מאורי אש קיז

אור פרשת צו חדש

גרסי' במס' פסחים דף ס"ב ע"ב ר' שמלאי אתא לקמי' דר' יוחנן אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעי א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנרהדעי ופרש"י למי שאינם מיוחסים וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעי כפיי' וארצי כו'. אמר ליה רבי אימא לי מה בין לשמו ושלא לשמו. לאוכליו ושלא לאוכליו כו' יעש"ה ובירושלמי בפירקן הובא ג"כ בזה המאמר אך ורק בשינוי לשון קצת שהשיב ר"י מסורת היא בידי מאבותי שלא ללמד לא לבבלי ולא לדרומא ואת נהרדעי ודר בדרום יע"ש ומאחר שכבר תלא ביה זיינא מארי זקיני הג' בכתנות אור. ליישב איך תלוי הפירכא זו מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו הכא גבי למידת ספר יוחסין. ומי אנכי הפעוט לגשת ולעמוד במקום גדולים. אך תורה ניתנו לדרוש במ"ט פנים. והגם לדעתי לא כיוונו זאת המאמרים בכוונות עכ"ז הסברות ישרות לעצמן. ואמרתי לבוא בתכלית הקיצור. לפרש שיחתי אשר בשרתי צדק בקהל רב בשבת הגדול ע"פ דרך דרוש הנוהג בזמנינו. ראשית יש לדקדק בדברי ר' שמלאי שבא דוקא פני ר' יוחנן ודייק ניתני לי מר משמע שדוקא אצלו ילמד דבר זה שנית למה דייק ר"י לשואלו בית אביו וגם המקום שהוא דר בו מה איכפת ליה אם המקום שדר בו מיוחסי' כיון שבית אבא באים מבבלי שאינם מיוחסים כפי שפרש"י סגי בזה לדחותו שלישית השאלה מה בין לשמו ושלא לשמו כו' לא שייך הכא מידי כנ"ל ואמרתי בזה הסיגנון דר' שמלאי ידע שפיר מאחר שבבית אביו המה נהרדעי שהוא בבל לא ילמדו לו ספר יוחסי' מאחר שבני בבלי אינם מיוחסים. רק רצה להוכיח לשיטת ר' יוחנן דבני בבל המה מיוחסים יותר מבני ארץ ישראל ולכך כיון ובא אצל ר' יוחנן ודייק לי' ניתני לי מר כו' ור' יוחנן רצה לדחות הוכחתו רק דסובר דבני בבל אינם מיוחסים לכך שאלו מהיכן את והשיב שמא מלוד שהוא דרום כשיטת הירושלמי. ומן שיטת בני דרום יהיה נסתר הוכחה הנ"ל וממילא קיימינן דבני בבל אינם מיוחסי' ועדיין התחכם ר' שמלאי בפירכא זו דמה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו אשר מפירכא זו יהי' מ כח לשיטת ר' יוחנן גופי' דבני בבל המה מיוחסים. וקמי שמיא גלי' שקשה עלי לכתוב דרושים בספר רק מזקיני אתבונן ליישב הדברים ג"כ על מכונן ואגב יתיישב ג"כ עוד מאמר אחד אשר יאמר כי הוא זה במכילתן פ' אלו דברים דף ע' ע"ב תניא יהודא בן דורתאי פירש הוא ובנו הלך וישב לו בדרום אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הם אומרים לו כו' ומסיק טעמיה דבן תורתאי דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח באה אלא מן הכבשים או מן העזים אלא צאן זה פסח בקר זה חגיגה כו' ואיכא למידק בלשון הגמ' דדייק דהלך לו לדרום למה דוקא לדרום וגם יש לדקדק למה הניח הדבר עד כי יבוא אליהו ומדברינו הנ"ל יתורץ זה דבן דורתאי