מאורי אש קטז

מודים בו ובריש זבחים א"ל רבינא לרב פפא לא הוית גבן באורתא בתחומא בי' חרמך דרמי רבא מילי מעליותא ושנה להו מאי מילי מעליותא תנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן טעמא דשלא לשמה הא סתמא עלו נמי לבעלים לשם חובה אלמא סתמא נמי כלשמן דמי ורמינהו כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול ושני זבחים בסתם לשמן עומדים אשה בסתמא לאו לגירושין עומדת ומסיק הש"ס וגבי גט סתמא פסול מדתנן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ואמר ר' יהודה אמר שמואל אף צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ושם כתבו התוס' דאיצטריך לאתויי דרב יהודה משום דמיני' דייקינן בגיטין דאתי' כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דקיי"ל כוותי' ואיכא דמוקי לי' התם כר"מ ומפרש מפני התקנה משום קטטה ולדידי' ליכא למידק מיני' סתמא פסול עכ"ל ובזבחים דסתמ' כשרין בעי הש"ס לאכוחי מדתנן כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח לשם שלמים הא לשם פסח סתמא כשר אלמא סתמי כלשמן דמי ודחי הש"ס ודלמא שאני התם דאמרי' כל העושה על דעת ראשונה עושה אלא מסיפא שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם פסח טעמא דאמר לשם שלמים ולשם פסח הא לשם פסח סתמא כשר כו' עד אלא מהא לשם ששה דברים הזבח נזבח כו'

ובגמרא דפסחים דף ס' ע"א בעי רב פפא בעבודה אחת תנן או בשני עבודות תנן בעבודה א' תנן ור' יוסי היא דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס או בשתי עבודות תנן אפי' לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון הני מילי בעבודה אחת אבל בשתי עבודות מודה דמיפסל ובעי למפשט דע"כ רישא דקתני הפסח ששחטו שלא לשמו א"נ שחטו לשמו וקיבל והלך וזרק שלא לשמו דהוי ליה שתי עבודות אימא סיפא לשמו ושלא לשמו לשם פסח לשם שלמים היכי דמי אי נימא בשתי עבודות היינו רישא אלא לאו בעבודה אחת ור' יוסי היא ומשני הש"ס לעולם בשתי עבודות ורישא דקאי בשחיטה וקא מחשב בשחיטה א"נ קאי בזריקה וקמחשב בזריקה סיפא דקאי בשחיטה ומחשב בזריקה דאמר הריני שוחט את הפסח לשמו לזרוק שלא לשמו דקמ"ל דמחשבין מעבודה לעבודה והיינו בעי דרב פפא ובתר הכי קאמר ת"ש או שלא לשמו ולשמו פסול היכי דמי אי נימא בשתי עבודות השתא לשמו ושלא לשמו אמרת פסול שלא לשמו ולשמו מבעיא אלא לאו בעבודה אחת ומדסיפא בעבודה אחת רישא נמי בעבודה אחת ופרש"י שלא לשמו ולשמו מבעי' כיון דאיפסול בעבודה ראשונה מהיכן יוחזר ויכשיר אלא לאו בעבודה אחת ותנא לשמו ושלא לשמו לאפוקי מדר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ותנא שלא לשמו ולשמו דלא תימא תפוס לשון אחרון דהא הדר ביה מקמי' וכי שחיט אהייא בתרא קא שחוט קמ"ל דר' יוסי היא דאמר בכל דבריו אדם נתפס ולא הדר ביה אלא אתרווייהו איכוון ודחי הש"ס לעולם בשתי עבודות ואיידי