מאורי אש קכא

של צדיק גמור מכפר על כל ישראל ואפי' על עונות שעשו במזיד ולכך קאמר והאי יומא נח נפשי' דרבי בר קיסי ר"ל שנח נפשי' במקומו מיד ולכך מכפר כשעיר המשתלח על כל ישראל בלבד שיעשו תשובה כמו בשעיר המשתלח כמ"ש הרמב"ם ובזה נבין דברי גמרא בפ' הרואה דף נ"ז ט"א תנא תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק המקיז דם בחלום עונותיו מחולין לו ולפי דברי הזוהר ניחא דמדמה רפואת הנפש לרפואת הגוף דמקיזים לו דם ובזה מראין לו רפואת הנפש שעונותיו מוחלין לו ובזה ניחא נמי דאמרי' בפ' אלו מגלחין דף כ"ח ע"א ברב שעורם אחוה דרבא וביקש רבא שיתחזי לי' בחלומו ושאיל ליה הוה ליה למר צערא א"ל כריבדא דכוסלתא נראה דמיתתו שהיה צדיק גמור ניטל נשמתו כדמיון הקזת דם וק"ל וכמדומה לי שכך כתב בס' רבינו ישעי'

ובזה יש לישב מדרש רבה פ' תזריע רבי ור' ישמעאל בר"י היו יושבים ועוסקים במגילת קנאת כשעלה רבי נכשל באצבעו הקטנה קרא על עצמו רבים מכאובים לרשע א"ל ר' ישמעאל אלו לא היינו עוסקים בו רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר עכשיו שאנו עוסקים בה עאכ"ו ונראה שרבי מצד ענותנותו תלה היסורים בחטאו ור' ישמעאל חשיב שזה מה שקראו בענין רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם ר"ל בשביל עון הדור הוא נלקה ביסורין כמו שדרש הזוהר ובחבורת' גרמא לנו והיינו דאמרי' בפ' הפועלים דף פ"ה ע"א כולה שני דיסורים דר"א לא שכיב אינש בלא זמנא וכולה שני יסורים דרבי לא איצטריך עלמא למיטרא דיסורים של צדיקים מכפרים על עון הדור וק"ל

בפסוק ולהבדיל בין קודש לחול בין טמא לטהור להורות לבני ישראל. אמרתי דרך רמז ע"פ גמרא דריש פסחים דף ג' ע"ב הני תרי תלמידים דהוי יתבי קמי' הלל חד אמר מפני מה אין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה מוסקי' בטומאה אמר מובטחני בזה שדיבר לשון טהרה שמורה הוראה בישראל הוא עכ"ל וזה רמז דהבדיל הוא בין לשון טהור ללשון טומאה והיינו בין טמא לטהור להורות לב"י כלומר המדבר בלשון טהרה יזכה להורות לב"י וק"ל:

גמרא בפ"ק דתענית רב נחמן ורב יצחק הוי יתבי בסעודה א"ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א"ל הכי א"ר יוחנן אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה בתר דסעיד א"ל הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת כו' ואמרתי טעם לשבח למה יעקב אבינו לא מת ואגב יבואר ג"כ גמרא דחלק דף צ"ז ע"א אמר רבא מריש הוי אמינא ליכא קושטא בעלמא אמר ליה ההוא מרבנן ורב טבית שמיה ואמר ליה רב טובימ' שמיה דאי הוי יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי משני בדיבורא זימנא חדא איקלע לההוא אתרא וקושטיה שמיה ולא הוי משני בדיבורייהו ולא הוי מיית אינש מהתם בלא זימנא ולכאורה איכא למידק וכי בשביל שלא היו משנין בדיבורייהו לא הוי מייתי בלא זימנא מה מדה כנגד מדה איכא בזה ונראה דאי' בזוהר פ' ויחי דפוס אמשטרדם דף רמ"א ע"ב וז"ל כתיב והחייתם את אבי ואת אמי כו' וכתיב ונתתם לי אות אמת מאי קא בעית מינייהו א"ל הכא אולפנא הוא היא בעית סימנא דחיי דכתיב והחייתם את אבי ואת אמי וסימנא דחיי לא שרי' אלא באות אמת ומה הוא אות אמת דא אות וי"ו בגין דבי' שרי' חיי כו' הרי באות אמת שריין חיין והוא סימנא דחיי ולכך כיון דלא הוי משני במילייהו הי' להם אחיזה באות אמת משום דחיי לא שרי' אלא באות אמת ולכך לא מייתי בלא זימנייהו וק"ל. וזה פי' הגמ' דיעקב אבינו לא מת משום דמדתו של יעקב הוא אמת ודיבק באות החיים ולכך לא מת ויש לישב גמרא דחולין דף י"ז ובזבחים דא"ל ר' חייא לרבי וי"ו אאופת' כתב לך דיליף שחיטה בתלוש מן הפסוק ויקח אברהם את המאכלת ופי' רש"י כמו שיש בבקעת חריצין כן וי"ו שבורה אמר לך דההיא זירותא דאברהם קמ"ל ויש לדקדק למה אמר אות וי"ו ולא אמר אל"ף כתיב לך אאופתא ולדברי הזוהר ניחא משום דוי"ו הוא אות אמת והוא אמר לו תירוץ שאינו אמת לכך אמר לו וי"ו דכתב אאופת' כתב לך וי"ו שבורה שאינו של אמת וק"ל:

ויש לישב פסוק במיכה תתן אמת ליעקב נראה כוונתו משום דאמרי' ריש גיד הנשה דף צ' ע"ב דברי התורה לשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים ופי' רש"י לשון הדיוט שאין מדקדקין בדבריו ומוצא בפיו דבר שאינו ולא שיתכוון לשקר וא"כ י"ל הא דאמר הקב"ה והיה זרעך כעפר ארץ ליעקב הוי ליה נמי דרך גוזמא ודרך הבאי ולכך אמר תתן אמת ליעקב ר"ל מפני שמדתו הוא אמת לכך תתן אמת שיהי' זרעו כעפר ארץ ויהי' דברך בדרך אמת ולא בדרך גוזמא והבאי וק"ל ואמרתי רמז לזה דלכך לאחר שאכלו אמר הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת משום דאי' דלכך נגזור מיתה על כל תולדותיו של אדם הראשון משום שהי' כולם תלוים באיכותו ובגופו ונהנו כולם מעץ הדעת ולכך נגזור מיתה על כל תולדותיה משא"כ יעקב שהי' נשמתו תלויה בקנה ולא מאכילת העץ הדעת לכך לא מת ולזה אמר דרך רמז בתר דסעיד ומתחילה גילה לו שאין משיחין בסעודה משום שלא יבוא לידי סכנה שלא יקדים קנה לוושט ובקנה אין נכנס בו דבר מאכל ולכך אמר רמז בתר דסעיד הכי א"ר יוחנן יעקב אבינו לא מת בשביל שהי' ג"כ תלוי בקנה ולא נהנה מאכילת עץ הדעת ולכך לא מת ועי' בבעל טורים במה שכתוב ויאכלו ויאמרו איה שרה אשתך מכאן שאין משיחין בסעודה ולכך לא שאלו קודם שאכלו ובימי חורפי הארכתי בדרושים אלו

גמרא דשבת דף י"ג תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד. ששנה הרבה וקרא הרבה ושמש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרת בבתי מדרשות ואומרת להם כתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא הי' אדם מחזירה דבר כו' ויש לדקדק בגמרא זו למה הוצרכה לומר שימש ת"ח הרבה הלוא בלא שימש נמי היתה להקשות מכח ששנה. הרבה וקרא הרבה למה מת בחצי ימיו ועוד איכא למידק למה לא היו יכולים להשיב לה דבר הלוא אמרו רז"ל דכל שכר מצוה קאי לעולם שכולה ארוך ולא קאי על עה"ז. ונראה ליישב דאמרי' בשבת אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ופריך אורך ימי' בימינה איכא עושר וכבוד ליכא אלא למיימיני' בה אורך ימים וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא ופי' רש"י למיימינ' למי שלומד התורה ומדקדק לידע טעמו של דבר כימין הזו שמזומנת לעשות מלאכה יש לו אריכת ימי' וכ"ש עושר וכבוד למשמאילים שאינו לומד התורה לידע טעמו של דבר עושר וכבוד יש לו אורך ימים אין לו והנה לכאורה יש תשובה לשאלת האשה הא דכתיב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך ואותו תלמיד מת בחצי ימיו דילמא הי' מן משמאילים דיש לו עושר וכבוד ואין לו אריכות ימים אבל היא אמרה ושימש ת"ח הרבה ופרש"י שימוש ת"ח הוא הגמ' להסבירו סתומות המשניות לידע טעמן של דבר נמצא היה מן מיימינים ויש לו בודאי אורך ימים לכך אמרה ושאלה בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש ת"ח הרבה ולמד לידע טעמו של דבר והיה מן כת מיימינים ובדין שיהיה לו אורך ימים א"כ למה מת בחצי ימיו וגם יתורץ דקדוק שני מאי קשיא לה דלמא שקאי על עולם שכולה ארוך דאי' בזוהר יתרו בעמוד קנ"ד דפוס לובלין וז"ל דמאן דזכי באורייתא זכי לתרין חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי דכתיב כי היא חייך תרין וא"כ שאלה מכח מקרא זה דכתיב כי הוא חייך משמע תרין חיין חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי א"כ היה בדין שיאריך ימים בעלמא דין ולמה מת בחצי ימיו ולכך לא היה אדם משיבה דבר וק"ל

גמרא דשבת דף ל' ע"ב שלח שלמה לבית המדרש אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו ליה חתוך נבילה לפני כלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלהו ויש לדקדק למה באמת שאל שלמה הני תרי שאלות והם השיבו תחילה חתוך נבילה לפני כלבים ואח"כ השיבו על אביו וכתבתי ישוב על זה דרך חריף ושנון ובטחתי בחסד עליון שהלימוד הוא אמת כלל כן כתבתי ויצאתי חוץ לגדרי ונקדים גמרא דשבת דף מ' ע"ב אין נותנים כלי תחת הנר לקבל השמן ואמר ר' חסדא אע"פ שאמרו אין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה אבל כופין עליה כלי שלא תשבר אמר רבא מ"ט דר' חסדא קסבר תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ואין עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון והצלה מצויה התירו והצלה שאינו מצויה לא התירו ואיתביה אביי ממתני' דנותנים כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצית וכן כלי תחת הדלף בשבת ותירץ רבה ניצוצות שכיחי דלף בבתי חדתי דשכיחי דדלפי ורב יוסף מפרש דטעמא משום דאין מבטלין כלי מהיכנו וניצוצות אין בו ממש ודלף בדלף הראויה ואיתבי אביי ממתני' כופין את הסל לפני אפרוחים שיעלו וירדו ומשני קסבר מותר לטלטלו והתני' אסור לטלטלו ומשני בעודן עליו והתני' אע"פ שאין עודן עליו א"ר אבוהי בעודן עליו כל בין השמשות מגו דאיתקצי לבין השמשות איתקצי לכולה יומא ורבי יצחק סבר כשם שאין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין כלי בשביל שלא תשבר דסבר דאין כלי ניטל אלא לדבר הנוטל ומותבינן כל הני תיובתא ומשני בצריך למקומו עכ"ל הגמרא: