מאורי אש קיג

גירושין דשליח עושה שליח תיתי מן קדשים וא"ל שישנו במחשבה דזהו פירכא כל דהוא ולא פרכי' בחדא מחדא וא"ל שכן רוב מעשיהם בזה גם ז"א דאטו רוב מעשיהם ע"י שליח עושה שליח בשלמא בחד שליח שפיר הוה רוב מעשיהן אבל לא בשליח עושה שליח וזה ברור לפע"ד ובזה מיושב קושיתינו הראשונה דאי לא הוה כתיב גבי גירושין דידה שעושה שליח לא הוה מוקמי' חד דרשא בגירושין דשליח עושה שליח רק הוה מוקמינן על שליחות דידה ולא ידענו באמת בגירושין שליח עושה שליח מפורש בקרא רק דה"א דקרא דקדשים מורה על שליח עושה שליח ובאמת ילפי' גירושין מזה מקדשים ודרשה דושלחה מורה על גירושין דידה דהשתא לק"מ ל"ל קרא ותיתי מגירושין דידה ועולה דעכשיו גם בעולה גופי' לא הוה ידענא רק הוה מוקמי' כל הקרא דפסח על חטאת ולהורות דשליח עושה שליח וא"ל כנ"ל כיון דבאמת לא כתב בגירושין דשליח עושה שליח כנלע"ד בפלפולא ומדברינו האלה יתעורר קושי' הרב בעל עצמות יוסף ז"ל דהנה הוא ז"ל הקשה לפי גירסת התוס' דיש לחלק בין חטאת לעולה מחמת שחטאת הוא בע"כ קשה עדיין קרא ל"ל שעושים שליחות בקדשים תיתי במה הצד מתרומה וחטאת דכי פרכית מה לחטאת שהוא בע"כ י"ל תרומה הוכיח וכי פרכית מה לתרומה שכן ישנו חול י"ל חטאת תוכיח ותירץ מאחר דשליחות גבי חטאת גופי' לא כתיב בהדיא בקרא כ"א דילפינן במדאיצטרך גבי פר של אהרן דבעי' בעלים מש"ה אין לעשות תוכיח מחטאת דאין עושין יוכיח כ"א במה דמפורש להדיא בקרא יעויין שם בדבריו ואני אומר דאף לפי גירסת מוהרש"א דגורס להיפך דה"א בחטאת עושים שליח הואיל ואין ממשכנין אבל גבי עולה דממשכנין אין עושים שליחות ג"כ קשה נילף עולה במה הצד מחטאת וגירושין דידה דכי פרכית מה לגירושין שישנו חול אצל קדשים י"ל חטאת תוכיח וכי פרכית מה לחטאת שהוא מדעתו תאמר בעולה שלאו בדידי' תליא מילתא דכופין אותו י"ל גירושין דידה תוכיח דג"כ לאו בדידי' תליא מילתא דהרי כופין אותה ע"ז וכמש"ל ומהכרח ג"כ לתרץ כמ"ש העצמות יוסף הואיל ואין חטאת כתיב בפירוש כ"א מדאיצטרך בפר של אהרן אין לעשו' ממנו יוכיח וכנ"ל ולפ"ז מיושבים באר היטב כל ספיקותינו הנ"ל שזכרנו דפריך שפיר על ר' יונתן מיני' וא"ל דקשיא עולה מנ"ל י"ל דילפי' במה הצד מפסח וגירושין דידה וכנ"ל דשוב לא שייך התירוץ של עצמות יוסף הנ"ל דהא כאן כתיב בהדיא בפסח דעושין שליח דמוכח מיני' גופי' ויש לעשות יוכיח ממנו שפיר וזה ברור:

וכמו כן מתורץ במנחות דבלא ר"ש לק"מ מנ"ל דעושים שליחות בעולה דהא פסח הוה כמו חטאת ה"א דילפי' ממה הצד מפסח וגירושין דידה אבל לר' שמעון פריך שפיר אי מה סמיכה בבעלים כו' דגבי עולה כתיב הך היקש וי"ל דיליף מהיקש דבעי בעלים וא"ל דמוכח מפסח י"ל שאני פסח דאין ממשכנין אותו כמו חטאת משא"כ בעולה וא"ל דילפי' עולה ממה הצד מפסח וגירושין דידה זה ליתא דהא לכ"ע הקישא עדיף ממה מצינו וקשה מאי חזית למילף