מאורי אש קיח

קודם תמיד של שחר זה ליתא דהא אין קרבן יחיד דוחה את את השבת כלל וא"כ בהחלט דלא משכחת לה בשום ענין על משכן וכי איצטרך קרא רק על מקדש וסגי שפיר הכא בחד קרא ומיושבי' היטב הב' קושי' התוס' הללו בחדא מחתא ויעויין היטב בכל מ"ש

אבל עדיין אנו צריכין למודעי מנ"ל למילף מחד קרא משכן ומקדש דלמא כי כתיב האי קרא במשכן לחוד הוא דכתיב וא"ל א"כ קרא ל"ל תיפוק לי' דנשחט קודם התמיד של שחר כיון דלא מצינו כלל גבי משכן מח"כ בע"פ ז"א די"ל דקאי על פסח שני דכתיב בקרא מפורש שעשו בשנה השנית וממילא אותו ע"פ חל בחול ומורה לנו ע"ז אם הי' מח"כ שהוצרך להביא קרבנו קודם לתמיד של שחר בכדי שיביא את פסחו פסח שני צריך עכ"פ פתיחות דלתות ההיכל כמש"ל אולם גם לזה י"ל דעל פסח שני לא מצי אמרת דתקשה אמאי יקריב קרבנו קודם לתמיד של שחר בכדי שיוכל להביא פסח שני מאי אולמי' דהאי עשה דפסח שני מעשה דהעולה ראשונה וא"ל שפסח הוא בכרת ז"א דאיכא מ"ד דפסח שני אינו בכרת בריש מי שהיה טמא כאשר נעתיק הגמרא לקמן בסמוך ובהיות כן קמו גם נצבה ישוב שלנו על שני קושי' התוס' דוקא למ"ד דפסח שני אינו בכרת וממילא אין לומר דקרא מיירי במשכן דפסח ראשון לא משכחת לה כל עיקר כנ"ל ופסח שני ג"כ אינו דוחה עשה דהעולה ראשונה דמאי אולמי' כיון דגם עשה דפסח שני אינו בכרת אבל למ"ד לקמן דגם פסח שני הוא בכרת נסתר אופן זה דקשיא דלמא כי כתיב קרא במשכן הוא דכתיב ועל פסח שני שהוא ג"כ בכרת ודוחה שפיר עשה דהעולה

והנה יש עוד מקום ליישב שני הקושי' התוס' הנזכרות בדרך אחר דהנה כתבו התוס' דאיצטרך קרא דשלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים דאי משום ששחטו קודם התמיד לא איכפת לן. דהא דאמרי' אין דבר קודם לתמיד ש"ש שנאמר העולה ראשונה היינו דוקא עבודה אבל שחיטה דלאו עבודה היא כמה דאמרי' בכמה דוכתי לית לן בה אם נשחט קודם לתמיד מש"ה צריך קרא דעכ"פ אסור לשחוט קודם פתיחות דלתות יע"ש במס' זבחים ריש פרק כל התדיר בתוס'. ובזה מיושב גם קושי' הראשונה שבתוס' דהכא לא בעי תרי קראי חד על משכן וחד על מקדש דמחד קרא מוכח שניהם. דאי' במס' חולין דף י"ז ע"א כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אוכלה בשר בכל אות נפשך כו' ר' ישמעאל אומר לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה כי ירחק ממך המקום וזבחת ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה כו' במאי קמפלגי ר"י סבר בשר נחירה לא אשתרי כלל ר"ע סובר בשר תאוה לא איתסר כלל כו' יעש"ה ולפ"ז י"ל דכאן לא צריך כ"א חד קרא על משכן ומקדש. דעל משכן לחוד לא צריך קרא שלא ישחטו קודם פתיחות דלתות היכל דכבר נשמע דהא אסור לשחוט קודם התמיד כקושי' שני' בתוס' וא"ל דשחיטה לאו עבודה היא ז"א דהנה כתבו תוס' בזבחים דמש"ה שחיטה לאו עבודה היא מאחר דגם חולין צריכה שחיטה מש"ה לא מיקרי עבודה יע"ש א"כ במדבר דהי' מותר ג"כ בשר נחירה בחולין זולת קדשים לחוד הוא דבעי שחיטה כדאמרי' שם במס' חולין מיתבי' ושחט אותו פתח אה"מ ומשני קדשים שאני דגם ר"ע מודה דהי' בעי שחיטה במדבר ע"ש א"כ הי' במדבר בקדשים שפיר שחיטה עבודה כיון דלא בעי כלל גבי חולין שחיטה כ"א דוקא גבי קדשים ויעויין בז"ב ובהיות כן הי' שפיר במדבר שחיטה עבודה ממילא אסור לשחוט ג"כ קדשים קודם התמיד ושוב לא איצטרך קרא דשלמים ששחטו קודם פתיחות דלתות ההיכל וכי איצטרך קרא אמקדש הוא דאיצטרך וסגי שפיר בחד קרא

ולדברינו האלה יובן פלוגתי' דר"י ור"ע לשיטתייהו דאיתא בריש מי שהי' טמא דהני תנאי דפליגי שם אם פסח שני הוא בכרת או לאו בהכא הוא דפליגי מר סבר מגדף הי' מברך את השם וכתיב גבי מברך את השם ונשא חטאו וגבי פסח שני כתיב נמי חטאו ישא וילפי' ממגדף מה התם בכרת אף הכא גבי פסח שני האי חטאו ישא הוא כרת ומר סבר מגדף עובד ע"ז כו' ושמעי' לי' לר"ע בריש מס' כריתות דאמר מגדף זה מברך את השם וממילא ס"ל דפסח שני הוא בכרת וכמו שפרש"י להדיא במס' כריתות שם ובהיות כן קמו וגם נצבו לשיטת ר"ע שני קושי' התוס' שזכרנו דא"ל כשינויא קמא שזכרנו באופן הראשון דקשה דלמא קרא כתיב במשכן ובאופן שזכרנו שהי' מח"כ בע"פ שני שאתי ג"כ עשה דפסח שני ודוחה עשה דהעולה מאחר שגם פסח שני הוא בכרת לדידי'. אבל באמת לק"מ דר"ע גופי' לשיטתו דס"ל במס' חולין דלא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה דבמדבר הי' מותר בשר נחירה וא"כ שוב י"ל אופן השני שזכרנו לשיטת ר"ע דמש"ה לא צריך תרי קראי דמשכן לא משכחת דתיפוק לי' שנשחט קודם התמיד כיון דבמדבר הי' שפיר שחיטה עבודה ואסור לשחוט ג"כ קודם התמיד ולא צריך קרא לפתיחת דלתות כ"א במקדש ולר' ישמעאל דס"ל בשר נחירה לא אשתרי כלל דגם במדבר נאסר בשר נחירה והי' שפיר גם במשכן שחיטה לאו עבודה ונסתר אופן השני שזכרנו דשפיר צריך קרא גם אמשכן לענין שחיטה קודם פתיחות דלתות דמן העולה לא איכפת לן בשחיטה שהיא לאו עבודה דגם חולין הי' צריך שחיטה ואפ"ה י"ל דר"י ס"ל מגדף זה עובד ע"ז וממילא לא שייך פסח שני בכרת וי"ל לדידי' שפיר אופן הראשון שזכרנו דעל משכן לא צריך שלא הי' פסח וגם פסח שני לא דחי את העשה של העולה מאחר שפסח שני אינו בכרת וכי איצטרך למקדש כמה שבארנו זה לזה לחוזה וקיימו בשיטתייהו ר"י ור"ע כנ"ל אולם רש"י ז"ל כתב שם בחולין אהא דאמרי' מר סבר בשר נחירה לא אשתרי כלל וקרא דכי ירחק מוקי לה לחולין שנשחטה בעזרה יעש"ה וי"ל דרך דרוש דר"ע לא מוקי לה על חולין שנשחטה בעזרה דס"ל חשב"ע לאו דאורייתא וכן הוא בסוגיא דפסחים דף כ"ב