כו' וקאמר בתר הכי ת"ש לאכליו ושלא לאכליו כשר ה"ד אי נימא בשתי עבודות וטעמא דחשיב בזריקה דאין מחשבת אוכלין בזריקה הא בעבודה אחת כגון, בשחיטה דמהני ביה מחשבת אוכלין פסול והא קיי"ל מקצת אוכלין לא פסלי אלא לאו בעבודה אחת ומדסיפא בעבודה אחת כו' ופירש"י וטעמא מאי משום דאין מחשבת אוכלין אין מחשבת פסול האוכלין כגון חולי וזקן פוסלת בזריקה דבשחיטה הוא דכתיב ביה אוכלין דכתיב לפי אוכלין תכוסו והיינו דשחטו כדמתרגמינן ושחט ויכוס הכי גרסי' בעבודה אחת כגון בשחיטה דמהני בה מחשבת אוכלין פסול אפי' כי האי גוונא דאמר לאכליו ושלא לאכליו והא קי"ל לקמן מקצת אוכלין כגון הני דנמנו בו ראוין לאכול ושחטו לשם כולם כשר דהא כולה שחיטה נמי משום אוכלין צריכה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ולקמן מפרש מאי שנא דלשמו ושלא לשמו פסול לאכליו ושלא לאכליו כשר עכ"ל

הרי מבואר להדיא דאי אמרי' רישא בשתי עבודות ליכא לאקשויי מ"ש לשמו ושלא לשמו דפסול דהתם בשני עבודות לפסול אפי' לר' מאיר משא"כ לאוכלין ושלא לאוכלין בעבודה אחת וכשר אליבא דר"מ דאמר תפוס לשון ראשון אבל אי נימא בעבודה אחת קשה שפיר מ"ש לשמו ושלא לשמו דפסיל מלאכליו ושלא לאכליו דכשר והרגיש רש"י בזה וכתב ולקמן פריך מ"ש לשמו ושלא לשמו מלאכליו ושלא לאכליו והנה על קושיות הש"ס בפסחים פריך א"נ בשתי עבודות השתא לשמו ושלא לשמו אמרת פסול שלא לשמו ולשמו מבעיא מצינו לומר תירוץ נכון לפי מאי דס"ד דאשמועינן לדיוקא האי סתם כשר וא"כ אשמועינן בסיפא מה דלא אשמועינן ברישא דברישא י"ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה קמ"ל בסיפא דאפי' בסתמא נמי כשר ולעולם בשתי עבודות מיירי והנה אי אמרינן רישא בשתי עבודות דלשמו ושלא לשמו פסול אפי' לר"מ דאמר תפוס לשון ראשון וסיפא לאכליו ושלא לאכליו ע"כ מיירי בעבודה אחת דהיינו בשחיטה ולא חשיב בזריקה משום דאין מחשבות אוכלין אלא בשחיטה א"כ כשר אליבא דר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ויש חילוק גדול בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושל"א והנה על קושיות רבא דרמי ומשני בלא שינוי דרבא דקשיא לן הני תרי מתניתין דגיטין דתנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כל כמה דלא אשכחן דזבחים בסתמא כשרים נוכל לומר כי היכי דבגיטין קפדינן אלשמו ובע"כ צריך לומר בפי' לשם אשה ועיקר קפידא דקרא דלשמו שצריך לפרש לשמו ואפי' הכי קתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה נוכל לומר בזבחים ג"כ דסתמא פסולין ותני כמו גבי גיטין דפירושו שנכתב בסתם פסול ה"נ גבי זבחים דעיקר קפידא דקרא שיאמר בפי' לשם זבח וכן נמי כל כמה דלא ידעינן דגירושין סתמא פסולים נוכל לומר דקרא לא קפיד אלא שלא ישנה לשם אשה אחרת אבל סתמא כשירין והני תרי לישני דסתים התנא בזבחים ובגיטין אתיא כפשוטן דסתמא כשרין ונפקא מיני' בזה אי