מאורי אש קכב

ובתוס' ד"ה בעודן עליה וקשה לרשב"א למ"ד יש מוקצה לחצי' שבת אמאי כופין את הסל לפני אפרוחים והא מבטל כלי מהיכנו וי"ל דלמ"ד יש מוקצה לחצי שבת הך דכופין את הסל מוקי ליה כר"ש דלדידיה ודאי שרי לטלטל הסל כשירדו דאפי' מגו דאיתקצי לבין השמשות איתקצי לכולה יומא לית ליה דהא מתיר להסתפק מן הנר שכבה עכ"ל. ואגב זה אמרתי לברר דברי התו' ד"ה ומשני ליה בצריך למקומו שלכאורה קשה להולמן דכתבו שם האי דנותנין כלי תחת הדלף איכא נמי לשנויי בדלף הראוי ובפ' משילין משני ליה הכי לר' יצחק תימא לר"י בתרווייהו מצי למיתני נותנים בצריך למקומו נ"ל כוונתם דהא ע"כ יש להקשות מ"ט לא משני רבא בדלף הראוי אע"כ דלף הראוי לאו למימרא דבעי ליה לשתיה דמילתא דפשיטא דשרי אלא דאתי לאשמועינן דאף דמציל הבית מטינוף או הפירות שרי ולא הוי ביטול כלי מהיכנו כיון דאי בעי היה ראוי לשתיה כמו דלא חשיב ביטול כלי מהיכנו גבי טבל דמשני טבל מוכן הוא וא"כ לא היה רבה רוצה לתרץ בדלף הראוי דהא לפי פי' התוס' בד"ה הצלה שאינו מצויה פירשו דאף: בדבר הניטל הצלה שאינו מצויה אסור משום טירחא וא"כ לפ"ז גם לר' יצחק צריך לתרץ בצריך למקומו ולא סגי בתירוץ דלף הראוי' דנוכל לומר דר' יצחק לא פליג על רבה אלא בהצלה מצויה בדבר שאינו ניטל דלרבה שרי ולר"י אסור מטעם דאין כלי ניטל אבל בהצלה שאינו מצויה י"ל דמודה לרבה דאסור אף בדבר הניטל וא"כ הוכרח לתרץ בצריך למקומו אף בדלף ולכך פי' התו' דבפ' משילין משני ליה הכי לר' יצחק וע"כ מוכח דלית ליה ה סברא דאסור משום טרחא בדבר הניטל אף בהצלה שאינו מצויה אלא הכל תלוי בדבר הניטל ולפ"ז מקשי' התוספות תימה לר"י בתרווייהו הוי מצי למיתני נותנים בצריך למקומו בלא זה הייתי אומר דר' יצחק בהצלה שאינו מצויה אף בדבר הניטל אסור דלר"י תרווייהו בעינן דבר הניטל ומצויה וא"כ בכל הנך קושי' היה יודע דמצויין הם כדמשני רבה אך לדידיה אסור מטעם דאינו ניטל ומתרץ בצריך למקומו וצריך למקומו מותר לטלטל לדבר שאינו ניטל בחדא לריעותא או בדבר שאינו מצויה אלא דניטל אבל בתרתי לריעותא שאינו מצויה וגם אינו ניטל אז אף בצריך למקומו אסור א"כ א"א לומר במתני' נותנים כלי תחת הנר לקבל בו השמן בצריך למקומו כיון דאיכא תרתי לריעותא חדא שאינו ניטל ולא שכיחי אבל ניצוצות דשכיחי שפיר תני נותנים כך הייתי אימר בלא זה אבל עכשיו דע"כ לא סבר הסברא כלל אלא דהכל תלוי בדבר הניטל א"כ שפיר הקשו בתימה ותירצו דמעיקרא אשמועינן דאין כלי ניטל כו' וכ"ת דמ"מ ליתני בתחילה אין נותנים גבי ניצוצים באין צריך למקומו וגבי נר ליתני לבתר הכי נותנים בצריך למקומו ולכך פירשו התוס' א"נ ר' יצחק אית ליה נמי דאסור לבטל כלי מהיכנו כו'

בא"ד דאם נאמר דלרבי יוסף לא אתי מתניתין כר' שמעון א"כ מצינו למימר דאפי' רבה אית לי' דאסור לבטל כלי מהיכנו ואיצטרך למימר דהצלה שאינו מצוי' לא התירו לאוקמי' מתני' כר"ש ולפ"ז נתישב לי קושי' גדולה דלמה לא השיב רבה בצריך למקומו אע"כ דלא סביר תירוץ זה משום כיון דלדידי' מותר לבטל מקצת שבת אליבא דר"ש א"כ קשה קושי' התוס' דליתני בתרווייהו נותני' בצריך למקומו דא"א לומר דלכך לא תני הכי נותנים משום דאסור מחמת ביטול כלי הלוא לדידי' שרי לבטל כלי אבל אליבא דר' יוסף שפיר משני דהוא אינו מחלק בין הצלה מצוי' ואית לי' ביטול כלי מהיכנו כר' יוסי ולכך לא תני הכי נותני' ושפיר מתרץ בצריך למקומו מותר ודוק כי נכון הוא בעזרת ה'

