מאורי אש קכ

ושפיר יכולין למילף בהיקש ממנו חגיגה דהיינו שס"ל כמו הברייתא דת"כ במס' שבת שזכרנו דאותו יום נטל עשר עטרות והי' ראשון למעשה בראשית והי' ע"פ בשבת ועינינו רואות שישראל עשו הפסח בזמן ההוא ע"כ משום שפסח דוחה שבת רק בזה יש פלוגתא עיין עליו בנ"ל ונראה שהי' לבן דורתאי הוכחה כדעת התורת כהנים הנ"ל שהי' ראשון למעשה בראשית דס"ל כר' ישמעאל דבשר נחירה לא אשתרי כלל והדרא שני קושי' התו' שזכרנו לדוכתי' מאחר דלדידיה נסתר אופן הב' שזכרנו ובע"כ צ"ל כאופן הראשון שזכרנו דעל משכן לא משכחת לה מאחר שלא עשו פסח במדבר כל עיקר לבד פסח הראשון שהי' חל ע"פ בשבת כנ"ל הרי מוכרח בהחלט כתורת כהנים הנ"ל ובכדי שלא נתפס לסתור ראייתו ולומר לפי דבריך דאת אומר כאופן הראשון וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך לכך הלך לדרום כלומר לסברת זקני דרום דטומאה דחויה היא בציבור וא"כ לא הוה חטא בשביל שיזכה חבירך באופן שזכרנו לעיל בסמוך יעש"ה. ואין מהצורך לכפול את הדברים ובכדי שלא נתפס עליו דלמא כאופן הג' שזכרנו ליישב קושי' התו' דהיינו דהעשה דהעולה ראשונה שלא יהי' נשחט קודם לתמיד של שחר היינו רק לכתחילה רצו להוכיח דזה ליתא אם נאמר דקרא ויעלו עולות היינו כבשים דיקשה ה"ל לקרא לפרש ולהפך ולכתוב מקודם ויזבחו שלמים ואח"כ ויעלו עולות וע"כ להורות שלא ישחוט שלמים קודם התמיד א"כ הא דכתב עוד העולה ראשונה שינה הכתוב עליו לעכב כמו שבררנו הדק היטיב לעיל. אולם יאמר לדחות זה מנ"ל לפשוט הבעיי' להך גיסא דויעלו עולות היינו כבשים דלמא אידי ואידי פרים ושוב שפיר י"ל העולה ראשונה למצוה ולא לעכב כנ"ל אך זו הבעיי' סלקי' במס' חגיגה הש"ס בלשון תי"קו ומרגלא בפומי' דאינשי' כל תיקו יבוא אליהו ויפשוט אותו ובהיות כן שפיר אמר בן דורתאי אם יבוא אליהו ויפשוט כדין למיפסק באתנחתא גבי עולות שהי' כבשים ויהי' מוכח שפיר דהעולה לעכב כנ"ל ונסתר גם אופן הג' וע"כ כאופן הראשון הנ"ל ומוכח דע"כ חל בשבת ודחי פסח השבת ושפיר יכול למילף חגיגה מהיקש דדוחה שבת מה הם אומרים לו לאליהו אם יאמר מפני מה לא חגגם חגיגה בשבת ודוק היטב ועי': כתנות פרשת שמיני אור

דרוש דרשתי בתוכחת מוסר לעם בקהל המון חוגג בחודש מנחם שנת תפ"ג כשיצאתי באלו הן הגולין למדינת פולין מחמת מלשינים ובתוך הדרוש הזכרתי הפסד על שריפת הרב החסיד הגדול המחבר באר הטיב על ש"א א"ח שבנסוע לארץ הקדושה נשרף הוא ואשתו ובתו בהיותו במלון ביום שבת קודש: ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' ופרש"י מכאן שצרתן של ת"ח מוטל על הכל להתאבל בה ואיכא למידק למה באמת צרתן של ת"ח מוטל על הכל ובריש פ' האורג אמרי' חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו ס"ד אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו וצריך ליתן טעם למה באמת הכל קרוביו עליו וצריכן להתאבל עליו כעל קרובין ואגב נבין גמ' דפ"ק דברכות דף י"ב ע"ב אמר רבה בר חנינא סבא משמי' דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנא' גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו מ"ט אילימא משום דכתיב אין חולה מכם ואין גולה את אזני דילמא מלך שאני אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ופי' רש"י דואג ואחיתופל שהיו ת"ח כשחלו הי' דוד לבוש שק ולכאורה תמוה למה נקט לישני דצריך שיחלה עצמו הלא לפי מאי דמסיק דילפינן מדוד ושם לא כתיב שום חולה רק לבוש שק וענה בצום נפשו ועוד דפריך דילמא מלך שאני מהי תיתי לחלק בין מלך לת"ח דלענין כבוד מצינו שמלך חמור שאינו יכול למחול על כבודו אבל לשאר דברים ת"ח חשוב יותר ממלך ועיין בשבועות דף ל' ע"ב בתוס' ד"ה עשה דכבוד תורה ובסוף הוריות דף י"ג ע"א דחכם קודם למלך לפדות ונראה לישב דאי' בזוהר פ' פנחס דף רמ"ח ע"א וז"ל בשעתא שיתפסון צדקייא במרעון או במכתשין בגין לכפרא על עלמא כדין יתכפרון כל חובי דרא מנלן מכל שייכא גופא בשעתא דכל שייכן בעקו ומרעי סגי שדייה עלייהו שייכא חדא איצטרך לאלקאי בגין דיתסון כולהו ומני דרועא אלקי ואפיקי מיניה דמא כדין הא אסוותא לכל שייכי גופא אף הכי בני עלמא אינון שייכין דא עם דא בשעתא דבעי הקב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדקייא בינייהו ובגוני יהיב אסוותא מנא לן דכתיב והוא מחולל מפשעינו מדוכא בעונינו ובחבורתא נרפא לנו כו' עד ואי אתקיף ביה מרע על כל שייכין כדין איצטרך תרין דרועין לאקזאה אף הכי אי אסגי חובין יקירן על עלמא כדין כל זכאין אלקין למיהב אסוותא על כל דרא אבל בזמן דלא אסגי כל כך כדין חד זכאי אלהי ושאר צדיקים בשלום כו' יעויין שם לתוס' ביאור