עולה ממה מצינו מגירושין וחטאת טפי י"ל דילפי' בהיקשא דבעי' בעלים דוקא. ומיושב ג"כ במסקנא לר"י מוכח היטב דקרא דויקחו איש שה מורה על היכא דלית לי' שותפות דאל"כ מוכח מיני' וא"ל דעולה לא ידענו י"ל דהוה ילפי' ממה הצד מן פסח דהוה כתיבא בהדיא וגירושין דידה כל זה הוא ברור ונכון בסוגי' אחר העיון היטב. ועתה נבוא העי"ר דברי תוס' שבמס' חגיגה דהנה לשיטת ריב"ק דיליף שליחות מקרא יתירא דושחטו כל קהל ישראל. לית דין צריך בשם דמוכח הכל מזה דגבי חטאת דעושים שליחות מוכח כבר מדגלי רחמנא גבי פר של אהרן וכי איצטרך קרא יתירא דושחטו ע"כ על עולה אע"פ דמצי ממשכנין אותו ולאו בדידי' תליא מילתא אפ"ה מצי משוי' שליח ומוכח שפיר וגם אין להקשות דילמא מורה לנו זה קרא דגבי פסח דעושין שליחות גבי עולה היכא דאית לי' שותפת בגוי' דאי מפר ש"א לא הוה מוכח עולה כלל כ"א בחטאת זה ליתא דקרא ושחטו משמעותו משמע אף היכא דלית לי' שותפות וכמ"ש בתוס' אבל לר' יונתן קשה שפיר במסקנא דלמא קרא של ויקחו איש משמע דוקא היכא דאית לי' שותפות כפשטי' דקרא וכאשר פריך באמת בגמ' וכצ"ל בפי' התוס' וא"ל דשותפות כבר נשמע מיני' י"ל דעדיין לא הוה ידענו גבי עולה דממשכנין אם רשאי לעשות שליח לכך כתיב ויקחו להורות דגם בעולה משוי שליח ולעולם אימא לך דוקא בדאית לי' שותפות וא"ל דשותפות כבר נשמע גם בעולה דילפי' מגירושין דידה ופסח כמש"ל זה אינו דעדיין יש לנו למיטעו' דהיקש עדיף דנילף מהיקש דוסמך דומי' דסמיכה דבעי' בעלים דוקא ובזה יתבאר קושי' מ"ז הגאון ז"ל על התוס' דחגיגה, דהנה שמעי' לי' לר"ש במס' פסחים דס"ל שוחטין הפסח על היחיד ואיצטרך ויקחו איש שה לגופי' דשוחטין הפסח עה"י כדאמרי' בגמ' וא"כ יליף שליחות ע"כ מקרא דושחטו כל קהל ישראל. א"כ במס' מנחות דאזלי הסוגיא אליבא דר' שמעון דס"ל וי"ו מוסיף על ענין הראשון ולדידי' פריך שם אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים משני שם שפיר כיון דכבר מוכח מפר של אהרן דגבי חטאת עושים שליח ע"כ קרא דפסח מורה על עולה וממילא משמע אף בדלית לי' שותפות כי פשטי' דקרא הכי משמע כנ"ל משא"כ הסוגי' דחגיגה דברייתא היא בת"כ ושנויא אליבא דר"י וכ"כ התוס' במס' עירובין להדי' דברייתא דשם אתי' כר"י. ור"י ס"ל אין שוחטין הפסח על היחיד ומיותר קרא דויקחו איש שה וע"כ דמוקים לה אשליחות א"כ לדידי' קשה שפיר במסקנא נילוף מהיקש דסמיכה בעולה היכא דלית לי' שותפות בעינן בעלים דוקא וקרא דויקחו פשטי' משמע היכא דאית לי' שותפות ובעולה דלא מצי למילף מיני' דפסח וא"ל דא"כ ל"ל ויקחו תיתי עולה בשותפות ממה הצד מפסח וגירושין דידה ז"א דה"א דמוטב להקיש מהיקש דסמיכה דבעי' בעלים גם היכא דאית לי' שותפות בגויה. וא"ל דר"י דריש גם קרא דושחטו כל קהל ישראל לשליחות כדריב"ק ומוכח מכח יתורי היכא דלית לי' שותפות ז"א דא"כ ויקחו ל"ל לכתוב רק