מאורי אש קיט

למיכתב לשון ברור ברישא ויעלו שלמים וא"ל דבא להורות דלא ישחטו קודם התמיד קשה א"כ העולה ל"ל ולעכב לא מצי אמרת דא"כ קרא ל"ל דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולי' תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד דע"כ לאיסי ב"י מוכח כאופן ג' כנ"ל אע"כ דפשיטא לי' אידי ואידי פרים ושפיר י"ל דהעולה ראשונה הוא רק למצוה. משא"כ רב חסדא גופי' דס"ל דהעולה לעכב יעויין במס' מנחות דף מ"ט ע"א ובתוס' שם יעש"ה א"כ ע"כ ס"ל כאחד מב' אופנים הראשונים שכתבנו ליישב ב' קושי' התוס' ושפיר מספקא לי' דנוכל לומר שהי' כבשים והא דלא הקדים שלמים לעולות הוא מפני שאין לך דבר קודם לתמיד ש"ש כמ"ש וק"ל

והנה לאופן הראשון שזכרנו יש להקשות כקושית תוס' במס' שבת איך מתירי' לעבור על עשה דהעולה ראשונה בשביל שיקריב זה את פסחו וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. בשלמא על הברייתא לק"מ דתניא חוץ מח"כ בע"פ י"ל כמ"ש בזה בספר ריא"ף דמיירי שהכהן בעצמו הוא מחוסר כפורים ושם גבי עשה דהשלמה עיקר שלא להקטיר אימורים אחר תמיד של בין הערבים כדאמרי' שם בגמרא וא"כ י"ל דאחר זריקת הדם הוכשר לאכול בקדשים וג"כ להקטיר את האימורי' רשאי הכהן בעצמו ולא שייך חטא בשביל שיזכה חבירו יע"ש ויש לי בזה פלפול עמוק ורחב לברר וללבן כשמלה כל סוגי' הש"ס שם אמנם אין כאן מקום להאריך יותר מדאי שבלא"ה הדיבור רחב. אבל לדברינו קשה שפיר איך יכול לשחוט ולזרוק הדם קודם תמיד של שחר הלא לא אמרי' חטא בשביל שיזכה חבירו דלא שייך לומר כאן דמיירי באופן שהכהן בעצמו הוא מח"כ והוא זורק בעצמו קשה הא אסור לזרוק ולשחוט קודם טהרתו וא"ל דשוחט בסכין ארוכה וכמו שמבואר בריש מס' חולין דף ג' ע"ב יע"ש ובתוס' דשם והזריקה תהי' אחר הקרבת התמיד של שחר גם זה ליתא דהלא מבואר בגמ' דזבחים שם דשעות הפוסלות גבי קדשים אפילו בין שחיטה לזריקה פוסלות יעש"ה וברש"י וא"כ הרי נפסל בשעת זריקה בשעות שעובר זמנו לפי דברינו שדברנו שאחר עשית התמיד יהי' עובר זמנו. ובהיות כן יהי' מוכרח מן האופן הראשון שזכרנו דשפיר אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. והנה אמרי' במס' קידושין בפ' עשרה יוחסין דלא עלה עזרא מבבל עד שעשהו כסולת נקיי' שהעלה משם כל הפסולים לארץ ישראל ע"ש וראיתי בספר הלכה אדם מישראל הביא שם בשם ספר אחד היינו טעמי' דעזרא משום דבעלמא אמרי' במס' קידושין אר"ט יכול אני לטהר ממזרים כיצד ממזר נשא שפחה ואח"כ משחררה ואין שחרור נוהג אלא במקום שיובל נוהג לכן העלום עזרא לא"י שיטהרו כולם יעויין שם בדבריו ולפ"ז יתבאר ריש דברי המאמר דר' שמלאי רצה להוכיח דבני בבל המה מיוחסים ורשות ללמדו ספר יוחסין ועיקר הוכחה שלו הי' מכח זה שלא עלה עזרא מבבל עד שעשהו כסולת נקיה רק ע"ז קשה מה טעם יש בדבר שעזרא יעשה כזאת ומן ההכרח לומר כדי לטהרם שם באופן שישא שפחה ושחררה וקשה ע"ז קושית התוס' הלא אסור לשחרר עבדו דעובר בעשה ואי משום כדי לטהרם וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו לכך התחכם ר' שמלאי ובא דוקא לפני ר' יוחנן דלשיטתו יהי' שפיר מוכח דאמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דשמעי' לר' יוחנן דאמר במס' קידושין חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ובהיות כן איצטרך קרא דכי ירחק ממך המקום וזבחת לגופי' על חשב"ע ולפ"ז קיימי' דבשר נחירה לא אשתרי כלל כר' ישמעאל ונסתר אופן השני שזכרנו ליישב קושי' התוס' דהלא י"ל דקרא דאסור לשחוט קודם פתיחת דלתות ההיכל קאי על מקדש וא"ל הא בלא"ה פסול מטעם דשחט קודם התמיד של שחר י"ל דשחיטה לאו עבודה היא שפיר גם גבי משכן דהא גם חולין צריכה שחיטה כנ"ל ובהכרח דר' יוחנן ס"ל כאופן הראשון שזכרנו ליישב שני קושי' התוס' דבאמת גם שחיטה מקרי עבודה רק דאיצטרך על מח"כ בע"פ כנ"ל וקשיא וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ובהכרח גדול דר"י סבר דשפיר אמרי' לאדם חטא בש"ח וא"כ שפיר העלה עזרא הפסולים מבבל לא"י בכדי לטהרן ונשארו הכל כשרים בבבל והרי הם מיוחסים לכך דייק ר' שמלאי לר' יוחנן גופי' ניתני לי מר דסובר חשב"ע דאורייתא ובהכרח דאמרי' חטא בש"ח ע"כ תני לי ספר יוחסין דלדידך הם מיוחסים בני בבל כמש"ל. ור' יוחנן נתכוון לסתור לו הוכחה זו לכך שאלו היכן מותבך והוא בדרום כמ"ש בירושלמי הנ"ל ומשיטת בני דרום נסתר ראייתך דלעולם י"ל לא אמרינן לאדם חטא בש"ח וא"ל א"כ איך אשכחן דמותר לשחוט קודם תמיד של שחר הלא לא אמרי' שב חבש"ח זה אינו (דהנה איתא בתוס' דהיכא דיגיע מזה מצוה דרבים אמרי' לאדם חטא בש"ח) וי"ל דמשכחת לה בכה"ג דמזה ההקרבה יגיע מצוה דרבים וגם לזה הכהן הזורק גופי' יגיע מזה מצוה אם יקריב זה מח"כ את קרבנו ויוכל אח"כ לשחוט פסחו באופן שהיו ישראל טמאים עודפים על הטהורים שנים. ויעויין בדברי הרמב"ם פ"ז מה' ק"פ היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאים הללו עושין בפ"ע בטהרה והללו עושין בפ"ע בטומאה הי' אחד מן הטמאים עודף על הטהורים כולם מקריבים בטומאה. יעש"ה ואי' פלוגתא בריש מס' יומא דחד אמר טומאה הותרה בציבור וחד סובר טומאה דחוי' היא בציבור כלומר בקושי התירה וכל הצטדקאות שאנו יכולים לעשות שיהי' בטהרה עושים ע"ש וא"כ י"ל דכאן יהי' פעולה רבה אם זה מח"כ שהוא ג"כ מן הטמאים יקריב מקודם את קרבנו ויהי' טהור ונמצא הוא מחצה על מחצה ועושים הטהורים בטהרה. וכיון שאנו יכולי' להמציא שהטהורים יעשו בטהרה מוכרחים אנו לעשות זה למ"ד טומאה דחוי' בציבור והקרבה בטומאה ג"כ הוא בכרת וגם כהן זה יוכל להקריב פתחו בטהרה והנה במס' זבחים דף כ"ג כתבו בתוס' לשיטתם של זקני דרום שם ע"ש טומאה דחוי' הוא בציבור וזה הי' כוונת ר"י מאחר שמותבך בדרום ובית אביו מבבל אין למדים לו דע"כ בני בבל אינם מיוחסים דא"ל שעזרא העלום מבבל כל הפסולים קשה למה וא"ל לשחררן ולטהרן קשה וכי אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו. וא"ל דמוכח זה מכח קושי' תוס' הנ"ל ז"א לשיטת דרומי' דטומאה דחוי' היא בציבור אשכחת לה כמש"ל ויש לי לפקפק בזה ואחר העיון היטב יאתיון הדברים על מכונן ודוק:

