מאורי אש יא

הוה הדרא קושיא לדוכתי' למה ידלוג האמצעי ידלוג השלישי באופן שזכרנו שיחזור ויקרא פרשת ויהי רקיע. וא"ל דיתחזק בזה גזרת היוצאין שיצאו אף שלא לצורך מאחר שלפי דעתם נגמר כל קריאת התורה בבה"כ. ז"א דאף לפי דעתם דנגמר הקריאה מענינא דמעמדות עכ"ז צריכים לקרות אחד מענינא אחריתא וסוף כל סוף יהיה בין גברא לגברא ולא יצאו ג"כ שלא לצורך גדול. אבל לפי המסקנא דאין קוראין בתענית צבור ארבעה רק שלשה מענינא דמעמדות אתי שפיר הך הלכתא דדוקא אמצעי דולג כי היכא דלא ליפוש גזרת היוצאין דיצאו אף שלא לצורך כיון דאין קורין כלל בענין אחר הרי לדעתו נגמר כל הקריאה בבה"כ. ומש"ה סידרו בעלי הש"ס הלכתא דאמצעי דולג אצל הפשטות דאין קורין לתענית ציבור רק שלשה וק"ל

ואגב אכתוב מה דתמיה לי בדברי הרשב"א ז"ל שהביא דברי הרמב"ן ז"ל דהך הלכתא דולג ואמצעי דולג קאי על מעמדות דאלו היה קורא הראשון שלשה פסוקים מבראשית והשני שני פסוקים מבראשית ופסוק א' מויהי רקיע והשלישי יתחיל פרשת ויהי רקיע איכא חששי טובא. וכתב ע"ז הרשב"א הא עתה איכא ג"כ גזרת הנכנסין וגזרת היוצאים א"כ מה בכך שהשני יקרא ב' פסוקים מבראשית ופסוק אחד מויהי רקיע מאי אמרת דיהיו מתחילין ומשיירי' בפרשה פחות מג' פסוקים הלא זהו גופא רק מחמת גזרת נכנסים ויוצאים וא"כ ידלוג השלישי כו' ע"ש היטב. ולא זכיתי להבין דבריו דמאי קא קשיא על דברי הרמב"ן ז"ל יותר מעל תנא דברייתא דתני בהדיא בראשית בשנים ויהי רקיע באחד א"כ ע"כ ס"ל לתנא דברייתא דאמצעי דולג דאי השלישי דולג כסברת הרשב"א למה אמר ויהי רקיע באחד הלא גם ויהי רקיע בשנים דקורים ממנו פסוק אחד להשני ולהשלישי ג"כ. ויש ליישב בדוחק דעל תנא דברייתא לק"מ ידלוג השלישי י"ל אה"נ דיוכל להיות גם באופן הזה והתנא חדא מנייהו נקט אבל על ההלכה קשה שפיר דמשמע דוקא האמצעי דולג. ולבר מן דין קשי' לי בדברי הרשב"א ז"ל דהלא הבאתי לעיל מ"ש הרשב"א גופא דגזרת יוצאים אלימא מגזרת: נכנסים. א"כ מאי הקשה וידלוג השלישי הלא אף שיתבטל עי"ז גזרת הנכנסים כאשר כתבתי לעיל בסמוך באורך. עכ"ז יהיה גזרת היוצאים שני פעמים פעם א' אחר קריאת הראשון שלשה פסוקים מבראשית ואמרו שהבא אחריו לא יקרא כ"א ב' פסוקים וכמו כן אחר קריאת השני יאמרו היוצאים שהבא אחריו לא יקרא כ"א שני פסוקים. וההכרח לומר דס"ל להרשב"א דאף שיהיה ב"פ גזרת היוצאים לא מקרי כ"א חדא גזרה וטוב לנו לבטל לגמרי גזרת הנכנסים אף שיתוסף מעט גזרת היוצאים ב"פ. ובזה מיושב נמי קושיא הראשונה מעל הרשב"א דאתנא דברייתא לק"מ וידלוג השלישי י"ל דאיהו ס"ל כת"ק די"א דלא חייש כלל לגזרת נכנסים. וא"כ אין שום סברא לומר דידלוג השלישי דיתחזק גזרת היוצאים שני פעמים כאשר כתבנו ולא יהיה בזה שום תועלת לתקן גזרת הנכנסים כיון דלדידיה לית ליה כלל גזרת נכנסים. ומש"ה אמר שפיר דוקא השלישי האמצעי דולג אבל על הלכה לפי' הרמב"ן דקאי על מעמדות הקשה שפיר דהא אסקינן ג"כ הלכתא כיש אומרים דחיישינן לגזרת הנכנסים א"כ קשה שפיר למה אמצעי דולג ואיכא בזה גזרת נכנסים ידלוג השלישי ויתבטל לגמרי גזרת הנכנסים וצ"ע בזה ולפלפול הארכתי בזה ועיין

חולין פרק ה' דף פ"א ע"א משנה יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. והקשה הרב בעל זרע ברך ז"ל א"כ מה פריך הגמרא לעיל ואימא במוקדשין אין בחולין לא דהיינו שאוא"ב לא יהיה נוהג אלא במוקדשין א"כ הג"ש ל"ל להורות דגבי או"ב היום הולך אחר הלילה הלא שחיטת קדשים אינה אלא ביום ואיך אשכחת לה כלל דישחוט אחד בלילה וא"ל דהכי פריך ואימא במוקדשים אין שאחד יהיה קדשים וא"כ שפיר איצטרך הג"ש להורות דיום הולך אחר הלילה באופן ששחט מקודם בלילה חולין לא ישחוט ביום שאחריו הקדשי' ז"א דאם אנו יכולים לפרש דפירכת הש"ס קאי דאחד יהיה חולין והשני קדשים א"כ לא מקשי' תוס' מידי לעיל שהקשו מאי פריך ואימא בקדשים אין א"כ או לרבות כלאים ל"ל דאיך אשכחן כלאים גבי קדשים. ואם הפירוש דא' יהיה חולין אשכחת או לרבות כלאים באותו שהוא חולין (ולפ"מ שאכתוב בסמוך אי"ה יש לתרץ קושיא זו להמעיין) ודרך פשוט אמרתי ליישבו. דהנה בודאי י"ל דהמקשן פריך ואימא במוקדשין אין מחמת שנאמר בפרשת קדשים איסור או"ב היינו דהשני יהיה קדשים דהא העיקר על איסור או"ב בא מכח השני דהראשון לא קעביד לא מידי וא"כ אותו איסור מיירי בקדשים אבל הראשון דהוא עדיין היתר י"ל דיכול להיות חולין ושפיר אשכחן היום הולך אחר הלילה כגון ששחט בלילה הראשון חולין. וקושית התוס' הנזכרת יהיה בדרך זה. דהנה איתא במכילתן דף פ"ב ע"א ת"ר אין לי אלא אותו ואת בנו בנו ואותו מנין ת"ל לא תשחטו כו' יעש"ה. וא"כ מקשים תוס' שפיר מי מצית למימר בקדשים אין בחולין לא או לרבות כלאים ל"ל דאי שהשני יהיה כלאים זה ליתא דהא קיימינן עתה בהסברא דיהיה דוקא קדשים ומי משכחת לה בכלאים כלל. ואף אם ניקום ונימא דקא מרבה כלאים כגון שהראשון שהוא של חולין יהיה כלאים דה"א בהיות א' מהם כלאים אין להם האחדות של או"ב כלל להתחייב עליהם כדאי' א"ר קשה ממ"נ אי ששחט מקודם החולין היתה האם א"כ איך נוכל לומר דהאם יכולה להיות כלאים א"כ איך משכחת לה דישחוט בנה אחרי' לקדשים דהוא גם הוא נאסר מכלאים דהא אמו הוית כלאים ומי יתיר להבן להקרבה דכל היוצא מטמא כו'. ובודאי שלא יצוייר כ"א בכה"ג ששחט מקודם לחולין הוי הבן והוא הוי כלאים באופן שבא על אמו שאינו מינה ואח"ז יוכל לשחוט את האם לקדשים דלא הוית כלאים ומותרת שפיר להקרבה א"כ ל"ל דכתב רחמנא לא תשחטו לרבות גם בנו ואותו הלא בלא"ה מוכח דעל בנו ואותו ג"כ חייב דאל"כ הדרא קושי' תוס' לדוכתי או לרבות כלאים ל"ל דאיך משכחת לה דהשני מוכרח להיות קדשים וכלאים והיוצאין ממנה אסורה להקרבה כנ"ל ליישב קושית מחבר הנ"ל וק"ל