ועתה נקיט כלל זה בידך דמתניתין אין נותני' כלי תחת הנר יש לפרש בשני טעמים א' בשביל ביטול כלי מהיכנו וע"כ לא סבירא לן כר"ש כיון דלדידי' מותר מותר השמן שבנר לאחר שכבה דלית לי' מגו דאיתקצו לבין השמשות א"כ לא חשיבי ביטול כלי מהיכנו ולמיתני דאסור לבטל כלי מהיכנו א"כ מותר שמן שבנר ג"כ אסור משום דאיתקצי לבין השמשות ולפ"ז אסור לחתוך נבילה שנתנבלה היום לפני הכלבים דהא לא הי' חזי בין השמשות וכיון דאיתקצו לבה"ש איתקצו לכל היום אבל אם נפרוש טעמא דמתני' משום דאין כלי ניטל אלא לצורך הניטל ולעולם כר"ש קיי"ל דלית לי' מגו דאיתקצו וא"כ אין תקנה למת המוטל בחמה דאמרי' שם בגמ' ע"ב אמר להו רב ששת פוקו ואמרו לי' לר' יצחק כבר תרגימה רב הונא לשמעתך בבבל דאמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל: והשתא יבינו הדברים ששלח שלמה לבית מדרשו שני שאלות דוקא אבא מת ומוטל בחמה איך לעשות וא"ת דיכולין ליטול כלים ולעשות מחיצה דכלי ניטל אף לדבר שאינו ניטל וא"כ קשה מ"ט אין נותנים כלי תחת הנר וע"כ צריכין אתם לומר משום ביטול כלי מהיכנו וע"כ מוכרחים אנו לומר דלא כר"ש ומותר שמן שבנר אסור משום דאיתקצו לבין השמשות א"כ כלבים של בית אבא רעבים איך לעשות דהא אסור לחתוך להם נבילה משום דאיתקצי לבין השמשות והם השיבו חתוך נבילה והשלך לפני הכלבים דקיי"ל כר"ש דלית לי' מוקצה ולית לי' מגו דאיתקצו לבין השמשות כיון דהשתא חזי וכ"ת לפ"ז מוכח ע"כ דטעמא דמתניתין דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וא"כ איך יהי' תקנה לאביך ולכך אמרו לו ולענין אביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלהו דבאמת אסור לעשות מחיצה בכלים דאין כלי ניטל אלא לצורך הניטל וק"ל ולכך השיבו תחילה על שאלת כלבים רעבים ואח"כ על שאלת אביו וק"ל

שבת דף ל' ע"א אמר שלמה כ"ד רננות ולא נענה פרש"י רינה תפלה תחינה כתובים בתפילת שלמה עד כ"ד וי"א כ"ד ברכות דתענית ולא נהירא עכ"ל ונתקשו התלמידים למה באמת כתב רש"י דלא נהירא פי' יש אומרים ונ"ל לומר משום דאמרי' בברכות דף כ"ט הנך כ"ד דתענית כנגד מי כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה ש"מ ע"כ כפי' ראשון דהא כ"ד ברכות דתענית הם כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה וק"ל: אור פרשת שמיני חדש

כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה"ש ה"ג וז"ל דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה כו' ובחגבים נאמר אסף החסיל באסיפה לבד עכ"ל רבינו ז"ל ותפסו עליו כל נושאי כליו מש"ס ערוך דמס' חולין דף כ"ז ע"ב דאי' שם תני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף. הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשתי סימנים אי אפשר שכבר הוקש לדגי' לפוטרו בלא כלים א"א שכבר הוקש לבהמה הא כיצד הוכשרו בסימן אחד ופריך דגים דלאו בני שחיטה נינהו מנ"ל אלא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו אלא מעתה גבי שליו דכתיב ויאספו את השליו ה"נ דלאו בשחיטה והא אמרת לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה ומשני התם לא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרינא הכא כתיב אסיפה במקום שחיטה דאחרינא עכ"ל הגמ' הרי עינינו רואות מסקנת הש"ס היכא דכתיב לשון אסיפה שלא במקום שחיטה לא מוכח מידי מיני' דסגי באסיפה בעלמא ואיך כתב רבינו להוכיח דחגבים אינם טעונים שחיטה מדכתב אסף החסיל הא האי אסיפה לא נאמר במקום שחיטה. יעויין בכ"מ ובלח"מ ודרך פלפול אמרתי דרבינו מצא סתמא אחרינא כדרכו בכל מקומות ומוכח משם אף שלא במקום שחיטה אם כתב לשון אסיפה סגי באסיפה בעלמא רק דהכא הוצרך הש"ס לשנוי' הכי לשיטת בר קפרא ואגב יתורץ ג"כ מה שיש לדקדק בשמעתין על אריכת לשון המקשה אלא מעתה גבי שליו כו' והא אמרת לפוטרו בלא כלום א"א שכבר הוקש לבהמה הלא סגי באומרו והלא אמרת לפוטרו בלא כולם א"א. ונראה דאי' במס' יומא דף ע"ה ע"ב וישטחו שטוח תנא משמי' דריב"ק אל תקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם עם המן דבר הטעון שחיטה (ופרש"י מלמד שהשליו הי' דבר הטעון שחיטה) אמר רבי וכי מכאן אתה למד כו' אלא מלמד שירד להם משטיחין משטיחין יעש"ה והנה לריב"ק נראה דסבר דמש"ה נאמר לשון שחיטה גבי שליו כי היכא דלא נימא מאחר דכתיב בו ויאספו באסיפה בעלמא סגי לה כמו דפריך במכילתן קמ"ל שהשליו הי' טעון שחיטה הרי מוכח בע"כ דריב"ק ס"ל הכי דגם היכא דכתי' אסיפה שלא במקום שחיטה סגי באסיפה וגלי לן קרא הכא גבי שליו ומיני' נלמד גם לחגבים אף דכתיב אסיפה דידהו שלא במקום שחיטה אפ"ה סגי באסיפה בעלמא וי"ל רבינו קים ליה כדברי ריב"ק הנ"ל וא"ל א"כ מאי פריך כאן אלא מעתה גבי שליו כו' הלא כבר כתיב ביה בהדיא לשון שחיטה לריב"ק זה ליתא דע"כ