אולם עדיין קשה מאי הוכחתו של ר' שמלאי דאמרי' לאדם חטא בשביל ש"ח מכח הלן שני קושיות התוס' שזכרנו מאחר שר"י לא ס"ל אופן השני כנ"ל והלא עדיין יש מקום ליישב השני קושי' התוס' באופן שזכרנו לאיסי ב"י משום דזה דכתיב העולה אינו אלא למצוה יעויין לעיל. ונראה דלכך התחכם ר' שמלאי ושאל לו מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו ואחר שיתורץ פירכא זו יהי' מוכח כעמוד הברזל דהא דכתיב העולה ראשונה ע"כ גם לעיכוב הוא דכתיב והדרא שפיר קושי' התוס' לדוכתא תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד כנ"ל ובהכרח דס"ל אופן הראשון שזכרנו ומוכח היטב דס"ל אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו כמש"ל והנה הקשה בעא"ץ ל"ל דכתב רחמנא גבי פסח הנשחט שלא לשמו דפסול לגמרי הלא כיון שלא עלה לשם פסח ממילא פסול מכח מה שנשחט אחר התמיד יעש"ה ויש לתרץ בשני פנים או שיאמר דעשה דעליה השלם נאמר רק למצוה ולא לעכב וכמ"ש התוס' במנחות דף מ"ט ע"ב או שנוכל לומר דמש"ה כתיב עוד קרא גבי שלא לשמו כדי ליפסול אם נשחט לשמו ושלא לשמו מה שאינו בלאו כליו ושלא לאוכליו דריבה קרא דכשר ויעויין בתוס' שהקשו מאי פריך מה בין לשמו ושלא לשמו בין לאוכליו ושלא לאוכליו הלא ריבה קרא גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ותירצו דהכי פריך גם בלשמו ושלא לשמו תיתי מיני' דיהי' כשר יע"ש ויעויין בתוס' במנחות שם דעשה דהעולה עם העשה דעליה בחדא מחתי' אחתינהו אם זו העשה לעכב גם השני' לעכב וכמו כן אם עשה א' רק למצוה כמו כן השני' יעש"ה ובהיות כן שפיר דייק ר' שמלאי ושאל לו מה בין לשמו ושלא לשמו לאוכליו ושלא לאוכליו כמו דגלי לן קרא גבי לאוכליו ושלא לאוכליו דכשר ה"ה נמי נילוף מיני' גבי לשמו ושלא לשמו דכשר ובהכרח ליישב זה דיש לנו לימוד דלשמו ושלא לשמו פסול ג"כ ושלא נילוף מלאוכליו ושלא לאוכליו דאל"כ קרא ל"ל דשלא לשמו פסול תיפוק לי' דנשחט אחר התמיד וקשה דלמא עשה דעליה נאמרה למצוה ולא לעכב וצ"ל דס"ל דעשה דעליה נאמרה לעיכוב וא"כ ה"ה עשה דהעולה נאמרה ג"כ לעכב ונסתר אופן השלישי שזכרנו וגם אופן ב' ליתא דר"י ס"ל חשב"ע דאורייתא וכנ"ל ובהכרח דס"ל כאופן הראשון שזכרנו ומוכרח דס"ל אמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ושפיר עביד עזרא דהעלה הפסולי' מן בבל לא"י לטהרן ונשארו כולם כשרי' ומיוחסי' בבבל ושפיר יוכל ללמוד עמו ספר יוחסין ומה לי לכפול הדברים להמעיין ויעויין היטב בכל מקומות בש"ס שכתבנו

ולפ"ז יתבאר ג"כ גמרא דפסחים בפ' אלו דברים שזכרנו שהוצרך לפרוש לדרום דהנה מקשים המפרשים איך יליף יהודא בן דורתאי דחגיגה דוחה שבת מהיקשא דפסח וגבי פסח גופי' לא מוכח כ"א בג"ש במועדו במועדו מן תמיד וקיי"ל במס' זבחים דגבי קדשים דבר הנלמד מג"ש אינו חוזר ומלמד בהקיש יע"ש ונראה דבן דורתאי ס"ל דמגופא דקרא מוכח דפסח דוחה שבת