שם במשנה את זו דרש בן זומא נאמר במעשה בראשית יום אחד ונאמר באותו ואת בנו יום אחד מה יום אחד האמור במ"ב היום הולך אחר הלילה אף יום אחד האמור באו"ב היום הולך אחר הלילה. ויש כאן לדקדק על הלשון למה דייק את זו דרש ר"ש בן זומא משמע דמורה דדוקא הוא דרש זה. ומהראוי לכתוב מה ששמעתי בקטנותי אשר דרש דרשן מופלג א' בשם זקיני הגאון האמתי בעל פ"מ ז"ל פירוש בפסוק תהלים קל"ט ימים יוצרו ולא אחד כך הוא הכתיבה ל"א באל"ף והקריאה הוא ל"ו בוי"ו. ויש לדקדק למה נשתנה הקריאה מהכתיבה. ואמר פה חכם הנ"ל דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם. דהנה הקשה רש"י ז"ל בפ' שלפנינו למה נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הלא לפי סדר המקראות היה למקרא לומר יום הראשון ותירץ רש"י ז"ל לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו לכך נאמר בלשון אחד דמורה על אחדותו והרב בעל נזר הקדש כתב וז"ל משום שאמרו את השמים הארץ לרבות תולדותיהם שכולם נוצרו ביום הראשון רק נגמרו על מעמדם כ"א ביומו ולכך לא יתכן בו ביום הראשון לבריאה באשר בו נכללו כל הברואים ביחד וכו' יע"ש. ולפ"ז יש לנו שני תירוצים על הא דלא כתיב ביום הראשון. הא' כפירש"י והשני כסברת בעל נזר הקדש כיון דבו נכללו כל הברואים ביחד לא שייך לכתוב ביום הראשון כנ"ל. הרי דאם אנו באנו לומר דלא נברא הכל ביום הראשון נסתר סברת בעל נה"ק שזכרנו וההכרח לומר כפרש"י ולפ"ז כך הפירוש בפסוק הנ"ל ימים יוצרו כלומר דבהרבה ימים הי' היצירה כל אחד ביומו ולא נברא הכל ביום הראשון. וא"כ קשה ולא אחד דה"ל למיכתב הראשון ולא אחד דלא שייך סברת נזר הקדש שזכרנו כיון דלא נברא הכל ביום ראשון ובא הקריאה ליישב ולא אחד כלומר דהאחד נכתב לו על הקב"ה שהוא אחד כפירש"י ושפתים ישק כו'. והנה הך סברא שכתב נזה"ק משום שאמרו את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהם היינו מיתורא דאת קדרשינן במס' חגיגה את השמים לרבות תולדותי' ואת הארץ לרבות תולדותי'. ואי' במס' ב"ק דף מ"א ע"א תנו רבנן ממשמע שנאמר סקול יסקל השור אינו יודע שהוא נבילה ונבילה אסורה באכילה כו' אין לי אלא באכילה בהנאה מנין ת"ל ובעל השור נקי מאי משמע שמעון בן זומא אמר כאדם שאומר לחבירו פלוני יצא נקי מנכסיו כו'. ומסיק דלא איצטרך כ"א על הנאת עורו. ופריך להני תנאי דמפקי להאי קרא דבעל השור נקי לדרשא אחרינא על כופר ולמ"ד של עבד הנאת עורו מנ"ל ומשני דכתיב את בשרו את הטפל לבשרו ואידך את לא דרש. הרי להדיא דר"ש בן זומא לא דרש את דכיון דדרש ובעל השור נקי על הנאה. וא"כ י"ל דזה פירוש המשנה די"ל דר"ש בן זומא לא ס"ל כפירש"י דקאי אחד על קב"ה וא"כ היו קשה לו ליכתוב יום הראשון כסדר המקראות לכך שייך