ומזה יתעורר קושי' לאיסי בן יהודא הדרא שני קושי' התוס' לדוכתא דא"ל באופן הראשון שזכרנו קשה דלמא קאי אמשכן אפסח שני שהוא בכרת לאיסי ב"י כאשר מבואר במס' כריתות שם דאיסי ב"י ס"ל מגדף זהו מברך השם ויע"ש בפרש"י וא"ל דס"ל כאופן ב' שזכרנו גם ז"א דאי' במס' פסחים דף כ"ד ובמס' חולין דף קט"ו ע"ב תניא איסי ב"י אומר מניין לבשר בחלב שאסור באכילה כו' אין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבד בה עבירה אסור בהנאה בשר בחלב שנעשה בו עבירה אינו דין שאסור בהנאה יעויין שם היטב וקשה לכאורה על הק"ו של איסי ב"י איכא למימר חשב"ע יוכיח שנעבד בו עבירה ומותר בהנאה מדאורייתא ומן ההכרח לומר דאיסי ב"י ס"ל דבאמת גם חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ואסור בהנאה. וע"כ מוקי לקרא דכי ירחק ממך המקום לגופי' על חשב"ע וממילא בשר נחירה לא אשתרי במדבר כלל והוה גם במדבר שחיטה לאו עבודה וי"ל דקרא כי כתיב במשכן הוא דכתיב כנ"ל וכיון דנסתר השני אופנים שזכרנו סוערו השני קושי' התוס' לשיטת איסי ב"י כמה שכתבנו ועוד בה שלישית ההכרח ליישב לדידי' באופן השלישי דהנה התוס' כתבו במכילתן ליישב קושיתם הראשונה דבמשכן לא היו דלתות וכתבו המפרשים דאפ"ה הי' וילון לצניעות. וכתב הצ"מ דעכ"פ לא שייך לומר בו דמעכב אם נשחט קודם פתיחתן רק למצוה ע"ש וגם על קושי' שני' בתוס' כתבו התוס' די"ל דמקרא דהעולה לא נשמע דפסול דיעבד כ"א לכתחילה לכך כתיב ושחטו פתח אוהל מועד לפסול אף דיעבד אם שחטו קודם פתיחות דלתות יע"ש ומיושבים היטב ג"כ השני קושי' בחדא מחתא כיון דלכתחילה כבר נשמע מאחר שאסור לשחוט קודם התמיד ולענין לפסול דיעבד לא שייך גבי משכן דגם וילון גופי' לא נעשה לעיכוב כנ"ל וע"כ כי איצטרך קרא דלעכב על מקדש הוא דצריך וזה פשוט וברור לשיטת איסי ב"י ולפ"ז מיושב מה שאמרי' במס' יומא לאיסי ב"י פשיטא לי' לר"ח מספקא לי' דהנה לכאורה יש לדקדק מאי קמבע"ל תיפוק לי' דאידי ואידי פרים דאל"כ למה כתבה לנו התורה לשון שאינו ברור ואיכא למיטעות דפרים קאי גם על עולות טפי ה"ל למיכתב איפכא ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים ויעלו עולות והוה לשון ברור טפי אך ע"ז י"ל דהתורה רמזה בזה דהא אמרי' שם במס' חגיגה עולה שהקריבו ישראל במדבר עולות תמיד הוה א"כ אי הוה כתיב מקודם ויזבחו שלמים ואח"כ ויעלו עולות ה"א דמקודם הקריבו קרבנות ואח"כ התמיד כדכתיב ויזבחו שלמים והדר ויעלו עולות שזה תמיד לכך כיון וכתיב מרישא ויעלו עולות בדקדוק שמקודם הקריבו העולת תמיד והדר שלמים שאין לך דבר שקודם לתמיד של שחר כנ"ל ועדיין קשה ל"ל לימוד ע"ז הלא כבר נאמר העול' ראשונה גבי תמיד של שחר שלא יהי' דבר קדמהו. והי' מן ההכרח לומר דשני בי' קרא לעכב דכלל גדול בידינו גבי קדשים כל היכא דשני בי' קרא הוא רק לעכב ויעויין בתוס' ריש פ' כל התדיר וכבר דברנו דלאיסי ב"י ע"כ קרא דהעולה ראשונה רק למצוה ולא לעכב דאל"כ הדרא שני קושיות שבתו' הנ"ל לדוכתא דלדידי' נסתר ב' אופנים הראשונים וצ"ל בהכרח באופן השלישי דהעולה ראשונה הוא רק למצוה לחוד ושפיר אמר בגמ' לאיסי ב"י לשיטתו פשיטא לי' דאידי ואידי פרים דאל"כ הוה לי' לקרא