אמרי' בגיטין דסתמן כשרין וכן בזבחים א"כ נוכל לומר דאתי לאשמועינן שלא לשמו ולשמו דפסול לדיוקא נקט הא סתמא כשרין אבל אם נימא דבגיטין סתמא פסולין וע"כ קפידא דקרא שיכתוב דוקא בפי' לשם אשה ואפ"ה תני כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסולין א"כ כי היכי דתני הכי נוכל לומר בזבחים נמי קפידא דקרא שצריך לומר בפי' לשם זבח ותני שפיר לישני דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כי היכי דתנא גבי גיטין ולעולם בזבחים נמי בסתמא פסולין וא"כ תו לא מצינו למימר דקמ"ל בסיפא דקתני שלא לשמו ולשמו לשם שלמים לשם פסח הא סתם כשר הא קפידא דקרא דלשמו שצ"ל בפי לשמו כמו גבי גטי נשים וע"כ בעבודה תחת קמיירי ורישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא. קמ"ל דלא נימא דחזר מלשון ראשון א"כ קשה קושיא עצומה כדפי' רש"י דלקמן פריך מ"ש לשמו ושלא לשמו ומ"ש לאכליו ושלא לאכליו

ובזה נבוא אל הביאור גמרא הנ"ל דהא השיב לו אין שונין ללודים ולנהרדעי וכ"ש דאת מלוד ומותבך בנהרדעי וזה ידוע דנהרדעי מבבל לפי שאינם מיוחסים ועלה בדעתו מחשש דאיערבו בה כותי' וקשה מאי פסול איכא גבייהו ואי משום דלא בקיאי בתורת גירושין וקדושין דהיינו לכתוב לשמו הא בסתמא נמי כשרין וקרא דכתב לה הזהיר הכתוב לכתוב בסתם לאפוקי שלא ישנה וזה דרשה פשוטה אפי' כותים מודים בה והכל חברים לזה דהא טעמא דר"א דמשוי להו ממזרים משום דלא בקיאי בתורת קדושין וגירושין ואפ"ה מכשיר בחבר כותי ואי סתמא כשרים א"כ כולם חברים לזה וע"כ מוכרחים אנו לומר דסתמא פסולין וע"כ קרא דאזהיר על לשמו שצריך לכתוב בפירוש לשמו א"כ ה"נ בזבחים קפידא דקרא שיקריב בפירוש לשמו דסתמא פסולין א"כ קשה שפיר ל"ל למיתני שלא לשמו ולשמו השתא לשמו ושלא לשמו פסול שלא לשמו ולשמו מבעי' אע"כ בעבודה אחת מיירי ואשמועי' רישא וסיפא רבותא כפי' רש"י דלא אמרי' שחוזר מדיבור ראשון א"כ לא אתי' כר"מ אלא כר"י א"כ שפיר קשה מה בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושלא לאכליו בשלמא בלא זה הייתי אומר דסתמא כשר בגיטין כר"מ וע"כ לא הקפידה התורה אלא אסתמא לאפוקי שלא לכתוב לשם אשה אחרת וה"ה גבי זבחים הקפידה התורה על סתמא לאפוקי שלא לזבוח לשם זבח אחר ודבר זה אשמועי' תנא דמתני' מדקתני שלא לשמו ולשמו דמשנה שאינו צריכה היא אע"כ לדיוקא נקטי דסתמי כשר וא"כ נוכל לפרש בשתי עבודות וא"כ יש חילוק גדול בין לשמו ושלא לשמו ובין לאכליו ושלא לאכליו דמתני' ר"מ היא אבל השתא מוכרחים אנו לומר דנתערב בבל כותאי ואיכא למיחוש דשרי א"א לעלמא דלא בקיאי בתורת גירושין וסתמא פסולין ועיקר קפידא דקרא שצ"ל בפי' לשמה וה"ה גבי זבחים דצ"ל בפי' לשמו ולפ"ז הוי סיפא שלא לשמו ולשמו משנה שאינו צריכה וע"כ בעבודה אחת מיירי ורישא רבותא קמ"ל דאמרי' תפוס לשון ראשון א"כ מאי שנא לשמו ושלא לשמו דפסול ומ"ש לאכליו ושלא לאכליו דכשר ודו"ק היטיב: