מאורי אש קטו

ידך מן גזל הוי בכלל זבח רשעים וק"ל: ועוד נ"ל לומר דלכך פרט הכתוב עולה טפי מכל הקרבנות דאי' בפ' הניזקין דף נ"ה ע"א העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חטאת הגזולה שלא נודע לרבים שהיא מכפרת מפני תקנות המזבח ובגמ' אמר עולא דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומאי טעמא אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהי' הכהנים עצבים א"ל רבנן לעולא והאנן מפני תיקון המזבח תנן אמר להם כיון דכהנים עצבים נמצא מזבח בטל ופרש"י כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין ומזבח בטל שנמנעו מלעשות עבודה עכ"ל ולפ"ז הטעם דאינו שייך אלא בקרבנות הנאכלים לכהנים אבל עולה שכולה כליל אין שייך טעם זה שיהי' הכהנים עצבים ולכך עולה גזולה פסולה וקאמר שפיר אני ה' שונא גזל בעולה בשלמא בשאר קרבנות אם לא נודעה לרבים מכפרים מפני תיקון המזבח אבל עולה שהיא כליל ליכא חשש זה ואינו מכפרת בגזל ולכך פרט עולה דוקא וק"ל: דרוש לשבת הגדול

גמרא דפסחים דף ס"ב ע"ב ר' שמלאי אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל ניתני מר ספר יוחסין א"ל מהיכן את א"ל מלוד והיכן מותבך בנהרדעי א"ל אין שונין לא ללודים ולא לנהרדעי וכ"ש את מלוד ומותבך בנהרדעי כפיה וארצי כי שקיל ואזיל א"ל רבי מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו א"ל הואיל וצורבא מרבנן את תא ואימא לך כו' וקשה איך תלוי שאלה זו מה בין לשמו ושלא לשמו לאכליו ושלא לאכליו במה שאמר לו אין שונים לא ללודים ולא לנהרדעי ופרש"י לישני אחרינא לפי שאינן מיוחסים ומקודם לזה צריכין אנו ליישב גמרא דקידושין דף ע"א ע"א בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לא"י אמר להם לעבדיו כשאני אומר ב' דברים בבית המדרש טלוני בעריסה ורצו כי עייל אמר להם אין לשחיטת העוף מה"ת אדייתבו ומעיינו בהו אמר להו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וא"י עיסה לבבל כו' ואיכא למידק איך חיבר שני דברים אלו להדדי ועוד איכא למידק למה ביקשו לעשות בבל עיסה לא"י הלא לא עלה עזרא מבבל עד שעשה אותו כסולת נקי' ונקדים מה דאיתא בפ' עשרה יוחסין דף ע"ו ע"א דר"א סבר דכותי לא ישא דכותי' משום שאין בקיאין בדקדוקי מצות ופי' רש"י מאן יש אומרים ר"א ולקמן מפרש ולענין יוחסין מאי בקיאין איכא הילכך לר"א נכרי לא ישא נכריות שמא אחד מן הבקיאין שלא אירע פסול בנשואי אבותיו והשני משאינן בקיאין ואירע ספק א"א בקידושי אבותיו שנתקדשה לאחר ואמרו אין קידושין ונישאת לאחר ואמרינן בגמ' מאן יש אומרים א"ר אידי בר אבין ר"א היא דתניא מצת כותי מותרת ואדם יוצא ידי חובתו בפסח ור"א אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בו כותי' הרבה מדקדקים בו יותר מישראל ואלא הכא מאי אין בקיאין לפי שאין בקיאין בתורת קדושין וגירושין ונ"ל לומר משום דבגירושין בענין כתיבה לשמה ושטר קדושין ילפינן מויצאה והיתה דבעינן נמי לשמה והם אינן בקיאין בזה וע"כ מוכרחים אנו לומר דסבירי ליה לתנא דכתיבי ואחזוקי הוא דאי לא כתיבי ואחזוקי א"כ למה מוקי יש אומרים כר"א ולא כת"ק דר"א דס"ל נמי דוקא כתיבי והני לא כתיבי אלא אחזוקי אע"כ דחשיבי כתיבי וא"כ אליבא דת"ק סמכינן עלייהו ואליבא דרשב"ג נמי דס"ל אפי' אחזקי ולא כתיבי סמכינן עלייהו אע"כ צריכין אנו לומר דכתיבי ואף אחזוקי ואליבא דר"א דס"ל דלא סמכי' עלייהו דפלוגתייהו דת"ק ור"א ורשב"ג מפרש רש"י בפ"ק דחולין דף ד' אלא איכא בנייהו דלא כתיבי ואחזוקי בה ופי' רש"י דת"ק סבר מצה וכל דדמי ליה דכתיבי סמכינן עלייהו בין אחזוק ובין לא אחזוק ודלא כתיבי לא סמכינן עלייהו ואפי' אחזיק ור"א סברי ליה אפי' כתיבי ואחזיק לא סמכינן עלייהו ורשב"ג סבר כל מצוה שהחזיקו ואע"ג דלא כתיבי סמכי' עלייהו כיון דאחזיק אחזיק והיינו תנאי דלעיל ת"ק ורשב"ג עכ"ל ולפ"ז מדמוקי להני י"א כר"א ש"מ דחשיב להו כתיבי בקידושין וגירושין ואת"ל דאחזיק ס"ל לר"א דלא סמכי' עלייהו ומצאתי ראיה לדברי בהדי' בגיטין דף יו"ד ובדף ע"ב ע"א אמרי' חנן בן פנחס אומר חביל ימא תכילתא דבבל שוניא וגוביא וציצורא ומכלתא דחביל ימא ופי' רש"י תיכלתא דבבל מכלילא ותפארתא של בבל ליוחסין א"ר פפא והאידנא איערוב בהו כותאי וא"כ לפי זה לר"א דסבירי לי' אפי' בכתיבי ואחזוקי לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בתורת גיטין וקדושין אע"ג דכתיבי ואחזוקי א"כ השתא דעירובי ביה כותאי אין בני בבל מיוחסין ובני ארץ ישראל מיוחסין טפי אבל לרשב"ג דס"ל דכתיבי ואחזקי סמכי' עלייהו א"כ אף אם נימא דערובי בהו כותאי כשרים הם ונקטינן האי כללא דכל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל ובגמ' דחולין דף ד' ת"ר שחיטת נכרי מותרת כיוצא בו מצא בידו דקוריא של ציפורין קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ופריך ודלמא קסברי נכרים אין לשחיטה לעוף מן התורה ומשני ולטעמך שהי' דרסה חלדה והגרמ' ועיקר מי כתיבין אלא כיון דאחזוקי בהו אחזוקי בהו ה"נ כיון דאחזוקי בהו אחזוקי בהו ואחזיק ולא אחזיק בדלא כתיבי תנאי היא דתניא מצות נכרי כו' ופרש"י אין שחיטה לעוף מן התורה משום דלא כתיבי זביחה בהדיא אלא בבקר וצאן דכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך ואנן ילפינן בהקישא לקמן מזאת תורת הבהמה ועוף ולטעמך הך זביחה דכתיב בבקר וצאן מי מפרשי הלכותי' בתורה ואפ"ה סמכינן עלייהו משום דאתחזוק להו דאחזיק בה ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבי תנאי היא מצוה שאינו כתובה בפירוש בתורה וראינו שהחזיקו בה אי אמרי' כיון דאחזיק לדידהו אחזיק נמי לדידן לסמוך עלייהו כי עבדי לצורך עצמן אי אמרי' אע"ג דאיחזוקי לדידהו לא אחזוקי לדידן כלומר לא חשבינן חזקה למסמך עלייהו תנאי פליגי בה אחזיק או לא אחזיק כלומר חזקה או אינה חזקה עכ"ל רש"י וכתבו התוס' בפ"ק דגיטין מוכח דכתיבי ולא אחזיק בה נמי איכא בנייהו דלת"ק מהני ולרשב"ג לא מהני

ובזה נבין הדברים הנ"ל בימי ר' פנחס בקשו לעשות בבל עיסה לא"י אף דאמר ר"א לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה מ"מ עכשיו דאיערבו בהו כותאי יש בבבל חשש ממזרות יותר מא"י לפי שאין בקיאין בתורת קדושין וגיטין ואף דכתיבי ואחזוק בה דסבירי להו כר"א דלא מפני כתיבי ואחזוקי בה ולכך ביקשו לעשות בבל עיסה לא"י משום דעירוב בהו כותאי ולכך אמר תחילה אין לשחיטה מן העוף מן התורה אדיתבי וקא מעייני בהו דקשיא להו אי אין שחיטה לעוף מן התורה רק ילפינן מהקישא א"כ איך תני בברייתא כיוצא בו מצא דקוריא של ציפורי' קוטע ראשו של אחד מהן דלמא ס"ל אין לשחיטה לעוף א"כ אין לסמוך עלייהו וע"כ צריכין אנו לומר כיון דאחזיק אחזיק אף דלא כתיבי וק"ו אחזיק בדכתיבו ולכך אמר להו כל ארצות עיסה לא"י וא"י עיסה לבבל משום דבני בבל מיחוסי טפי דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ואי משום דאיערוב בהו כותאי הלא כדין דמוחזקי אף בדלא כתיבי סמכי' עלייהו ק"ו בכתיבה ואחזיק בה א"כ אין חשש כלל ליתן שום דופי ביחוסי בבל וק"ל: והשתא נבוא אל ביאור הגמ' שהתחלנו דהא ע"כ לפי הסוגיא דקדושין וגיטין טעמא דר"א דחשיב נכרי' לספק ממזרים משום דלא בקיאין בתורת גיטין וקדושין ומפרש הריטב"א ותו' רי"ד דר"א סבר גירי אמת הן וקידושיהן קדושין והוי להו כולהו ספק ממזרים לפי שאין בקיאים בדקדוקי גיטין ושרו א"א לעלמא וביניהם ממזרים ונ"ל לומר דאין בקיאין בדקדוקי גיטין משום דדרשינן וכתב לה לשמה שצריך לומר בפי' לשמה והכותים אינם בקיאין ומודים בדרוש זה וכותבים סתם ושרו א"א לעלמא וכל זה אי מפרשינן הא דתנן כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול אבל אם נפרש כל גט אשה שלא נכתב לשם אשה פסול דוקא שנכתב לשם אשה אחרת בפי' אבל בסתם כשר וא"כ פשטי' דקרא דכתב לה ספר כריתות דהיינו שיכתוב בסתם לגרש את אשתו לאפוקי שלא ישנה לכתוב לשם אשה אחרת דפסול א"כ י"ל דאפי' כותי' מודים בו כמ"ש התוס' בחגיגה לענין מלאכות בחה"מ יעויין שם וא"כ לפ"ז כי היכי דר"א מתיר היכי דישראל חתום לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוא לא ה"ל זבחים דף ג' בד"ה ואמר ר' יהודה אמר שמואל אף צריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם וכתבו התוס' איצטרך לאתויי הא דרב יהודה דמיניה דייקינן בגיטין דאתי' כר"א דאמר עידי מסירה כרתי דקיי"ל כוותיה ואיכא דמוקי לי' התם כר"מ ולדידיה ליכא למידק מיניה דסתמא פסול עכ"ל וא"כ לר"מ דליכא למידק מיניה דסתמא פסול ואיכא לפרש קרא וכתב לה סתם לאפוקי שלא ישנה לשם אשה אחרת וא"כ דרשה פשוטה היא וצדוקים מודים בה וכי היכי לר"א בכותי חבר הגט כשר הכי נמי אם נימא דבסתמא כשר באשה והוי דרשה פשוטה לכתוב סתם לשם אשה א"כ אין חשש ממזרות אצל כותי' דבדבר פשוט אף כותי'