזה

גרסינן במס' סנהדרין דנ"ט ע"ב והרי מילה שנאמרו לב"נ ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל ולא לבני נח ומשני האי למלתייהו הוא דנישנית ביום אפי' בשבת יע"ש ויש לדקדק לפי מה דיליף ר"נ בר יצחק במס' שבת דף קל"א דמילה דוחה את השבת דילפינן בג"ש דאות ברית ודורות עיין עליו דכל הני תלתא נאמר לאברהם וקשי' לדידיה נאמר דמילה לזה ולזה נאמרה ואולי יש ליישב דאי' במס' שבת דף קל"ה א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לשמנה וכל שא ן אמו טמאה לידה אינו נימול לשמנה א"ל אביי דורות הראשונים יוכיח א"ל ניתנה התורה ונתחדש הלכה כלומר שניתן אזהרת טומאת לידה נתחדש הלכה דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לח' יעויין שם היטיב בפרש"י ולפ"ז י"ל דר"נ ב"י סבירא ליה ג"כ כרב אסי וי"ל דלהכא נשנית בסיני להורות לנו זה הדין חדש כשנתחדשה הלכה דכל