רצה להוכיח משיטת בני דרומא דחגיגה דחי שבת ומש"ה ישב לו בדרום וע"ז יש לנו איזה סתירה רק בבוא אליהו זכור לטוב יכול לסתור דבר זה ומקודם נבאר עוד דבר אחד מה שהרגיש בו ג"כ מ"ז בהקדמתו לחידושי ב"ק בגמרא דחגיגה דף ו' ע"ב בעי ר' חסדא האי קרא היכא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או דלמא אידי ואידי פרים כו' תיקו ובמס' יומא הביא הך דתניא איסי בן יהודא אומר חמש מקראות בתורה שאין להם הכרע כו' ופריך שם ותו ליכא והא איכא הא דבעי ר' חסדא וישלח את נערי בני ישראל כו' ומשני לאיסי בן יהודא פשיטא ליה לר"ח מספקא ליה יעש"ה בדף ק"ב ויש לדקדק באמת לאב"י למה הי' הדבר פשיטא וגם לא נתברר בגמרא היאך הי' לו הפשיטות ולמה נסתפק ר"ח בזה ונראה דבשיטתייהו קיימו דלשיטת איסי בן יהודא שפיר נפשוט בעיי' זו ולשיטת ר' חסדא גופי' נסתר זו הפשיטות ומש"ה מסתפקא ליה גרסינן בריש מס' עירובין ד"ב ע"א אשכחן משכן דאקרי מקדש ומקדש דאקרי משכן דאלת"ה הא דאמר רב יהודה אמר שמואל שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים דכתיב ושחטו אותו אל פתח אוהל מועד בזמן שהם פתוחים ולא בזמן שהם נעולים והא כי כתיב האי במשכן הוא דכתיב אלא אשכחן כו' והקשו שם בתו' שני קושי' האחת למה בכל מקומות בש"ס מצרכינן תרי קראי חד על משכן חד על מקדש והכא סגי בחד קרא יע"ש ותו הקשו למה לי קרא לשמואל דשלמים ששחטו קודם פתיחות דלתות ההיכל דפסולים תיפק ליה דנשחט קודם התמיד וכיון דשמעינן ליה במס' תמיד שתנינן שס לא היה התמיד נשחט עד שנשמע קול שער הגדול שנפתח בירושלים. וגם אמרי' אין לך דבר שנשחט ונקרב קודם לתמיד של שחר שנאמר וערך עליה העולה עולה ראשונה הרי בהכרח דאינם יכולים לשחוט כלום קודם התמיד ובתמיד גופי' בעי פתיחות דלתות א"כ ל"ל בשאר קרבנות דבעינן פתיחת דלתות כיון דנשחטו אחר הקרבת תמיד הרי ממילא כבר נפתחו הדלתות משום התמיד יע"ש ובארתי קצת לפרש דבריהם היטב והנה על שני קושי' תו' הללו נעמיד כל דברינו כעל בנין חזק וליישב שני הקושי' בשלשה אופנים ומזה יתיישב כל דברי מאמרים שזכרנו וזה החלי בעזר צורי וגאלי. הנה זה אשר יצא בהשקפה ראשונה ליישב שני קושית הללו שבתוס' ולומר דחדא מתורץ בירך חברתא דהנה גרסי' בריש פ' תמיד נשחט ת"ר אין לך דבר שקודם לתמיד של שחר שנא' וערך עליה העולה עולה ראשונה ואין לך דבר שנתעכב אחר תמיד של בין הערביים כו'. שנאמר והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות כולם חוץ מחוסר כפורים בערב פסח מקריב קרבנו אחר תמיד של בין הערבים כיון דאם לא יביא קרבנו לא יוכל להקריב הפסח במועדו אתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דעליה השלם שאין בה כרת יעויין שם הדק היטב בגמ' ופרש"י ז"ל ואיתא במס' זבחים דשעות פוסלים בקדשים כגון חטאת בן שנה אם נולד בשנה זו ר"ח ניסן ח' שעות ביום לשנה הבאה באותו יום. ט' שעות ביום נפסל הקרבן ואפי' אם שהה בזריקתו עד ט' שעות נפסל וכ"פ הרמב"ם ז"ל בכ"מ דאמרי' פר בן שלש עגל בן שנה כו' נפסל ג"כ בשעות ותו כתבו בתוס' דלאו דוקא שלמים ששחטו קודם פתיחת דלתות היכל פסולים אלא ה"ה בשארי הקרבנות וגלי קרא בחדא וה"ה בכל הקרבנות יעש"ה