ושחטו וממילא ידענו דקאי על היכא דליתא שותפות בגויה מכח פשטי' דקרא כמ"ש התוס' אע"כ דר"י דלא דריש כ"א קרא דויקחו על שליחות וקשה שפיר ודלמא מיירי היכא דאית לי' שותפות דמיני' דפסח לא מוכח כ"א חטאת וא"ל ממה הצד דפסח וגירושין דידה ז"א דה"א מוטב להקיש לסמיכה והיא היא קושי' התוס' בחגיגה ולא מצי לתרוצי דמוכח מדגלי בפר של אהרן ז"א דעדיין עולה מנ"ל וא"ל מפסח י"ל דוקא היכא דאית לי' שותפות וכנ"ל והוכרחו לתרץ דהקישא לר' יהודא אינו אלא דרבנן ובהיות כן מוכח שפיר דקרא דויקחו מורה אפי' היכא דלית לי' שותפות בגויה בעולה דאל"כ קרא ל"ל תיתי מיני דפסח וגירושין דידה במה הצד וא"ל דה"א מוטב להקיש לסמיכה ז"א דהך הקישא לא עדיף ממה מצינו כיון דהאי היקש אינו אלא מדרבנן ומיושב שפיר דלא הי' נעלם מעיני התוס' סוגיא הנ"ל דמנחות ועיין היטב בזה

ודרך דרוש אמרתי לחבר המשך לשון תו' שבמס' חגיגה בדרך זה דלכאורה לא מקשים תוס' מידי קושי' שני' בדרך שכתבנו לעיל דעיקר קושיתם מנ"ל שליחות בעולה היכא דלית לי' שותפות וכמה שהארכנו זה בתכלית הביאור ז"א די"ל דע"כ קרא דויקחו קאי אפילו היכא דלית ליה שותפות בגויה דאי אמרת דמיירי דוקא היכא דאית לי' שותפות קשה ל"ל ותיתי מיני' דפסח וא"ל דלא הוה ידענו בעולה קשיא נילוף ממה הצד מפסח וגירושין דידה וא"ל דה"א למילף מן הקישא דסמיכה דאף היכא דאית ליה שותפות בגויה לא מצי משוי שליח זה ליתא דבדאית ליה שותפות לא מצי למילף כלל מן סמיכה לפי מה דאמרי' ריש עירוכין לחד שינויא דבשותפות ליכא סמיכה כל עיקר וכיון דאין לנו להקיש כלל לסמיכה היכא דאית לי' שותפות טפי מסתבר למילף ממה הצד דפסח וגירושין דידה ומהכרח לפרש דקושית התוס' קיימא לאידך שינויא דהתם בריש עירוכין דגם גבי קרבן שותפות איכא סמיכה יעש"ה ובזה יתבאר המשך דברי התוס' דהנה מה שכתבו התוס' דכבר מרבי' בריש כל הפסולים נשים לשחיטה ובאמת המעיין שם בסוגיא ליכא שום דרשא לרבות נשים, לשחיטה ולהוציא ממעוטי דבני ישראל. וההכרח בזה עכ"פ איך שיהי' לפרש דברי התוס' דכוונתם ע"פ מה שהקשה הגאון בעל צאן קדשים ז"ל שהוא ז"ל הקשה ל"ל קרא דזר שוחט תיפוק לי' מדמרבי' במס' יומא דף ק"ד דגבי עבודות שיש אחרי' עבודה לא בעי כהונה א"כ ה"ה בשחיטה דלא בעי כהן יעש"ה וא"כ ל"ל קרא דוהקריבו יעש"ה בדבריו בריש כל הפסולין ואולי ס"ל לתוס' בהכרח דממעטי' מקרא דוהקריבו נשים דמקבלה ואילך מצות כהונה ודוקא בבני אהרן שהם זכרים ולא נקבות אבל בשחיטה כשרה בזרים ובנשים הרי יש מיעוט בפ"ע על נשים ושוחטות ויש לדקדק לכאורה למה לי קרא דנשים שוחטין תיפוק לי' דאם נאמר דאין נשים שוחטין קשה מי ישחוט קרבן שלהם וע"כ ע"י שליח וא"כ קרא דפסח על שליחות ל"ל תיפוק לי' שליחות מקרבן נשים אע"כ דנשים שוחטין ושפיר איצטרך קרא על שליחות דמקרבן נשים לא מוכח מידי דיכולין לשחוט בעצמן וא"כ קרא ל"ל דנשים