הרי מבואר שם דהקב"ה מביא יסורים על צדיק אחד כדי לכפר על הדור בדמיון כשהגוף חולה מקיזין ליה דם מן הזרוע אף לענין עון הדור כך שכל הדור הם כגוף אחד והצדיקים הם כזרועות עולם וכשמלקה לזרועות כל הצדיקים שבדור אסוותא לכל הדור ולפ"ז ניחא דת"ח שמת הכל כקרובים שכל אחד מחויב לומר בשבילי נלקה ומחויב להתאבל עליו כאחד מקרובים כשם שבניו מכפרים כך ת"ח הוא נלקה בשביל עון הדור וזה פי' הפסוק וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה' שמיתתן של צדיקים מכפרים על כל הדור וניחא פי' רש"י מכאן שצרתן של ת"ח מוטל על הכל להתאבל שהם זרועות עולם ובשביל כה"ע הם נלקים וזה ידוע דמלך כלול מכל הדור יותר משאר בני אדם ולכך קאמר מתחילה ואם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו ר"ל שידמה בעיניו כאלו הוא חולה ומקיזין אחד מזרועו כדי להתרפאות אף כאן בת"ח שהקב"ה מיסר אותו כדי למיהב אסוותא לכל הדור וקאמר מ"ט אלימא דכתיב גבי שאול אין חולה מכם דלמא מלך שאני שהמלך כלול מכל הדור לכך צריך כל אדם לדמות עצמו כאלו הוא חולה ויסורין הבאים על המלך מכפר על כל הדור וקאמר אלא מהכי ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי שהי' דוד מפשפש במעשיו כשהי' דואג ואחיתופל חולים והם היו ת"ח בדורו וסבר שיסורים באים עליהם בשביל עון הדור וכל אחד מחויב לומר שמא בשבילי לכך לבוש שק ועינה בצום נפשו בתשובה כדי להציל אותנו מיסורים וזה שאמר משה הוא הדבר אשר דבר ה' בקרובי אקדש ולפי' רש"י היכן דיבר ה' ונקדשתי בכבודי כו' סבר הייתי או בי או בך עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך משום דהצדיקים הם זרועות עולם וכשם שמקיזין לחולה בזרוע שהוא נגד הלב להוציא דם בשביל רפואה כך הקב"ה מיסר הצדיקים בצדיק הגדול יותר בכל הדור כדי לכפר על הדור ולכך הי' סבר משה או בי או בך יתקדש הבית ועכשיו שאני רואה שהם גדולים ממני וממך ר"ל שהם הטובים בכל הדור יותר מאנו ולכך נתקדש הבית בהם ואנו קוראים פרשת אחרי מות בכל י"כ ומי שמוריד דמעות על מיתות בני אהרן מכפרים לו עונותיו ומובטח שלא ימותו בניו בחיו משום שהם כפרה לכל דור ודור

וזה כוונת הגמ' ביומא דף מ"ב ע"א וההוא יומא נח נפשיה דרבי בר קיסי ואנחו בה סימנא רבי קיסא מכפר כשעיר המשתלח ופי' רש"י מיתות צדיקים מכפרת כדאמרי' בעלמא למה נסמכה מיתות אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרים אף מיתות צדיקים מכפרים והוא ש"ס בפ' אלו מגלחין ויש לתמוה למה הניחו סימנ' שרבי קיסא מכפר כשעיר המשתלח ולא כבגדי כהונה או קרבנות ונראה לי לומר דכתבו התו' בסוף פ' מזבח מקדש דבגדי כהונה אינם מכפרים אלא על הציבור ולא על כל ישראל ושעיר המשתלח מכפר על כל ישראל והנה לפעמים צדיק על בני עירו ולפעמים צדיק גמור בכל הדור הוא הגדול מכפר על כל ישראל והרמב"ם בפ' א' מהלכות תשובה דין ב' וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר במזיד בין שעבר בשוגג והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות כו' ואיתא בזוהר פ' תרומה דף קמ"א ע"א נשמה איהו סלקא מיד לאתרה לההוא אתר שנפקת מתמן כו' וכד נשמתא אתעכבא מלסלקא לדוכתהא רוחא אזלא וקיימא לפתחא דגינתא דעדן ולא פתחין פתחא עד דנשמה אתקשרת בדוכתא לעילא כולהו איתקשרן בדוכתייהו בגין כל הני תלת קשורא חדא אינון כגוונא דלעילא ברזא דנפש ורוח ונשמה עכ"ל ולפי דברי הזוהר הנפש נתקשרת ברוח ונשמה וכשהנשמה בא למקום מחצבת גם נפש נוחה במקום הראוי לה ורבי קיסי הי' צדיק גמור ומכפר על כל הדור כמו שעיר המשתלח מכפר על כל ישראל ואפי' על המזיד כך מיתתו