ולפ"ז מיושב קושי' הראשונה שבתוס' שזכרנו די"ל משכחת לה בקרבן שהוכרח לשחוט ומותר לשחוט קודם תמיד של שחר וע"ז כתב קרא דבעי פתיחת דלתות ההיכל עכ"פ דהנה הקרבת התמיד ועשייתו היה שעה אחת כדאי' במשנה דתמיד נשחט יע"ש ובפרש"י. א"כ מצינו לה בקרבן שישחוט קודם תמיד של שחר כגון שהי' כאן מחוסר כפורים בערב פסח והוצרך להביא חטאתו בן שנה או כדומה לו שארי קרבנות וגם בשלמי נזיר ולא הי' לו קרבן אלא אחד ובאם ימתינו עד אחר עשיית התמיד יופסל קרבן זה דיהי' עבר שנתו בשעה זו כאשר דברנו דשעות פוסלות בקדשים וכיון דיופסל אחר עשיית התמיד קרבנו של מח"כ ישאר מח"כ ויהי' אסור להקריב את פסחו ובודאי באלו אמרו מקדימים להקריב קרבנו קודם תמיד ש"ש דיבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהעולה ראשונה שאין בו כרת כמו דדוחה עשה דפסח עשה דהשלמה וכיון דזה מותר וצריך להקריב קרבנו קודם לתמיד של שחר ה"א דלא בעי פתיחת דלתות קמ"ל דבעי לפקוח דלתות ההיכל (וכבר מצינו כיוצא בו בריש אותו וא"ב בתוס' שמיישבים ג"כ כמו זה שחין לו להקריב פסחו אלא אותו וא"ב יעש"ה אף אתה אל תתמה ועיין עליו) ובהיות כן מיושב קושי' הראשונה שבתוס' ממילא מתרצא וגם קושיא שני' שבתוס' דהנה כתב רש"י ז"ל בחומש בפ' בהעלותך בפסוק וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש הראשון לאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו פרש"י פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר ללמדך שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח זו בלבד יע"ש ובמס' שבת דף פ"ו ע"ב הובא הברייתא דת"כ ויהי באחד לחודש הראשון בשנה השנית הוקם המשכן תנא עשרה עטרות ניטלו ביום ההוא וקחשיב שם ראשון למעשה בראשית יע"ש ולפ"ז הרי דבמדבר לא עשו פסח כלל כ"א פסח זה דשנה השנית שהי' בשעת המשכן וגם פסח זה הי' חל ביום א' וא"כ הי' ע"פ בשבת כיון דר"ח הי' ביום א' וא"כ מיושב קושית התוס' דכאן לא בעינן תרי קראי על משכן ומקדש דלא צריך קרא כ"א על מקדש דעל משכן לא צריך קרא דבעי פתיחות דלתות ההיכל דתיפוק לי' דנשחט קודם התמיד של שחר וא"ל דעדיין צריך בכה"ג שציירנו לעיל במקום שצריך להקריב קודם תמיד של שחר כגון מח"כ בע"פ שצריך להקריב קרבנו בכדי שיוכל להביא פסחו ז"א דבמשכן שהי' במדבר לא הי' כלל פסח (ויעויין במ"ל דמשכן שילה הי' שוין למקדש ממש וממילא גם ע"ז לא צריך תרי קראי) וא"ל דעדיין קרבו פסח בשנה השנית זה ליתא דהא אותו ע"פ הי' חל בשבת א"כ ג"כ לא משכחת לה במח"כ שצריך להקריב קרבנו בע"פ